Connect with us

תרבות

חדשות 12: יאיר שרקי פירק את שקרי הממשלה

Published

on




חיה מוזרה היא "חמש עם רפי רשף": מצד אחד, היא תכנית אוף-פריים, תקועה בשעת שידור לא אטרקטיבית במיוחד, אי שם בין עמליה דואק ועופר חדד לבין עודד בן עמי. ובכל זאת יש בה משהו. אולי זאת שעת השידור שבה מי שעמל מתשע עד חמש מתחבר לאקטואליה "של הערב". אולי אלה כתבי הערוץ, למשל דפנה ליאל או אוהד חמו שעורכים מעין "חימום" לקראת המהדורה המרכזית – ואולי זה הסגנון השואל, הכאילו-מתעניין (לפעמים אפילו בלי "כאילו") של רשף, הסגנון הגל"צי הממושקף שעובר מן העולם, שמעורר איזה רטט נוסטלגי לימים נבונים יותר בתקשורת הישראלית.

מכל מקום, יהיה סוד קסמה אשר יהיה, "חמש עם רפי רשף" היא מעין כן שיגור לחדשות הערב. אתמול למשל זיהו שם במערכת את מה שהפך להיות הקו החדשותי של ערוץ 12 לאורך כל הערב: הפער בין הצהרות ה"אף גרגר" של ממשלת הימין מלא-מלא (מישהו מתגעגע לימים שבהם היה זה עוד "אף שעל"?), לבין הכנסת הסיוע לרצועת עזה.

בחדשות המאוחרות יותר (מעודד בן עמי, דרך המהדורה המוקדמת ועד למהדורה המרכזית) כבר לקחו את הדיון למחוזות טראמפיסטים יותר, כלומר – איך האיש הבטיח לחמאס שייפתחו שערי הגיהינום הוא האיש שבסופו של דבר פתח עבורם את מעבר כרם-שלום. אבל בחמש עוד עסקו כולם באחריות הממשלה. ואולי בחוסר אחריות הממשלה? כי עם כל הכבוד לליאל, חמו, ויקי כהן (אמא של נמרוד החטוף בעזה) או אלון דוידי, ראש עיריית שדרות, שהתארחו בפאנל, כוכב השעה היה יאיר שרקי. 

מכריע בלי להצביע

כנראה שזאת העובדה שנדיר לראות קצף עולה על שפתיו של העיתונאי החביב הזה, שמקנה לרגעים שבהם הוא מאבד את שלוותו (בגבולות הז'אנר כמובן), משנה תוקף. ושרקי של אתמול בא חם. בהתחלה הוא תקף את הממשלה על הזיג-זג: "סיפרו לכל העולם על ביידן, בג"ץ והפצ"רית" (כתירוץ ואולי כאליבי להכנסת סיוע הומניטרי לעזה), הוא פותח במאה קמ"ש – ומאז רק מגביר את הקצב. הוא מצטט את סמוטריץ' מלהג על סיוע לאויב בדמות סיוע הומניטרי ושואל מדוע הוא לא פורש מהממשלה.

הוא גם הראשון להזכיר את הציוץ המביך של שר הביטחון ישראל כ"ץ, לפיו "לא עומד להיכנס שום סיוע הומניטרי לעזה", שמוכיח עד כמה אפילו שרים בכירים-לכאורה הם לא יותר ממריונטות בממשלה הזאת – ציטוט שיככב עוד פעמים רבות בפאנלים בהמשך אותו הערב. אגב המשכים – שרקי התחדד עוד יותר בהמשך הדיון, כאשר הוא התייחס לעובדה חשובה, כמעט קריטית (אגב, בניגוד לדעת היועמ"שית): "הקבינט מכריע אבל לא מצביע" – הוא מציף את העובדה שהכרעה בלי הצעה מאפשרת מצד אחד לאשר את ההחלטה ומצד שני לא לקבל עליה אחריות מיניסטריאלית, טריק חדש של ממשלת נתניהו. מקיימים דיון כדי לצאת ידי חובה משפטית-חוקית, אבל לא מצביעים, כדי שכל אחד יוכל לשקר אחר כך שהתנגד.

כלומר, כמו שחידד שרקי: סמוטריץ' מתנגד במילים חריפות, אבל חי בשלום עם ההחלטה. בול בפוני – שהפאנלים של הערב ייקחו צעד אחד קדימה כמו למשל ברק סרי במהדורה המוקדמת שאבחן יפה שסמוטריץ' יסכים גם להחלטה להחזיר את ירושלים – ובלבד שהממשלה לא תיפול.

סגל הלשכה
אם כבר העלינו גם את המהדורה המוקדמת על ראש שמחתנו, הרי שכמעט ריחמתי על עמית סגל. סגל מנסה לדברר ממשלה שאיבדה כל מילימטר של אמינות. כך למשל ברור שהכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה אתמול והיום קשורה קשר ישיר לשחרור של עידן אלכסנדר. שחרור שהיה "ללא כל תמורה" כפי שהצהיר נתניהו עצמו.

מה עשה סגל? אומר משהו כמו: "נניח בצד את שאלת האמינות שכבודה במקומה מונח" ואז הוא ניסה לכוון את הדיון לשאלה "האם אתם בעד או נגד הכנסת סיוע הומניטרי לעזה?" וכן מעלה על נס את העובדה לפיה "נפתלי בנט שלח את איילת שקד לאגף את נתניהו מימין, אבל לא אמר מה דעתו". תכף נחזור למשפט האחרון, אבל עוד קודם לכן, דווקא עמיתתו יונה לייבזון (וולקאם בק) היא שניסתה לומר לו ששאלת האמינות כאן היא השאלה המרכזית, בדיוק מה שעומד על הפרק.

נחזור רגע לניסיון (שלא צלח) של סגל למקד את הדיון בבנט. בנט הוא שנוא נפשם של רבים שחושבים כמו סגל. הוא עשה מעשה שלא יעשה מבחינתם (אולי מכל בחינה שהיא), "גנב" קולות ימין וחבר לא רק ליאיר לפיד, אלא גם למנסור עבאס. לכן קצת כמו רל"בים שמנסים לדחוף "ביבי מושחת" גם לדיון על מזג האוויר, הוא מנסה לנגח את בנט היכן שרק ניתן.

מה הקשר לבנט? מה עניין בנט לסיוע הומניטרי לעזה – והאם איילת שקד מתואמת איתו עד כדי כך ש"נשלחה על ידו לאגף מימין" בעוד הוא מחריש? זו אינה יותר מסברת כרס (אם כי לא משוללת הגיון לכשעצמה) מצד סגל, אבל במלחמה של המחנה נגד בנט, הכל כשר. לכן הוא מצליח במידה מסוימת לכפות את האג'נדה של "למה בנט לא אומר מה דעתו" על השיח הציבורי.

בנט לא אומר את דעתו מפני שהוא מרוויח מלא לומר אותה עדיין. זה ברור כשמש – וזה עדיין מוזר, שלא לומר פסול, כאשר זה מגיע מפי מצדדי נתניהו, שמתראיין רק לטופז לוק ויעקב ברדוגו. סגל הנבון יודע את זה, אבל הוא כבר מזמן בא מפוזיציה שאיבדה קשר עם שיפוט מפוכח של העובדות.

כשדוידי שותק

בחזרה לרשף. לאורח אחד שלו היה פוטנציאל נפיץ: אלון דוידי. לדוידי שנמצא מימין לנתניהו יש רקורד של התבטאויות אמיצות, אבל אתמול הוא בחר לעסוק בדמגוגיה. מצד אחד הרים לעצמו על הרקורד דלעיל: "אין אחד שדיבר יותר ממני על נתניהו" אמר – ואז החריש.

את מי הוא כן תקף (בעקיפין)? את מטה החטופים. "אני לא זוכר שקם מטה להזדהות עם תושבי שדרות בימי הקסאמים", הוא מתגרה ברונן צור. רק שצור הוא אחד שקשה להתווכח איתו: "ביקשתם? פעלתם?", הוא שואל את דוידי שמשתתק לפתע. הניסיון ללכת למחוז הפופוליסטי של "איפה הייתם כשירו עלינו?" כשל.

אפשר להזכיר לדוידי גם מי היה ראש הממשלה באותן שנים שבהן "טפטפו" מעזה על ראשיהם של ילדי שדרות (ואת העובדה שדווקא ממשלת בנט-לפיד הייתה אגרסיבית יותר מממשלות נתניהו באותם ימים שבדיעבד לימדו אותנו לקח מר על מחירה של ההבלגה).

אני לא יודע כמה מכם יכולים – טכנית ונפשית – לשבת כבר בשעה חמש מול רפי רשף והפאנל שלו, אבל אם כן, תגלו שלמעט הכותרות שאולי התחדשו, ברמת הדיון שעה של רשף אחר הצהרים תחסוך מכם את הצפייה בפאנלים הכבדים יותר של המשך הערב. בסגנון חצי מבודח שמודע למעמדו הפוחת, משרטט רשף את קווי המתאר של השעות שיבואו אחריו. נסו את זה בבית.





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תרבות

עשור למותו של יוסי פיאמנטה: האיש שהפך גיטרה לכלי קודש

Published

on




עשור חלף מאז נדם קולו של אחד הקולות הבולטים והאמיצים בתולדות הרוק הישראלי (והעולמי) – הגיטריסט והיוצר יוסי פיאמנטה. אבל בעצם, הקול שלו מעולם לא היה בגרון. הוא היה באצבעות. בצריבה החשמלית של מיתר שנמתח עד הסוף. ברטט של סולו גיטרה שנשמע כמו תחינה. פיאמנטה היה מוזיקאי מהזן הנדיר: מי שחי על קו התפר – בין קודש לחול, בין תל אביב לניו יורק, בין חפלה חסידית לג’אם סשן פסיכדלי – מבלי לאבד לרגע את הזהות שלו.


הוא היה מהיחידים שלא רק שילבו רוק ויהדות – אלא הפכו את החיבור הזה לתפיסת עולם. האיש שניגן עם סטן גץ, ליווה את צביקה פיק ואת צלילי העוד, הקליט אלבומי רוק חסידיים יחד עם להקת פיאמנטה שייסד עם אחיו המנוח אבי פיאמנטה (הלך לעולמו בחודש שעבר) והופיע בפני הרבי מלובביץ' – נתפס בעיני רבים בתור אחד הגיטריסטים הווירטואוזיים שיצאו מישראל. המוזיקה שלו לא נועדה לפלייליסטים – אלא לתפילה, לריקוד, להתרוממות. גיטרת הפנדר הפכה בידיו לכלי קודש – לא פחות.

https://www.youtube.com/watch?v=xqxhsGTw-co

בהסכת "מילים ולחן" בדיגיטל של 103FM צולל חוקר המוזיקה דודי פטימר יחד עם המוזיקאים יובל דור (חברו של פיאמנטה מימיהם יחד בלהקת חיל התותחנים) ואלברט פיאמנטה (דודו של יוסי פיאמנטה ומי ש"ארגן" לו את הגיטרה הראשונה בילדותו) אל תוך עולמו המוזיקלי של יוסי פיאמנטה – לא דרך הספד, אלא דרך הצלילים.

נעבור יחד תחנות שמשרטטות מסע יוצא דופן: מלהקת חיל התותחנים, דרך הפיכתו לאגדה מקומית ברוק הישראלי ובהמשך למוזיקאי ניו-יורקי, ועד השנים האחרונות שבהן האור והחושך הלכו יחד. נקשיב לשירים, ניזכר ברגעים, וננסה להבין מה הפך אותו לדמות כל כך חד פעמית.

עשור עבר – והמוזיקה שלו עדיין חיה, נושמת, ומסרבת להיכנע לשכחה. יוסי פיאמנטה אולי הלך – אבל המתח שבין המיתר לגוף, שבין הצליל לתפילה – נשאר פה. איתנו.





Source link

Continue Reading

תרבות

דויד גרוסמן לעיתון איטלקי: "בעזה מתרחש רצח עם. הלב שלי נשבר, אבל אני חייב לומר זאת"

Published

on


הפגנה נגד הממשלה בקפלן, תל אביב

בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות



Source link

Continue Reading

תרבות

מי יכול על גידי גוב? 75 סיבות לאהוב אותו מחדש

Published

on




יש אמנים שנכנסים לפנתיאון התרבותי, ויש את גידי גוב, זמר, שחקן, בדרן ומנחה טלוויזיה שהפך לאורך שנות קריירה ארוכות לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. ביום הולדתו ה-75, אנו חוגגים לא רק את יום הולדתו אלא את המסע האמנותי המרשים שלו מסוף שנות ה-60 ועד היום.

את דרכו המקצועית החל בזמן שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל, לצד אמנים ישראלים מוכרים כמו מירי אלוני, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ועוד. פריצתו המשמעותית הראשונה של גוב לתודעה הציבורית הייתה בתחילת שנות ה-70 במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון עם השיר 'יעלה ויבוא' למילותיו של יורם טהרלב וללחן של בני נגרי.

על אף שהשיר הגיע למקום השמיני בלבד בתחרות, הוא הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם הפסטיבל בכל הזמנים. באותה שנה, גוב, יחד עם חבריו ללהקת הנח"ל – שמיר, סנדרסון, אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין ובשיתוף פעולה עם יוני רכטר ויצחק קלפטר, הקים גוב את להקת כוורת.


מה עוד לא נאמר על כוורת? הלהקה שהפכה את הבלתי אפשרי ללהיט, שחיברה בין נונסנס לאיכות מוזיקלית ברמה עולמית, וששמה את גוב בפרונט בזכות כריזמה בלתי מתאמצת והומור טבעי. חברי הלהקה הצליחו לשנות את פני המוזיקה הישראלית, והשאירו חותם שאין לו תאריך תפוגה. כוורת הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם השיר 'נתתי לה חיי', וזכתה ארבע פעמים ברציפות בתואר 'להקת השנה' במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל.

מחבר להקה לסולן 

במקביל לפעילותו בלהקה, גוב החל להקליט שירים כסולן במסגרת שני פרויקטים של קול ישראל בהנחיית נעמי פולני. שירים אלו, ביניהם 'בין שלוש ובין ארבע', 'סורו מני' ו'זמר לספינה', יצאו גם על גבי תקליט והפכו לחלק בלתי נפרד מאלבומי הסולו שלו בהמשך הדרך. באותה תקופה, גוב השתתף גם בתוכנית הטלוויזיה 'כל המנגינות' שהוקדשה לשירי סשה ארגוב ודוד זהבי, שם ביצע, בין היתר, את 'זמר לספינה'.

לקראת סוף שנות ה-70 'כוורת' התפרקה, אבל הקשר האמיץ בין גוב לסנדרסון נשאר – גוב הצטרף ללהקת 'גזוז' והקליט יחד איתה את שני אלבומיה. באותה השנה התרחשו עוד שני אירועים בקריירה הענפה של גוב – הוא חבק את אלבומו הראשון והמצוין הנושא את השם 'תקליט ראשון'  והצטרף למופע 'הכבש השישה עשר' שמצליח לרגש את הקהל הישראלי עד היום יחד עם רכטר, דויד ברוזה ויהודית רביץ.

שנות ה-80 העליזות

בשנת 1980 הקימו גוב וסנדרסון את להקת 'דודה', שהוציאה אלבום יחיד. השיר המוכר ביותר של הלהקה, 'אלף כבאים', שאותו גוב השתתף בכתיבתו, הוקלט לכבוד סיבוב ההופעות שליווה את האלבום.

עשור זה סימן נוכחות בולטת של גוב בפסטיבל שירי הילדים. הוא הנחה את הפסטיבל מספר פעמים לצד ציפי שביט, תיקי דיין ורבקה מיכאלי והתחרה עם שירים כמו 'תנו לגדול בשקט', 'חורף', 'אין לי כסף' ועוד רבים שזוכים לעדנה מחודשת עד היום.

בשנת 1983 ראה אור אלבום הסולו השני של גוב, '40:06', שנקרא כך על שם אורכו הכולל. גם באלבום זה, יוני רכטר היה אמון על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והלחנת מרבית השירים. האלבום כלל להיטים רבים, ביניהם: 'כלים שלובים', 'יש אי שם', 'שטח ההפקר', ועוד רבים וטובים.

בין קריירה טלוויזיונית לקריירה מוזיקלית

לאורך שנות ה-80 הרבה להשתתף בכל מיני פרויקטים מוזיקליים מרתקים, ואף חבק את אלבומו השלישי שהוקדש הפעם יותר לעולם הילדים. העשייה המוזיקלית של גוב הלכה יד ביד עם הקריירה הטלוויזיונית שלו לאור השתתפותו בתוכנית הטלוויזיה המצליחה 'זהו זה!' יחד עם מוני מושונוב, שלמה בראבא ודובל'ה גליקמן. התוכנית זכתה לעדנה מחודשת בתחילת 2020 נוכח התפשטות נגיף הקורונה, ומשודרת עד היום.

גוב הפך לאורך השנים לאייקון תרבותי, סמל לישראליות אותנטית. בין אם על הבמה, על מסך הטלוויזיה או אפילו כשדרן רדיו, הוא מצליח לייצר חיבור בלתי אמצעי עם הקהל, ולשמר רלוונטיות מתמדת על פני עשורים משתנים.

לרגל יום הולדתו ערך יואב חנני רשימת שירים מפוארת הכוללת להיטי ענק מכל שנות הקריירה שלו, לעוד שנים רבות של עשייה מוזיקלית מרגשת. מזל טוב גידי! מוזמנים להאזין לרצף הנוסטלגי ולהתרגש יחד איתנו. האזנה נעימה!

רשימת השירים בעריכה המיוחדת

  • יעלה ויבוא 
  • נתתי לה חיי (להקת כוורת) 
  • גן סגור (הכבש השישה עשר)
  • תשע בכיכר (גזוז)
  • שטח ההפקר 
  • רחוב סומסום 
  • הופה היי
  • היי, אני כבר לא תינוק (הכבש השישה עשר)
  • הא או (גזוז)
  • אני שוב מתאהב
  • לידיה הלוהטת (דודה)
  • לוליטה
  • יו יה (כוורת)
  • הכל בגלל האהבה (עם אהוד בנאי)
  • טוב שבאת
  • אלף כבאים (דודה)
  • למה ליבך כמו קרח (עם אלי לוזון)
  • טנגו צפרדעים (כוורת)
  • חורף
  • לכבוד הקיץ (גזוז)
  • והגשם יבוא (עם מיקה קרני)
  • בואי נישאר 
  • בלעדייך
  • הו מה יהיה 
  • חייך וחיי (עם ריטה)
  • יש אי שם
  • פרח 
  • אני אוהב אותך חזק 
  • אין עוד יום
  • שלל שרב 
  • רוני (גזוז)
  • כלים שלובים
  • פנים אל מול פנים (עם אתי אנקרי) 
  • נגיעה אחת רכה
  • נערה במשקפיים
  • הריקוד המוזר של הלב (עם רונה קינן)
  • אני אוהב (הכבש השישה עשר)
  • תנו לגדול בשקט 
  • אמא ודני (גזוז)
  • סוס עץ
  • שירות עצמי (כוורת)
  • ציפי פרימו (גזוז) 
  • שיר הלהקה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
  • נאום תשובה לרב חובל איטלקי (להקת הנח"ל) 
  • שיר לשלום (משתתפי הסרט 'הלהקה')
  • ילד מזדקן (כוורת)
  • נאחז באוויר
  • מה אתה בכלל יודע על אהבה 
  • לא דיברנו עוד על אהבה (עם עפרה חזה)
  • עדיין מחכה לך 
  • יורם 
  • מסע אלונקות (עם ששת)
  • שירי סוף הדרך 
  • עד הבוקר (כשנולדתי)
  • העיקר זה הרומנטיקה
  • ככה היא באמצע (כוורת)
  • שירו של מקס (עם יובל זמיר וחיים צינוביץ')
  • מה הוא עושה לה (עם שלומי שבת)
  • בשדה ירוק 
  • כמעט סתיו
  • עניין של זמן
  • סימן שאתה צעיר 
  • ערב אבוד
  • היא לא תדע (גזוז)
  • לך ספר לסבתא (כוורת)
  • איך שיר נולד (הכבש השישה עשר)
  • הגליל (זהו זה ושלמה גרוניך)
  • אין לי כסף
  • הכל פתוח
  • נם לא נם
  • חללית (גזוז)
  • שיר מלחים (כוורת)
  • אין כבר דרך חזרה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
  • תקלה מהתחלה (גזוז)
  • דרך ארץ
  • גובינא (גזוז)
  • צל עץ תמר (זהו זה)
  • ריקוד ירח 
  • עדן
  • אני אומר מילה (עם רונה קינן)
  • מה אכפת לציפור (עם דנה ברגר)
  • מי תרצי
  • סורו מני
  • אל הגבים 
  • זמר לספינה 
  • בין שלוש ובין ארבע 
  • זמר נוגה (עם שלמה ארצי, רמי קליינשטיין ויוני רכטר)
  • נובמבר
  • בקצה ההר 
  • הו איזה לילה 
  • אם יוולד לי ילד
  • כשאת מחייכת 
  • אם היינו
  • עוף גוזל (עם שלמה ארצי)
  • שיר לשירה (זהו זה)
  • בבוקר 
  • שלושה בלילה בעיר 
  • אחלה עולם (עם מאור כהן)
  • נחמד (כוורת)

'שבת עברית' ב-103fm נוסדה לפני יותר מ-25 שנה, וכיום היא רצועת המוזיקה העברית המובילה בארץ. היא מפגישה את הקלאסיקות הגדולות של המוזיקה העברית עם פנינים מוזיקליות נשכחות עוד מהעשורים הראשונים של המדינה.

'שבת עברית' ב-103fm מכבדת ומוקירה את הקלאסיקה הישראלית להנאת המאזינים, ועושה הכול כדי לשמר את שורשי המוזיקה העברית ולחלוק כבוד לדורות המייסדים שלה.





Source link

Continue Reading
Advertisement

כל העדכונים