פוליטיקה
מול ממשלת נתניהו עומדים שני תרחישים – ושניהם לא נראים טוב
לפני שבוע בדיוק פורסמה כאן שיחה עם ח"כ יולי אדלשטיין, אז – עדיין יושב ראש ועדת החוץ והביטחון, כיום – היו"ר המודח. שאלתי את אדלשטיין בעקבות הלך הרוח שכבר שרר באזורי החיוג של לשכת ראש הממשלה: "אתה מוכן לאפשרות שתפוטר מראשות ועדת החוץ והביטחון?". "לא חושב שזה נשקל" – ענה לי אדלשטיין. "זה לא מהלך רציני. פיטורים כאלה יגמרו כל סיכוי לחוקק את החוק בקדנציה הזו".
בדיעבד התברר כי בשעה שאדלשטיין העריך בשיחתנו כי לא הגיוני שיודח, יועצי ראש הממשלה היו כבר עמוק במגעים שקטים עם ח"כ בועז ביסמוט על אפשרות שיקודם לתפקיד היוקרתי של יו"ר הוועדה במקום אדלשטיין.
דרכו של כל פוליטיקאי מקצועי היא לומר את מה שנכון לומר לשעתו, מה שמשרת אותו ומעצב עבורו מציאות נכונה – לאו דווקא מה שהוא חושב באמת. אך במקרה הזה נראה שאדלשטיין אמר את מה שהוא באמת חשב. שבוע לאחר מכן, ביום רביעי האחרון, בטקס הדחתו בישיבת הסיעה, רגע לפני ש-29 חברים הרימו יד בעד החלפתו בביסמוט, חזר אדלשטיין על אותו הטיעון: "ההדחה שלי – המסמר האחרון בארון הקבורה של חוק הגיוס".
אם יוצאים מנקודת ההנחה שהמטרה המרכזית והיחידה של המהלך היא באמת קידום חוק הגיוס גרידא – אזי אדלשטיין צודק. לא ברור אם המהלך הפוליטי הזה של פיטורי יו"ר הוועדה, שלא נענה דיו לדרישות השותפים הקואליציוניים של מפלגתו, הוא יותר תמוה או יותר נדיר. גורמים משפטיים בכנסת כבר הבהירו יותר מפעם אחת (הרי אופציית פיטורי אדלשטיין לא נולדה השבוע, אלא ריחפה באוויר במשך כל תקופת הדיונים על חוק גיוס) כי הדחת יו"ר הוועדה עלולה לפגוע בסיכויים שלהם להעביר חוק שיעמוד במבחן בג"ץ.
הדחה פרסונלית על רקע התנגדות עניינית לפרמטרים כאלה ואחרים שבמתווה החוק אולי טובה כדי לרצות את החרדים, אך בשדה המשפטי היא תקשה על הייעוץ המשפטי לשכנע את בג"ץ שמדובר בחוק גיוס טוב וענייני במקרה שאכן יועבר חוק כזה.
לכן נתניהו יוצא למהלך שתועלתו מבחינת השגת חוק גיוס עדיין בסימן שאלה גדול. רק מי אמר שמה שראה בנימין נתניהו בעיני רוחו בעת שהורה לאנשיו להפעיל את תוכנית פיטורי אדלשטיין, היה הרצון הטהור והתקווה להעביר את חוק הגיוס, כפי שדורשים אריה דרעי, משה גפני ויצחק גולדקנופף? אי אפשר לנסח את זה מדויק יותר מכפי שהיטיב לנסח שר בכיר בממשלה שאיתו החלפנו מילה אחרי שאדלשטיין הודח וביסמוט הוכתר: "המטרה היחידה של ביבי הייתה לתת תקווה לחרדים, וזמן נוסף – לעצמו".
טקס ההקרבה
אפשר לכתוב עמודים על גבי עמודים של פרשנויות מלומדות שחושפות את דקויות השיקולים הפוליטיים שמאחורי המהלך – וכל זה עדיין מתכנס למשפט שאין אמיתי וממצה ממנו. בנימין נתניהו הקריב את יולי אדלשטיין, מוותיקי וממכובדי מפלגתו – כדי למכור תקווה לחרדים ולהרוויח זמן שלטון נוסף לעצמו. נקודה. סוף פסוק.
בעצם, לא נקודה אלא פסיק. יש עוד תועלת פוליטית חשובה שראש הממשלה בהחלט הפיק מטקס ההקרבה של יולי אדלשטיין. פיטורי ראווה בהצבעה גלויה, כאשר כל אחת ואחד מהנמצאים באולם ירושלים והמתכוננים להרים יד יודעים היטב מי המועמד של הבוס ואת מי הבוס מעוניין להעיף מהתפקיד, כאשר הבוס עצמו יושב במרכז השולחן, מפקח על האירוע, רואה כל יד ויד שמורמת – או שלא – בעד בועז ביסמוט – וגם רושם לו בזיכרון. קשה להפריז בהערכת האפקט ההרתעתי שבמחזה.
שלושה ימים קודם לכן לא הגיע בנימין נתניהו למסור עדות בבית המשפט בעקבות דלקת מעיים, אך לפקח על הדחת יולי אדלשטיין הוא הגיע ללא היסוס. תפקידו העיקרי היה פשוט להיות נוכח במשך מחצית השעה של הטקס. העין הפקוחה של הבוס, זה כל מה שצריך בהצבעה גלויה כדי שאיש לא יעז לעשות קונצים ולשחק משחקים. 29 חברי הסיעה נגד אדלשטיין – לא זה מה שמפתיע. שלושה חברי סיעה שאזרו אומץ להרים יד בעד אדלשטיין בנוכחות נתניהו – זאת הפתעה גדולה. מחזה נדיר בליכוד של ימינו.
באשר לראש הממשלה, הלא הוא גם ראש התנועה – מעבר לתוצאה נטו של החלפת יו"ר ועדת החוץ והביטחון, נתניהו, כאמור, הפיק תועלת נוספת מהאירוע: הפגין כוח ושליטה מלאה בסיעתו לכל מי שאולי חשבו בליבם שייתכן שהבוס היום לא כה חזק ושולט כמו שהיה פעם. זהו אפקט מועיל מאוד במצב של קואליציה רופפת, של אווירת בחירות גוברת והולכת ושל אי-ודאות כוללת לגבי העתיד לבוא.
בפועל, 29 חברי הסיעה לא הצביעו נגד אדלשטיין וגם לא בעד ביסמוט, אלא בעד הישרדותם הפוליטית לעוד כמה חודשים, ועל הדרך – הפגינו נאמנות לבוס. לא ברור מתי נצא לבחירות ומתי אם כן יתקיימו הפריימריז לרשימת הליכוד, אבל בכל מצב לזכות בעוד נקודה אצל ראש הממשלה – אף פעם לא יזיק.
כך או אחרת, הפור נפל, הקורבן הוקרב. יש עוד קצת פרטים פרוצדורליים לבצע כדי להשלים את ההליך הרשמי של מינוי יו"ר חדש לוועדת החוץ והביטחון: כינוס והצבעה בוועדת הכנסת, ולאחר מכן – בוועדת החוץ והביטחון. זה ייקח עוד שבוע, אולי ייתקל באי-שביעות רצון של הייעוץ המשפטי לכנסת, אך בסופו של דבר זה יקרה. ביסמוט ירים כוסית לכבוד הקידום – ומייד יגלה כמה מורכב מצבו החדש ועם מי הוא עתיד להתמודד בתקופה הקרובה.
ראשית, יורשו של אדלשטיין יצטרך להתמודד עם העובדה שהוא הוצנח לתפקיד היוקרתי אך ורק כדי לבצע משימה פוליטית אחת: להביא חוק פטור מגיוס לדרישת החרדים, חוק שלא יהיה פופולרי בקרב קהל המתפקדים של הליכוד, חוק שיהיה עוד יותר לא פופולרי בציבור הרחב, שלא לדבר על תגובות האופוזיציה ועל המחאה. טיפ שימושי לביסמוט: להצמיח בהקדם עור של ממותה, כי עור של פיל לא יספיק במקרה שלו.
עוד רגע זה יתחיל: ההפגנות ליד ביתו, המתקפות בפאנלים למיניהם על בסיס יום יומי, טורי הדעה הקטלניים והמשפילים, ההדלפות הלא סימפטיות מדיוני הוועדה, הציטוטים של "בכירים במפלגות החרדיות". היו"ר החדש יצטרך להתמודד עם לחץ ציבורי אדיר תוך כדי ביצוע משימות רבות נוספות.
על ביסמוט להפגין מיומנויות רבות. להיכנס במהירות לעובי הקורה, לכל ענייני החוק, ללמוד את החומר, לקדם דיונים, לגבש טיוטה חדשה – כל זה "מחר בבוקר", כי אין זמן להתארגנויות, הרי הקרבת אדלשטיין הקנתה לנתניהו זמן נוסף מוגבל מאוד, עד אחרי החגים, מינוס תקופת החגים, הווה אומר – כחודש וחצי נטו מתחילת העבודה ועד ההגעה ליעד. או – עד הכישלון ועד סוף האירוע.
גם זה – לא הכול. היו"ר החדש יצטרך לבנות שיתוף פעולה עם גורם דומיננטי מאוד בעבודה על החוק: היועצת המשפטית לוועדת החוץ והביטחון, עו"ד מירי פרנקל שור. מי שחושב שכל התפקיד של ביסמוט יסתכם ב"לבוא ליועמ"שית ולהכתיב לה את טיוטת חוק הגיוס מילה במילה, לפי דרישות החרדים" – חי בסרט בדיוני.
במציאות יצטרך בועז ביסמוט למצוא דרך לעבודה משותפת עם הייעוץ המשפטי לא רק לטובת העבודה על נוסח החוק, אלא גם כדי שבשלב הבא היועצת המשפטית לוועדה, ואולי גם היועצת המשפטית לכנסת, יהיו מוכנות להגן על התוצר בבג"ץ. מאוד לא מומלץ לזלזל בשדה המשפטי, אם לא רוצים שהוא יהפוך לשדה מוקשים.
פערים עמוקים מדי
ברגעים שקדמו להדחת יולי אדלשטיין, עמדו בפני בנימין נתניהו שלושה תרחישים פוליטיים אפשריים, כל אחד מהם כפוף להכרעה עקרונית שלו, בעלת השלכות פוליטיות מהותיות. התרחיש הראשון, שכיום, אחרי הדחת אדלשטיין, כבר אינו רלוונטי, הציע מהלך דרמטי עם פוטנציאל לשינוי כיוון: לוותר על חוק הגיוס, כי ברור שחוק אמיתי לא יהיה כל עוד אלה השותפים הקואליציוניים של הליכוד; לחבק את אדלשטיין – ולצאת לבחירות, תוך עיצוב קמפיין חדש תחת הסיסמה "כולנו יולי, לא מכרנו את המשרתים תמורת הישרדות פוליטית".
הבחירה הזו הייתה מחייבת את נתניהו להיפרד רשמית מ"קונספציית הגוש", ששירתה אותו נאמנה בעשור האחרון, ולחתור להקמת ממשלת אחדות לאחר הבחירות. שלשום (רביעי) התרחיש הזה ירד מהפרק.
התרחיש השני הוא היפוכו המוחלט של הראשון, ונראה כי זהו הנתיב שנתניהו בחר בו כעת. חיזוק עיקרון הגוש, ויתור משמעותי לטובת החרדים, ניסיון להעביר חוק גיוס לפי דרישותיהם של גפני, גולדקנופף ודרעי – כל זאת תוך התעלמות מהביקורת, הן מבית והן מחוץ. המטרה: להאריך את ימיה של הממשלה ככל האפשר, ולהגיע לבחירות, קרוב ככל שניתן למועדן המקורי, בהנחה שעד אז תשומת הלב הציבורית לנושא הגיוס תדעך, והפגיעה האלקטורלית תישאר בגבולות הסביר.
אך קיים גם תרחיש שלישי – וחרף מאמצי נתניהו להימנע ממנו, הסיכוי שיתממש אינו מבוטל. גם לאחר פיטוריו של אדלשטיין ומינויו של ביסמוט לראש ועדת החוץ והביטחון, חוק הגיוס עשוי שלא להבשיל. הפערים המשפטיים והחברתיים עלולים להתברר כעמוקים מדי, גם מול רצון פוליטי נחוש ככל שיהיה. ואז, כשנתניהו מוצא עצמו ללא חוק גיוס וללא תמיכת החרדים, האפשרות שייאלץ להקדים את הבחירות עוד השנה הופכת לממשית. ובבחירות האלה, אין ספק: סוגיית גיוס החרדים תהיה בלב הקמפיין. תרחיש ריאלי – וגם כזה שאינו מבשר טובות לנתניהו ולליכוד.
חלון זמן להכרעה
אך גם זה לא הכול, והתרחישים הפוליטיים בפועל כפופים למציאות מורכבת מאוד. גם אם ביסמוט יתברר כבחירה מושלמת, גם אם החוק יקודם יפה ויהיה מוכן לאישור הסופי עם תום פגרת הקיץ – שום דבר מזה לא מבטיח את יציבות הקואליציה והשלמת כהונתה עד סתיו 2026. המציאות הפוליטית שאיתה מתמודד ראש הממשלה, ושתכתיב לו בסופו של דבר את ההחלטות, מורכבת הרבה מעבר לסוגיית גיוס חרדים לבדה. בפועל – נתניהו מצוי בשני משברים מקבילים, כאשר הפתרון של אחד מהם בלבד עוד לא מבטיח את הפתרון הכולל.
המשבר הראשון הוא, כמובן, עם הסיעות החרדיות סביב סוגיית הפטור מגיוס שמאיימת על יציבות הקואליציה מצד אחד. אך לצד משבר הגיוס מול המפלגות החרדיות, מבעבע ועלול להתלקח משבר נוסף: איומם של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' לפרק את הקואליציה במקרה שעסקת החטופים המסתמנת – אם תושג – תתברר ככביש חד-סטרי המוביל רק לכיוון אחד של סיום המלחמה בלי שיעדיה הושגו.
המציאות הפוליטית כובלת את ראש הממשלה לתוך משוואה סבוכה: נתניהו לא יקדם את חוק הגיוס אם יתרשם שסיום המלחמה ברצועה מתקרב, מה שעלול להצית משבר עם סמוטריץ' ועם בן גביר. מנגד, הוא ישתדל לעשות הכול כדי לא לסיים סופית את המלחמה בעזה, אם יראה בכך הזדמנות להעביר את החוק ולהחזיר את החרדים לממשלה ולקואליציה. זה מהלך שעשוי לייצב את שלטונו ולהעניק לו כמעט שנה נוספת בטוחה במשרד ראש הממשלה.
בתוך הפאזל הזה גורמים במפלגות החרדיות מזהים את העסקה האפשרית לשחרור חטופים כנקודת מפנה. אם אכן תתגבש בשבועיים הקרובים, ההערכה היא שתלווה בהפסקת אש של כ-60 יום – חלון זמן שבו ייאלץ נתניהו להכריע. בתום תקופת הפסקת האש הזמנית – הוא יידרש לבחור: האם לשוב ולחדש את הלחימה כדי לשמור על נאמנות הימין, ובמקביל לנצל את המומנטום לחקיקת חוק הגיוס שיחזיר את שותפיו החרדים? או שמא, אם אחד מהשניים ייכשל – אם המלחמה תיפסק בלחץ מסיבי שיופעל על ישראל או אם חוק הגיוס לא יבשיל גם אחרי הדחת אדלשטיין – יוותר לבסוף גם על השני ויוביל לבחירות.
ראש האופוזיציה יאיר לפיד פנה היום (שלישי) במכתב ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, ובו דרש למנוע את קידום מתווה רביבו, שנחשף ב"מעריב", שמטרתו לאפשר יציאת חרדים המשתמטים מגיוס לאומן בראש השנה. לדבריו, אם תבחר הממשלה לקדם את המתווה ו"לפעול בניגוד לחוק", הוא יעתור נגדה לבג"ץ.
בפנייתו טען לפיד כי "הממשלה עושה מאמצים כבירים על מנת לאפשר ל-10,000 חרדים חייבי גיוס ועריקים מצה"ל, מעוכבי יציאה מהארץ, לטוס לאומן". לדבריו, מדובר בצעירים בריאים בגיל גיוס שנמצאים תחת צו עיכוב יציאה מהארץ, "במקום לתרום את חלקם בחברה הישראלית ולמלא את מצוקת כוח האדם בצבא".
לפיד הזכיר כי בשבוע שעבר פתח צה"ל במבצע לאיתור 14,600 עריקים ומשתמטים, לרבות תגבור האכיפה בנתב"ג. "הניסיונות לקדם מתווה שיסייע לאותם משתמטים לצאת מהארץ אינו חוקי. מדובר בעריקים אשר הופעלו נגדן סמכויות אכיפה פליליות, לאור ביצוע עבירה, ולכן הוא יהווה התערבות בלתי חוקית ופסולה בפעולות האכיפה המוסדרות בחוק, שלפיו מי שאינו מתגייס לצבא דינו מאסר", כתב.
בהמשך הוסיף: "מדובר במהלך שהוא גם בלתי סביר בעליל, ופוגע קשות בעיקרון השוויון. זה כמעט שנתיים שצה"ל נלחם בחזיתות רבות… 899 חללים נפלו בהגנה על הארץ, אלפים רבים נפצעו בגוף ובנפש, משרתי המילואים קורסים תחת הנטל אחרי 400 ו-500 ימי מילואים; וממשלת ישראל פועלת שוב ושוב בניגוד לחוק כדי לסייע למשתמטים".
לדבריו, "צה"ל הוא צבא העם, החברה הישראלית לא מוכנה לקבל עוד את האפליה בין דם לדם מסיבות פוליטיות. האופוזיציה בראשותי תעשה כל שביכולתה כדי למנוע את המהלך הבלתי חוקי והבלתי מוסרי הזה".
בסיום מכתבו קרא לפיד ליועצת המשפטית לממשלה "להפעיל את סמכותך, להבהיר את עמדתך בנושא ולמנוע את המתווה הנדון וכל שיבוש או התערבות של הממשלה בהליכי האכיפה ושמירת החוק בישראל", והבהיר כי יש לראות בפנייה זו כמכתב מיצוי הליכים לקראת עתירה עתידית לבג"ץ.
כזכור, השבוע חשפנו במעריב את "מתווה רביבו" שיביא לפתרון טיסות של אלפי חסידי ברסלב, הטסים מדי שנה לאומן בראש השנה, וכעת לא יוכלו מכיוון שהוצאו להם צווי איסור יציאה מהארץ בגין השתמטותם משירות צבאי על פי חוק. ההערכות הן כי מדובר בכ-5,000 חסידים משתמטים מתוך עשרות אלפים הצפויים לטוס.
מי שמקדם את הטיפול באירועי הטיסות של חסידי ברסלב לאומן בראש השנה, והצליח להשיג תקציב של 10 מיליון ש"ח לצורך כך, הוא נציג חסידי ברסלב בכנסת – חבר הכנסת אליהו רביבו מהליכוד, שנבחר לרשימת הליכוד בין היתר בזכות שיתוף פעולה בינו ובין הרב שלום ארוש – מחשובי רבני ברסלב.
לצורך טיפול בבעיית המשתמטים שיש להם צו איסור יציאה מהארץ, חבר הכנסת רביבו מקדם מתווה שלפיו תהיה הבחנה בין מי שהשתמט משירות צבאי ולא התייצב בלשכות הגיוס לקבלת פטור – למי שהיה לו מעמד של בן ישיבה, אשר פגע עם תום תוקפו של חוק הגיוס אשר בוטל על ידי בג"ץ.
לפי המתווה של רביבו, מי שלא היה לו פטור לא יוכל לצאת מהארץ – אך מי שהיה עם מעמד של בן ישיבה ומעמדו נפגע בשל פקיעת תוקפו של החוק, יש לאפשר לו להמשיך לנהל את אורחות חייו עד להסדרת מעמדו באמצעות החוק אשר מקודם בימים אלה בוועדת חוץ וביטחון, ובתוך כך גם לאפשר לו לצאת מהארץ לפרק זמן מסוים בשביל לטוס לאומן ולחזור באופן מיידי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו תומך עקרונית במתן אפשרות לחסידי ברסלב לטוס לאומן בראש השנה, ויו"ר ש"ס אריה דרעי מסיע בעניין. עמדת גורמים בקואליציה היא כי במידה והממשלה תעביר החלטה שמאפשרת יציאה ספציפית לאומן לפי מתווה רביבו, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה לא תוכל לבלום זאת – והדבר יעבור מבחן בג"ץ.
עם זאת, גורמים בקואליציה ספקניים לגבי האפשרות להעביר את המתווה במלואו בשל פרק הזמן הקצר שנשאר עד לטיסות לאומן לפני ראש השנה – אשר יתחילו כבר בעוד שבועיים. לצד הניסיון לקדם את המתווה שלו, רביבו הצליח, כאמור, לגייס 10 מיליון ש"ח לטובת הטסים לאומן – זאת בשל דרישת מולדובה לתשלום עבור השימוש בתשתיות של המדינה בזמן מעבר החסידים תושבי ישראל בדרכם לאומן.
