שעון החול של החטופים מאיץ את התקתוק: דו"ח חדש של מטה משפחות החטופים מפרט את מצבם הגופני והנפשי לאחר שנה וחצי בשבי ומבוסס על עדויות של שורדי שבי, סרטוני חמאס ומידע שמסרו בני המשפחות.
על פי הדו"ח, כלל החטופים מוחזקים בתנאים קשים ביותר. מעבר לפגיעה הפיזית, הדו"ח מתאר הידרדרות נפשית עמוקה בקרב החטופים. עדויות של שורדי שבי מצביעות על כך שבמהלך תקופות של פעילות צבאית מוגברת של צה"ל, שוביהם נוקטים בענישה קשה יותר.
מתוך 24 החטופים החיים, מ-20 התקבלו אותות חיים. לפחות שמונה מהחטופים מתוארים כבעלי פציעות משמעותיות, חמישה סובלים ממחלות כרוניות או תגובות אלרגיות חריפות. ״המוות הזה הוא מוות בר-מניעה – כזה שניתן למנוע באמצעים רפואיים, נפשיים, ושחרור מיידי מהשבי״ נכתב בסיכום הדו"ח. ממצאי הדו״ח נשלחו לארגוני רפואה בינלאומיים והוצגו לתקשורת הזרה.
עומר ונקרט בעצרת למען החטופים (צילום: אבשלום ששוני)
פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים אמר: ״כאשר בוחנים יחד את הבריאות של כל החטופים נחשפת תמונה מזוויעה של חיים בגיהינום. כל החטופים סובלים עינויי גוף ונפש לא אנושיים ונמצאים בסכנת מוות. כולם הומניטרים ואת כולם יש להציל בדחיפות עליונה. החזרת כל החטופים, החיים והחללים, קריטית לבריאות המשפחות ולבריאותנו כאומה״.
הדו"ח מתבסס על מודל "משולש הסיכון בשבי", המתאר את שלושת הגורמים המרכזיים המשפיעים על מצבו של החטוף: האדם ומאפייניו האישיים, המחולל – התנהגות השובים, ותנאי הסביבה. במרכז המשולש עומד ממד הזמן שפועל בצורה מצטברת ומחריף את הפגיעות. ככל שהשבי נמשך, כך גובר הסיכון להידרדרות בלתי הפיכה במצבם הפיזי והנפשי של החטופים.
משולש הסיכון של מצב החטופים (צילום: מעריב)
תנאי השבי המתוארים בדו"ח קשים ביותר וכוללים בין היתר עינויים פיזיים ונפשיים, החזקה במנהרות חשוכות ללא אור ואוויר טבעי, כבילה בשלשלאות, מחסור חמור במזון, מים וטיפול רפואי, היעדר תנאים סניטריים בסיסיים ובידוד ממושך. חלק מהחטופים אף נחשפו לאירועים טראומטיים במיוחד שנכפו עליהם על ידי שוביהם.
מספר חטופים מוגדרים בדו"ח כנמצאים במצב רפואי קריטי במיוחד: * אלון אהל, בן 24, נפצע קשה מרסיס בעינו הימנית וראייתו מוגבלת לצלליות בלבד. קיים חשש לאובדן ראייה מוחלט גם בעין השנייה. בנוסף, הוא סובל מפציעות רסיסים בידיים, בכתף ובעורף, ומוחזק כבול בשלשלאות בתנאי בידוד קיצוניים וללא מזון מספק. מצבו מעלה סיכון גבוה לעיוורון, תת-תזונה קשה ותשישות.
* יוסף חיים אוחנה בן ה-24 סובל מרגישות חריפה במערכת העיכול כתוצאה מהאוכל המעופש והתנאים הסניטריים הירודים בשבי, וכתוצאה מכך סובל מהקאות ושלשולים קשים עד כדי איבוד הכרה. עוד נמסר כי סבל מבעיה רפואית במעיים טרם חטיפתו ונדרש לניתוח שלא התאפשר. הוא חווה כאבים משמעותיים ומתמשכים, אלימות פיזית קשה, התעללות נפשית חמורה והרעבה מתמשכת. מצבו הבריאותי והירידה הניכרת במשקלו מעידים על סכנה חמורה ומוחשית לחייו
* מתן אנגרסט בן 21, נחטף מתוך טנק בוער לאחר שעבר לינץ' ברוטאלי שגרם לאבדן הכרה ממושך. הוא סובל משברים, פגיעה עצבית, וקיים חשש לנכות ביד ימין. חטופים ששוחררו העידו כי הוא מוחזק בתאים קטנים הדומים לכלובים, עובר חקירות בעינויים ואלימות קשה וסובל ממחסור במזון, היעדר אור יום ותנאים תברואתיים ירודים. מצבו הגופני והנפשי הירוד מעלים חשש ממשי לחייו במידה ולא יקבל טיפול רפואי מיידי.
מתן אנגרסט (צילום: ללא)
* אלקנה בוחבוט בן 35, סובל מאסתמה ובעיות נשימה כרוניות. הוא ירד משמעותית במשקלו ונראה מותש. הוא מוחזק ככל הנראה במנהרה בעומק של כ-40 מטרים מתחת לאדמה בתנאים קשים וללא אור יום, וסובל מהיעדר מענה רפואי למצבו. היעדר טיפול עלול להוות סכנת מוות עקב מחלתו הכרונית.
* רום ברסלבסקי בן 21, סובל מאסתמה ומאלרגיה חריפה שעלולה לגרום לקושי בנשימה ואף לסכנת חיים ללא טיפול רפואי מתאים. הוא מתעטש רבות וסובל מפריחה בשבי. בנוסף, הוא סובל מעקמת חמורה וכאבי גב כרוניים וזקוק למשקפיים שאינם ברשותו. לפי עדויות, הוא נראה חבוש בתחבושות על שתי זרועותיו ומצבו הבריאותי המורכב לא מטופל.
* גיא גלבוע דלאל בן 23, עבר התעללות פיזית ונפשית קשה, סבל מצמא קיצוני עד כדי אובדן זמני של יכולת הדיבור ואיבד את השמיעה באוזן אחת. הוא מוחזק לעיתים עם שקית על ראשו למשך ימים, מורעב ומקבל מזון מועט בחושך מוחלט, ומקלחת ניתנת לו רק פעם בחודש. מצבו מעיד על סבל גופני קשה, הידרדרות חושית ועינוי נפשי ממושך וקיים סיכון ממשי לחייו
* איתן הורן בן 37, סובל ממחלת עור כרונית המחריפה בשבי, גופו נראה ירוד מאוד, הוא רזה וסובל מזיהומים בידיו. הוא הופרד מאחיו זמן קצר לפני שחרורו ומוחזק ללא טיפול רפואי למחלת העור ולזיהומים. השילוב של מחלה לא מטופלת, זיהומים חמורים ותת-תזונה מציב אותו בסכנת מוות מיידית.
* נמרוד כהן בן 20, חייל צה"ל, סבל מדלקת אוזניים ופריחה ללא טיפול. כחייל, עבר חקירות בעינויים והשפלות, לעיתים היה אזוק בשלשלאות, מנותק מהעולם וחשוף ללוחמה פסיכולוגית. מצבו הפיזי והנפשי ירוד מאוד והוא מביע געגועים עזים למשפחתו. כאשר יש לחץ צבאי, חמאס מגביר את האלימות כלפי החטופים, מה שמגביר את הסכנה לחייו.
* בר אברהם קופרשטיין, בן 22. מחולון, נחטף במהלך המתקפה ב-7 באוקטובר 2023, ליד קיבוץ רעים. כמאבטח שעבד במסיבת "נובה", הוא סייע בפינוי פצועים תחת אש, ובניסיון נוסף להציל חיים, נלכד ונחטף לרצועת עזה. סרטון שפורסם בפברואר 2025 הציג אותו אזוק בידיו וברגליו, עם חבל לצווארו, מבקש שיטפלו בפצוע אחר. חטופים ששוחררו מסרו למשפחתו כי שהו עם בר בשבי וראו אותו בחיים, מה שהעניק למשפחה "אות חיים ודאי". בסרטון נוסף, שפורסם ב-5 באפריל 2025, נראה בר כשהוא בהכרה מלאה, ממוקד וחיוור, נראה מותש וכועס, אולי אף מראה סימני ייאוש, אך הדיבור שלו ברור, עקבי והגיוני. היעדר מידע מדויק על מצבו הרפואי של בר מגביר את הדאגה לשלומו. תנאי השבי הקשים, הכוללים היעדר טיפול רפואי הולם, תזונה לקויה, תנאי היגיינה ירודים וחשיפה לאלימות, עלולים לגרום לבעיות בריאותיות חמורות. חטופים ששוחררו תיארו מצבים של תת-תזונה, מחלות עור וזיהומים, מה שמעלה חשש דומה לגבי מצבו של בר. הוא תועד אזוק בידיים וברגליים עם חבל על הצוואר
* אריאל קוניו, בן 26 מקיבוץ ניר עוז, נחטף יחד עם בת זוגו, ששוחררה בפברואר 2025. מאז החטיפה לא התקבלו אותות חיים ישירים ממנו, ועקבותיו אינן ידועות. משפחתו מתמודדת עם חוסר ודאות מוחלט, והעדר מידע רפואי מעלה חשש כבד לבריאותו בתנאים הקשים של השבי.
* דוד קוניו, בן 34 מקיבוץ ניר עוז, נחטף יחד עם אשתו ובנותיו הקטנות. אשתו ושתי בנותיו שוחררו בנובמבר 2023, אך דוד נותר בשבי. אות חיים ודאי התקבל לראשונה בפברואר 2025 כאשר חטופים ששוחררו העידו בפני המשפחה כי ראו את דוד והוא בחיים. מאז לא התקבל מידע נוסף, ומשפחתו מתמודדת עם חוסר ודאות ממושך, במיוחד לאור התנאים הקשים הידועים בשבי – והיעדר מידע רפואי מעלה חשש כבד לבריאותו. התנאים קשים כנהוג לגבי חטופים גברים – בידוד, מחסור במזון וטיפול רפואי.
* עמרי מירן, בן 47 מקיבוץ נחל עוז, נחטף מביתו ב-7 באוקטובר 2023, לאחר שהופרד בכוח מאשתו ושתי בנותיו. אות חיים התקבל עד יולי 2024 באמצעות עדויות שורד שבי ששהה איתו כי הופרדו אז. העדויות מצביעות על כך שעמרי הוחזק בתנאים קשים במיוחד, שהה במנהרות במשך חודשים ללא אור יום וללא אוויר נקי, ונאלץ להתמודד עם רעב וצמא קיצוניים. ההפרדה מחטופים אחרים, יחד עם הבידוד הממושך, עלולים להחמיר את מצבו הנפשי. העדר מידע נוסף עליו מאז יולי 2024 מגביר את הדאגה הכבדה לגורלו, והצורך הדחוף בפעולה להשבתו. הוא מוחזק בבידוד ועבר תנאים קיצוניים של רעב, צמא והיעדר אור במנהרות תת-קרקעיות ללא אוויר נקי. קיים מחסור במים ומזון וסכנה לבריאותו הנפשית והפיזית בעקבות הבידוד הממושך והיעדר מידע.
עמרי מירן (צילום: מטה משפחות החטופים והנעדרים)
* איתן אברהם מור, בן 24 מקרית ארבע, נחטף ממסיבת "נובה". במרץ 2025, התקבל אות חיים ראשון, אך פרטים על מצבו הרפואי אינם ידועים. ככל הנראה, מוחזק בתנאים קשים, ללא טיפול רפואי וללא מידע על בריאותו הפיזית או הנפשית. אין מידע על התנהלות השובים מולו. היעדר מידע מדויק מעלה חשש לבריאותו.
* תמיר נמרודי, בן 20 מקיבוץ ניר עוז, נחטף מבסיס מת"ק. בסרטון החטיפה נראה תמיר נגרר חי על ידי מחבלים, כשהוא בפיג'מה, עם חבל על צווארו, ללא משקפיים ויחף. מאז החטיפה לא התקבלו אותות חיים ישירים. אביו, אלון נמרודי, אמר: "אנחנו יודעים שהוא הגיע לשם בחיים – מעבר לזה, חוסר ודאות מוחלט לגבי מצבו". אימו, חירות נמרודי, הוסיפה: "אחרי כל כך הרבה חודשים ללא סימנים אנו חרדים לגורלו. הוא פשוט נבלע באדמה. היעדר מידע מוחלט מעורר דאגה כבדה לבריאותו ולסיכויי הישרדותו בתנאי השבי הקשים, הידועים כקיצוניים. אנחנו נותרים רק עם תקווה לנס". הוא עלול להיות מוחזק בתנאים מחמירים וחשוף לעינויים והתעללות עקב היותו חייל. קיים חשש כבד מתנאים קשים במיוחד ומצבו הבריאותי והישרדותו.
* מתן צנגאוקר בן 24 מאופקים, נחטף עם בת זוגו ששוחררה בנובמבר 2023. בדצמבר 2024, לאחר 428 ימים בשבי, פרסם ארגון הטרור חמאס סרטון שבו מתן מופיע ומוסר אות חיים ראשון מאז חטיפתו. בסרטון, מתן מתאר את התנאים הקשים שבהם הוא מוחזק: "הבידוד הורג והחושך מפחיד" הוא אומר ומתאר מצב של מחסור חמור במזון, מים ותרופות, תנאי היגיינה ירודים הכוללים נוכחות של חולדות, עכבישים ובעלי חיים אחרים. המידע מהסרטון מדגיש את הדאגה העמוקה למצבו הבריאותי והנפשי של מתן. הוא נראה חיוור, רזה ומותש עם סימנים מובהקים של תשישות. מחסור חמור במזון, מים ותרופות עם נזק נפשי מתמשך ומצוקה נפשית קשה וסכנת מוות.
רוב המים שמגיעים אלינו לברזים נובעים מהאדמה. אחד המאפיינים של מי תהום הוא מלחים, המוכרים גם בשם המהודר יותר – מינרלים. המינרלים הללו מומסים בתוך המים. בניגוד למזהמים רבים שעלולים לחדור למים, דווקא המינרלים לרוב אינם מזיקים, להיפך, חלקם אפילו חשוב לגוף שלנו. התהליך שעוברים מי השתייה לפני שהם מגיעים לברזים אינם משפיעים על תכולת המינרלים המומסים שבהם.
מים עם תכולת מינרלים גבוהה מכונים לעיתים קרובות "מים קשים". במהלך חימום והרתחה של המים יורדת המסיסות של מינרלים מסוימים ובסופו של התהליך הם מתגבשים למוצק על גבי תחתית הקומקום וגוף החימום.
אף שהם לא משפיעים על הבריאות, המשקעים הללו פוגעים לאורך זמן בגופי החימום ולכן כדאי לנקות אותם. זה נכון לגבי הקומקום, וזה נכון גם לגבי מכונות כביסה ומדיחי כלים.
גם הכרית שלכם כבר צהובה? על פי כתבה באתר החדשות האמריקאי USA Today – הגיע הזמן להיפרד ממנה. מומחים אומרים שכל השינוי בצבע הזההוא הצטברות של לכלוך שיכולה לגרום לבעיות בריאותיות בנשימה, בעור ובשינה. "הכריות הצהובות המסריחות הישנות האלה חושפות אתכם לאלרגנים ויוצרות קרקע פורייה לעובש", אמר ד"ר זכרי רובין, אלרגולוג ילדים באילינוי שצוטט בכתבה. "בנוסף, כשהכריות האלה מתבלות עם הזמן, הן לא נותנות לכם את סוג התמיכה לצוואר שאתם צריכים".
לשאלה למה התופעה הזו קוראת משיבה ד"ר לינדזי זובריצקי, רופאת עור במיסיסיפי שמצוטט גם היא בכתבה של USA Today: "הצטברות של שמן, לכלוך וזיעה מהשיער והעור שלכם לאורך זמן משאירה שאריות מלוכלכות על הכרית שגורמות לשינוי צבע". זובריצקי הוסיפה כי "הפנים שלכם גם מייצרות חומר שמנוני דביק שנקרא סבום ששומר על לחות העור. סבום שונה מזיעה, אבל הוא מצטבר על הכרית באותה מידה. ריר, איפור ומוצרי פנים אחרים, ושיער רטוב יכולים גם לגרום לכרית להצהיב".
אילוסטרציה: שינה (צילום: iStock)
"שינה על כרית צהובה במשך שנים יכולה להוביל להתפרצויות אקנה וסוגים אחרים של גירוי בעור כי הצטברות הלכלוך יכולה לסתום את הנקבוביות שלכם", הוסיפה זובריצקי בכתבה, "זה נכון במיוחד לאנשים עם אקזמה, רוזאצאה, אקנה קיימת או עור רגיש".
רובין בציטוט נוסף, יותר מוטרד מאלרגנים שמשגשגים בתוך הכריות הצהובות, בעיקר קרדיות אבק. "קרדיות אבק הן חרקים מיקרוסקופיים שאוהבים לאכול פתיתים זעירים של עור אנושי מת. כשאתם ישנים על כרית מלוכלכת, אתם כנראה נושמים את הצרכים שלהן או אותן, מה שיכול לגרום דלקת וגירוי בדרכי הנשימה" – דבר שלטענתו יכול להוות סכנה לאנשים הסובלים מבעיות נשימה ומחלות כמו אסתמה.
"מצבים מסוימים כמו אלרגיות, אקזמה ואסתמה מתלקחים בלוחות זמנים ייחודיים לפי השעה ביום, אבל בעיקר בלילה. אם יש לכם כרית מלוכלכת, אתם כנראה מחמירים את המצבים האלה עוד יותר כשאתם מנסים לנוח". אומר רובין בציטוט מהכתבה באתר בחדשות האמריקאי וזובריצקי הוסיפה: "הצעד הראשון בשמירה על כריות נקיות הוא להימנע משינה עליהן בלי ציפית".
איך לנקות ולחטא כריות כמו שצריך:
בסוף הכתבה, האתר USA Today מוסיף כמה טיפים לשמירה על כרית לבנה ונקייה, ומזכיר שלבסוף אין ברירה, כנראה צריך להחליף את הכרית.
הסירו ציפיות ופזרו סודה לשתייה על הכרית כדי להפחית ריחות.
שאבו את הסודה לשתייה אחרי לפחות 30 דקות.
רססו על הכרית חומר חיטוי יעודי לבדים.
שמו כריות באוויר הפתוח לכמה שעות כל שבועיים.
כבסו כריות במכונה במחזור עדין כל שלושה חודשים, רצוי עם חומרי כביסה נטולי ריחות, בושם או צבעים.
ייבשו באוויר לפני החלפת הציפית.
החליפו את הכריות שלכם כל שנה עד שנתיים.
הטיפים האלה שונים ותלויים בסוג הכרית שיש לכם, אז קראו את התוויות לפני כביסה.
אולי מפתיע, אבל ישראל ידועה כמעצמת מים – מדינה שמרבית מי השתייה שלה מגיעים מהתפלה. מדובר בהישג טכנולוגי מרשים, אך כזה שיש לו מחיר תזונתי. תהליך ההתפלה נועד להפוך מי ים מלוחים למים ראויים לשתייה ולשימוש חקלאי.
בישראל, מרבית ההתפלה נעשית בשיטה שנקראת אוסמוזה הפוכה שבה מים נדחפים בלחץ גבוה דרך קרום בררני (ממברנה) שמסנן מהם כמעט כל דבר: מלחים, חיידקים, מתכות כבדות – אבל גם מינרלים חיוניים לגוף.
כתוצאה מכך, המים שזורמים מהמתקנים דלים במיוחד ביוד, מגנזיום, סידן ומינרלים נוספים. אומנם חלק מהמרכיבים מוחזרים למים בתהליך של העשרה מלאכותית, אך יוד אינו אחד מהם. כך נוצר מצב שבו רוב האוכלוסייה בישראל צורכת מים כמעט חסרי יוד באופן קבוע, בלי לדעת, בלי להרגיש, ובלי לקבל על כך פיצוי תזונתי אחר.
מתקן התפלה בחדרה (צילום: רויטרס)
ברבות ממדינות העולם המערבי – בארצות הברית, קנדה, ברזיל ורוב מדינות אירופה – הפתרון למחסור ביוד כבר מזמן מיושם: העשרת מלח – מוצר צריכה בסיסי – ביוד. יותר מ־120 מדינות מחייבות לזה, ו־88% מאוכלוסיית העולם צורכת מלח מיודד. בישראל, לעומת זאת, רק כ־5% מהציבור צורכים אותו. במקום מוצר בסיסי ונגיש, מלח מועשר ביוד נמכר לעיתים במחיר גבוה פי שלושה עד חמישה מזה של מלח רגיל.
בדיון שנערך בכנסת בדצמבר 2024 הוצגה הצעת חוק שמבקשת לתקן את האבסורד הזה: לקבוע שמחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל בפיקוח. ההצעה, שנתמכת על ידי משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי, נועדה לאפשר לכלל האוכלוסייה גישה למינרל חיוני, בלי קשר ליכולת הכלכלית. בפועל זה עוד לא קרה.
מחסור ביוד: הסכנות, השכיחות וההשלכות
היוד הוא מינרל חיוני שהגוף אינו מייצר בעצמו, ולכן יש לספק אותו דרך התזונה באופן יומיומי. הוא משמש חומר גלם בלעדי לייצור הורמוני בלוטת התריס (טירוקסין 4T וטריודותירונין 3T), אותם הורמונים שבלעדיהם כמעט אף מערכת בגוף לא פועלת כראוי.
בלוטת התריס אחראית על ויסות קצב חילוף החומרים, שמירה על טמפרטורת הגוף, רמות האנרגיה, תפקוד הלב, השרירים, מערכת העצבים וגם מצב הרוח. בתקופות רגישות כמו היריון, ינקות וילדות – פעילות תקינה של בלוטת התריס חיונית במיוחד להתפתחות תקינה של המוח ושל היכולות הקוגניטיביות.
חוסר קל ביוד עלול לגרום לעייפות בלתי מוסברת, ירידה בריכוז, עצירות, עור יבש, רגישות לקור, ירידה במצב הרוח ולעיתים אף לדיכאון. כאשר החוסר מתמשך ומחמיר, הוא עלול להוביל לתת־פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), לעיכוב בגדילה, להתפתחות זפק (הגדלה של הבלוטה) ולפגיעה קוגניטיבית – בעיקר בקרב תינוקות וילדים.
מלח שולחן (צילום: מעריב אונליין)
בהיריון, חוסר ביוד עלול להשפיע על העובר כבר מהשבועות הראשונים – לעיתים עוד לפני שהאם יודעת שהיא בהיריון – ולגרום לעיכוב בהתפתחות מערכת העצבים, לירידה ביכולות הלמידה והזיכרון, ואף לנזק בלתי הפיך למוח המתפתח.
למרות כל זאת, בישראל שיעור הצריכה של מלח מועשר ביוד נותר נמוך במיוחד, ורמות היוד שנמדדו באוכלוסייה, ובעיקר בקרב ילדים ונשים הרות, אינן עומדות בהמלצות ארגון הבריאות העולמי. הסכנה אינה מוחשית כמו כאב חד או חום גבוה, ולכן קל להתעלם ממנה. וזו בדיוק הבעיה: מדובר בחוסר שהוא “שקט", סמוי – אך כזה שעלול להותיר חותם ארוך טווח על הבריאות האישית ועל עתיד הדור הבא.
מה אתם יכולים לעשות כבר היום?
הדרך הפשוטה והנגישה ביותר להעלות את רמות היוד בגוף היא דרך התזונה. חשוב להבין שתכולת היוד במזון מושפעת מאופן הגידול, מאיכות הקרקע ומהזנת בעלי החיים.
מקורות עיקריים במזון ליוד: • דגי ים: טונה, בקלה, מקרל וסלמון – עשירים יותר ביוד. • מוצרי חלב (בעיקר חלב ניגר) וביצים – תכולת היוד משתנה, אך אלה מקורות זמינים ונפוצים. • מלח שולחן או מלח גס מועשרים ביוד – הדרך היעילה והמדויקת ביותר להשלים חוסר. חשוב לבדוק את האריזה – לא כל מלח (ובטח לא מלח ים או הימלאיה) מכיל יוד. • אצות ים – מקור עשיר במיוחד. • תוספים – בהתאם לייעוץ רפואי, בעיקר לנשים הרות, מניקות או קבוצות סיכון, למשל אנשים עם מחלות של בלוטת התריס.
חשוב לזכור, יוד הוא מינרל חיוני, אך עודף שלו עלול להזיק. צריכה גבוהה במיוחד, בעיקר ממקורות מרוכזים כמו אצות ים מסוימות – למשל קלפ או קומבו – עלולה להביא לשיבוש בתפקוד בלוטת התריס.
בלוטת התריס (צילום: אינג'אימג')
אנשים בריאים לרוב מתמודדים היטב עם שינויים בצריכת יוד, זאת להבדיל מאוכלוסיות רגישות יותר, כמו אנשים עם מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס, נשים הרות, מניקות ותינוקות. במצבים כאלה, צריכה עודפת עלולה להוביל ליתר־פעילות של בלוטת התריס, או להפך – לתגובה של תת־פעילות. לכן גם כאשר בוחרים להוסיף יוד לתפריט, חשוב לעשות זאת באופן מבוקר, דרך מקורות מגוונים, ולפנות לייעוץ מקצועי במקרה של ספק.
פתרון לאומי לבעיה לאומית
נכון לשעת כתיבת שורות אלו, הצעת חוק לפיקוח על מחיר מלח מועשר ביוד ממתינה להתקדמות בכנסת. מטרת ההצעה כפולה: להפוך את המלח ל"מיודד" תרתי משמע, לא רק מבחינת היוד – אלא גם מבחינת המחיר. לפי ההצעה, שאותה יזמו חברי הכנסת ניסים ואטורי ואלי דלל, מחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל הנמצא בפיקוח. אם ההצעה תתקבל, היא עשויה להוביל לשינוי דרמטי בצריכה ובבריאות הציבור.
לא פחות חשובה היא ההסברה. רבים בציבור אינם מודעים לכך שרוב המלח הנמכר בישראל כלל אינו מועשר ביוד, ושצריכתו היומית קריטית לבריאות תקינה. כדי להגיע לשינוי אמיתי, לא די לסמן על המדף מלח “עם יוד", צריך גם שהציבור יידע על כך.