מוזיקה
מאור אדרי על השפעתו של אליקו, ההצלחות והכישלנות | פודקאסט מעריב
לפני כ-15 שנה, זמר צעיר וחסר ניסיון מרמלה בשם מאור אדרי הוציא את שירו הראשון, "לב קבור", דואט דיכאון כבד עם חנן ילד הפלא. הייתי אז כתב מוזיקה צעיר וקשוח, והכתבה הראשונה שפרסמתי עליו הייתה מפרגנת באופן מפתיע. כעת, שנים אחרי, אנחנו נפגשים שוב, כשהוא אחרי קאמבק מטאורי, קיסריה סולד-אאוט, ועם בגרות ופתיחות שלא היו שם קודם.
בשיחה גלויה, אדרי חוזר לתחילת הדרך, לכסף ששילם על כרטיסים לחברים רק כדי שיבואו לשמוע אותו שר בארבע בבוקר, להתפוצצות הגדולה בזכות אליקו, לקריסה הנפשית והכלכלית שהגיעה עם החרדות, ולשינוי הכיוון המוזיקלי שכמעט עלה לו בקריירה. הוא מספר על אשתו, נאור, שהפכה לחלק בלתי נפרד מההצלחה, וחושף לראשונה סיפורים אישיים על הבית העני ברמלה, על התקרית שהובילה אותו לבית המשפט ועל הדרך הארוכה שעשה בחזרה אל האמת שלו, ואל לב הקהל.
לקחת את מוזיקת הדיכאון והחזרת אותה למרכז. פתאום בא מאור אדרי ושם את השכונה, משום מקום.
"שמתי את השכונה לגמרי. זה היה האמת שלי, אתה יודע. לא באתי ואמרתי, 'טוב, עכשיו אני מחזיר את המוזיקה המזרחית הארדקור'. פשוט הבאתי את מה ששמעתי בבית ובשכונה. אגב, שמעתי הכל, משלמה ארצי ואבי ביטר עד סלין דיון, אבל ידעתי מה אני אוהב. ידעתי שהמוזיקה המזרחית, האופרה, הבכי, זה הדבר שדיבר אליי".
ספר לי איך "לב קבור" נולד. איך ילד בן 19 מתקין ארונות ומוציא כזה להיט?
"היה לי חלום רק לשיר. הייתי מגיע למועדונים עם חברים, מסתכל על הזמרים על הבמה ואומר לעצמי 'יואו, איך בא לי גם'. אחי הגדול סידר לי לעלות לכמה דקות במועדון 'ארצנו' בתל אביב. הבעלים התאהבה בי ואמרה לי: 'מעכשיו, חמישי, שישי, שבת, אתה פה'. הייתי מופיע בחינם, לא היו טיפים אז. יותר מזה, הייתי משלם על מוניות, מביא חברים איתי ומשלם גם עליהם כרטיס, מהכסף שהרווחתי מהתקנת ארונות הזזה".
ואיך מגיעים משם לסינגל?
"אחרי כמה חודשים, ירדתי מהבמה וניגש אליי כותב בשם שרון אסולין. הוא אמר לי 'יש לי שיר קטלני בשבילך, לחן טורקי' והתחיל לשיר לי בחוץ. אמרתי לו: 'תשמע, יש פה זמר, חנן ילד הפלא, שאני מאוד אוהב. אם תסדר לי דואט איתו, אני לוקח את השיר'. הוא רצה 1,500 שקל על הטקסט. פתחתי פנקס צ'קים וכל מה שהרווחתי בארונות שמתי על האולפן, רק כדי להגשים את החלום ולהקליט את 'לב קבור' עם חנן".
ואז הגיע אליקו. כמה הוא דמות מכוננת בהצלחה שלך?
"לאליקו יש חלק ענק בהצלחה שלי. אני חושב שאליקו הוא שליח, והקדוש ברוך הוא קיצר לי את הדרך דרכו. אני בטוח שהייתי מצליח, אבל הוא קיצר את זה ב-60 אחוז, אם לא יותר. פתאום מצאתי את עצמי בבאנר עם משה פרץ, דודו אהרון וליאור נרקיס".
אתה זוכר את הרגע שהוא התקשר? הוא הרי בנה מתח באוויר במשך חודשים, 'אני הולך לחשוף את הדבר הבא'.
"ברור. חברים היו מתקשרים אליי 'מאור, זה אתה?'. ואז אנשים מהתעשייה אמרו לי 'אל תפתח ציפיות, זה לא אתה'. ואז יום אחד, אני ישן במיטה, אבא שלי מעיר אותי ואומר לי 'קח, אליקו רוצה אותך'. עונה לו: 'הלו…'. הוא אומר לי 'מה נשמע, זה אליקו'. היה שקט, ואז הוא אמר: 'עקבנו אחריך הרבה זמן, אנחנו רוצים להזמין אותך לתוכנית'. אחרי שניתקתי, הייתיי עירני לגמרי. השיחה הזאת שינתה לי את החיים. אני שרוף עליו, ומה שאליקו יבקש ממני, אני דום בשבילו. אני זוכר מי היה שם בשבילי".
אבל אז, אחרי הפסגה הגדולה, הגיעה ירידה. ההייפ דעך, והתחלת לשנות כיוון מוזיקלי, לנסות פופ, להיות יותר גלגל"צי.
"אני מודה, עשיתי טעות. ניסיתי לזרום עם העדר, וזו הייתה טעות חיי. כי אני, במהות שלי, ב-DNA שלי, זה לא פופ. שילמתי על זה מחיר. נכנסתי ללופ שבו גם היצירה נפגעה. כל שיר שהייתי עושה שהוא 'אני', היו אומרים לי: 'לא, זה לא טוב, זה ישן, זה לא רלוונטי'".
ושם גם הגיעו החרדות?
"כן. החרדות הגיעו עם כל מה שעברתי. הפכתי להיות אבא, הקורונה הגיעה, אבא שלי נפטר. הכל קרה לי בבום אחד. כל החיים שלי השתנו. מרווק הולל שחוגג, פתאום אני מוצא את עצמי עם תינוק, יומיים אחרי החתונה אבא נפטר, סגר, אין עבודה. זה הביא לי קריסה. ושם גיליתי את החרדות. חרדות של לא לרצות לצאת מהבית, לא לפגוש אנשים. הראש לא היה עסוק ביצירה. הייתי יושב באולפן בכוח ומנסה להביא את המוזה, וזה לא קרה".
איך התמודדת עם החרדות האלה? נעזרת באנשי מקצוע?
"אני מרוקאי עקשן. אני לא הולך לרופא, הכל בסדר. סידרתי את זה עם עצמי, עם אשתי, בראש. להבין שהכל בראש, לחשוב חיובי, להבין שזה רק אני ושאף אחד לא באמת רואה מה אני חווה. התחלתי להבין שכולם בסרט הזה, זה לא רק אני, וזה הרגיע אותי".
הקאמבק הגדול שלך הגיע עם "אהבה גדולה", דואט עם אשתך, נאור. יש לה קול מאוד עדין ומתוק, לא קלאסי של זמרת מזרחית.
"יש בה קסם, משהו מאוד תמים. תקשיב, זה לא שבאתי ואמרתי לה 'בואי נקליט דואט'. דייט ראשון שלנו, אני כולי ביישן, מזמין איזה טאפאס קטן כדי לא להתלכלך. היא? 'תביא לי צלעות'. אני מזמין יין, היא מזמינה וויסקי. אמרתי לעצמי 'זאת אשתי, נגמר'. אחרי המסעדה, נסענו באוטו, שמתי שירים של יוסי עדן והיא צורחת לי את המילים באוטו. אמרתי לה: 'את החלק שמשלים אותי, נגמר הסיפור'".
אבל אתה מקליט שיר עם אשתך, ואתה יודע שזה הולך להיות להיט, למה בחרתם בשיר על פרידה?
"כי זאת האמת שלי. מה עכשיו, אני אשיר איתה שיר אהבה? לא. זה מה שאני אוהב, זה מה שהתחברתי אליו, זה מה שהרגשתי. זה פשוט קרה, היה בזה קסם מהרגע הראשון. זה נכתב בדקה, בדרך מהמרפסת לאולפן בבית. הוצאתי את הטלפון ושרתי את זה עם המילים: 'שוב כבה האור בינינו, ככה נפרדו דרכינו…'".
לא פחדתם מהקארמה? זוג נשוי ששר שיר פרידה?
"זה עבר לי קצת בראש, אבל השם איתנו, אני לא דואג. זו אמנות, זה הכול".
סיפרת שגדלת ברמלה בבית שלא היה בו שפע כלכלי. עד כמה זה השפיע עליך?
"גדלתי בגיורא. מצד אחד שכנים מדהימים, ומצד שני יש את הפנים הפחות יפות של העיר. ראיתי לא מעט סמים ואלימות. החינוך שקיבלתי מאבא שלי, היד הקצרה הזאת, זה מה שהציל אותי. אני זוכר שלא הייתי יוצא לטיולים שנתיים בבית הספר, לא כי לא היה כסף לתשלום עצמו, אלא כי לא היה כסף לחטיפים, לבמבה וביסלי. בתור ילד אתה לא מבין את זה, כשכל החברים שלך יוצאים ואתה נשאר. היום אני מבין".
יש לך סיפור מפורסם על זה שהגעת לבית משפט בגלל ג'וינט, למרות שאתה בכלל לא מעשן.
"כן, סיפור מצחיק. הופעתי באיזה אירוע, ומישהו עישן מתחתי ג'וינט. הריח עלה אליי, ואחרי חצי הופעה פתאום נהייתה לי סחרחורת. הרגשתי שאני מתמסטל רק מהריח, שאני עומד ליפול. ירדתי באמצע ההופעה, לא יכולתי להמשיך. חטפתי סטלה רצינית. ואז תבעו אותי בבית משפט. אמרתי לשופט: 'כבוד השופט, אני לא מכונה, אני בן אדם, לא הרגשתי טוב, קורה'. הוא הבין".
איך פתרת את הרגישות הזאת? היום הרי מעשנים בכל מקום.
"היה לי נהג שהיה מטופל בקנאביס רפואי. אמרתי לו: 'תקשיב, אני לא יכול עם זה ככה יותר. בדרך חזרה מהופעות הביתה, סוגרים חלונות, תדליק. אני רוצה שתעשן פה באוטו'. נסענו ככה חמש-שש פעמים, כביש שש, דרום-צפון, והוא היה מעשן ג'וינט לידי עם חלונות סגורים כדי שאתרגל. זה עזר. היום אין לי בעיה".
אתה רואה הרבה שימוש בסמים בתעשייה?
"אני רואה בכל מקום אפשרי. אתה נכנס לשירותים באולם אירועים וכולם מחכים בתור לתא. אני, בתור אחד שלא נוגע, מלחיץ אותי ללכת לשירותים שלא יחשבו שגם אני… אני מכיר הרבה חברים שאיבדו את החיים, את הנישואין, נכנסו לחובות בשוק האפור בגלל זה. זה עצוב מאוד. הסם שלי זה אשתי והכוסית שלי באירועים עם חברים".
לסיום, מה נאחל לך?
"בריאות, נחת, שלום בית, ולגדל את הילדים באהבה. ושהחטופים יחזרו בעזרת השם כמה שיותר מהר, בריאים ושלמים. ושנפסיק לחיות במלחמות ושיהיה כבר רק טוב".
פרידה מאגדה: השחקן הישראלי אלון אבוטבול, שנפטר השבוע בגיל 60, זוכה הבוקר (חמישי) לכבוד אחרון בטקס אשכבה המתקיים באולם רובינא בתיאטרון הבימה בתל אביב.
טקס האשכבה של אלון אבוטבול ז"ל (צילום: וואלה)
קהל גדול של מאות אנשים, ביניהם דמויות בולטות מעולם התרבות כמו השחקנים דרור קרן, ששון גבאי ואלי דנקר, הזמרים מירי מסיקה וגלעד כהנא והשר לשעבר עמיר פרץ, התכנסו לחלוק כבוד לאחד השחקנים הישראלים הבולטים ביותר מאז שנות השמונים. לאחר הטקס, תיערך הלוויתו של אבוטבול לקבורה בבית העלמין שבקיבוץ גבעת ברנר. כזכור, השחקן המוכשר איבד את חייו לפני מספר ימים כשהתמוטט בחוף הבונים זמן קצר לאחר שיצא מהים.
יצחק, דוד של אלון, אמר: "אני זוכר את היום שאחותי באה עם התינוק החייכן, חצי אס חצי נסיך. הוא טען שזה לא פיקניק גדול להיות אח מועדף. האמנתי לו. בסופו של דבר, להיות ילד מועדף זה עול, כנראה שהרצון להיות הכי טוב נמשך כל חייו, ואולי אפילו עד הרגעים האחרונים".
"הרבה אנשים אומרים הנה, הילד מקריית אתא, הפריפריה, הגיע לצנטרום התל-אביבי ועשה קריירה. אז אספר שזה התחיל כשלילד מהפריפריה היה דוד מאותה פריפריה, שהיו לו שנים בברנז'ה. בגיל 15 הוא אומר לי 'אני רוצה ללכת לתלמה ילין, אבל פיקששתי את הדדליין'. הבנתי מה הוא רוצה ממני, אצלנו בארץ הדדליין לא כזה דד. שלום יקר שלי, תודה רבה".
הזמר שולי רנד ספר: "כאילו שהיה חסר לנו כאב וחוסר אונים במקום הזה מוכה הכאב, החליטה הנשמה היקרה שלך, הסקרנית, חסרת המנוח, הססגונית, מלאת אהבת האדם, להסתלק ולשבור לכל כך הרבה שנים את הלב. היו לנו אינסוף שיחות על המקצוע והחיים, דיברת על גורם ההפתעה. 'להפתיע שולי, להפתיע. את הפרטנר, את הבמאי'. קראת לזה להישאר חי. כל כך פחדת ממוות פנימי, מקצועי. אז הפתעת, ועוד איך הפתעת".
"ליטשת את הכישרון שלך לדרגת מאסטר. צייר, מוזיקאי, איש משפחה, חבר אמיתי, בן אדם. נפגשנו בתל אביב, מפוצץ אמביציה לכבוש. ההתבגרות המקצועית, האישית, תמיד חסר שקט ומחפש לפרוץ את הגבולות של עצמך. לא לנוח, להמשיך לגלף את המתנה הנדירה שנתן לך אלוהים ליצירת מופת. התקופה המשמעותית ביותר שבילינו יחד הייתה ליד מיטתו של אחיך. אברהם היה דמות חשובה להמון אנשים ובעיקר לך. ראיתי באיזו עדינות, מסירות ורגישות טיפלת בו. לא נתת לו להרגיש את הפחד והכאב שלך".
במהלך קריירה ארוכה של למעלה משלושה עשורים, הותיר אבוטבול חותם בל יימחה על הקולנוע והתיאטרון הישראלי. הוא זכור במיוחד מתפקידיו "שתי אצבעות מצידון", "האסונות של נינה", "קצפת ודודבדנים", "גוף השקרים" לצד ליאונרדו דיקפריו, "עלייתו של האביר האפל" בבימויו של כריסטופר נולאן, ועשרות סרטים וסדרות נוספות.
