רוני מעסיקה את שקד בשאלה למה הם לא מדברים על רגש – בניגוד לחן וברק, שממש מופלאים בזה, כן? בקיצור, היא שואלת, האם היעדר השיח על רגש מעיד על היעדרו של הרגש עצמו. שקד לא פראייר, וגם היא לא. שניהם זהירים נורא, ולא מוכנים לקחת ראשונים את הצעד קדימה. מעניין מה יצא ממשחק השח המפוחד הזה. מה שבטוח – לא סצנה לפרומו.

גם מינדי ואסף פונים בסמטת הלרלורים. מינדי חולקת, בטון שרק כלבים שומעים, שהיא מרגישה כי מאז סופ"ש הזוגות עבר הקשר שלהם טלטלה. "אתמול", היא משווה ומעלה לעצמה, "רציתי לברוח". "סבבה, אבל לא ברחת", מסכם אסף. סגור אחי. תגידו, זו רק אני או שהם עוד רגע נרדמים תוך כדי שהם מדברים? מינדי חשבה לרגע להתניע קצת דרמה, אבל גם הפעם, זה יכול לחכות למחר.

לאופיר, חבר מכוכב אחר, היה "מפתיע". "ואיך היה לך?", הוא מגשש אצל אולה. מכיוונה עולה דממת עולמים, ואחריה תשובה מעורפלת יותר מפרשיית איש השב"כ. די בקריאת שטח בסיסית כדי להבין שהיא רוצה להתחפף מכאן, אבל קריאת שטח בסיסית איננה התחום של אופיר. בסוף עידוד ארוך מסוג "מקסימום נצא עם שיעור לחיים", הוא שואל "האם זה לא יכול לצלוח". אוי, אופירי. דחייה היא ללא ספק השיעור שהוא פחות מעוניין לקבל.

יש אנשים שהשליליות שלהם תהרוג אותם, אבל אופיר מגלה לנו שגם בחיוביות אפשר להפריז. הוא מדמיין מגע קסם ביניהם שבאמת, אבל באמת, אף פעם לא היה שם. אחרי המפגש הזה, אולה לא מסוגלת עוד לחבק את הפנטזיות שלו, גם לא מהצד וממרחק מקל סלפי, כמו שהיא אוהבת. היא מבינה שהגיע הזמן לעשות את השי חי, אבל גם כשהאמת מוטחת לו בפנים, הוא יחפש מאחוריה ומצדדיה. אם צריך, הוא יסדר את אותיות המשפטים של אולה מחדש כדי לקבל את התשובות שביקש.