השיטה הקבועה של דודי אמסלם היא לקטוע את המראיין ולהגיד "תן לי להסביר". בכלל, השימוש שלו בשורש ס.ב.ר כמעט אובססיבי. אלי פיניש וכותבי "ארץ נהדרת" זיהו את התכונה הזאת מזמן. זה נראה כאילו אמסלם בסך הכול רוצה לומר: כולכם טועים או לכל הפחות לא מבינים אותי, אם רק תתנו לי להסביר תבינו הכול. ומה ההסבר? ראש הממשלה הוא האחראי לביטחון המדינה (ולא שר הביטחון, שהוא רק עוזר ראש הממשלה לענייני ביטחון), אבל הוא לא היה אחראי על ביטחון המדינה ב-7 באוקטובר אלא רונן בר, שאמור בכלל להתאבד (אין שום משמעות אחרת לקביעה לפיה ראש השב"כ צריך לעשות חרקירי, אליבא דאמסלם) ולא רק בגלל שנכשל בבוקר השבת השחורה, אלא כי לא עצר את הקפלניסטים שהביאו עלינו את המלחמה, כולל המסיתה הראשית שבעלה הוא בכיר בשב"כ. הנה, רק תתנו לו להסביר – ותבינו שמדובר בקונספירציה דה לה שמאטע.

ההתפרצות של בן כספית על אמסלם הייתה אותנטית, וכך גם ההלם על פניו של עמית סגל. היו בתכנית אתמול לא מעט דיונים מעניינים, כולל פאנל משעשע במיוחד (ומלא בבדיחות שואה מפתיעות, בהקשר לדבריה של הגברת נתניהו) אבל במשך כל התכנית טרחו להזכיר שבסופה יגיע ריאיון "שלא תרצו לפספס" עם דודי אמסלם. באחת הפעמים שעמית סגל קידם את הריאיון, הגיב כספית בחצי חיוך שהוא עצמו היה מעדיף לפספס את הריאיון הזה. מזל שהוא לא פספס, כי מול שקרנים מדופלמים כמו דודי אמסלם צריך מישהו שמכיר את העובדות, עשה את שיעורי הבית – ובעיקר, יידע לא לשתוק בזמן שחברי קבינט שגוררים את חיילינו למלחמה וחורצים את גורלם של חטופינו למוות מנסים לשקר לציבור בפרצוף.

אישיות נעימה באחד על אחד לא מכפרת על מעשים והחלטות הרסניות. זה לא אומר שצריך להתעלם ממנה. לפעמים צריך לעמוד מול אנשי שלטון ציניים ושקרניים ופשוט להעמיד מולם את האמת, ולא פחות חשוב – למנוע מהם את מרחב השקר. זו המשימה של עיתונאים בזמנים קשים, ולכן, אולי, כדאי דווקא להמשיך להיפגש עם הדמויות המסוכנות ביותר – לא כדי להתחנף אליהן, אלא כדי לחשוף את פרצופם האמיתי: שקרנים בחליפות (או במקרה הספציפי של אמסלם: שקרנים בחולצות שקטנות עליהם במידה וחצי).