
מבחינה פיזית, חתכים בנייר כואב כמו שהם עושים ממגוון סיבות. הם מתרחשים בדרך כלל בחלקים הרגישים ביותר בגופנו, כגון האצבעות, השפתיים או הלשון. רשתות העצבים של חלקי הגוף הללו יכולות להבחין בבהירות ובספציפיות יוצאת דופן, בתחושות של לחץ, חום, קור ופציעה. למוח שלנו יש אפילו אזורים מיוחדים לקליטת אותות המגיעים מחלקים אלה בחדות גבוהה. יכולות החישה המעולות שהופכות את האצבעות, השפתיים והלשון שלנו כל כך טובות במה שהן עושות בדרך כלל, גורמות גם לפציעות להיות כואבות עוד יותר.
אותם אזורים רגישים מאוד הם גם חלקים שאנו משתמשים בהם כל הזמן. חתכים באצבעות, בשפתיים ובלשון נוטים להיפתח מחדש במהלך היום, מה שקובע אותנו לחיות מחדש את הכאב שוב ושוב. לבסוף, עומק הפצע מושלם לחשיפת ולרגש את סיבי העצב של העור מבלי לפגוע בהם כפי שפציעה עמוקה והרסנית יותר עלולה לפגוע קשות בסיבי העצב ולפגוע ביכולתם לתקשר עם כאב. בחיתוך נייר, סיבי העצב מוארים, והם פועלים במלואם.
וגם לנייר יש אחריות. אומנם בעין בלתי מזוינת, הנייר נראה כמשטח חלק ואפילו נעים למגע, אבל אם תבחנו אותו מתחת למיקרוסקופ תראו כלי נשק מבהיל למדי, שלא היה מבייש מכשירי עינויים עתיקים. לנייר למעשה יש מעין להבים מיקרוסקופיים, שבמבט מקרוב מעניקים לו מראה של מסור. לכן, כשאתם נחתכים מהנייר, הוא משאיר שובל של חתכים קטנים שמעצימים את הכאב. לא מדובר בחתך ישר, אלא במקבץ של חתכים וקריעות מיקרוסקופיות של העור באחד האזורים הרגישים ביותר בגוף.
Source link