מלבד האצטדיון בכפר סבא והחוויות הטובות והכואבות מלויטה, הוא זוכר לטובה את המכתש בגבעתיים, "עליו חגגתי במשחק את יום הולדתי ה־18, שם זכיתי עם כפר סבא בתואר האליפות, ושם עליתי ב־1984 חזרה לליגה העליונה".

לאחרונה הלך משה גריאני לעולמו, ולנוסובסקי זה כאב מאוד – במיוחד משום שמדובר בבן משפחה. "שיחקתי תקופה קצרה בהפועל יהוד. חלוץ הקבוצה, יהודה דוקש, הכיר לי בחורה בשם יפה, לפני ההלוויה של ראש המועצה סעדיה חתוכה – תושבת יהוד, תלמידת תיכון. היא לכאורה לא ידעה שאני שוער כדורגל. יפה היא בת דודה של גריאני, האבות שלהם אחים, בית של כדורגל. שבת אחת הלכנו למשחק כדורגל בנתניה. יפה לחשה לי כי הייתה כאן במשחק כדורגל שבו שוער חמוד קיבל חמישה שערים. הבנתי מנין נבע הצחוק המתגלגל שלה. בתאריך 17/03/1987 התחתנו באולמי השרון. יש לנו בן בשם לירון ובת בשם נוי ושלושה נכדים – יהלי בן 9, אורי בת 7 ואלה בת 9 חודשים.

מה הקשר בין המכתש ליפה והסיפור על המגרש בנתניה? עונת האליפות, כמובן, 1981/2. "את עונת האליפות התחלתי למעשה כשוער רביעי תחת המאמן דרור קשטן. אבל דברים התגלגלו – היו אצל השוערים פציעות וצבא – שיחקתי לראשונה במחזור ה־20 נגד הפועל יהוד. בהמשך, לפני סיום העונה, הפסדנו בימק"א לבית"ר ירושלים 1:4, ניצחנו את יפו 1:2, ואז הגיעה התבוסה המפורסמת 5:2 לנתניה של המאמן שמואל פרלמן, הטובה בכל הזמנים. "הגענו למגרש בנתניה, כשעליו התקיים משחק מוקדם של הנוער. העבירו אותנו לצד המגרש, היכן שעמד האמבולנס, ועד שעברנו משם לחדר ההלבשה הדרך הייתה כמו 'ויה דולורוזה, כשאוהדי נתניה מקללים ויורקים עלינו. אין תירוצים מקצועיים – נתניה הייתה אז אדירה".

הוא ספג, כאמור, חמישייה, אבל דווקא זוכר את הרגע ההוא כנקודת מפנה לטובה. "אחרי המשחק ניגש אליי דרור קשטן ואמר לי: 'עופר, אתה פותח בכל המשחקים שנותרו עד סיום העונה'. פרץ של דמעות זלג לי. קשטן, שיכול להפסיד אליפות, מאמין בי, איש ומאמן מופלא. זכינו באליפות ההיסטורית, עם שמות כמו שום, פוגל, אלמוג, אלי פוס, אבנר גולסה, איינשטיין ושוורץ – שלקחו גביע עם אבא שלי".