בגיל 78, אחרי קרוב לשישה עשורים על הבמות, חנן יובל כבר לא חושש מכלום. "מה כבר יכולים לעשות לי? להרוג אותי? אין לי כבר מה להפסיד", הוא מצהיר בריאיון פתוח וגלוי במיוחד לפודקאסט של מעריב.

הוא לא מהסס להביע את דעתו הנחרצת על המצב הפוליטי והחברתי, מגבה אמנים שמסרבים להופיע בטקסים ממלכתיים, ובעיקר, חושף לראשונה את מאחורי הקלעים של התקרית המדוברת עם השר דודי אמסלם והזמר קובי פרץ, שהסתיימה במה שהוא מגדיר "אמבוש" על הבמה. יובל, שזכה לחיבוק חם מהקהל דווקא בעקבות העימות, מספר על העקרונות שלפיהם הוא פועל, ועל התקווה שהוא עדיין מוצא במוזיקה ובעם.

בוא נדבר על מה שהיה לאחרונה. סירבת להופיע בכנסת. מה קרה שם?
"זה התחיל מזה שחבר שלי, שהוא היה מפיק בכנסת, אמר לי 'תגיד, אתה מוכן לבוא לשיר בערב יום הזיכרון בכנסת?'. אמרתי לו 'עזוב אותי, לא רוצה להיכנס לשם'. ואז עבר חודש, ופתאום היה שבוע של מקבץ של אלמוג כהן שעושה קולות של עזים ודרעי נהנה מוחא לו כפיים לידו. אמרתי לו, 'אתה מבין למה אני לא יכול להיכנס? זה גן חיות'. אני מצפה מראש הממשלה שלי שידפוק על השולחן ויגיד 'לא בבית ספרי!' אני חושב שזה נורא, אלה השוליים ובעזרת כל מיני גורמים זה פתאום הופך לאמצע".

מה זה "כל מיני גורמים"? ערוץ 14 וכאלה?
"בוודאי, גם וגם וגם. זה מתחיל מהקודקוד, זה מתחיל מלמעלה, אין מה לעשות. אני חושב שראש ממשלה הוא מנהיג, הוא צריך לשמור על כולם. אני מכבד את הפוליטיקה שלו, אני יכול לא להסכים לה, אבל הוא גם ראש הממשלה שלי. אחרת אני אגיד 'הוא לא שלי'. ומה שאמרתי אז לרוני אבירם זה 'זאת לא הכנסת שלי'. לא יכולתי להיכנס לשם, ככה הרגשתי".

ובתגובה, השר דודי אמסלם צייץ נגדך
"פתאום דודי אמסלם צייץ ואמר 'מי זה חנן יובל' עם התנועות ידיים שלו. הגעתי למסקנה שהייתי צריך לשלוח לו פרחים. הוא סידר לי את השנה. כל ההופעות סולדאאוט."

בעקבות הציוץ, בוטלה לך הופעה ביום העצמאות במועצה אזורית בנימין
"הם היחידים שביטלו לי. אמרו שיביאו את קובי פרץ. זאת הייתה אמירה".

ומה קרה עם קובי פרץ? בסוף הופעתם יחד
"אני פרסמתי בפייסבוק מודעה גדולה: 'קובי פרץ יקר, אנחנו לא מכירים אבל אף אחד לא יפריד בינינו'. ואז הוא הזמין אותי אליו הביתה. ישבנו שעתיים על סל פירות ודיברנו על החיים, והוא אמר לי 'תבוא, אני רוצה שתהיה אורח שלי בהופעה שלי בגריי במודיעין'. אמרתי בשמחה".

ואז הגעת להופעה, ומה גילית?
"חצי שעה לפני ההופעה, מי מופיע שם מאחורי הקלעים? דודי אמסלם. ופתאום הבנתי שהיה פה אמבוש אחד גדול. הם שניהם חברים מהבית, דודי אמסלם וקובי פרץ. דודי אמסלם בא לחבק אותי. אמסלם ארגן מיד מסיבת עיתונאים בחדר ההלבשה, עם צלמים, הכל היה מאורגן. הוא התחיל לטנף על השמאל. אמרתי לו 'אדוני, עוד חצי שעה יש הופעה, בבקשה, זה לא שמאל וימין'".

זה לא נגמר שם. מה קרה על הבמה?
"כשהיינו על הבמה, קובי פרץ הזמין אותי לשיר איתו, ועמדנו להתחיל. פתאום הוא אומר 'רגע רגע, בקהל יושב אדם יקר שבזכותו אנחנו עכשיו על הבמה, ואני מבקש לקרוא לדודי אמסלם לבמה'. וואו. נאלצתי לשיר עם דודי אמסלם את השיר 'שהשמש תעבור עלי'".

זו הייתה הפתעה מוחלטת. קובי פרץ למעשה עשה לך 'כיפה אדומה'
"לגמרי. אפשר היה לראות לי בפרצוף שאני נדהם. לא ידעתי כלום. שאלו אותי מה עשיתי. אמרתי, יש סיפור על איש אחד שהלך למרוץ סוסים ופתאום מישהו קפץ לו על הגב ואמר לו 'דיו!'. מה יכולתי לעשות? הגעתי מקום שני. התנהגתי למופת, שרנו ביחד, תודה רבה".

מאכזב, כי זה קולגה. שלחת לו הודעה אחרי זה?
"לא. שום דבר".

ומה לגבי הופעות בטקסים ממלכתיים? מה דעתך על הצעד של ירדנה ארזי, שסירבה להופיע בטקס המשואות?
"שלחתי לה בוואטסאפ 'אוהב ומחבק'. לא אמרתי לה 'כל הכבוד שהכנסת להם', אלא 'כל הכבוד שאת עושה כפי שאת חשה'. אני גם כתבתי לשלמה ארצי כשהוא ויתר על פרס ישראל. כתבתי לו 'כל הכבוד' ".

עולם התרבות חטף מכה קשה במלחמה
"הוא הראשון לחטוף והאחרון לחזור. בוודאי. כי אפשר גם בלעדיו, באופן טכני. אף אחד לא ימות אם לא תהיה הצגה. אבל תתפלאי, יש אנשים שצריכים את זה לנפש. אם אין תרבות, אין כלום, איבדנו את הכל. עמוס עוז כתב על זה: מהבוקר עד הערב מפציצים אותנו בפוליטיקה, כלכלה, ביטחון, שחיתויות, אבל ברגע אחד של צורך אמיתי לחמלה, בא מעשה אמנות ושם לנו יד על הכתף".

הופעת הרבה מאוד מאז פרוץ המלחמה
"הופעתי כמו משוגע. אמרתי לסוכן שלי 'תיקח אותי לכל מקום'. בלי סוכן, בלי כלום, היינו חייבים להוציא את זה, להשתתף. יומיים אחרי ה-7 באוקטובר כבר הייתי בים המלח. הופעתי בעיקר בפני מפונים, וזה דבר שלא יתואר. הגעתי פעם למלון בתל אביב, היו שם מפונים. בסוף ההופעה, קם איש גדול, חיבק אותי דקה שלמה ואמר לי באוזן: 'הבית שלי נשרף, החיים שלי נשרפו, אבל בשעה וחצי האחרונות שכחתי, והבנתי שיהיה טוב'. זה יותר מכסף, יותר מכל דבר".

איך אתה מגדיר את המלחמה הזו לעומת מלחמות קודמות שעברת?
"אין לה שום הקבלה למה שעברנו בחיים. היא הנוראית ביותר בעיניי. בגלל ההשלכות שלה ומה שהיא עשתה לחברה. בכל המלחמות הקודמות הופעתי בפני פצועים וחיילים. פה הופעתי בפני מפונים. הייתי במלון וראיתי מולי חברי קיבוץ, כמוני וכמוך, שיצאו בכלום מהבית, ומסביבם שולחנות עם תרומות של חיתולים, מכנסיים ומברשות שיניים. אי אפשר להבין את זה".

אתה דואג לעתיד של הנכדים שלך כאן?
"מאוד, מאוד. אני כבר מסודר. הכי בנאלי, אני רוצה שיחזירו את כל החטופים כדי שנתחיל את התהליך. ואחריו, אני באמת רוצה שיהיה פה מנהיג שיוליך אותנו לאט לאט למקום של שפיות. אני רוצה שיהיה פה נורמלי, עם טוב ועם רע. כשהייתה ממשלת בנט-לפיד, היו שנה וחצי של חיים נורמליים. לא הצבעתי לבנט, אבל הכל תפקד, הגירעון ירד לאפס. לא הכל היה בסדר, אבל היה נורמלי. אני רוצה את הנורמליות הזאת, כי עכשיו זה לא נורמלי. הקיטוב הוא מטורף".