ביטחון
התוכנית נחשפת: הנשק הסודי של איראן שהיה עלול לשתק את ישראל
דיוויד איגנשיוס, הפרשן הבכיר של עיתון הוושינגטון פוסט הידוע במקורותיו האמינים בוושינגטון ובירושלים, חשף פרטים חדשים על הנזק שנגרם לתוכנית הגרעין האיראנית במהלך המלחמה עם ישראל. על פי הדיווח, התוכנית ספגה נזקים כה חמורים שהיא תהיה מנוטרלת לפחות שנה שלמה, וככל הנראה הרבה יותר.
מקור ישראלי בכיר מסר כי "איראן כבר אינה מדינת סף גרעינית". הוא הסביר שאיראן תזדקק כעת לפחות שנה עד שנתיים כדי לפתח נשק גרעיני מבצעי, ואת זה רק בהנחה שתצליח להסתיר את פעילותה מעיני הפיקוח הבינלאומי. איראן עדיין יכולה לנסות להדגים מכשיר גרעיני פרימיטיבי במהירות רבה יותר, אך ישראל כנראה תזהה כל הכנה לניסוי כזה ותוכל לתקוף ולהשבית אותו.
הערכה זו מחזקת את הטענות של ממשל טראמפ וישראל שהמערכה נגד איראן השיגה את יעדיה המוצהרים, אולם החדשות הטובות עדיין מעורבות בספקות. איראן עדיין יכולה להחביא צנטריפוגות, מלאי אורניום או רכיבי נשק שלא הושמדו. בנוסף, היא עלולה להגיב בניסיון נואש לפתח נשק עם המשאבים הדלים שנותרו לה, או לפתוח במערכות טרור נרחבות נגד ישראל וארה"ב.
מקורות בכירים בישראל ובארה"ב מסרו שמערכת ההפצצות לא רק השמידה מאות צנטריפוגות מעשירות אורניום, אלא גם פירקה את מרבית המרכיבים של התוכנית המתקדמת של איראן להפיכת האורניום לנשק מבצעי. המדענים האיראנים עבדו על פיתוח פצצה אלקטרומגנטית שהייתה יכולה לשתק את המערכות האלקטרוניות בישראל, פצצת מימן מתקדמת ובמקביל גם ראש נפץ גרעיני.
ההיבט הקטלני והמדאיג ביותר של המערכה, שזכה לחשיפה מועטה בתקשורת, היה חיסול מדעני הגרעין המובילים של איראן. מקורות חשפו שבשעות הראשונות של המלחמה נהרגו כל הפיזיקאים ומדעני הגרעין הבכירים מהדרג הראשון והשני, וגם רוב אלה מהדרג השלישי. מדובר באובדן קשה של כישרונות מדעיים, וגורמים ישראליים מעריכים שמדענים איראנים צעירים יפחדו כעת להצטרף לתכנית שהפכה למשימת התאבדות.
חיסול המדענים הבכירים הוביל להפסקת עבודת הפיתוח של הנשק האלקטרומגנטי ופצצת המימן, מסביר מקור ישראלי. מפקדי המשמרות המהפכה עודדו במיוחד את פיתוח הנשק האלקטרומגנטי כיוון שלדעתם הוא לא מפר את הפסיקה הדתית של המנהיג העליון עלי חמינאי שאוסרת על נשק גרעיני. למרות הפתווה, ההתקדמות לקראת נשק גרעיני ממשי המשיכה במהירות והמתינה רק לאישור סופי של חמינאי לבניית הפצצה.
התקיפות המתואמות נגד האליטה הצבאית והמדעית האיראנית היוו הישג מדהים של איסוף מודיעין ויכולת תכנון. אך מעבר לכך, הן הדגימו יכולת לשלב ולתאם מידע מורכב ממקורות שונים ברמה שאולי לא נראתה בעבר בהיסטוריה הצבאית. מקורות ישראליים ואמריקאיים מגדירים את המערכה הזו בו זמנית כמלחמת אוויר, מלחמת מודיעין ומלחמה טכנולוגית מתקדמת.
ארצות הברית הנחיתה את המכה הסופית וההכרעתית על המתקנים האיראניים. מפציצי B-2 אמריקאיים נשאו פצצות חודרות בונקרים כבדות, בעוד ספינות חיל הים שיגרו טילי טומהוק. המתקפה האמריקאית הזו השלימה את ההרס הישראלי של התכנית האיראנית, העניקה לנשיא טראמפ חלק בהצלחה והדגימה את העוצמה הצבאית של ארה"ב.
ממשל טראמפ נתן לישראל אישור לפתוח במערכה ב-13 ביוני, אך הבהיר שארה"ב תצטרף רק אם המערכה תצליח. כאשר טראמפ הכריז על הפסקת אש, ישראל כבר התכוננה לשלב האחרון של התקיפות שנועד להפיל את המשטר האיראני כולו.
ההערכה הישראלית שלאחר המערכה תואמת את רוב הפרטים בניתוח האמריקאי. השילוב של הפצצות ישראליות ואמריקאיות השמיד לחלוטין את מתקן ההעשרה הראשי בנתנז והשבית את המתחם התת קרקעי הגדול בפורדו. תקיפות באיספהאן החריבו את מתקן המרת האורניום הנחוץ להפיכת החומר הגולמי ללוח מתכת מוכן לשימוש בנשק. התקיפות גם קברו אתר מיוחד שבו איראן החביאה 400 קילוגרם של אורניום מועשר ברמה גבוהה.
הדמיית התקיפה האמריקאית במתקן הגרעין בפורדו (צילום :באדיבות i24news)
גם אם לאיראן יש מטמונים נוספים של אורניום מועשר שנותרו נסתרים, כמות זו כנראה לא תספיק לבניית "פצצה מלוכלכת", מטען נפץ מעורב בחומר רדיואקטיבי שנועד לזרות קרינה על שטח נרחב כמו באסון צ'רנוביל.
לאחר שישראל השיגה עליונות אווירית מוחלטת ביומיים הראשונים, כוחותיה הצליחו להשמיד כמחצית מ-3,000 הטילים הבליסטיים של איראן וכ-80% ממשגרי הטילים, 400 מתוך 500. איראן תכננה להגדיל את מלאי הטילים לכ-8,000 יחידות, ולכן עיכוב ההתקפה הישראלית היה עלול להביא לנזק הרבה יותר גדול לעורף הישראלי. בהפתעה לא נעימה לישראל, התברר שלאיראן יש יותר טילי דלק מוצק מהצפוי, טילים שקשה יותר ליירט בעת שיגורם.
מעבר לפגיעה במתקני הגרעין ובמדענים, התקיפות הישראליות הרסו גם את התשתית הלוגיסטית של התכנית: מפקדות, ארכיוני מחקר, מעבדות וציוד בדיקות. ההרס הנרחב הזה עלול אמנם להגביר את הרצון האיראני להשיג הרתעה גרעינית, אך יהיה קשה מאוד לשחזר את כל הרכיבים הללו.
אחרי המלחמה המכרעת, הדילמה המדינית העיקרית של ממשל טראמפ היא האם לחתור להסכם גרעיני חדש שימנע מאיראן לבנות מחדש את תכניתה. עד כה טהראן דחתה את הדרישה האמריקאית לוותר לחלוטין על העשרת אורניום, מה שהופך את הנושא לבלתי רלוונטי מבחינה מעשית.
בתוך כך, ישראל וארה"ב מקוות שאיראן תישאר חברה באמנת אי-ההפצה מ-1968, המאפשרת פיקוח בינלאומי על מתקניה הגרעיניים. אולם כרגע, וככל הנראה לשנים רבות, רוב המתקנים הללו הם לא יותר מערימות הריסות ואבק.
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.
