איך שילוב הטכנולוגיה ומחקר בינלאומי מסייעים לו בהכנה אסטרטגית? נכון לסוף מרץ, פראיולי הציג מדיניות רוטציה חדשני וחסרת תקדים באייאקס. הוא השתמש ב-39 שחקנים שונים – שיא "הולנדי". וביצע 92 שינויים בהרכבים. אייאקס שלו אף פעם לא עלתה עם אותו הרכב שעלתה בו למשחק הקודם. לשם השוואה, פיינורד היא השנייה ברשימת השינויים בהרכב – עם 71.

ברור שהיתה ביקורת רבה על הרוטציה בהולנד אבל בסיוע החוקרים שלו הוא שינה תפקוד לשחקנים והוציא מהם את המיטב בתפקידים חדשים. שחקנים כמו יורי באס ויורל האטו מצאו שהם מתאימים לתפקידים שאף פעם לא שיחקו בהם בזכות הניתוח הטקטי-סטטיסטי-גופני-מנטלי היסודי והחדשני שפראיולי עשה עליהם. הוא ישב איתם והראה להם איך הם מתאימים יותר לתפקיד המיועד שלהם מאשר התפקיד הקודם שלהם.

יש עוד דברים שפראיולי עושה שהופכים אותו לייחודי. הוא מראה לשחקניו איך לקרוא את המשחק ונותן להם "חופש עמדתי" בתוך "מבנה קולקטיבי". הבקשה שלו מהם היא בעיקר לסגור "כיסי שטח" ליריבים בהגנה ולמצוא כאלו בהתקפה. כלומר, אין לשחקני אייאקס תפקיד מוגדר אלא התפקיד שלהם מוגדר לפי השטחים שהם מוצאים על המגרש ואינטנסיביות הלחץ של היריבה.

פראיולי גם יבקש מהשחקנים לחפש "יתרון מספרי" במקומות על המגרש ולכן, בדרך כלל, השחקנים של אייאקס יתקדמו בהתקפה ב"חוליות" של שלושה שיחפשו את השטח ואת היתרון המספרי בלי קשר למערך. כפועל יוצא מדרישותיו משחקניו, פאריולי מדגיש באימונים הבנת סיטואציות טקטיות והתאמה אליהן במקום "תרגילים" ו"שמירה על מבנה". השחקנים שלו לומדים ממנו לקרוא את המשחק ולשנות את התנועות והמסירות שלהם בהתאם למה שהיריבה עושה.

פאריולי, המנהיג, החוקר, המדען, המאמן, הוא גם פילוסוף. הוא מאמין שהשחקנים צריכים לחשוב בעצמם על מקומם בשטח, במגרש ובקבוצה. הכדורגל שלו זכה לביקורות מעיתונאים ואפילו אוהדים של אייאקס, בתחילת דרכו באמסטרדם אבל כיום הרבה בהולנד מבינים שהוא לא שונה בגישתו הפילוסופית מיוהן קרויף, שאייאקס משחקת באצטדיון על שמו.

קרויף האמין ש"בכדורגל כמו בחיים, אתה חייב להביט סביבך, לחשוב, ללכת לאיפה שיש לך מקום ולעזור לאחרים. מאוד פשוט". זה באמת לא שונה בהרבה מהגישה של פראיולי – המאמן הזר הראשון של אייאקס מאז מורטן אולסן (ב-1997/98) – שמבקש משחקניו להבין מה קורה סביבם, לחשוב על המשחק וללכת לאיפה שיש שטח ולעזור שם לחבריהם לקבוצה.