"יעד סופי: קשרי דם", הפרק השישי בסדרת הזוועתונים המצליחה, עלה לאקרנים בסוף השבוע האחרון והפך לשובר קופות אימתני. הוא רשם כל מיני שיאים שרובם, כרוח הימים, סתם סטטיסטיקות חסרות משמעות, אבל השורה התחתונה משמעותית בהחלט: מדובר באחד מסרטי האימה המצליחים ביותר מאז הקורונה, ובאחד מאותם להיטים נדירים שמצליחים להפוך לאירוע קולנועי ולהביא לקולנוע צופים.
כל זה מרשים במיוחד אם זוכרים איך הכל התחיל: הפרק הראשון בסדרת "יעד סופי", שיצא בשנת 2000, נולד בכלל כתסריט לפרק של "תיקים באפלה", שלא הופק בסופו של דבר והפך במקום זאת לזוועתון דל תקציב יחסית, בפרופיל נמוך למדי ובלי הרבה כוכבים גדולים. הסרט הציג את מה שהיתה ונותרה אחת מסצינות התרסקות המטוס המצמררות בתולדות הקולנוע, אבל מעבר לכך לא היו בו אפקטים מסחררים או משהו בסגנון. בכל זאת, הוא היה מבריק ואפקטיבי מספיק כדי להכניס כחמישים מיליון דולר, ופתח את הדלת להמשכונים נוספים, שהעלו את הרף מבחינת השאיפות של הסדרה הזו. "יעד סופי: קשרי דם" הוא הסרט השאפתני עד כה בסדרה, ורק מתבקש שיעלה את הרף גם מבחינת ההכנסות. חשוב מכך, הוא גם מתגלה כפנינה מופתית, הראויה לכל דולר שהרוויחה.
כזכור, סדרת "יעד סופי" מקורית ופורצת דרך בכמה מובנים. המבנה הבסיסי שלה, וזה לא ספוילר כמובן, הוא כזה: אנו צופים באסון מחריד כלשהו, למשל התרסקות מטוס או קריסת גשר, ואז מתברר כי הכל היה חיזיון של אחת הדמויות, שמזהירה את הסובבים אותה ומצילה את מי מהם שהקשיבו לה. עם זאת, המוות לא מוותר בקלות, וחוזר לרדוף את כל הניצולים שהיו אמורים למות, והורג אותם בדרכים שונות ומשונות ובדרך כלל רנדומליות וגרוטסקיות.
וכך, בניגוד לרוב סרטי האימה ולסרטים בכלל, כאן סצינת השיא מגיעה כבר בהתחלה. נוסף לכך, ב"יעד סופי" האיש הרע אינו דמות מסוימת, אם זה בן אדם או מפלצת, אלא קונספט. אפילו לא מציגים אותו בתור המלאך המוות, אלא פשוט בתור רעיון. אגב, זה רעיון שלא ממש עומד במבחן המציאות – לא חסרים אנשים שניצלו מתאונת מטוס או שרדו את השואה והמשיכו לחיות עשרות שנים לאחר מכן ואפילו זכו לשחק עם הנינים שלהם, אבל סופים טובים כאלה לא מספקים חומרים לזוועות.