ד״ר אבנר סער, מומחה לניהול משא ומתן ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי התייחס לתקיעות במשא ומתן בין ישראל לחמאס לשחרור החטופים. במרחק של שבועיים מאז חזרת צה"ל ללחימה ברצועת עזה, הוא מפרט בשיחה עם "מעריב" על הסיכויים להתגמשות בדרישות חמאס ומציב שאלות בדבר האפקטיביות של הלחץ הצבאי הנוכחי.

בפתח דבריו, מציין ד"ר סער כי מאז תחילת המלחמה, ננקטו פעולות רבות ושונות כדי להביא לשחרור החטופים. "נוהל ומתנהל מו"מ דרך המדינות המתווכות, שימוש במנופים כמו כיבוש זמני של צירים מרכזיים ברצועה, מניעה או עיכוב בהכנסת סיוע הומניטרי, חיסול בכירים, ואף הצעת פרס כספי גבוה לעזתים שיסייעו בשחרורם".

ד"ר סער הוסיף לציין כי "אלא שאף על פי שמרבית החטופים שוחררו, עדיין נותרו חטופים ברצועה ונראה שכל הצעדים שנוסו עד כה אינם מספיקים עוד והעניינים נקלעו למבוי סתום. בתוך כך, עם כישלון המשא ומתן ולאור התנגדות חמאס להאריך את של א' עם פעימות שחרור נוספות – התקבלה החלטה לשוב למודל המוכר של שימוש בלחץ צבאי, ולחדש את המלחמה בעצמה רבה".

לדברי סער, בדיוק בנקודה הזאת מתבקש להניח את השאלות הבאות: האם לחץ צבאי אינטנסיבי, אכן עשוי לגרום לחמאס לשנות את מדיניותו ולהסכים לתנאים שמציבה ישראל? האם הפעולה תביא לסימני שבירה ממשיים בקרב הארגון, ובכלל, עד כמה הוא ישרת את מטרת המלחמה בפירוק שלטון החמאס?

"התשובות לשאלות הללו מורכבות", מדגיש סער. "על סמך פעולות צה"ל מאז תחילת התמרון, כיבוש שטח נתפס אצל החמאס כזמני. אין זה אומר שצריך להימנע מפעילות התקפית, אלא לשים לב לתובנה שככל שפעילות הלוחמים מוגבלת בזמן, ומסתכמת בשליטה זמנית על שטח האויב – אזי הצד השני רואה ב'זמניות' מקור מוצא ולכן היא מצמצת ומחלישה את 'האיום' של ישראל".  

עם זאת, ד"ר סער מדגיש כי בפעולות צבאיות עצימות גובר הסיכון לחיי החטופים, כך שככל שהלחץ הצבאי יגבר, סביר ששובי החטופים יעבירו אותם וישתמשו בהם כמגן אנושי וכלי לשימור כוח המו"מ שעוד נותר להם: "לא מן הנמנע שככל שהלחץ יגבר, כך חמאס יקשיח את עמדתו, יציב תנאים קשיחים, או ישהה כל התקשרות באמתלה זו או אחרת, כחלק טקטי בניהול המשא ומתן כפי שעשה בעבר".

בעניין זה, הוא מבקש להאיר זרקור על תפיסת הזמן של חמאס בנוגע לפעילות הצבאית של ישראל. "תפיסת הזמן של אויבינו מחוברת לערך המקודש – סבלנות. יש להבין שמרכיב הסבלנות כ"כ דומיננטי ומרכזי בהישרדות החמאס, ובעוד שאצלנו נמדדת המלחמה בשעות, חמאס רואה בעניין זה 'אירוע', במסגרת הזמנים שהקציב אללה. הסבלנות כערך עליון, תומכת בראייה ארוכת טווח, ואינה מתייחסת לאירוע אחד אלא לכלל האירועים ותוצאתם".

"במזרח התיכון משקלו של ה'כבוד', כבד" אומר. "גם בהיותנו בתוך מערכת הרגשות הנוראה אליה נקלענו, חשוב לזכור כי על מנת לשחרר את החטופים, עדיין יש חובה לפעול על פי כללי המקום. אין הכוונה להמעיט מאכזריותו הבלתי אנושית של חמאס או מחומרת שאיפותיו לחיסול מדינת ישראל, אלא לשאול את עצמנו ביושר האם בהינתן העובדה שלישראל אין כוונה לכבוש את רצועת עזה במלואה על מנת להישאר בה, האם פעולות שנוסו שוב ושוב ישיגו את התוצאה הרצויה".

אבנר, מומחה לניהול משא ומתן המצוי ביצירת גשרים בין מדינות מערביות לבין מדינות ערביות-מוסלמיות, מציע גישה אחרת: "ניתן לאמץ גישה של ניהול משא ומתן עקבי, ממושך, קשה, תוך הליכה בנתיבים שמוכרים לבני המקום. מו"מ שכזה צריך לכלול מהלכים של ויתורים ותחבולות זמניות אשר ירכיבו סולם שיאפשר לאויבנו לרדת מהעץ וליצור 'תמונת ניצחון' זמנית. אפיק זה תשיג את המטרה העליונה – שחרור כל החטופים החיים והחזרת גופות ההרוגים".

לדבריו, שימוש בכלי המו"מ התרבותיים המקומיים, תוך הבנת ראיית העולם של האויב והבנה שעוד יהיה די והותר זמן לפעילות נוספת בעתיד הקרוב והרחוק, יעלו את את הסיכוי להשבת 59 החטופים הנותרים. "ככלל, פתיחה במלחמה או חידושה מלווה בהשלכות קשות. תחושות נקם, פגיעה בבלתי מעורבים, התבצרות, הקשחת עמדות, סיכון חיי החטופים ופגיעה במעמד הבינלאומי.. ולענייננו, ישראל יודעת להילחם היטב ובעוצמה, אך בד בבד חייבת להיות גם ההבנה שפעילות כזו אינה מגבירה את הסיכויים לשחרור החטופים בחיים".

לסיכום, ד"ר סער מדגיש כי "הגדרה ברורה יותר של המטרות, כאשר שחרור החטופים בחיים נמצא בעדיפות ראשונה ולא בתחרות עם עדיפויות נוספות ומנוגדות כגון הבסת האויב (קודם לשחרור החטופים או במקביל לכך) – תוביל להתמקדות במודל של תחבולות ומו"מ כתחליף למודל של מו"מ דרך הפעלת כוח".