
היום? אין אחות קבועה. פעם בכמה זמן מגיעה אחות מטעם חברה חיצונית, שתפקידה הצטמצם: מתן חיסונים, תיאום בדיקות שמיעה וראייה פעם בשנה, מדידת משקל וגובה, הדרכות שיננית. לרוב זו אחות אחת שאחראית על כמה בתי ספר. אין היכרות עם מצבו הרפואי של התלמיד. אין מעקב. ובעיקר – אין מגע אישי. לאחיות בית הספר היה תפקיד מרכזי, והקשר שלהן עם הילדים הביא לא פעם גם לגילוי מקרי אלימות בבית, מצוקות רגשיות ועוד.
כך המדינה מתייחסת לדור העתיד? היחס כיום – אחות אחת על כל 4,000 עד 6,000 תלמידים. זה פי שלושה ויותר מהתקן שקבע משרד הבריאות: אחות אחת על כל 1,500 תלמידים בלבד. מאז 2007, אז הופרטו שירותי הבריאות בבתי הספר, מספר האחיות רק הלך ופחת. היום יש יישובים שלמים בלי מענה רפואי בסיסי בתוך בתי הספר. השירותים מועברים לגורמים חיצוניים, שמסמנים "וי" בטפסים – אבל לא באמת רואים את הילדים.
כך נראית אחריות המדינה לבריאות ילדינו? ילדים עם בעיות רפואיות כרוניות, שלא זכאים לסייעת רפואית לפי חוזר מנכ"ל, צריכים כתובת קבועה – במיוחד כשמדובר בתחום רגיש כל כך. הם צריכים מישהי שנמצאת שם כל הזמן. שמכירה אותם. שיודעת לעקוב, לתת מענה ראשוני ולדאוג להמשך טיפול.
אחד מכל חמישה ילדים בגילאי 6 עד 9 סובל מהשמנה. כמעט שליש מבני הנוער מתמודדים עם עודף משקל. אחות קבועה בבית הספר יכולה לקדם בריאות – לתלמידים, להורים ולצוות ההוראה. היא יכולה לזהות סימנים מוקדמים לבעיות פיזיות או נפשיות, ולהפנות לגורמים הרלוונטיים.
היא נגישה. היא זמינה. והיא חיונית. זה לא עניין של תקציב – זו שאלה של סדרי עדיפויות. אחות קבועה במוסד חינוכי היא חלק משגרה בטוחה. הילדים שלנו צריכים להגיע לבית הספר כשהם יודעים שיש מי שדואג להם. אי אפשר לדחות את זה שוב. הגיע הזמן להחזיר את האחיות לבתי הספר – כבר בשנת הלימודים הקרובה.
Source link