טלוויזיה
חיסול ממוקד: בועז ביסמוט מותקף על ידי הקולגות לשעבר | מיקי לוין
אמש באולפן שישי, דני קושמרו ניער את האבק מעל הגשת החדשות בישראל והפך את המהדורה לא רק למסמך עיתונאי חריף, אלא לכתב אישום. דני קושמרו הניח על השולחן את כל הקלפים. חלקם מוכתמים, חלקם פשוט מביכים. הקרקס הפוליטי של ועדת החוץ והביטחון, המקום שבו מתקבלות ההחלטות הקריטיות ביותר על גורל חיינו, הפך לבדיחה עצובה. מי שהיה מיועד להחליף יולי אדלשטיין, המפוטר שדאג לכלל הלוחמים והצבא, בראשות הוועדה – הוא לא אחר מאשר חנוך מילביצקי, אדם החשוד באונס, שחקירתו נפתחת מחדש בעקבות עדויות חדשות. “רק בישראל”, כמו שאומרים, אבל הפעם באמת, רק בישראל.
עכשיו תשחקו אותה מופתעים, פרקליטו של מילביצקי טוען שזו חקירה פוליטית. המשטרה מכחישה וטוענת שיש התפתחויות משמעותיות שדרשו חקירה, הסביר גיא פלג והוסיף כי קיים קושי גדול על החקירה כי המתלוננת הראשית שנתנה עדות מסרבת להגיע לבית המשפט. אני לא מופתעת מהטענות של פרקליטו של מילביצקי. זו ממשלת עברייניים.שבכל יום נחשפות עוד ועוד שחיתויות, תחת כסות של רדיפה פוליטית להגנתם. נמצא תירוץ אחיד לכל שחיתות: רדיפה פוליטית.
לצידו של מילביצקי, או יותר נכון במקומו, המינוי החדש – לא אחר מאשר בועז ביסמוט, לשעבר פאנליסט מוערך באותו אולפן שהפך כיום לסמל של כניעה פוליטית ואובדן מוסרי. מי שהיה עד לא מזמן “איש ימין ציוני”, כלשונו, הפך באחת למי שמקדם את חוק ההשתמטות. לא כדי לשרת ציבור, אלא כדי לשמר שלטון.
"הו ביסמוט, היית חבר שלנו כאן בפאנל. כל ערב שבת ואמרת שאתה איש ימין ציוני ועכשיו אתה מסכים לשכב על הגדר כדי שחרדים לא יגויסו לצה"ל. עלאק ציוני, עלאק פטריוט". אמר קושמרו בבוז כלפי האיש והציג בו זמנית את התרסקותו הערכית של בועז ביסמוט, בלי הנחות. קושמרו הזכיר את דבריו של ביסמוט, האיש שדיבר על גיוס חרדים והצהיר ש”אין הבדל בין ציצית ל-M16”, ולפתע הפך בן רגע ללוביסט של ההשתמטות החרדית. בין השורות, אמר: "אתה לא שוכב על הגדר בשבילנו, אנחנו אלה שנשכב בשבילך". לסיום אמר קושמרו "אז בועז, בהצלחה לך (ובעקיצה): ובהצלחה לכולנו, כי זו הועדה העוסקת בעניינים הכי קיומיים של חיינו".
גיא פלג הצטרף לחגיגה וצלף בלי למצמץ: “יש פה ממשלה שבוחרת בפינצטה את ראשי הוועדות שלה". ופה הוא מצביע שכולם נגועים בשחיתות – "מדוד ביטן שחשוד במתן שוחד, דרך מילביצקי שחשוד באונס ועד ביסמוט שחשוד גם הוא – בתמימות". פלד הוסיף וטען שכל זה נועד אך ורק על מנת "שהשליט יישאר על כסאו. המטרה האמיתית היא אחת למשוך זמן. לא בשביל טובת המדינה, אלא כדי שהשליט יישאר בכיסאו עוד רגע, ועוד רגע, עד שלא יישארו פה לא חטופים ולא צבא רק שלטון”.
ראיון השקרים של נתניהו מתפוצץ לו בפרצוץ
ולא שכחו גם את נתניהו. אחרי הריאיון ל"פוקס ניוז" שבו שיבח את ילדיהם של השרים שלוחמים ומקריבים עצמם במלחמה, קושמרו העמיד מראה מול פניו של השקרן בן שקרן, כשהציג עובדות הפוכות – בנו של רון דרמר הוא הלוחם היחיד בעזה. ואז, באופן תיאטרלי, קושמרו קפץ לדום ועוד רגע היה גם מצדיע, כשהוא פולט: "כבוד" (לדרמר). במילים אחרות, נמצא צדיק יחיד בסדום (הממשלה).
קושמרו הוסיף והתייחס לילדיו של ביבי, האחד במיאמי, האחר שירת בתחילת המלחמה לא בקרבי. גם סמוטריץ’, זה שדוחף למלחמת עד אין קץ וכיבוש עזה, עשה בעצמו שירות מאוחר ומקוצר. בנו בכלל בישיבה, השני שהתגייס לקרבי כבר הספיק להוריד פרופיל על רפואי. וסיים בלגלוג "נאחל לילד בריאות שלמה. אבל בשורה התחתונה השר שהכי נגד עסקה, גם הוא כמו רוב חברי הקבינט – ישן טוב בלילה ולא צריך לדאוג לגורל ילדיו כמו אלפי הורים אחרים".
ובמילים אחרות – המציאות לא מסתדרת עם הפטריוטיות שמוכרים לנו בממשלת ההשתמטות. זו שנלחמת נגד הטייסים "הסרבנים" שנתנו את הנשמה למדינה, זו שמקדמת חוק השתמטות לחרדים ופוגעת לא רק בשמאל אלא במצביעי הימין עצמם.
האבא, אילן גרין שהתארח באולפן, ששני בניו נלחמים ואחד מהם נפצע אנושות, הטיח את האמת בכואבת בלי אג'נדה פוליטית, נטו בשם זעקת הציבור המשרת: “הממשלה נלחמת בנו. המלחמה הזאת בלוף”. כשקושמרו ניסה לאתגר אותו עם האמירה שחייבים להכריע את חמאס כדי שלא יקרה שוב השביעי באוקטובר – השיב האב לקושמרו שבעצם הוא נופל בפח כשהוא מצטט את דברי הממשלה. הוא הסביר שבעצם האמירה הזאת, הממשלה מודה שהיא "לא יכולה להגן עלינו".
אילן גרין סיפר שחברים שבאים לבקר את בנו הפצוע כל כך מותשים שהם כבר לא יודעים למען מה ולמען מי הם נלחמים. הוא סיכם בדברים הבאים "יש לנו דור מדהים, אז למה הורגים אותם ופוצעים אותם נפשית לדורות"? הוא לא צריך פאנל כדי לגנוב את ההצגה. הוא פשוט מדבר אמת.
עסקה התפוצצה, טראמפ בתפקיד הלא נכון, נתניהו מושך זמן וחמאס שוב חוגג ניצחון בהסברה
עוד הוקרן ציטוט שהצליח לבלוט אפילו בין ים האירוניה והביקורת: “חמאס לא רוצה עסקה. אני חושב שהם רוצים למות”, אמר דונלד טראמפ, במה שנשמע יותר כמו קטע סטנד-אפ מאשר אמירה מדינית. טראמפ, כהרגלו, מספק משפטים דו-משמעיים, עטופים בגרוב אמריקאי כובש, ולפעמים נדמה שהוא לא צריך את הבית הלבן אלא את במת "קומדי סטור". ובכל זאת, מאחורי ההומור, מסתתר מסר ברור לישראל ולעולם, תמשיכו להפציץ. תמשיכו להרוג. יש לכם אור ירוק. עד מחר כמובן, כשהוא שוב יתהפך ויקרא לעצירה מוחלטת של המלחמה.
ולעומתו נתניהו. כרגיל מושך זמן: “אנחנו שוקלים אפשרויות חדשות להחזרת החטופים”. כמה זמן עוד ימשיכו לשקול? ואילו “אפשרויות” בדיוק נותרו על השולחן אחרי שנתיים של לחימה הרסנית, כשעזה חרוכה ומפורקת כמעט לחלוטין? האם זו עוד אחת מאותן הצהרות ריקות שבאות רק כדי לתת תחושה של שליטה, של כיוון בזמן שהמציאות מראה אחרת?
ובזמן שראש הממשלה שוקל, ודונלד טראמפ מתבדח – צה”ל פועל, אבל באיחור קריטי. אמש, סוף-סוף, אפשרו הצנחת מזון לעזה. זה צעד שנשמע הגיוני, אנושי, בסיסי – אז למה לקח תשעה חודשים? רק כשהעולם זעק על מראות הרעב, רק כשהסרטונים הקשים של ילדים שלדים זעזעו את הרשתות החברתיות, פתאום נמצאה דרך “להזרים סיוע הומניטרי”. במילים אחרות, רק אחרי הפסד מוחץ בזירה ההסברתית, רק אחרי שחמאס רשם ניצחון תודעתי אדיר – ישראל מתחילה להבין את גודל הנזק הבינלאומי.
ישראל זיו התייחס "יש פה רכבת מלחמה ליעד לא ידוע שמאבדת את כל תחנות היציאה בדרך". המסקנה? מנהיגים שצוחקים, מנהיגים שמושכים זמן, ומדינה שמשלמת את המחיר. והמסר האמיתי, לא רק שהממשלה איבדה את המצפן היא איבדה גם את הבושה. ו”אולפן שישי”? הוא כבר לא יושב מהצד. הוא נלחם עלינו.
מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
