בריאות
משרד הבריאות באזהרה חמורה: "לכו להתחסן – הימנעו מהגעה לאירועים"
משרד הבריאות מעדכן היום (חמישי) כי מאז תחילת התפרצות החצבת בישראל לפני כשלושה חודשים, אובחנו 245 חולים, מהם 91 חולים פעילים, כמחציתם אובחנו בשבוע האחרון. מרבית החולים שאובחנו לאחרונה מאזור ירושלים ובית שמש.
12 ילדים מאושפזים, כולם מתחת לגיל 6. שלושה מהם בטיפול נמרץ – שניים במצב קשה, ואחד מחובר לאקמו. כל הילדים המאושפזים אינם מחוסנים, למעט שלושה מקרים שעדיין בבירור.
87% מהחולים הם ילדים – רובם לא חוסנו. משרד הבריאות קורא להורים להשלים את חיסוני השגרה, ובפרט את החיסון נגד חצבת. סטטוס החיסון זמין בפנקס החיסונים הדיגיטלי באתר האישי הממשלתי.
מידע נוסף והנחיות באתר משרד הבריאות: https://www.gov.il/he/pages/disease-measles?chapterIndex=4
מרגישים לא טוב? הימנעו מהגעה לאירועים רבי משתתפים. במקרה הצורך יש לתאם הגעה למרפאה או מיון ולעדכן את הצוות הרפואי. החיסון מציל חיים. לתיאום תור: מוקד קול הבריאות *5400 או דרך קופות החולים.
ההתפרצות המחודשת החלה לפני כשלושה חודשים, כשבמהלכן אובחנו 245 חולים, מהם 91 חולים פעילים. כמחציתם אובחנו של החולים אובחנו בשבוע האחרון. מרבית החולים שאובחנו לאחרונה מאזור ירושלים ובית שמש.
מתוך הנדבקים נותרו מאושפזים 12 ילדים, כולם מתחת לגיל שש. שלושה מהם אושפזו ביחידה לטיפול נמרץ, שניים במצב קשה ואחד מחובר לאקמו. כל הילדים המאושפזים אינם מחוסנים, למעט שלושה מקרים שעדיין בבירור. 87 אחוזים מהחולים הם ילדים, ורובם אינם מחוסנים.
החצבת היא מחלה נגיפית חריפה ומדבקת מאוד, עם שיעור הדבקה מהגבוהים בעולם – למעלה מ־90 אחוזים בקרב אנשים לא מחוסנים שנחשפים לחולה. מדובר במחלה המתפשטת באוויר באמצעות טיפות זעירות הנפלטות בשיעול או עיטוש, ולכן הסיכון בהדבקה מהירה רחב מאוד, בעיקר באוכלוסיות צפופות ובאזורים עם שיעור התחסנות נמוך.
תסמיני המחלה מופיעים בדרך כלל בין שבוע לשבועיים לאחר החשיפה, וכוללים חום גבוה, שיעול יבש, נזלת, דלקת עיניים ופריחה אופיינית המתפשטת מהפנים והראש לגוף ולגפיים.
מרבית החולים מחלימים לאחר מספר ימים, אך במקרים רבים, בעיקר אצל תינוקות, נשים הרות ומדוכאי חיסון, המחלה עלולה להסתבך לדלקת ריאות, דלקת מוח (אנצפליטיס) ולעיתים אף לגרום למוות. סיבוך נדיר במיוחד אך קטלני, SSPE, הוא תסמונת ניוונית מוחית העלולה להופיע גם שנים לאחר ההחלמה מהמחלה.
במסגרת ההנחיות המעודכנות קורא משרד הבריאות לכלל האוכלוסייה לבדוק את סטטוס ההתחסנות ולפעול להשלמת חיסונים. על פי תוכנית החיסונים בישראל, כל אדם שנולד משנת 1978 ואילך אמור היה לקבל שתי מנות חיסון נגד חצבת – הראשונה בגיל 12 חודשים, והשנייה בכיתה א'.
ילדים שטרם הגיעו לגיל שנה אינם מחוסנים, אך במקרים של חשיפה או נסיעה לחו"ל ניתן לשקול מתן מנת חיסון מוקדמת בגיל 6 עד 11 חודשים, שלא תיחשב כמנה שגרתית ויש לחזור עליה מאוחר יותר.
ילדים עד גיל 6 ישלימו את חיסוניהם בטיפות חלב, בעוד שילדים מעל גיל 7 ומבוגרים יתחסנו דרך קופות החולים. כל אדם שלא חוסן כלל או שקיבל רק מנת חיסון אחת, ונמצא בטווח של לפחות ארבעה שבועות מהחיסון הקודם, יידרש להשלים את החיסון השני. מבוגרים שנולדו לפני שנת 1957 נחשבים כמחוסנים, שכן סביר שנחשפו למחלה בילדותם.
במקרים של חשיפה לחולה חצבת, הנחיות המשרד מבחינות בין קבוצות האוכלוסייה על פי גיל, מצב חיסוני, היריון או דיכוי חיסוני. אנשים בני שישה חודשים ומעלה שאינם מדוכאי חיסון יקבלו חיסון פעיל מסוג MMR תוך 72 שעות מהחשיפה.
תינוקות עד גיל חמישה חודשים, נשים הרות שאינן מחוסנות ואנשים עם דיכוי חיסוני חמור יקבלו חיסון סביל – כלומר, אימונוגלובולין (נוגדנים מוכנים) – דרך השריר או הוריד, לכל המאוחר עד שישה ימים מהחשיפה. ילדים בני 6 עד 11 חודשים שלא קיבלו חיסון בזמן, יקבלו גם הם חיסון סביל.
תינוקות שקיבלו חיסון סביל בעקבות חשיפה, יצטרכו להמתין לפחות חצי שנה עד לקבלת חיסון פעיל במסגרת השגרה. כל אדם שנחשף למחלה ולא קיבל חיסון או קיבל חיסון מאוחר מדי, יידרש להיכנס להסגר ביתי מרצון ולהימנע ממגע עם אחרים לאורך תקופת הדגירה, שנעה בין שבועיים לשלושה, ואף עד 28 ימים במקרים של טיפול סביל.
לצד ההנחיות לאוכלוסייה הכללית, משרד הבריאות פרסם נהלים מפורטים להתנהלות צוותים רפואיים מול מקרים חשודים או מאובחנים. בכל מקרה של הופעת תסמינים אופייניים למחלה, במיוחד אם יש היסטוריה של חשיפה או שהות מחוץ לישראל בשבועיים שקדמו לתסמינים, יש לבודד את המטופל באופן מיידי.
בבתי חולים יש להכניס את החולה לחשד לבידוד אוויר מוחלט ולצמצם את זמן שהייתו במחלקה ככל הניתן. על הצוותים המטפלים לעטות מסכות מסוג N95 לאורך כל זמן הטיפול. בביקורים בקהילה או במרפאות, יונחו החולה ומלוויו לעטות מסכה כירורגית, והחולה יועבר לחדר פרטי סגור. אם אין חדר כזה, יופנה לקבלת טיפול בזמנים בהם אין מטופלים נוספים, תוך הקפדה על אוורור לאחר עזיבתו.
חולה מאובחן יתבקש לשהות בבידוד בביתו במשך ארבעה ימים מתאריך הופעת הפריחה ולא ישוב למסגרת חינוכית או עבודה אלא באישור רפואי. גם מגעים שייתכן שנדבקו ולא חוסנו בזמן, יונחו להיכנס להסגר ביתי.
לצורך אבחון המחלה, יבוצעו בדיקות מעבדה בהתאם לשיקול קליני. הבדיקה המועדפת היא בדיקה מולקולרית (PCR) מדגימת שתן או משטח גרון, שיכולה לזהות את הנגיף גם לפני הופעת הפריחה.
קיימת גם אפשרות לבדיקת רמות הנוגדנים (בדיקת סרולוגיה) אך היא פחות רגישה ונעשית בעיקר להשלמת תמונה במקרים שבהם הבדיקה המולקולרית אינה זמינה. כל תוצאה חיובית מחויבת בדיווח ללשכת הבריאות האזורית, שתפתח חקירה אפידמיולוגית לאיתור מגעים, תיעדוף לטיפול ומניעת המשך הדבקה.
הנחיות מיוחדות ניתנו לעובדי מערכת הבריאות, בעיקר למי שעובדים במחלקות רגישות כמו אונקולוגיה, השתלות, חדרי לידה, יילודים ופגים. עובדים שלא חוסנו בשתי מנות חיסון ולא עברו את המחלה בעבר, יידרשו להתחסן או להיבדק. במידה ונחשפו למחלה ולא קיבלו חיסון מיידי, יידרשו להפסיק את עבודתם עד קבלת תוצאה שלילית או אישור רפואי מתאים.
רוב המים שמגיעים אלינו לברזים נובעים מהאדמה. אחד המאפיינים של מי תהום הוא מלחים, המוכרים גם בשם המהודר יותר – מינרלים. המינרלים הללו מומסים בתוך המים. בניגוד למזהמים רבים שעלולים לחדור למים, דווקא המינרלים לרוב אינם מזיקים, להיפך, חלקם אפילו חשוב לגוף שלנו. התהליך שעוברים מי השתייה לפני שהם מגיעים לברזים אינם משפיעים על תכולת המינרלים המומסים שבהם.
מים עם תכולת מינרלים גבוהה מכונים לעיתים קרובות "מים קשים". במהלך חימום והרתחה של המים יורדת המסיסות של מינרלים מסוימים ובסופו של התהליך הם מתגבשים למוצק על גבי תחתית הקומקום וגוף החימום.
אף שהם לא משפיעים על הבריאות, המשקעים הללו פוגעים לאורך זמן בגופי החימום ולכן כדאי לנקות אותם. זה נכון לגבי הקומקום, וזה נכון גם לגבי מכונות כביסה ומדיחי כלים.
גם הכרית שלכם כבר צהובה? על פי כתבה באתר החדשות האמריקאי USA Today – הגיע הזמן להיפרד ממנה. מומחים אומרים שכל השינוי בצבע הזההוא הצטברות של לכלוך שיכולה לגרום לבעיות בריאותיות בנשימה, בעור ובשינה. "הכריות הצהובות המסריחות הישנות האלה חושפות אתכם לאלרגנים ויוצרות קרקע פורייה לעובש", אמר ד"ר זכרי רובין, אלרגולוג ילדים באילינוי שצוטט בכתבה. "בנוסף, כשהכריות האלה מתבלות עם הזמן, הן לא נותנות לכם את סוג התמיכה לצוואר שאתם צריכים".
לשאלה למה התופעה הזו קוראת משיבה ד"ר לינדזי זובריצקי, רופאת עור במיסיסיפי שמצוטט גם היא בכתבה של USA Today: "הצטברות של שמן, לכלוך וזיעה מהשיער והעור שלכם לאורך זמן משאירה שאריות מלוכלכות על הכרית שגורמות לשינוי צבע". זובריצקי הוסיפה כי "הפנים שלכם גם מייצרות חומר שמנוני דביק שנקרא סבום ששומר על לחות העור. סבום שונה מזיעה, אבל הוא מצטבר על הכרית באותה מידה. ריר, איפור ומוצרי פנים אחרים, ושיער רטוב יכולים גם לגרום לכרית להצהיב".
"שינה על כרית צהובה במשך שנים יכולה להוביל להתפרצויות אקנה וסוגים אחרים של גירוי בעור כי הצטברות הלכלוך יכולה לסתום את הנקבוביות שלכם", הוסיפה זובריצקי בכתבה, "זה נכון במיוחד לאנשים עם אקזמה, רוזאצאה, אקנה קיימת או עור רגיש".
רובין בציטוט נוסף, יותר מוטרד מאלרגנים שמשגשגים בתוך הכריות הצהובות, בעיקר קרדיות אבק. "קרדיות אבק הן חרקים מיקרוסקופיים שאוהבים לאכול פתיתים זעירים של עור אנושי מת. כשאתם ישנים על כרית מלוכלכת, אתם כנראה נושמים את הצרכים שלהן או אותן, מה שיכול לגרום דלקת וגירוי בדרכי הנשימה" – דבר שלטענתו יכול להוות סכנה לאנשים הסובלים מבעיות נשימה ומחלות כמו אסתמה.
"מצבים מסוימים כמו אלרגיות, אקזמה ואסתמה מתלקחים בלוחות זמנים ייחודיים לפי השעה ביום, אבל בעיקר בלילה. אם יש לכם כרית מלוכלכת, אתם כנראה מחמירים את המצבים האלה עוד יותר כשאתם מנסים לנוח". אומר רובין בציטוט מהכתבה באתר בחדשות האמריקאי וזובריצקי הוסיפה: "הצעד הראשון בשמירה על כריות נקיות הוא להימנע משינה עליהן בלי ציפית".
איך לנקות ולחטא כריות כמו שצריך:
בסוף הכתבה, האתר USA Today מוסיף כמה טיפים לשמירה על כרית לבנה ונקייה, ומזכיר שלבסוף אין ברירה, כנראה צריך להחליף את הכרית.
- הסירו ציפיות ופזרו סודה לשתייה על הכרית כדי להפחית ריחות.
- שאבו את הסודה לשתייה אחרי לפחות 30 דקות.
- רססו על הכרית חומר חיטוי יעודי לבדים.
- שמו כריות באוויר הפתוח לכמה שעות כל שבועיים.
- כבסו כריות במכונה במחזור עדין כל שלושה חודשים, רצוי עם חומרי כביסה נטולי ריחות, בושם או צבעים.
- ייבשו באוויר לפני החלפת הציפית.
- החליפו את הכריות שלכם כל שנה עד שנתיים.
- הטיפים האלה שונים ותלויים בסוג הכרית שיש לכם, אז קראו את התוויות לפני כביסה.
אולי מפתיע, אבל ישראל ידועה כמעצמת מים – מדינה שמרבית מי השתייה שלה מגיעים מהתפלה. מדובר בהישג טכנולוגי מרשים, אך כזה שיש לו מחיר תזונתי. תהליך ההתפלה נועד להפוך מי ים מלוחים למים ראויים לשתייה ולשימוש חקלאי.
בישראל, מרבית ההתפלה נעשית בשיטה שנקראת אוסמוזה הפוכה שבה מים נדחפים בלחץ גבוה דרך קרום בררני (ממברנה) שמסנן מהם כמעט כל דבר: מלחים, חיידקים, מתכות כבדות – אבל גם מינרלים חיוניים לגוף.
כתוצאה מכך, המים שזורמים מהמתקנים דלים במיוחד ביוד, מגנזיום, סידן ומינרלים נוספים. אומנם חלק מהמרכיבים מוחזרים למים בתהליך של העשרה מלאכותית, אך יוד אינו אחד מהם. כך נוצר מצב שבו רוב האוכלוסייה בישראל צורכת מים כמעט חסרי יוד באופן קבוע, בלי לדעת, בלי להרגיש, ובלי לקבל על כך פיצוי תזונתי אחר.
ברבות ממדינות העולם המערבי – בארצות הברית, קנדה, ברזיל ורוב מדינות אירופה – הפתרון למחסור ביוד כבר מזמן מיושם: העשרת מלח – מוצר צריכה בסיסי – ביוד. יותר מ־120 מדינות מחייבות לזה, ו־88% מאוכלוסיית העולם צורכת מלח מיודד. בישראל, לעומת זאת, רק כ־5% מהציבור צורכים אותו. במקום מוצר בסיסי ונגיש, מלח מועשר ביוד נמכר לעיתים במחיר גבוה פי שלושה עד חמישה מזה של מלח רגיל.
בדיון שנערך בכנסת בדצמבר 2024 הוצגה הצעת חוק שמבקשת לתקן את האבסורד הזה: לקבוע שמחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל בפיקוח. ההצעה, שנתמכת על ידי משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי, נועדה לאפשר לכלל האוכלוסייה גישה למינרל חיוני, בלי קשר ליכולת הכלכלית. בפועל זה עוד לא קרה.
מחסור ביוד: הסכנות, השכיחות וההשלכות
היוד הוא מינרל חיוני שהגוף אינו מייצר בעצמו, ולכן יש לספק אותו דרך התזונה באופן יומיומי. הוא משמש חומר גלם בלעדי לייצור הורמוני בלוטת התריס (טירוקסין 4T וטריודותירונין 3T), אותם הורמונים שבלעדיהם כמעט אף מערכת בגוף לא פועלת כראוי.
בלוטת התריס אחראית על ויסות קצב חילוף החומרים, שמירה על טמפרטורת הגוף, רמות האנרגיה, תפקוד הלב, השרירים, מערכת העצבים וגם מצב הרוח. בתקופות רגישות כמו היריון, ינקות וילדות – פעילות תקינה של בלוטת התריס חיונית במיוחד להתפתחות תקינה של המוח ושל היכולות הקוגניטיביות.
חוסר קל ביוד עלול לגרום לעייפות בלתי מוסברת, ירידה בריכוז, עצירות, עור יבש, רגישות לקור, ירידה במצב הרוח ולעיתים אף לדיכאון. כאשר החוסר מתמשך ומחמיר, הוא עלול להוביל לתת־פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), לעיכוב בגדילה, להתפתחות זפק (הגדלה של הבלוטה) ולפגיעה קוגניטיבית – בעיקר בקרב תינוקות וילדים.
בהיריון, חוסר ביוד עלול להשפיע על העובר כבר מהשבועות הראשונים – לעיתים עוד לפני שהאם יודעת שהיא בהיריון – ולגרום לעיכוב בהתפתחות מערכת העצבים, לירידה ביכולות הלמידה והזיכרון, ואף לנזק בלתי הפיך למוח המתפתח.
למרות כל זאת, בישראל שיעור הצריכה של מלח מועשר ביוד נותר נמוך במיוחד, ורמות היוד שנמדדו באוכלוסייה, ובעיקר בקרב ילדים ונשים הרות, אינן עומדות בהמלצות ארגון הבריאות העולמי. הסכנה אינה מוחשית כמו כאב חד או חום גבוה, ולכן קל להתעלם ממנה. וזו בדיוק הבעיה: מדובר בחוסר שהוא “שקט", סמוי – אך כזה שעלול להותיר חותם ארוך טווח על הבריאות האישית ועל עתיד הדור הבא.
מה אתם יכולים לעשות כבר היום?
הדרך הפשוטה והנגישה ביותר להעלות את רמות היוד בגוף היא דרך התזונה. חשוב להבין שתכולת היוד במזון מושפעת מאופן הגידול, מאיכות הקרקע ומהזנת בעלי החיים.
מקורות עיקריים במזון ליוד:
• דגי ים: טונה, בקלה, מקרל וסלמון – עשירים יותר ביוד.
• מוצרי חלב (בעיקר חלב ניגר) וביצים – תכולת היוד משתנה, אך אלה מקורות זמינים ונפוצים.
• מלח שולחן או מלח גס מועשרים ביוד – הדרך היעילה והמדויקת ביותר להשלים חוסר. חשוב לבדוק את האריזה – לא כל מלח (ובטח לא מלח ים או הימלאיה) מכיל יוד.
• אצות ים – מקור עשיר במיוחד.
• תוספים – בהתאם לייעוץ רפואי, בעיקר לנשים הרות, מניקות או קבוצות סיכון, למשל אנשים עם מחלות של בלוטת התריס.
חשוב לזכור, יוד הוא מינרל חיוני, אך עודף שלו עלול להזיק. צריכה גבוהה במיוחד, בעיקר ממקורות מרוכזים כמו אצות ים מסוימות – למשל קלפ או קומבו – עלולה להביא לשיבוש בתפקוד בלוטת התריס.
אנשים בריאים לרוב מתמודדים היטב עם שינויים בצריכת יוד, זאת להבדיל מאוכלוסיות רגישות יותר, כמו אנשים עם מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס, נשים הרות, מניקות ותינוקות. במצבים כאלה, צריכה עודפת עלולה להוביל ליתר־פעילות של בלוטת התריס, או להפך – לתגובה של תת־פעילות. לכן גם כאשר בוחרים להוסיף יוד לתפריט, חשוב לעשות זאת באופן מבוקר, דרך מקורות מגוונים, ולפנות לייעוץ מקצועי במקרה של ספק.
פתרון לאומי לבעיה לאומית
נכון לשעת כתיבת שורות אלו, הצעת חוק לפיקוח על מחיר מלח מועשר ביוד ממתינה להתקדמות בכנסת. מטרת ההצעה כפולה: להפוך את המלח ל"מיודד" תרתי משמע, לא רק מבחינת היוד – אלא גם מבחינת המחיר. לפי ההצעה, שאותה יזמו חברי הכנסת ניסים ואטורי ואלי דלל, מחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל הנמצא בפיקוח. אם ההצעה תתקבל, היא עשויה להוביל לשינוי דרמטי בצריכה ובבריאות הציבור.
לא פחות חשובה היא ההסברה. רבים בציבור אינם מודעים לכך שרוב המלח הנמכר בישראל כלל אינו מועשר ביוד, ושצריכתו היומית קריטית לבריאות תקינה. כדי להגיע לשינוי אמיתי, לא די לסמן על המדף מלח “עם יוד", צריך גם שהציבור יידע על כך.
