כלכלה
נויה אליאסי על פתיחת הפנסיון לכלבים בשדרות
לעולם לא נדע מה עבר עליה שם בעזה, נמלטת מההפצצות הקשות וסובלת מחרפת רעב, קור וצמא. כלבה קטנה, בת 3 וחצי, ששרדה תופת קשה, כמהה ליד מלטפת ולביטחון הבית שהיה לה. שנה וחצי היא שוטטה לבדה בין ההריסות, וכששמעה את אביעד, לוחם גולני, שהבחין בה, אומר לה “שלום" בעברית, היא הרגישה שהוא יהיה זה שיציל אותה. היא הלכה אחריו וסירבה להרפות, עד שלקח אותה לידיו, ליטף והחליט להביא אותה איתו הביתה, לישראל.
את הגבול חצתה בתוך ג'יפ צה"לי, יושבת בארגז מרופד. משם לקח אותה המילואימניק, שכבר חשב לקרוא לה “מורג", על שם הציר, לבדיקה אצל וטרינר. שם התברר שזוהי בילי, כלבה מסוג קבליר קינג צ'ארלס, שככל הנראה נחטפה לעזה ממשפחת מאור־דנציג מניר עוז ב־7 באוקטובר.
כשפלשו המחבלים לקיבוץ בילי הייתה בממ"ד עם רחל דנציג, גרושתו של אלכס ז"ל ואחותו של איציק אלגרט ז"ל, שנחטפו ונרצחו בעזה, ועם שתי נכדותיה. כשרחל יצאה להביא משהו מהמטבח בילי הלכה אחריה ונעלמה. מאז הם חיפשו אותה בכל מקום ופרסמו פוסטים ברשתות החברתיות בניסיון למצוא קצה חוט.
התמונה של בילי האבודה הופיעה שוב ושוב בקבוצת הפייסבוק “קבליר קינג צ'ארלס – ישראל", שמונה 20 אלף חברים, ובקבוצת הוואטסאפ הפעילה שלה, “הגרעין הקבלירי של נויה", שבה 900 חברים. כשהבלתי ייאמן קרה, ובדרך נס בילי שבה הביתה, ההתרגשות הייתה עצומה.
עוד בטרם פורסמה תמונת האיחוד המרגשת בין רחל הבוכייה לקבלירית המאושרת, נויה אליאסי, “הלוחשת לקבלירים", לב הקהילה והמנהלת שלה, ובעלת “ריזורט הקבלירים", בית מלון כלבי שמיועד לגזע הספציפי, כבר הייתה עמוק בעוד פעילות חברתית מחממת לב, שקיבלה את השם “מבצע בילי".
“המילואימניק רצה לאמץ אותה", הסבירה לי בטלפון משדרות, שם היא גרה עם בן הזוג והשותף תומר ידגרוב, בנם מילאן בן ה־3 וחצי ושמונת חבריהם על ארבע, קבלירים מכל הצבעים ובכל הגילים, שרובם מאומצים.
“תיארתי לעצמי שהוא מאוכזב שבילי לא תהיה שלו, אז עשיתי כמה טלפונים והשגתי לו גור, ותומר מיד נסע להביא אותו", הוסיפה אליאסי. “המילואימניק ממש התרגש. הוא עוד חודש במילואים, ועד אז הגור יהיה אצלנו בריזורט, נטפל בו והוא יוכל לבוא לבקר אותו מתי שיוכל לצאת, כי זה קרוב. אם צריך, נלך אליו לשער בגבול".
נותנים את הלב
לפני שנמשיך – גילוי נאות: אני אמא גאה לשני קבלירים ואוהבת עד כלות את הכלבים טובי הלב האלה. את נוייר בן ה־13, שנולד בהונגריה (יש לו דרכון, נשבעת), קנינו כשהיה בן חצי שנה. כן, קנינו, כי קבליר זה כלב גזעי שעולה בין 6,000 ל־8,000 שקל, וזו ההשקעה הכי משתלמת שעשיתי.
לפני ארבע וחצי שנים הצטרפתי לקבוצת הפייסבוק של נויה. כשיצאה לפרויקט האימוצים הראשון שלה – הצלת קבלירים שנמצאים במצוקה וחילוצם, בתשלום מופחת, מבתי גידול פיראטיים או מבעלים שהחליטו לוותר עליהם – החלטתי להביא לנוייר אח. כך הגיעה אלינו דיאנה, כלבת הרבעה בת שנה, שכבר הייתה אחרי ניתוח קיסרי, בלי שבב, בלי חיסונים, ולא ידעה ללכת עם רצועה או לאכול מקערה.
לאט־לאט היא נכנסה לנו ללב ואיתה גם נויה ותומר, שמאז כבר יצאו לעשרות מבצעים כאלה, שהצילו “ילדים על ארבע", כמו שהיא קוראת להם, ושימחו משפחות. את חלקם, בעיקר את המבוגרים יותר, אימצו בעצמם.
ולכל מי שדוגל בסיסמה “כלב לא קונים, כלב מאמצים", נקדים את הכעס המבעבע ונאמר שאם כלב גזעי גדל בבית ראוי ומפוקח, אז גם לו מגיעה משפחה – בטח אם היא נותנת לו את הלב. ובקבוצת הקבלירים של נויה ותומר יש המון ממנו.
אליאסי, 42, גרה כל חייה בשדרות ותמיד אהבה כלבים. את ליידי, הראשונה שלה, קיבלה ליום ההולדת בכיתה ג' מהכלבייה העירונית בקופסת נעליים. “היא תהיה אצלנו שבועיים ונחזיר אותה", אמרה אמא שלה, אבל ליידי נשארה צמודה לנויה 19 שנים, הופיעה לצידה בספר המחזור, באה איתה לבסיס חיל הים באילת, וכשנפטרה נויה התאבלה עליה עמוקות.
“שנה אחר כך הלכתי לסרט ‘סקס והעיר הגדולה'. לשרלוט הייתה קבלירית ואני התאהבתי. כשחזרתי הביתה ביררתי על הגזע וגיליתי שכלב כזה עולה 6,000 שקל. לא היה לי כסף, אבל החלטתי שיהיה לי קבליר. חסכתי שקל לשקל, ובמאי 2010 הלכתי לתערוכת כלבים וראיתי את אטלס, קבליר טריקולור יפהפה. רציתי שהבת שלו תהיה שלי. שילמתי על אלמה עוד לפני שנולדה, ושם התחיל הרומן שלי עם הקבלירים. מאז אני לא זוכרת את החיים שלי לפני.
“קבליר הוא לא כלב רגיל. הם אצילי נפש, המזג שלהם מלכותי. כל הכלבים מהממים, אבל הם קומפלקס של יופי ואופי. החיסרון הגדול הוא מחלות הלב. אלמה החזיקה שמונה שנים עם טיפול תרופתי והגיעה לגיל 15. את ג'וקה, גורה שנדרסה והצלתי, רציתי למסור לאימוץ, אבל אף אחד לא ענה למודעה, אז היא אצלי כבר 16 שנים".
“אף אחד לא יגיע"
עד שהגשימה את חלום חייה, להפוך את הקבלירים למרכז עולמה העסקי, עבדה אליאסי בכל עבודה שאפשר היה להרוויח בה כסף. היא ניהלה סניף של אירוקה בנתיבות, מלצרה, ניקתה בתים, עבדה במרכולית בקיבוץ, עשתה בייביסיטר ועד לפני כחודש הייתה פקידת קבלה אצל רופא. כשאימצה את אלמה התחילה להיות פעילה בקבוצת קבלירים שנפתחה בפייסבוק, העלתה פוסטים מצחיקים והפכה לאחת הכוכבות שלה. כשמישהי ביקשה ממנה לשמור לה על הכלבה היא הלכה לראות איך נראה פנסיון, ונחרדה מהתנאים שבהם הוחזקו הכלבים – הלכלוך, ההזנחה וחוסר תשומת הלב.
לפני שבע שנים הכירה את תומר, שעבד כמאבטח. שניהם נלחמו על קיום בכבוד בפריפריה. “תמיד לימדתי את האחרים איך להרים את הראש ולא את הידיים, ואמרתי לו: ‘תומר, בוא נשמור על כלבים'". כך נפתח הפנסיון הביתי שלהם, שהתנהל תחילה מתוך הדירה הקטנה בשדרות.
“אין הרבה קבלירים בדרום, אז הצענו שירות איסוף מהבית. הצעתי את עצמי, פרסמנו את השירות בפייסבוק וזה התחיל לעבור מפה לאוזן. בכל דבר תומר איתי וחושב קדימה – איך להתמקצע, איך להיות יותר טובים. אחרי שנתיים עברנו לבית קרקע. פחדתי שלא נעמוד בהוצאות. היו כאלה שאמרו לי ‘את בשדרות, אף אחד לא יגיע אלייך'".
בטח כשיש ירי טילים בלתי פוסק.
“הבית שלנו נבנה עם ממ"ד ענקי. זרעתי בהם את ההתניה של הליכה אליו מהרגע הראשון. יש על האי במטבח חטיפים, וברגע שיש אזעקה שואלים ‘מי רוצה חטיף?' והם רצים לשם. תמיד יש מוזיקה כיפית, יושבים על הרצפה ומתחבקים איתם – וחוזרים לשגרה. הקולגה שניהל את קבוצת הפייסבוק ביקש ממני לקחת אותה עם 7,000 אנשים. היום יש פי שלושה.
“כדי לבנות קהילה חזקה צריך מסרגות זהב שאיתן אוספים את הטובים ביותר. מישהו שעזרתי לו בעצה עם הכלב, למישהו אחר סייענו בגיוס כסף לטיפול דחוף ואנשים שהפכו לחברים שאנחנו עושים איתם שבתות וחגים. אני בוחרת את מי אני מכניסה. יש כאלה שמנסים להטיל דופי, אבל הקהילה הזאת עוד לא התחילה לגרד את הפוטנציאל שלה".
טלוויזיה דולקת וסכין
בניגוד לקהילות אחרות ברשת, אין כאן שום פרסום סמוי או קוד קופון, אלא נתינה, פרגון ועזרה הדדית. תומר ונויה משווקים דרכו את הריזורט שלהם, אבל בדרך אלגנטית. את המיתוג בתור "ריזורט" נתנה אחת מחברות הקבוצה, אחרי עוד שיח על התנאים המופלגים שהכלבים מקבלים שם. מארוחות מדוגמות בקערות אישיות, שירותי נקיון 24/7, סדר יום מובנה עם שעת משחק, מנוחה והאכלה, ואמונה אמיתית בכוחה של הלהקה, שהופכת תוך רגע את הכלב הכי חששן לחלק מ"החבורה".
מדי פעם מסתננים פנימה גזעים אחרים, שמתקבלים גם הם בכשכושי זנב. “אנחנו נתקלים בתופעה של סגירת בתי גידול מקצועיים בגלל בירוקרטיה מתישה. מצד שני יש גידולים פיראטיים לא מפוקחים, שמחזיקים את הכלבים במצב נורא. אני כאן כדי להמליץ איפה יש בתי גידול טובים – ואיפה יש כאלה שבטוחים שהם טובים, אבל רחוקים מלהיות כאלה. לקבלירים יש אמא, וזאת אני. אף אחד לא שם את הלב, שמו רק את הכסף".
מה זה אומר לשים את הלב?
“לענות למישהי באחת בלילה כשהיא בוכה כי הכלב שלה במצוקה, להתקשר לבית החולים הווטרינרי בבן שמן ולהיות איתה על הקו. או מישהי שמעירה אותי בחמש בבוקר ומספרת שהכלבה שלה מתה בהמלטה – הפכתי עולמות כדי למצוא אמא מניקה לגורים והדרכתי אותה איך להעביר אותם אליה. זה לא ללכת לארוחת חג כי יש כלב בריזורט שלא מרגיש טוב. אני עושה את זה כי זה מה שהלב שלי אומר. או חילוצים מבתי גידול פיראטיים, ששם צריך לעטות מסכה קשוחה כדי לחלץ משם כלבים עם מבט בעיניים שעושה לבכות, ולשלם עליהם מראש – בלי לדעת אם מישהו בכלל ירצה לאמץ אותם.
“הפכנו לקורת גג לכל מה שקשור בגזע, חילוצים, אימוצים, אוכל, מוצרי פנאי – כל מה שטוב ואמין זה אנחנו. לכל ילד שמגיע אלינו יש כינוי. אין מישהו בקבוצה שלא מכיר את ‘החרצן', ‘נתן שרנסקי' או ‘עליזה'. ויש משפטים שהם רק שלנו: ‘גם היום את מלכת היופי', שמופיעים שוב ושוב בסרטונים שאנחנו מעלים במהלך כל יום.
“בגלל שידעתי מה זה לאבד ולהיות אבלה על ילד על ארבע, כשהכאב קורע את הגוף כשחוזרים לבית ריק, הגעתי להחלטה שאני רוצה להקה משלנו. יש לנו שמונה בינתיים, ויהיה גם תשיעי. ארבעה מהם בגילֵי 9־12 שאנשים לא רצו בהם יותר".
7 באוקטובר תפס אותם עם 23 קבלירים בבית. כולם רצו לממ"ד בשש וחצי בבוקר, ונשארו סגורים שם במשך שלוש יממות. “תחמנו בגדר את הכניסה לממ"ד, והם הבינו שמשהו קורה. אף אחד לא ביקש לצאת, אפילו לא נבח. את הצרכים הם עשו על מגבות, שזרקנו מחלון הממ"ד לגינה. ישבנו שם עם טלוויזיה דולקת וסכין, למקרה שמישהו ייכנס פנימה, וככה התחלנו את השנה הקשה בחיינו.
“ביום השלישי, כשעוד היו מחבלים בשדרות, תומר יצא להחזיר את חלקם לבעלים בנקודת איסוף. ביום השלישי ביקשנו חילוץ, ואם לא הקבוצה והכוח שלה, לא הייתי יוצאת משם. ארגנו לנו דירה בתל אביב, מילאו אותה בציוד ואוכל והיא הפכה למקום עלייה לרגל. אנשים באו ובכו לי על הכתף. בלילות הייתי מתעוררת ספוגה בזיעה.
“החלטנו לחזור הביתה כשהרגשתי שאני לא יכולה יותר, שהכל מתפרק. בקושי היו פה אנשים. כשהודעתי שאני פותחת מחדש את הריזורט אמרו לי שאף אחד לא יגיע. לא ויתרתי. שדרות זה הבית שלי. חזרנו לעבוד, בהתחלה בטפטופים, ואז התחילו לסגור איתנו לחצי שנה ושנה קדימה. לפני חודש עזבתי את העבודה הנוספת ועכשיו אני רק בריזורט, וזה גורם לי אושר עצום. הקבלירים יודעים לחטא ולרפא את הנפש. כשיש פה אזעקות אני שואלת את עצמי איפה בטוח במדינה הזאת, אבל לא אעזוב שוב את הבית שלי. בית לא עוזבים".
הבורסה בתל אביב ננעלת היום (ראשון) במגמה חיובית עם מדד תל אביב 35 שנצבע ירוק ועלה 0.6%, ומדד ת"א 125 שטיפס ב-0.42%. את הירידה הבולטת ביותר רשמה חברת הבניה אאורה שצללה בכשישה אחוזים, ואת העלייה הבולטת ביותר רשמה חברת ישרוטל שטיפסה בכשישה אחוזים.
שני דוחות כספיים שפורסמו היום מדגימים את המתח שבין גידול בהכנסות לבין שחיקה ברווחיות. שטראוס גרופ הציגה קפיצה דו־ספרתית במחזור המכירות ל־3.07 מיליארד שקל ברבעון השני, בעיקר בזכות פעילות הקפה הבינלאומית, אך בשורה התחתונה הרווח הנקי נשחק ל־80 מיליון שקל בלבד – ירידה של 2% ברבעון ו־37% בחציון – בשל עלייה בהוצאות המימון והמס.
ישראייר גרופ, מצידה, רשמה מחזור שיא של 137 מיליון דולר ועלייה חדה במספר הנוסעים, אך מבצע "כלביא" לצד הוצאות מימון והשקעות כבדות דחפו אותה להפסד נקי של 10.4 מיליון דולר, לעומת רווח בשנה שעברה. שני המקרים משקפים היטב את האתגר של חברות הצומחות בהכנסות בקצב מהיר אך מתקשות לתרגם זאת לשורת רווח, בין אם בשל תנודתיות חיצונית ובין אם בגלל עלויות פנימיות כבדות.
המגמה החיובית של היום מגיעה בהמשך למגמה בה נסגרה הבורסה בשבוע שעבר, עם מדד תל אביב 35 שעלה ב־1.06%, ומדד תל אביב 125 שטיפס ב־1.05% – כשמדד הביטוח זינק ב־7.5% וקיזז את הירידות במדדי הבנקים והנדל"ן, שירדו ב־0.5% וב־0.1% בהתאמה.
ומה קרה מעבר לים? בארצות הברית השווקים נצבעו בירוק בשבוע שעבר, עם עליות מתונות בשניים מתוך שלושת המדדים המרכזיים: מדד S&P 500 עלה ב־0.27%, מדד דאו ג׳ונס התחזק ב־1.53%, ואילו הנאסד״ק דווקא ירד ב־0.58%. השקל, בתורו, נחלש מול הדולר, ועמד ביום חמישי האחרון על 3.419 – ירידה של 0.99% מיום חמישי שלפניו.
השוק האירופי נסחר גם הוא במגמה חיובית בשבוע החולף: מדד EURO STOXX 50 הכלל־אירופאי עלה ב־0.73%, מדד FTSE 100 הבריטי זינק ב־2.00%, מדד CAC 40 הצרפתי עלה ב־0.58%, ומדד DAX הגרמני כמעט לא זז – עם עלייה מזערית של 0.02%. לעומת זאת, מדד ניקיי היפני נחלש ב־1.72% במהלך השבוע. בגזרת המט"ח, השקל נחלש מול כל המטבעות המרכזיים: ב־0.66% מול האירו, ב־0.09% מול הליש"ט, וב־0.10% מול הין היפני.
אפשרויות חדשות לעריכת תמונות – ובחינם: אפליקציית הבינה המלאכותית ג׳מיני של גוגל מוסיפה אפשרויות עריכה מתקדמות לתמונות. בין היתר אפשר עתה לשנות לדמויות תלבושות ורקעים וגם לאחד דמויות מתמונות שונות לתמונה אחת מבלי שהפנים משתנות כפי שמתרחש במודלי בינה מלאכותית.
בגוגל מסבירים כי אחת הבעיות בעריכת תמונות באמצעות בינה מלאכותית היא שחזרות לא עקביות של דמויות, תופעה שעלולה לגרום לכך שהתמונה הסופית לא תיראה טבעית. החידוש בג׳מיני מבקש לתת מענה לנושא הזה, כך שגם אם מוסיפים אלמנטים חדשים, הדמות המקורית נותרת זהה במראה ובמאפיינים.
באמצעות הכלי החדש ניתן להעלות תמונה קיימת ולבקש לבצע בה שינוי, החל מהחלפת רקע ועד הוספת אביזרים או פרטי לבוש. בנוסף, ניתן לשלב מספר תמונות שונות ליצירת סצנה אחת, לדוגמה חיבור תמונה של אדם עם תמונה של חיית מחמד כך שייראו יחד באותה סיטואציה.
יכולת נוספת היא עריכה רב־שלבית: משתמש יכול להתחיל בתמונה של חדר ריק, לשנות את צבע הקירות, להוסיף רהיטים, ובהמשך להמשיך לערוך חלקים נוספים באותה סצנה.
האפליקציה מציעה גם אפשרות לשילוב עיצובים וסגנונות: לדוגמה שימוש במרקם של פרח ליצירת פריט לבוש, או החלת דוגמה מתמונה אחת על אובייקט בתמונה אחרת. מעבר לעריכה הסטטית, ניתן להעלות מחדש את התמונה שעברה שינוי ולבקש מג׳מיני להפוך אותה לסרטון קצר, כך שהתוצאה תהפוך דינמית.
העדכון הנוכחי מצטרף לכלי העריכה שהושקו באפליקציה מוקדם יותר השנה. בגוגל מציינים כי הפיתוח נשען על משוב שהתקבל ממשתמשים, במטרה לשפר את חוויית העריכה ולפשט את התהליך כך שלא ידרוש ידע מקצועי מוקדם.
ג׳מיני ממשיכה בכך להתחרות באפליקציות עריכה פופולריות אחרות, כשהיתרון המשמעותי הוא שילוב טכנולוגיות בינה מלאכותית מתקדמות בממשק פשוט לשימוש, עם אופציות רבות לעריכת התמונה, ללא עיוות או שינוי של פני הדמויות.
