נשיא ארה"ב דונלד טראמפ איים היום (ראשון) על איראן באפשרות של תקיפה צבאית אם לא יושג הסכם. "אם הם [איראן] לא יעשו עסקה, תהיה הפצצה – והיא תהיה הפצצה שכמותה הם מעולם לא ראו", כך לפי דיווח של רשת NBC האמריקאית.

בתגובה, נשיא איראן הצהיר כי איראן דוחה את האפשרות למשא ומתן ישיר עם ארצות הברית, אך ציין כי "הדרך לדיאלוג עקיף פתוחה". הנשיא האיראני הבהיר כי "התנהגותם של פקידים אמריקאים תקבע את מהלך המשא ומתן". 

"מעולם לא נמנענו מדיאלוג", אמר נשיא איראן, "אבל הפרת הסכמים הובילה לבעיות, ויש לבנות מחדש את האמון". דבריו מתייחסים, ככל הנראה, לפרישת ארה"ב מהסכם הגרעין בשנת 2018 תחת ממשל טראמפ הקודם.

נשיא איראן התייחס גם למצב במזרח התיכון ואמר כי "המשך הפצצת אזרחים למרות הסכם הפסקת האש אינו מתקבל על הדעת, ועל הפשעים של הישות הציונית להיפסק". הוא לא הזכיר במפורש את ישראל או את העימותים בעזה ובלבנון, אך דבריו נאמרו על רקע המתיחות המתמשכת באזור. 

תקיפה אמריקאית-ישראלית משותפת על מתקני הגרעין של איראן עשויה לגרום לנסיגה משמעותית בתוכנית הגרעין האיראנית, אך עלולה גם לדחוף את טהרן לזרז את פיתוח הנשק הגרעיני באופן חשאי, כך מעריכים מומחים מובילים ממכוני מחקר אמריקאים. לפי ההערכות, איראן נמצאת כעת במרחק של לכל היותר "שבועות בודדים" מהיכולת לייצר נשק גרעיני, והמתיחות הגוברת בין וושינגטון לטהרן מעלה חששות מעימות צבאי נרחב.

 ישראל יכולה לבצע את המשימה לבדה?

מייקל אייזנשטאט, עמית בכיר במכון וושינגטון, מעריך כי ישראל פיתחה ככל הנראה יכולות סודיות למשימת תקיפת הגרעין האיראני והשתמשה בחלקן בפעולות חשאיות בשנים האחרונות. "כשם שהתקפות האיתוריות של ישראל נגד חיזבאללה בספטמבר האחרון הפתיעו את מעבר למצופה לגבי מה תיראה מלחמה בין שני הצדדים, הייתה זו שטות לנסות לשער כיצד ישראל עשויה לתקוף את תוכנית הגרעין של איראן," טען אייזנשטאט בכנס שארגן המכון סביב שאלת תקיפת הגרעין האטומי של איראן.

בדבריו בכנס הוסיף כי ישראל תזדקק לכל הפחות לתמיכה מודיעינית אמריקאית וסיוע בהתמודדות עם תגמול איראני, אך תקיפה משותפת שתשלב יכולות צבאיות אמריקאיות וישראליות תהיה יעילה יותר. אייזנשטאט ציין גם כי יכולתה של איראן לגרום להפרעות גיאופוליטיות הופחתה משמעותית בשל "חיסול חיזבאללה, קיומן של הגנות אוויריות וטילים אזוריות חזקות, והנזק שנגרם ליכולת ייצור הטילים של איראן במהלך התקפת ישראל באוקטובר 2024".

התרחיש הצבאי: לא רק מכה חד-פעמית

מטרת התקיפה תהיה ככל הנראה "להסב נזק מקסימלי לתוכנית הגרעין ולקנות זמן לחדש את הדיפלומטיה הגרעינית, להרתיע ניסיונות לבנות (מתקן גרעיני) מחדש, וליצור הסדרים אזוריים להכלת איראן מוחלשת", אליבא אייזנשטאט. עוד הוא מדגיש כי מדובר ב"סיבוב הפותח של מסע ממושך" שיכלול פעולות חשאיות ותקיפות המשך.

מהסה רוחי, עמיתת מחקר במכון ללימודים אסטרטגיים לאומיים באוניברסיטת ההגנה הלאומית, הזהירה במאמרה שהתפרסם Foreign Policy כי "תקיפה אווירית בקנה מידה גדול תדחוף כנראה את ההנהגה האיראנית להאיץ את שאיפותיה הגרעיניות בחשאי". היא מוסיפה כי בכדי למנוע מאיראן את היכולת להגיע לנשק גרעיני לטווח הארוך, לא די בהפצצת המתקנים הנוכחיים, אלא נדרשת "מחויבות צבאית ארוכת טווח שעלולה להסלים לעימות אזורי".

משחק המקלות והגזרים: התגובה האמריקאית

הנשיא דונלד טראמפ מנהל מדיניות של "המקל והגזר" כלפי איראן – מאיים בתקיפה צבאית, אך גם מציע משא ומתן ישיר האמורה להוביל בסוף למתנות מפתיעות לממשל האיראני. התקיפות האמריקאיות נגד החות'ים בתימן, שהחלו ב-15 במרץ, נתפסות כחלק ממאמץ להביא את איראן לשולחן המשא ומתן, לאחר שמנהיגה העליון, איתאללה עלי חמינאי, ממשיך לדחות את הצעותיו של טראמפ לדבר.

אלן פינו, עמית בכיר במכון המחקר ה"מועצה האטלנטית" (The Atlantic Council), טוען במאמר שפרסם כי "טראמפ עצמו הזהיר לאחרונה שאיראן עלולה לשלם מחיר, כנראה כולל תקיפה צבאית על איראן עצמה, אם החות'ים לא יפסיקו". לדבריו, "ארה"ב גם מפעילה לחץ כלכלי על איראן על ידי חידוש קמפיין 'הלחץ המקסימלי' של סנקציות נגד הכלכלה האיראנית החלשה והמתקשה."

ההשפעה על הפוליטיקה האיראנית ותמיכת הציבור

הולי דאגרס, עמיתה בכירה במכון וושינגטון ופרשנית איראנית, ציינה בכנס שנערך במכון כי "הרגשות השליליים של האיראנים (בהיבט האזרחי) כלפי המשטר הגיעו לרמות חסרות תקדים" ו"בעוד הציבור האיראני האשים בעבר את המערב על סנקציות ובידוד כלכלי לפני 2015, הם מאשימים כעת את טהרן בבעיותיהם".

לעומתה, במאמרה ב-Foreign Policy, מזהירה רוחי כי ההשפעה הפוליטית של תקיפה תהיה הפוכה מהמצופה: "הממשלה האיראנית נוטה להגביר דיכוי פוליטי בזמני מלחמה ואיומים זרים גוברים, כמו שהיה במלחמת איראן-עיראק 1980-88. במקום לערער את השלטון, תקיפה כזו תוביל ככל הנראה לדיכוי חמור עוד יותר של המחלוקת."

רוחי מוסיפה כי "המשטר ישתמש במצב כדי להציג התנגדות כיושבת בקנה אחד עם יריבים זרים, תוך גיוס תומכיו וסיעות מתונות בחברה סביב הנרטיב של איום חיצוני והצורך להגן על ריבונות לאומית."

כוחה של ערב הסעודית במצב הנפיץ

עזיז אלגשיאן, ממכון המחקר ריצ'רדסון, הסביר במאמר שפרסם ב- Foreign Policy, כי אחרי המלחמה בעזה וחילופי האש הישירים בין ישראל לאיראן ב-2024, פיתחה סעודיה "תוכנית פעולה לניהול המצב". בכלל תוכנית זו, במקרה של תקיפה, סעודיה "תגנה באופן פרואקטיבי כל התקפה ותקרא לכבד את הריבונות האיראנית," וכן "תגנה את ממשלת ישראל והכיבוש."

אלגשיאן מציין כי "עקב המלחמה והצהרות מתגרות של טראמפ ונתניהו על הקמת מדינה פלסטינית בערב הסעודית, הרגשות האנטי-ישראליים במדינה גבוהים יותר מאשר בכל זמן מאז הימים של האינתיפאדה השנייה". לדבריו, באופן פרדוקסלי, "ההצהרות והפעולות של נתניהו, מעודדות למעשה הסכמה ושיתוף פעולה סעודי-איראני גדולים יותר."

האתגר האסטרטגי האמריקאי: שעון מתקתק

ריצ'רד נפיו, ממכון וושינגטון הזהיר בכנס שהתקיים במכון כי "איראן קרובה כל כך לפריצת דרך שהשוליים לתגובה להחלטה כזו, ולמניעת חימוש בפועל, דקים ביותר." הוא מסביר כי בעוד סנקציות לבדן אינן יכולות למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני, הסכם חדש עשוי להיות הדרך היציבה ביותר לעצירת שאיפותיה הגרעיניות.

לדידו, אלמנטים מרכזיים בהסכם חדש עשויים לכלול: "גישה גדולה יותר של סוכנות האנרגיה הבינלאומית לאתרים איראניים רלוונטיים, מגבלות על רמות העשרת אורניום ומלאים, הגבלות על מספר הצנטריפוגות המופעלות, ומגבלות על הפצת רחפנים וטילים."

דנה שטרול, עמיתה בכירה במכון וושינגטון, הוסיפה בדבריה בכנס כי "המשטר (האיראני) כנראה חשוף כעת יותר מאי פעם, בשל קריסת 'רשת האיום האזורית' שלו, ועקב סבבים רצופים של תקיפות צבאיות על אדמת איראן". לדבריה, "רבים מבכירי ארה"ב וישראל מסיקים שהשעון מתקתק עכשיו לקראת פעולה צבאית רחבה יותר נגד איראן."