ביטחון
מומחה מסביר: "המטרה – ליצור מצב שבו אנשי חמאס יפחדו מהאוכלוסייה"
"מעריב" שוחח עם ד”ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, לשעבר יועץ באגף המודיעין (אמ”ן), חבר ב”מבטחי – ישראל”, ומחבר הספר “סופה של מדינת ישראל?!” שיצא לאחרונה בהוצאת ידיעות ספרים.
גרוזברד, המשלב תובנות פסיכולוגיות ותרבותיות, מציע אסטרטגיה חלופית ללחימה בחמאס ולשחרור החטופים – דרך הפסיכולוגיה של החברה הפלסטינית והפעלת לוחמה פסיכולוגית מדויקת. לדבריו, “לא צריך לגייס אוגדות ולא צריך לאבד חיי אדם – צריך להבין את האויב”.
״לשם כך יש להשתמש בלוחמה פסיכולוגית. אבל במערכת הביטחון שלנו לא קיימת לוחמה פסיכולוגית משום שתנאי הכרחי לקיומה הינו הבנת אופנות חשיבתו של האויב. ארגוני הטרור דווקא משתמשים לאורך כל השנים בלוחמה פסיכולוגית נגדנו שהגיעה לשיאה בנושא החטופים. הם בעלי מה שנקרא ‘מיקוד שליטה חיצוני’ ועל כן הם מרוכזים בנו, לומדים ומכירים אותנו. ואילו אנו, בעלי ‘מיקוד שליטה פנימי’, מרוכזים בעצמנו ולא מכירים אותם”.
גרוזברד מסביר: “הפסיכולוגיה של תושבי עזה ויהודה ושומרון היא של אוכלוסייה מאוד מסורתית, קולקטיבית במהותה. לכן, חלק ממאפייניה הבולטים הם שמועות, רכילויות, קונספירציות ובעיקר פחד. זוהי תרבות שבה החשיבה העצמאית פחות מפותחת, הלחץ הקבוצתי גדול ואנשים מונעים בעיקר על ידי פחד. ניתן כמובן להתרשם כיצד ישרו תושבי עזה קו עם החמאס כתוצאה מפחד”.
לדבריו, “חברות לא דמוקרטיות אלה הן בעלות מיקוד שליטה חיצוני – כלומר, הדגש הוא לא על מה אני חושב ורוצה, אלא מה הסביבה מחייבת ומאלצת אותי. כך למשל, בן תרבות המערב יעצור ליד רמזור אדום באופן אוטומטי. ואם לא יעשה כן – הוא עשוי לחוש אשמה. לעומת זאת, בחברות אלה של מיקוד שליטה חיצוני, הפרט עלול לא לעצור ליד רמזור אדום אם אין לצידו שוטר. הסדר, אם כן, נגרם על ידי פחד – ולא על ידי הפנמת ערכים כמו במערב. באופן דומה, הפרט לא יגנוב בחברות אלה משום שהוא עלול להיתפס – ולא משום שמוטבע בו שכך לא נוהגים”.
אז מה כן ניתן לעשות? גרוזברד מציע שני מישורים של פעולה:
1. מניעת הסתה
2. יצירת לחץ קבוצתי נגד הטרור
“במערכת הביטחון התבלבלו”, הוא אומר. “זו לא חברה דמוקרטית שבה יש לפרט חשיבה עצמאית, ולכן מותר ואף רצוי לעודד חשיבה חופשית. אנו משליכים את חשיבתנו המודרנית על האויב, ומאפשרים הסתה בבתי הספר, בספרי הלימוד, במסגדים וברשתות החברתיות – בהנחה לא מודעת שלפרט בחברות אלה יש יכולת להתנגד להסתה ולגבש את דעתו בעצמאות. אבל בחברות אלה – המודעות לאופיין המסית נחשב אחראי לא פחות מהמוסת. בניגוד לחברה מודרנית שבה תגיד כל אם לבנה: ‘אז מה אם הוא אמר… זה לא אומר שאתה צריך להקשיב לו’”.
“הסתה היא הכוח המניע שעומד מאחורי הטרור. אם נייבש את ההסתה – לא יהיה טרור. היום, באמצעות AI, לא קשה לנתר תכני הסתה במקומות ובצורות שונות. לשלול מפרטים ומנהיגים את יכולת ההסתה כתוצאה מעונשים ופחד – כמוה כשלילת כוחם”.
במישור השני – יצירת לחץ קבוצתי נגד הטרור – גרוזברד מסביר: “במשלי כתוב ‘אשרי אדם פוחד תמיד’ – כזהו טבעו של בן החברה המסורתית קולקטיבית, שכולנו צמחנו מתוכה. אם לא יפחד – הוא עלול לעשות דברים חמורים ביותר. יצירת מצב פסיכולוגי בעזה ויהודה ושומרון שבו אנשים יחששו לעסוק בטרור משום שמיד מישהו ילשין עליהם ויסגיר אותם, והוא עוד יתוגמל – זהו המצב הרצוי. יש להבין את אופי חברתם הנשלטת על ידי פחד ולהשתמש בתובנות אלה. המטרה היא ליצור מצב שבו אנשי חמאס יפחדו מהאוכלוסייה החפצה להשתחרר מהם – ולא להיפך”.
אז איך עושים זאת?
“משתיתים מערכת תגמולים שכל מי שמדווח על איש חמאס או כל פעילות עוינת מתוגמל. ניתן לדווח בדיסקרטיות באמצעות הטלפונים הניידים. מי שנמצא אשם – נענש בחומרה, כמו גם מי שידע ולא דיווח. הגזרים והמקלות הם פשוטים: טיפול רפואי ועבודה בישראל – או מניעתם. הטבות לבני משפחות המדווחים לשלטונות – ועונשים לבני משפחות הטרוריסטים. הטבות ועונשים לבני המשפחה – יעילים מאוד בחברות קולקטיביות אלה. איש חמאס שיסגיר את עצמו ונשקו ויחתום על התחייבות להפסיק לעסוק בטרור – לא יחוסל”.
“ובכל פעם שייתפס איש חמאס שעסק בטרור – תמונתו המושפלת תפורסם ובני ביתו ייענשו בחומרה. ההשפלה אף היא נשק מנצח בחברות אלה, שבהן אובדן הכבוד משול למוות. האוכלוסייה הפלסטינית חייבת לעבור ממצב שבו הם מפחדים מחמאס – למצב שבו כל איש חמאס מפחד שיסגירו אותו. ניתן לעשות זאת – ולשם כך לא צריך אוגדות של חיילים, רק לוחמה פסיכולוגית מתאימה – שלא קיימת היום בכלל במערכת הביטחון”.
“ישראל הצהירה שאיש חמאס שישחרר חטוף יזכה בהטבות מפליגות. אולם ללא יצירת לחץ קבוצתי והלשנה המחייב את איש החמאס להתנהג באופן הזה – אין לכך כל סיכוי. אנו מפעילים לחץ צבאי, אולם הוא מוכן להילחם בנו ולמות עם החטופים – כדי לשמור על כבודו בעיני בני קבוצתו. על כן פגיעה בכבודם והשפלתם בידי בני קבוצתם – היא הדרך היחידה לשינוי התנהגותם, ולא לחץ צבאי. אכן, גם שחרור החטופים חייב לעבור דרך לוחמה פסיכולוגית והבנת אופנות חשיבתם של אויבנו”.
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.
