"יעד סופי: קשרי דם", הפרק השישי בסדרת הזוועתונים המצליחה, עלה לאקרנים בשבוע שעבר והפך לשובר קופות אימתני. הוא רשם כל מיני שיאים שרובם, כרוח הימים, סתם סטטיסטיקות חסרות משמעות, אבל השורה התחתונה משמעותית בהחלט: מדובר באחד מסרטי האימה המצליחים ביותר מאז הקורונה, ובאחד מאותם להיטים נדירים שמצליחים להפוך לאירוע קולנועי ולהוציא את הקהל מהבית.

כזכור, סדרת "יעד סופי" מקורית ופורצת דרך בכמה מובנים. המבנה הבסיסי שלה, וזה לא ספוילר כמובן, הוא כזה: אנו צופים באסון מחריד כלשהו, למשל התרסקות מטוס או קריסת גשר, ואז מתברר כי הכל היה חיזיון של אחת הדמויות, שמזהירה את הסובבים אותה ומצילה את מי מהם שהקשיבו לה. עם זאת, המוות לא מוותר בקלות, וחוזר לרדוף את כל הניצולים שהיו אמורים למות, והורג אותם בדרכים שונות ומשונות ובדרך כלל רנדומליות וגרוטסקיות.

וכך, בניגוד לרוב סרטי האימה ולסרטים בכלל, כאן סצינת השיא מגיעה כבר בהתחלה. נוסף לכך, ב"יעד סופי" האיש הרע אינו דמות מסוימת, אם זה בן אדם או מפלצת, אלא קונספט. אפילו לא מציגים אותו בתור מלאך המוות, אלא פשוט בתור רעיון מופשט, בלי שגריר קבוע ומסוים שייצג אותו.

מותג "יעד סופי" כבר חרש על השטיקים האלה חמש פעמים, אז היה צריך למצוא טוויסט חדש. המשימה נפלה על הכתפיים של התסריטאים גאי בוזיק ולורי אוונס טיילור, ושל הבמאים אדם סטיין וזאק ליפובסקי – וארבעתם בהחלט עמדו במשימה.

קודם כל, סימן ההיכר של הסדרה – סצינת האסון שפותחת כל סרט. הפעם, היא ראוותנית מתמיד, ומתרחשת בהשקה של מסעדת פאר על גג של גורד שחקים. "יעד סופי: קשרי דם" מעצב בצורה שמזכירה אפוסים קלאסיים כמו "המגדל הלוהט", עם אנסמבל עשיר של דמויות, ועם ערכי הפקה גבוהים ורמת עשייה וירטואוזית. פשוט מדהים לראות איך מה שהחל כתסריט דחוי של סדרת טלוויזיה, הפך לסרט אימה דל תקציב, ומשם צמח להיות מותג הוליוודי ברמות הכי גבוהות

בצד זאת, הסרט לא שוכח את מה שהוא הלחם והחמאה של המותג, ומוצא דרכים מקוריות, מזוויעות ומקבריות להרוג את האומללים שעל הגג. אחת מהן, הקשורה בפסנתר שנופל על ילד שמנדריק, כבר הפכה לשיחת היום ברשת.