ביטחון
המילואימניק מגלה: אחרי הסבב הראשון בעזה כבר הבנתי את הסכנה
בבוקר שבעה באוקטובר מצאו את עצמם תום פנחסי וצח סקאל בדיוק במקום שבו הם אמורים להיות – בחזית הקרב. שניהם קצינים במילואים, שניהם גויסו מיד ללחימה, ושניהם הבינו מהר מאוד שמשהו במציאות הישראלית חייב להשתנות. חודשים אחרי, כשאבק הקרבות לא שקע, הם החליטו להקים את “דור במיל”—תנועה של מילואימניקים שנלחמת לא רק בשדות הקרב של עזה ולבנון, אלא גם על שינוי המציאות שבה המעמסה נופלת רק על כתפיהם.
תום פנחסי, 27, מתל אביב, סטודנט למשפטים באוניברסיטת תל אביב ולוחם לשעבר ביחידת אגוז, עדיין במדים. “כבר מעל 200 ימי מילואים, בהם תמרנתי גם בעזה וגם בלבנון,” הוא מספר.
בין הקרבות והמשימות, המחשבה על שוויון בנטל לא עזבה אותו. "תמיד ידעתי שזה נושא קריטי, אבל אחרי הסבב הראשון של הלחימה הבנתי שהוא עלול להפוך לסוגיה מקוטבת פוליטית. וזה אסון. אי אפשר לדבר על ביטחון המדינה בלי להתמודד עם הסוגיה הזאת".
אחרי חודשים של תסכול, פנחסי החליט לקחת יוזמה. "פניתי לכל מי שאני מכיר: חברים מהמילואים, מהשירות הסדיר, ומעגלים נוספים—גם כאלה שלא מגיעים ממעגלי מחאה—והצעתי שנתארגן יחד. כך הגעתי לצח עוז ומאיה".
מבחינתו, היה ברור שהמהלך חייב להיות רחב ככל האפשר. "מהרגע הראשון הבנתי שהחבירה לדתיים ולימין היא תנאי מרכזי להקמת הפורום. ביקשתי מאנשים להביא חברים שהם מכירים וסומכים עליהם. ככה התחלנו להתקדם".
הקו המנחה היה ברור: "חשוב לי שהפורום המוביל ישקף את הציבור המשרת, שלא יוכלו לטעון שמדובר בשלוחה של מחאה נגד הממשלה. רצינו להקים ארגון אותנטי של מילואימניקים שביטחון המדינה עומד בראש סדר העדיפויות שלהם – הרבה לפני פוליטיקה".
צח סקאל, 29, יפואי, יועץ תקשורת לשעבר, סרן במילואים וסגן מפקד פלוגה בסוללת תותחנים, הגיע למסקנה דומה.
"בשבועות שאחרי שבעה באוקטובר, כשהתחילו להתבהר ממדי האסון, היה ברור לי שאנחנו הולכים למלחמה ארוכה,” הוא נזכר. “כל החזיתות בערו, נדרש כוח אדם עצום, אבל לא ראיתי שום צעדים מצד המערכת הפוליטית. התחושה הייתה שהמנהיגים לא מבינים את גודל השעה – אנחנו נלחמים בחזית, בזמן שהם נמנעים מלהחליט את מה שנדרש מהם".
סקאל מספר שבתחילה האמין שדברים ישתנו. "הייתי אולי נאיבי. חשבתי שאחרי אירוע כזה ברור לכולם שהגיע הזמן להרחיב את שורות הלוחמים ולבטל את הפטור הגורף לחרדים. אבל ככל שהזמן עבר, הבנתי שזה לא קורה – ושאם אני רוצה שינוי, אני חייב לפעול בעצמי".
במהלך יוני 2024 הגיע להפגנה קטנה מחוץ לכנסת. "שם פגשתי את תום, עוז בן נון ומאיה ונור. יחד, עם נוספים, הקמנו את תנועת ‘דור במיל’".
לתום ולצח היה ברור שהתנועה שהם מקימים תהיה א-פוליטית. "אנחנו מחויבים בראש ובראשונה לביטחון המדינה", אומר סקאל. “התנועה שלנו כוללת אנשים מכלל החברה הישראלית – דתיים, חילונים, ימנים, שמאלנים, עצמאים ושכירים, הורים ורווקים – כולם מאוחדים במטרה אחת: להבטיח שלא יחוקק חוק השתמטות במכבסת מילים של ‘חוק גיוס’ ולחזק את מערך הלוחמים בצה”ל".
מהרגע שהתנועה הוקמה, הם פעלו בכל הכוח. "ברשתות החברתיות, בלובינג מול חברי כנסת, מול גורמי צבא, ובניסיונות להשפיע ישירות על מקבלי ההחלטות", מספר סקאל. "המטרה שלנו הייתה, ועודנה, להעלות לסדר היום את הצורך הקריטי בלוחמים ולוודא שמה שקרה אחרי שבעה באוקטובר לא יחזור על עצמו".
הם לא חוסכים ביקורת מהמערכת הפוליטית. "הפוליטיקאים חיים בבועה, מנותקים מאיתנו", אומר סקאל. "בזמן שאנחנו נלחמים יחד כדי לשרוד ולהגן, הם עסוקים במאבקי כוח פוליטיים. אנחנו, המילואימניקים, הפנים של האחדות והניצחון. אין לנו פריבילגיה להתעסק בפוליטיקה קטנה כשמדובר בחיים שלנו, במדינה שלנו".
פנחסי מוסיף: "המצב הנוכחי הוא אבסורדי. אנחנו, אנשי המילואים, כבר יותר מחצי שנה על מדים – חלקנו מאות ימים ברצף – בזמן שאחרים אפילו לא מקבלים צו ראשון. זה לא עניין פוליטי, זה עניין של צדק בסיסי ושל ביטחון לאומי".
הם מזהירים מפני קריסת מודל המילואים. "אנשים פשוט יפסיקו להגיע", אומר סקאל. "המילואימניקים לא יכולים להמשיך לשלם את המחיר לבדם, ואי-ביצוע של שינוי משמעותי יביא לקריסת המערכת".
סוגיית גיוס החרדים מורכבת, והם יודעים את זה. "אנחנו לא מצפים מנער חרדי בן 18, שכל חייו שמע שהתורה היא הדבר היחיד, פשוט להניח הכל וללכת לקחת נשק", מודה סקאל. "זה שינוי דרמטי, ואנחנו מבינים את זה. בגלל זה, מולם אנחנו מתנהלים בחרדת קודש – אבל באפס סבלנות".
הפתרון לדעתם הוא כלכלי. "החרדים לא מתגייסים כי יש להם תמריצים כלכליים לא לעשות זאת", אומר סקאל. “המדינה חייבת לשלול את ההטבות ממי שלא מתגייס. אם המדינה תפסיק לממן את אורח החיים של השתמטות, החרדים ייאלצו להשתלב—כמו שקורה בקהילות חרדיות בחו”ל".
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.
