הפועל תל אביב כבר ברחה ל-16 נקודות יתרון, אבל ברבע האחרון נטל רועי הובר את המושכות. סל לשתיים, ושלשה, ועוד סל, ונקודה מהעונשין, וחמישה אסיסטים, ומהפך. זה לא מה שקרה אתמול בהפסדם האחרון של האדומים, אלא בהפסד הראשון – ברבע גמר גביע ווינר. הרכז הישראלי הוביל אז את מכבי רמת גן לניצחון מדהים בהארכה, ממש כמו שעשה אמש עם ירושלים, בכבוד ובלי הארכה.
לפני כחצי שנה, למחרת ההפסד בהמבורג שאותו סיימה ירושלים עם ארבעה שחקנים, הושחזה כאן המקלדת. "זה עליך", הייתה כותרת הטור שהפנה אצבע מאשימה למתן אדלסון. "כשמקדשים את הבינוניות, לא מגיבים לפציעות, מנחיתים שחקנים זולים ושוליים ומתנהלים באדישות – אין זה פלא שבסוף לא נשארת אפילו חמישייה על המגרש". וגם הפעם, זה עליו.
אם ההחלטות להחתים את טאריק פיליפ ודרק אוגביידה הפכו לסמל ההדחה המוקדמת יחסית מאירופה, הרי שהמהלך להבאתו של הובר מסמל את ההצלחה הכבירה בזירה המקומית. לפתע, גם בדקות שבהן הארפר אינו על המגרש, ירושלים מרגישה פחות חשופה. ואפילו אם מחליפו עדיין לא לגמרי התמזג לתוך הקבוצה, ולא מפגין יציבות מרשימה מדי, הוא שם והוא יודע מה צריך לעשות. למשל, לקלוע עשר נקודות בלא החטאה ברבע הכי חשוב של העונה, ולתבל בשלושה אסיסטים.
הארפר הוא גיבור הניצחון. בגלל השלשה האחרונה, ובגלל שידע להתעלות דווקא ביום הכי חשוך שלו. ב-33 הדקות הראשונות הוא עמד על 1 מ-13 מהשדה, וירושלים פיגרה 72:59. אבל בשבע הדקות האחרונות הוא פגע ב-5 מ-6 וירה 12 נקודות. בלי הובר שהכין עבורו את הקרקע, ובלי יובל זוסמן שחרש את השדה, הרוצח השקט בגופייה מספר 1 לא היה מגיע בכלל למצב שבו יש על מה לשחק.
וזה, כאמור, על אדלסון. שידע לנעול מראש את הארפר, זוסמן וקאדין קרינגטון על חוזים חדשים ויקרים כדי שלא יברחו, ושהשקיע את מה שצריך כדי להנחית את הובר כבר עכשיו – למרות שבקיץ הבא עלינו לטובה הוא היה מחכה על המדף בחינם.
כמו אצל המאמנים: החלטה אחת, הוראה אחת, לפעמים מילה אחת, מספיקה. בעצם שתיים: זה עליך.