אפילו באולפן שבו אמורים להבין פחות מטגניה בעבודת המשטרה, לא מהססים לשלוח חצי ביקורת אל משטרה שמתפקדת רק כיחידה לפיזור הפגנות נגד הממשלה. רונן צור למשל מציין את אווירת האלימות כתוצאה מאכיפה בררנית, עת הפגנות לא אלימות נגד הממשלה מסתיימות בגל מעצרים, אבל מכות מצולמות לנהג אוטובוס ערבי, למרות זיהוי ודאי של המכים, נגמרות אחרי שעה וחצי.

ולמרות המילים כדורבנות של צור, קשה שלא לחוש שמישהו במערכות החדשות ניסה לערבב מין בשאינו מינו. כלומר, לכרוך את כלל מעשי הרצח אלו באלו. למה הכוונה? רוב הנרצחים היו על רקע סכסוכים בעולם התחתון, מרביתם במגזר הערבי. שני מעשי רצח שהסתיימו בארבעה הרוגים, אפשר לייחס לעניינים משפחתיים: מהרצח וההתאבדות בבת ים ועד לזה שאירע, כך לפחות על פי החשד, במודיעין.

במקרה אחד אפשר לכרוך את הרצח באלימות נגד נשים, אבל במקרה אחר מתעורר החשד שדווקא האישה היא הרוצחת – ועוד את בנה. חלק מהמקרים ניתן היה למנוע עם תפקוד מודיעיני משטרתי טוב יותר, חלק לא. לכן היה קשה מאוד לארוז את כל המעשים הללו לכדי ביקורת ממוקדת אחת, למרות שבכלל ערוצי הטלוויזיה נעשה ניסיון שכזה. בכלל, כמה נרצחים היו? 7 בארבעה ימים? 8 בחמישה ימים? המספר הזה כולל גם את הרוצחים, שלפחות בשניים מהמקרים, התאבדו? אמש בין השעות 18:30-20:30 היה נדמה שכל מספר זוכה.

מה שבטוח הוא שכולם ביחד התכנסו לביקורת נגד המערכת, בעוד שלמעשה לחלק גדול מהם אין כל קשר לתפקוד מערכתי (במילים אחרות: זה שמשטרת ישראל הפכה לגוף לא יעיל שעליו מפקח שר שהוא עבריין בעצמו, לא קשורה להחלטה של גבר בבת ים לדקור את אשתו או של אישה במודיעין לרצו את בנה – כך על פי החשד).