בזמן שבישראל ציינו השבוע את יום השואה, הליגה נגד השמצה (ADL) פרסמה את הדו"ח השנתי על אנטישמיות בארצות הברית – והוא עגום במיוחד: בשנת 2024 תועדו 9,354 תקריות אנטישמיות, ממעשי ונדליזם ועד תקיפות פיזיות. מדובר בשיא חדש – זו השנה הרביעית ברציפות שבה נשבר השיא הקודם.
"אם מחלקים את זה לפי ימים – זה יותר מ-25 תקריות ביום", אומרת קרול נוריאל, מנכ"לית ADL בישראל, בראיון ל"מעריב". אלו לא רק קללות או גרפיטי. "יש מימדים שהם נורא חשובים, כמו ונדליזם ותקיפות פיזיות, שממש מסכנים יהודים", היא מדגישה. ביחס לאלה "נרשמה עלייה של 20 ו־21 אחוזים, בהתאמה, לעומת השנה הקודמת".
קרול נוריאל, מנכל"ית הליגה נגד השמצה בישראל (צילום: פרטי)
"זה התחיל ב־7 באוקטובר – ולא קשור לעזה" לשאלה האם הגל האנטישמי נובע מהימשכות הפעולה הצבאית בעזה, הגוררת עימה אובדן לגיטימציה, נוריאל עונה בבירור: "צריך לזכור שב־7 באוקטובר (לפני שישראל בכלל פתחה במתקפה על עזה), כבר אחר הצהריים, התחיל גל האנטישמיות. וב־8 באוקטובר הוא כבר היה בעיצומו. אין אפילו קשר למלחמה שישראל יצאה אליה בלית ברירה. האנטישמיות לא צריכה תירוץ – היא רק צריכה הזדמנות".
זו לא רק כמות – אלא גם אופי. "58% מכלל התקריות היו קשורות לישראל או לציונות – זו הפעם הראשונה שזה רוב. זה דפוס חדש, והוא מאוד מדאיג", היא מדגישה. "התוקפים לא בהכרח מגיבים למעשים של ישראל – ובטח שזה לא הסבר מוצדק לפגיעה ביהודים. השנאה כלפי יהודים לא התחילה בגלל ישראל – אבל משתמשים בישראל כתירוץ שקוף להצדיק אותה".
נוריאל מדברת על עומק השורשים של התופעה: "העמדות האנטישמיות מושרשות עמוק. הן לא הולכות לעזוב את העולם כל כך מהר. זה לא עניין של אופנה או גל חד־פעמי". דו"ח עולמי נוסף של ה-ADL מלפני כמה חודשים ממחיש עד כמה מדובר בתופעה רחבה: "בדקנו עמדות אנטישמיות בקרב מבוגרים ב־103 מדינות – ו־46% מהאוכלוסייה מחזיקה בעמדות אנטישמיות. ג'וד – 46%! אחד מכל שני אנשים".
"ביקורת? כן. הפחדה? לא" מצד ה-ADL מדגישים כי אין בעיה מהותית עם ביקורת על ישראל, הלוא – גם בישראל, לכל אחד יש ביקורת כזו או אחרת על הנעשה. אך לכל ביקורת קווים אדומים. "אנחנו כארגון זכויות אדם מאמינים בנורמות דמוקרטיות ובחופש ביטוי – אבל חופש ביטוי הוא לא חופש לפגוע או להפחיד", אומרת נוריאל.
לדבריה, "ביקורת על ישראל היא לגיטימית, גם אם היא חריפה. אנחנו עושים את זה בעצמנו. אבל כשהיא מגיעה ממוטיבציה אנטישמית, כשהיא כוללת דמוניזציה ודהומניזציה – זה סיפור אחר. כשמפקפקים בזכות של מדינת ישראל להתקיים, כשההתנגדות לציונות –תנועת ההגדרה העצמית של העם היהודי– מוצגת כרשע מוחלט, או כשמפעילים סטנדרטים כפולים כלפי ישראל – זו אנטישמיות לכל דבר".
והשטח מחזיר תשובות, יהודים שהיו פעילים בקבוצות אקטביסטיות, סובלות מביקורת מפתיעה, ובהתייחסות לא לגיטימית: "אנחנו רואים היום תופעה של הדרת יהודים מארגונים פרוגרסיביים בארה"ב, כמו תנועות להט"ב או קבוצות בנושא האקלים, בגלל מה שאחרים תופסים כתמיכתם בישראל. כלומר, בשם ערכים של שוויון והכלה – מפלים יהודים. זו צביעות חמורה".
על פי הנתונים, מוקדים מרכזיים של אנטישמיות הם הקמפוסים והרשתות החברתיות. "חלה עלייה ב- 84% בתקריות בקמפוסים – ו־18% מכלל האירועים התרחשו בהם. סטודנטים יהודים מדווחים על הדרה ביחס אליהם, על הצורך להסתיר את זהותם, ועל אווירה עוינת כלפיהם. ויש גם את הרשתות – משיח בוטים, ויקיפדיה ועד AI שמפיצות אנטישמיות ללא גבול".
"זו לא בעיה של יהודים – זו בעיה של העולם" "לאף צד במפה הפוליטית אין 'מונופול' על אנטישמיות", מבהירה נוריאל. "אנחנו רואים ביטויים לאנטישמיות מימין, משמאל, ומהמרכז. בעבר, הדברים נאמרו רק בשוליים. היום – זה הפך לשיח מקובל. נרמול של אנטישמיות. כבר לא מתביישים מלהיתפס כאנטישמי". ישראל, מבחינתה, לא יכולה לעמוד מהצד. " מדינת ישראל, במיוחד כשהיא עצמה נמצאת במוקד השיח האנטישמי, לא יכולה לשבת בשקט. כבית הלאומי של העם היהודי – יש לה אחריות כלפי שלומם וביטחונם של יהודים בתפוצות".
מה זה אומר בפועל? נוריאל עונה תוך הרחבת אחראיות הפעולה גם למדינות זרות: "לסייע ביצירת מנגנונים שיובילו להשפעה גלובלית. כשקורה אירוע אנטישמי – זו לא בעיה של היהודים, אלא של המדינה שבתוכה זה קורה. אנחנו מאמינים בפעולה ברמה המקומית, הפדרלית והמוסדית – גם חינוך, גם חקיקה, גם אכיפה, וגם אפס סובלנות מצד ממשלות. כי אנחנו יודעים דבר אחד: זה מתחיל עם היהודים – אבל לא נגמר בהם". נוריאל מדגישה שאין פתרון קסם: "אין תרופה. אבל אפשר לפעול בכל החזיתות – להסיר סטראוטיפים, ללמד את לקחי השואה, לחוקק נגד שנאה, ולשבור את הדפוסים הרעילים. כי אנטישמיות היא אינדיקציה למחלה עמוקה יותר בחברה".
את הראיון היא מסיימת במסר חד לציבור בישראל: "האנטישמיות היא לא משהו שקורה 'שם'. היא רלוונטית לנו – כי מחצית מהעם שלנו חי "שם", בתפוצות. כי אנחנו קשורים אליהם. כי ישראלים היום נתקלים באנטישמיות – ברשתות, בטיסות, בעבודה. אנחנו צריכים להבין את התופעה, ללמוד אותה, ולהילחם בה. לא רק למען אחרים – אלא גם למעננו".
השליח המיוחד של ארצות הברית ללבנון, טום ברק, עורר סערה תקשורתית ופוליטית לאחר מסיבת עיתונאים שקיים בביירות. במהלך המפגש עם התקשורת המקומית, ברק הגיב בעצבנות לשאלות ולסגנון השיח של העיתונאים ואמר: "תתחילו להתנהג כמו בני אדם, תפסיקו להתנהג כמו חיות". בהמשך הוסיף כי "זו הבעיה במזרח התיכון".
דבריו התקבלו בזעם בקרב גורמים רבים בלבנון, שראו בהם התבטאות פוגענית וגזענית. אחת המגיבות, העיתונאית הלבנונית האלה ג'אבר, כתבה ברשתות החברתיות: "טום ברק צועד לביירות כמו נציב קולוניאלי מהמאה ה-19, מכנה עיתונאים לבנונים 'חייתיים', מרצה לנו על 'ציוויליזציה', ומאשים את 'האזור' שלנו בכל. זו לא סתם יהירות, זו גזענות. אתם לא מנהלים את המדינה הזאת, ואתם לא יכולים להעליב את אזרחיה".
⚠️IMPORTANT⚠️ Tom Barrack struts into Beirut like a 19th-century colonial commissioner, calls Lebanese journalists ‘animalistic,’ lectures us on ‘civilisation,’ & blames it all on our ‘region.’ That’s not just arrogance, it’s racism. You don’t run this country, & you don’t get to… pic.twitter.com/h8uS5TBCMC
תגובות נוספות האשימו את ברק בכך שביצע "דה-הומניזציה" של עיתונאים מקומיים. כך, באחד מהדיווחים נכתב כי ברק אמר לעיתונאים "לנהוג בצורה מתורבתת ולא חייתית", והוסיף כי "זו הבעיה עם מה שקורה באזור".
הסערה סביב דבריו של ברק צפויה להוסיף מתיחות נוספת ליחסים המורכבים ממילא בין ארה"ב ללבנון, ולחזק את תחושת הרגישות הציבורית בלבנון כלפי התערבויות חיצוניות והתייחסות פטרונית מצד נציגי המערב.
הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס היום (שלישי) אחר הצהריים לישיבה שארכה כשעתיים, ובמהלכה הוצגו לשרים סקירות ביטחוניות כלליות על כלל הגזרות. בסדר היום הכתוב לא הופיע כלל סעיף על עזה ותוכנית הכיבוש, והישיבה עסקה בסקירה רחבה ולא פרטנית על המתרחש בזירות השונות. בפועל – הישיבה לא כללה אף הצבעה, לא על תוכנית מבצעית ולא על מתווה כזה או אחר להסדר מדיני או עסקה לשחרור החטופים.
במערכת הביטחון ציינו כי התוכניות המבצעיות לכיבוש עזה כבר אושרו לפני כמה שבועות, לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון הוסמכו לקבל החלטות בנושא. נקבעה ישיבת קבינט נוספת ליום ראשון הקרוב, שבה צפויים השרים לדון באופן מפורט בתוכניות הפעולה ברצועה.
פעילות כוחות צוות הקרב של החטיבה הדרומית במרכז רצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
סוגיית החטופים, שעמדה במרכז ההפגנות הסוערות מחוץ למשרד ראש הממשלה ובצירים מרכזיים ברחבי הארץ, כלל לא נידונה. מאות מפגינים, ובהם בני משפחות החטופים, קראו לממשלה לאמץ את המתווה המוצע: "אל תעזבו את השולחן – יש הצעה על השולחן, צריך לסיים את זה עכשיו". במקביל, במשרד החוץ הקטרי תקפו את ישראל וטענו כי סירובה להגיב להצעות התיווך מוכיח ש"אין לה רצון אמיתי להגיע להסכמות".
במקור נועדה הישיבה לשעה 18:00, אך היא הוקדמה לשעה 16:00 והוגבלה עד 19:00 לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו – כדי שיוכל להשתתף באירוע של מועצת מטה בנימין.
ראש הממשלה נתניהו באירוע בבנימין (צילום: ללא)
ההקדמה עוררה ביקורת חריפה באופוזיציה. ח"כ קארין אלהרר תקפה: "שבוע מחכים לישיבת קבינט – והיא מוגבלת בגלל קוקטייל?". ח"כ גלעד קריב הוסיף: "ההתחנפות להתנחלויות באה על חשבון החטופים והביטחון". בלשכת ראש הממשלה דחו את הטענות והבהירו כי מדובר בצעד שאינו חריג.
מהישיבה נעדרו כמה שרים בכירים: שר החוץ גדעון סער שוהה בארצות הברית, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמצא בגאורגיה, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא השתתף מסיבותיו.
עיתון ג'רוזלם פוסט מפרסם היום (שלישי) מאמר המתייחס לגירוש שגריר איראן מאוסטרליה, מהלך דיפלומטי שהפתיע רבים מן הקהילה העולמית. תחילה המאמר מסביר מה הרקע להחלטה הדרמטית: "אוסטרליה גירשה את שגריר איראן לאחר שה־ASIO (הארגון האוסטרלי לביטחון פנים) קבע כי טהרן עומדת מאחורי לפחות שני פיגועים אנטישמיים בסוף 2024, בהם שריפת בית הכנסת במלבורן וההצתה בבונדיי".
אנטוני אלבינזי, ראש ממשלת אוסטרליה (צילום: רויטרס)
כמו כן, מוסיף פרטים על צעדים נוספים שממשלת אוסטרליה נקטה נגד המשטר האיראני: "קנברה גם השעתה את פעילות שגרירותה בטהרן והודיעה שתפעל להכרזה על משמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC) כארגון טרור. מדובר בצעדים נוקשים, הכרחיים ומאוחרים, שמשדרים לקהילה היהודית כי הממשלה מתכוונת להגן עליה".
בהמשך מציינים בג'רוזלם פוסט כי "המהלך מתרחש על רקע חילופי דברים מתוחים בין אוסטרליה לישראל: ימים ספורים קודם לכן שלח ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב חריף לאלבאניז, שבו האשים אותו ב"הענקת פרס לחמאס" וקרא לו "להחליף חולשה במעשה" ולהיאבק באנטישמיות באוסטרליה. אפשר לא להסכים לטון, אך העיתוי ממחיש את הלחץ שהצטבר על קנברה לעבור ממילים למעשים".
חרף התמיכה במהלכים שננקטו המאמר לא ממהר לחגוג ודורש עוד צעדים מצד הממשלה באוסטרליה: "גירוש שגריר איראן והליך הכרזה על ה־IRGC כארגון טרור הם כלים משמעותיים – בתנאי שיבוצעו גם צעדים בשטח".
לאחר מכן מציע עוד מהלכים הכרחיים על מנת לשפר את תחושת הביטחון של הקהילה היהודית. "העמדה לדין של שליחים וגורמים מסייעים, חיזוק האבטחה בבתי כנסת, בתי ספר ועסקים כשרים, מימון שדרוגי ביטחון היכן שנדרש, ושיתוף פעולה עם פלטפורמות טכנולוגיה ורשויות מקומיות כדי לעצור תהליכי הסתה מקוונת שמזינים אלימות בעולם האמיתי", נכתב במאמר בין היתר.
לסיכום המאמר מציין כי "עבור יהודי אוסטרליה, שחוו בשנה האחרונה איומים, השחתות והפחד היומיומי לשלוח ילד לבית ספר יהודי מזוהה, החלטה זו היא רגע של נשימה. לא שמחה – אלא הקלה. מדיניות לא תשחזר את מה שאבד, אך יכולה להפחית את הסיכוי לפיגוע הבא".