במרכז המטווח בשטח האש של בה״ד 1, במורדות הר חריף לא הרחק ממצפה רמון, עמדו שלוש חיילות צעירות – מדריכות ירי שהעבירו את מטווח הירי של שיגור רימונים ממטול. לצידן עמדו הצוערים הלא צעירים של קורס קציני היבשה מגדוד ״דולב״. חלק מהצוערים הם בגיל של ההורים של המדריכות הצעירות.
כמאה לוחמי מילואים מחטיבות חיל הרגלים, גדודי ההנדסה וחטיבות השריון במילואים התחילו לפני שבועיים את קורס הקצינים של צה״ל. כל אחד מהם כבר עשה בשנה ושבעה חודשים בין 200 ל־500 ימי מילואים. רובם לקחו חלק בקרבות ובזירות הלחימה השונות: עזה, לבנון, סוריה ואיו״ש. ״אחרי ה־7 באוקטובר צה״ל נדרש לגדול עם יותר אוגדות. הוא מבין שצריך את מערך המילואים גדול יותר ומשמעותי״, אומר סא״ל י׳, מפקד גדוד ״דולב״. גם סא״ל י׳ עצמו, כמו יתר סגל הפיקוד של הקורס, הוא לוחם ומפקד במילואים.
הקורס שהחל לפני שבועיים ואמור להימשך שלושה חודשים ברציפות, הוא המחזור הרביעי של קורס הקצינים ללוחמים במילואים מאז החלה המלחמה. בצה״ל כבר נערכים לפתוח את הקורסים הבאים. בצה״ל מתכוונים למלא את מסגרות הפיקוד ביחידות הלוחמות במילואים, ובמקביל למלא את השורות באוגדת דוד שנפתחה לאחרונה, ושקיים בה מחסור בקצינים ברמת מפקדי מחלקות ומפקדי פלוגות.
במחזור הנוכחי שתי מחלקות הכשרה הן של צוערים מהאוגדה החדשה. חתך הגילאים של הצוערים נע בין 24 הצעיר ועד גיל 50 המבוגר. כל אחד מהצוערים כבר הוביל מחלקה למלחמה. הסינון של הצוערים במילואים היה קפדני, והוא כלל בדיקה לצד מבחני ידע וכושר קרבי – בדיוק כמו לצעירים המגיעים ל"בוחן תגיות" בבה״ד 1, בוחן שרק מי שעובר אותו יכול להפוך לצוער בקורס הקצינים.
״הצוערים הגיעו מהשטח. הם הוכיחו יכולות פיקוד והובלה של לוחמים. אחד מהם פיקד על מחלקה במלחמה במשך כחצי שנה, עוד לפני שהגיע לקורס״, אומר סא״ל י׳.
צוערי קורס קצינים (צילום: אבי אשכנזי)
״לארצות הברית אני לא חוזר להשתקע. אני נשאר כאן"
בין צוערי הקורס נמצא כל הפסיפס של צבא המילואים ושל החברה הישראלית: מהצפון, המרכז והדרום; חילונים, מסורתיים, דרוזים ובדואים; אנשי עיר, קיבוץ וכפר. מורים לצד מהנדסי הייטק, עצמאיים, סטודנטים, בעלי משפחות עם ילדים לצד רווקים – שבמקום לשהות בטיול אחרי צבא, מצאו עצמם נלחמים על הבית.
״הגעתי לישראל לפני החגים באוקטובר 2023. הייתי אמור לחזור לפלורידה ב־18 באוקטובר. שם היה לי עסק לשערים חשמליים. ואז ב־7 באוקטובר פרץ הטבח בעוטף עזה, ומאז כמעט ברצף אני במילואים. לפני המלחמה הכרתי פה את בת הזוג שלי, ועכשיו ברור לי שאני סוגר את העסק בארה״ב וחוזר לחיות כאן. אני בשלבים האחרונים של קיפול העסק. עד עכשיו עשיתי מעל 470 ימי מילואים״, מספר צוער א׳, בן 31, במקור מקצרין וכיום חי ברמת גן.
״בסדיר הייתי סמל טירונים בבא״ח גולני. לא התאים לי אז לצאת לקורס קצינים בגלל ההתחייבות לחתום קבע, אבל האמת – רציתי לחזור לצוות הפלחה״ן שלי. היום אני חושב אחרת. מבין שזה מחויב המציאות. זה משמעותי. מפקד המחלקה יצא לקורס מ״פ, לא היה לנו מפקד מחלקה מחליף, ואני הפכתי לממלא המקום. המפקדים והחיילים ביקשו שאני אצא לקורס הקצינים ואחזור כמפקד מחלקה״.
בעודו לא יודע מה יעשה אחרי התקופה הארוכה במילואים, הוא מציין: ״לארצות הברית אני לא חוזר להשתקע. אני נשאר כאן. בודק אם ללכת ללמוד חשמל באוניברסיטה או לפתוח כאן עסק לשערים חשמליים. בינתיים ברור לי שאני בקורס עד 24 ביולי, ומיד אחר כך – ב־24 באוגוסט – יש לנו תעסוקה מבצעית בצפון״.
צוערי קורס קצינים (צילום: אבי אשכנזי)
מפקד הגדוד סא״ל י׳ אומר: ״א׳ ואחרים הם הדוגמה למיטב אנשי המילואים, מיטב של הדור הזה. הם אותרו כלוחמים מובילים, שיש להם יכולות פיקוד והובלה של אנשים. הם באים לכאן ללמוד את המקצוע הצבאי. הקורס קצר יותר מהקורס הרגיל, אבל אנחנו דוחסים את החומר, ומבינים שלצוערים יש את הניסיון והבגרות״.
צוער כ׳, בן 27 מירושלים, לוחם בחטיבת הבקעה, אומר: ״חסר קצינים בצה״ל. מי שיכול – חייב לקחת חלק במאמץ ולצאת לקורס״. ומוסיף: ״בגדול אני בשירות מילואים כמעט שנה וחצי. בצעירות הייתי במקום אחר. שירתתי בנח״ל. לא חשבתי להגיע לקצונה. היום אני יכול להעיד על עצמי שאני 'מורעל' על הצבא״.
חברו, צוער י׳ מהיישוב כרמי קטיף, הוא בן 37, נשוי ואב לשישה. עובדה זו מאפשרת לו לקבל פטור משירות מילואים. אבל הוא לוחם בחטיבת אלכסנדרוני, ומאז תחילת המלחמה משרת מעל 300 ימים. בחיי היום־יום הוא גנן ומתחזק גינות, אלא שימי המילואים הארוכים הובילו לכך שהלקוחות נאלצו לשכור אנשי מקצוע אחרים. ״אבל זה צו השעה. בבית אני מקבל רוח גבית מהאישה ומהילדים. השכנים והחברים עוזרים. אני לא לבד בקטע״, אומר צוער י׳, וקובע: ״הגינות שאני מטפל בהן עכשיו מוזנחות. מאמין שיש לקוחות שימצאו אחרים, אבל המילואים הם מעל החיים. זה גדול ממני״.
"הם יודעים מה צריך לתקן, לשפר ולחזק בכל תהליך״
רס״ן א׳, מפקד פלוגה בקורס, הוא עצמו איש חינוך שבשנה וחצי האחרונות נמצא בסבבי מילואים צפופים: ״הייתי מפקד פלוגה בחטיבת מנשה. עכשיו זה המחזור השני שאני מפקד על פלוגה בקורס קציני מילואים. מאז 7 באוקטובר אני חושב איך לפעול ולתרום לצבא ולמדינה. הצוערים כאן הם הקרם דה לה קרם. כולם מגיעים מתוך תחושת שליחות נטו. הם לא באו עם חישובים של קריירה, משכורת או כבוד. החברה פה מגיעים בוגרים. אנחנו מתמקדים בהשלמת הידע הצבאי. האמת היא שהצוערים מגיעים עם גישה ייחודית: מצד אחד לתרום ולהעניק מעצמם, אבל גם עם ראייה מפוכחת ובוגרת – הם יודעים מה צריך לתקן, לשפר ולחזק בכל תהליך״.
מפקד הגדוד סא״ל י׳ משלב בין הפיקוד על גדוד מילואים, לפיקוד על גדוד ״דולב״ בבה״ד 1, קריירה כמהנדס בנייה, וחיים בבית עם אישה ושלושה ילדים – כאשר הרביעי אמור, במזל טוב, להיוולד לקראת סוף הקורס. ״כשסיימנו את הלחימה בצפון, אישתי רצתה שנסע לטיול משפחתי לחו״ל. טיפסנו על הר גבוה, האוויר היה דליל בחמצן, כאשר הטלפון צלצל ומעבר לקו היה מפקד המגמה של בה״ד 1. הוא ביקש ממני לבוא ולפקד על קורס הקצינים. המזל הגדול היה שבגלל המחסור בחמצן אשתי אישרה לי בחיוב להתנדב למשימה. יכול להיות שאם היינו עם אוויר עשיר בחמצן, היא הייתה מקבלת החלטה אחרת״, הוא אומר בחיוך.
סא״ל י׳ מספר כי מאחורי חיילי המילואים בכלל והצוערים בפרט עומד עורף חזק שכולל את בני המשפחה – בנות הזוג, הילדים, המעסיקים ועוד. ״כולם נרתמים לתמוך, וצריך להוקיר אותם על כך״.
צוערי קורס קצינים (צילום: אבי אשכנזי)
בצה״ל מאפשרים לצוערים לצאת בכל יום חמישי כדי להגיע בזמן להוצאת הילדים ממסגרות החינוך. הם חוזרים לקורס ביום ראשון מיד לאחר שמכניסים את הילדים למסגרות. ״חשוב לנו לסייע למשפחות. יש כלל בקורס כי במהלך שעות הפעילות וההדרכה הטלפונים סגורים ונעולים. אנחנו לא מתפשרים על חומר הלימוד, הרצינות והמטלות של הקורס״, אומר אחד המפקדים.
סמל י', אחת משלוש המדריכות במטווח, מסכמת את האתגר שנזדמן לה בשירות – להדריך את קציני העתיד של צה״ל, שיש להם ותק צבאי יותר מגילה: ״הם מקסימים, עם הרבה מוטיבציה להצליח. יש להם ידע וניסיון, והם עברו הרבה בשדה הקרב. וכן, זה מאתגר יותר מאשר להדריך צוערים רגילים בסדיר – בכל זאת, חלק מהם בגיל של ההורים שלי״.
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
חיסול אחראי הסיוע הלוגיסטי של כוח רדואן בארגון חיזבאללה בדרום לבנון| צילום: רשתות ערביות
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.