במרכז המטווח בשטח האש של בה״ד 1, במורדות הר חריף לא הרחק ממצפה רמון, עמדו שלוש חיילות צעירות – מדריכות ירי שהעבירו את מטווח הירי של שיגור רימונים ממטול. לצידן עמדו הצוערים הלא צעירים של קורס קציני היבשה מגדוד ״דולב״. חלק מהצוערים הם בגיל של ההורים של המדריכות הצעירות.

כמאה לוחמי מילואים מחטיבות חיל הרגלים, גדודי ההנדסה וחטיבות השריון במילואים התחילו לפני שבועיים את קורס הקצינים של צה״ל. כל אחד מהם כבר עשה בשנה ושבעה חודשים בין 200 ל־500 ימי מילואים. רובם לקחו חלק בקרבות ובזירות הלחימה השונות: עזה, לבנון, סוריה ואיו״ש. ״אחרי ה־7 באוקטובר צה״ל נדרש לגדול עם יותר אוגדות. הוא מבין שצריך את מערך המילואים גדול יותר ומשמעותי״, אומר סא״ל י׳, מפקד גדוד ״דולב״. גם סא״ל י׳ עצמו, כמו יתר סגל הפיקוד של הקורס, הוא לוחם ומפקד במילואים.

הקורס שהחל לפני שבועיים ואמור להימשך שלושה חודשים ברציפות, הוא המחזור הרביעי של קורס הקצינים ללוחמים במילואים מאז החלה המלחמה. בצה״ל כבר נערכים לפתוח את הקורסים הבאים. בצה״ל מתכוונים למלא את מסגרות הפיקוד ביחידות הלוחמות במילואים, ובמקביל למלא את השורות באוגדת דוד שנפתחה לאחרונה, ושקיים בה מחסור בקצינים ברמת מפקדי מחלקות ומפקדי פלוגות.

במחזור הנוכחי שתי מחלקות הכשרה הן של צוערים מהאוגדה החדשה. חתך הגילאים של הצוערים נע בין 24 הצעיר ועד גיל 50 המבוגר. כל אחד מהצוערים כבר הוביל מחלקה למלחמה. הסינון של הצוערים במילואים היה קפדני, והוא כלל בדיקה לצד מבחני ידע וכושר קרבי – בדיוק כמו לצעירים המגיעים ל"בוחן תגיות" בבה״ד 1, בוחן שרק מי שעובר אותו יכול להפוך לצוער בקורס הקצינים.

״הצוערים הגיעו מהשטח. הם הוכיחו יכולות פיקוד והובלה של לוחמים. אחד מהם פיקד על מחלקה במלחמה במשך כחצי שנה, עוד לפני שהגיע לקורס״, אומר סא״ל י׳.

 ״לארצות הברית אני לא חוזר להשתקע. אני נשאר כאן"

בין צוערי הקורס נמצא כל הפסיפס של צבא המילואים ושל החברה הישראלית: מהצפון, המרכז והדרום; חילונים, מסורתיים, דרוזים ובדואים; אנשי עיר, קיבוץ וכפר. מורים לצד מהנדסי הייטק, עצמאיים, סטודנטים, בעלי משפחות עם ילדים לצד רווקים – שבמקום לשהות בטיול אחרי צבא, מצאו עצמם נלחמים על הבית.

״הגעתי לישראל לפני החגים באוקטובר 2023. הייתי אמור לחזור לפלורידה ב־18 באוקטובר. שם היה לי עסק לשערים חשמליים. ואז ב־7 באוקטובר פרץ הטבח בעוטף עזה, ומאז כמעט ברצף אני במילואים. לפני המלחמה הכרתי פה את בת הזוג שלי, ועכשיו ברור לי שאני סוגר את העסק בארה״ב וחוזר לחיות כאן. אני בשלבים האחרונים של קיפול העסק. עד עכשיו עשיתי מעל 470 ימי מילואים״, מספר צוער א׳, בן 31, במקור מקצרין וכיום חי ברמת גן.

״בסדיר הייתי סמל טירונים בבא״ח גולני. לא התאים לי אז לצאת לקורס קצינים בגלל ההתחייבות לחתום קבע, אבל האמת – רציתי לחזור לצוות הפלחה״ן שלי. היום אני חושב אחרת. מבין שזה מחויב המציאות. זה משמעותי. מפקד המחלקה יצא לקורס מ״פ, לא היה לנו מפקד מחלקה מחליף, ואני הפכתי לממלא המקום. המפקדים והחיילים ביקשו שאני אצא לקורס הקצינים ואחזור כמפקד מחלקה״.

בעודו לא יודע מה יעשה אחרי התקופה הארוכה במילואים, הוא מציין: ״לארצות הברית אני לא חוזר להשתקע. אני נשאר כאן. בודק אם ללכת ללמוד חשמל באוניברסיטה או לפתוח כאן עסק לשערים חשמליים. בינתיים ברור לי שאני בקורס עד 24 ביולי, ומיד אחר כך – ב־24 באוגוסט – יש לנו תעסוקה מבצעית בצפון״.

מפקד הגדוד סא״ל י׳ אומר: ״א׳ ואחרים הם הדוגמה למיטב אנשי המילואים, מיטב של הדור הזה. הם אותרו כלוחמים מובילים, שיש להם יכולות פיקוד והובלה של אנשים. הם באים לכאן ללמוד את המקצוע הצבאי. הקורס קצר יותר מהקורס הרגיל, אבל אנחנו דוחסים את החומר, ומבינים שלצוערים יש את הניסיון והבגרות״.

צוער כ׳, בן 27 מירושלים, לוחם בחטיבת הבקעה, אומר: ״חסר קצינים בצה״ל. מי שיכול – חייב לקחת חלק במאמץ ולצאת לקורס״. ומוסיף: ״בגדול אני בשירות מילואים כמעט שנה וחצי. בצעירות הייתי במקום אחר. שירתתי בנח״ל. לא חשבתי להגיע לקצונה. היום אני יכול להעיד על עצמי שאני 'מורעל' על הצבא״.

חברו, צוער י׳ מהיישוב כרמי קטיף, הוא בן 37, נשוי ואב לשישה. עובדה זו מאפשרת לו לקבל פטור משירות מילואים. אבל הוא לוחם בחטיבת אלכסנדרוני, ומאז תחילת המלחמה משרת מעל 300 ימים. בחיי היום־יום הוא גנן ומתחזק גינות, אלא שימי המילואים הארוכים הובילו לכך שהלקוחות נאלצו לשכור אנשי מקצוע אחרים. ״אבל זה צו השעה. בבית אני מקבל רוח גבית מהאישה ומהילדים. השכנים והחברים עוזרים. אני לא לבד בקטע״, אומר צוער י׳, וקובע: ״הגינות שאני מטפל בהן עכשיו מוזנחות. מאמין שיש לקוחות שימצאו אחרים, אבל המילואים הם מעל החיים. זה גדול ממני״.

"הם יודעים מה צריך לתקן, לשפר ולחזק בכל תהליך״

רס״ן א׳, מפקד פלוגה בקורס, הוא עצמו איש חינוך שבשנה וחצי האחרונות נמצא בסבבי מילואים צפופים: ״הייתי מפקד פלוגה בחטיבת מנשה. עכשיו זה המחזור השני שאני מפקד על פלוגה בקורס קציני מילואים. מאז 7 באוקטובר אני חושב איך לפעול ולתרום לצבא ולמדינה. הצוערים כאן הם הקרם דה לה קרם. כולם מגיעים מתוך תחושת שליחות נטו. הם לא באו עם חישובים של קריירה, משכורת או כבוד. החברה פה מגיעים בוגרים. אנחנו מתמקדים בהשלמת הידע הצבאי. האמת היא שהצוערים מגיעים עם גישה ייחודית: מצד אחד לתרום ולהעניק מעצמם, אבל גם עם ראייה מפוכחת ובוגרת – הם יודעים מה צריך לתקן, לשפר ולחזק בכל תהליך״.

מפקד הגדוד סא״ל י׳ משלב בין הפיקוד על גדוד מילואים, לפיקוד על גדוד ״דולב״ בבה״ד 1, קריירה כמהנדס בנייה, וחיים בבית עם אישה ושלושה ילדים – כאשר הרביעי אמור, במזל טוב, להיוולד לקראת סוף הקורס. ״כשסיימנו את הלחימה בצפון, אישתי רצתה שנסע לטיול משפחתי לחו״ל. טיפסנו על הר גבוה, האוויר היה דליל בחמצן, כאשר הטלפון צלצל ומעבר לקו היה מפקד המגמה של בה״ד 1. הוא ביקש ממני לבוא ולפקד על קורס הקצינים. המזל הגדול היה שבגלל המחסור בחמצן אשתי אישרה לי בחיוב להתנדב למשימה. יכול להיות שאם היינו עם אוויר עשיר בחמצן, היא הייתה מקבלת החלטה אחרת״, הוא אומר בחיוך.

סא״ל י׳ מספר כי מאחורי חיילי המילואים בכלל והצוערים בפרט עומד עורף חזק שכולל את בני המשפחה – בנות הזוג, הילדים, המעסיקים ועוד. ״כולם נרתמים לתמוך, וצריך להוקיר אותם על כך״.

בצה״ל מאפשרים לצוערים לצאת בכל יום חמישי כדי להגיע בזמן להוצאת הילדים ממסגרות החינוך. הם חוזרים לקורס ביום ראשון מיד לאחר שמכניסים את הילדים למסגרות. ״חשוב לנו לסייע למשפחות. יש כלל בקורס כי במהלך שעות הפעילות וההדרכה הטלפונים סגורים ונעולים. אנחנו לא מתפשרים על חומר הלימוד, הרצינות והמטלות של הקורס״, אומר אחד המפקדים.

סמל י', אחת משלוש המדריכות במטווח, מסכמת את האתגר שנזדמן לה בשירות – להדריך את קציני העתיד של צה״ל, שיש להם ותק צבאי יותר מגילה: ״הם מקסימים, עם הרבה מוטיבציה להצליח. יש להם ידע וניסיון, והם עברו הרבה בשדה הקרב. וכן, זה מאתגר יותר מאשר להדריך צוערים רגילים בסדיר – בכל זאת, חלק מהם בגיל של ההורים שלי״.