ב-12 בפברואר 2024 נעו בתוך החשיכה במהירות גבוהה מאוד כמה כלי רכב צבאיים מסוג "איתן" בתוך שכונת שבורה ברפיח. הכוח הצבאי נכנס לתוך השטח שעד עתה צה"ל לא תמרן בו בעוצמה. התושבים ומחבלי החמאס בשכונה היו מופתעים, המומים לנוכח הנגמ"שים המהירים של צה"ל שחצו רחובות צפופים בתוך רפיח. עוד בטרם מחבלי החמאס ניסו להתעשת ולהגיב בירי על הכוחות של צה"ל, ה"איתנים" נעלמו אל תוך החשיכה.

הנגמ"שים הובילו את לוחמי הימ"מ לבצע את אחד המבצעים הנועזים במהלך המלחמה: "מבצע ידי זהב" שמטרתו הייתה לחלץ בקרב את שני האזרחים החטופים פרננדו מרמן ולואיס הר. מבצע החילוץ התנהל במהירות. שתיים מהנקודות המרכזיות והמורכבות של המבצע, אשר תוכנן בקפידה על ידי השב"כ, הימ"מ וצה"ל, היו ההגעה המהירה של הכוח לתוך שכונת שבורה, מעוז החמאס ברצועת עזה, וניתוק הכוח והחטופים מזירת הקרב לשטח בשליטה מלאה של ישראל.

לוחמי יחידת הניוד 444 מכונים בצה"ל ובמערכת הביטחון בלנ"מ. מדובר ביחידת עילית שהיא חלק מחטיבת מרו"ם, שבה פועלות היחידות: עוקץ, הלוט"ר, יחידת הצנחה, יחידת אספקה בהיטס ויחידת הצליפה.

"עומק הפעולה היה מעל 7 ק"מ מגבול התיל ברפיח. המטרה הייתה ליצור להם הפתעה. הגענו ממקום שהם לא ציפו שנגיע. המחבלים היו מופתעים מההגעה המהירה שלנו ומהיציאה," אומר סרן ליאור, מפקד פלוגה כבדה ביחידת הבלנ"מ. "בתכנון מבצע חילוץ כזה האתגר האמיתי של היחידה הוא להגיע ממקום לא צפוי, להפתיע את האויב כך שהוא יהיה מוגבל בתגובה. אנחנו צריכים למצוא את הצירים המפתיעים. זה יכול להיות עניין משתנה – אנחנו יכולים לבחור במקומות שלא היו בהם תנועה של כלי רכב צבאיים, ולעיתים אתה תבחר דווקא את המקומות בהם יש תנועה קודמת של כלי רכב צבאיים. בכל מקרה, במבצע כזה הלוחמים המניידים את הכוח נדרשים לאמת ניווט גבוהה ויכולת נהיגה מהירה. אנחנו נדרשים להביא את כלי הרכב לניצול יכולת הכלי כדי להצליח בכל מבצע," מספר סרן ליאור.

בנסיעה חלקה לעזה: ה"פרא" – הנשק הסודי של יחידת הניוד של צה"ל

מאז 7 באוקטובר לוחמי היחידה פועלים סביב השעון בכל זירות הלחימה בעזה, לבנון וסוריה. הצורך בהקמת היחידה בא כלקח של מלחמת לבנון השנייה. המטרה לנייד היקפים גדולים של כוחות רגליים מתמרנים לאזורי לחימה. במקביל נדרשת היחידה להעביר אספקה, וכן היא מחזיקה יכולות לפינוי פצועים מתוך אזורי לחימה לאחור.

צה"ל איפשר למעריב להיחשף לפעילות היחידה ולחלק מהיכולות שלה. במרכז בסיס היחידה בדרום הארץ ישנו חניון רחב ידיים. חונים בו כלי ניוד ממגוון רחב של סוגים ויכולות: ממשאיות ממוגנות בשם הצה"לי "פנתר", האמרים, ג'יפים מסוג דויד, נגמ"שי "איתן", ועוד מספר יכולות שלא ניתן לפרסם אותן ואת היכולת שלהן. גולת הכותרת בחניון הם הכלי החדש יחסית בצה"ל: "הפרא". מדובר במשאית עם יכולות תנועה בשטח של ג'יפ. הכלים האמריקאים עברו אזרוח ישראלי שכלל תא נוסף ללוחמים, מיגון מתקדם יותר, ועכשיו גם מכניסים להם מערכות נשק ומקלעים.

הנסיעה בפרא בתוך שטח אש, בדיונות וצירים משובשים, היא רציפה ונוחה. למרות שהפרא יודע לפתח מהירות גבוהה ולא משנה איזה מכשול הוא נדרש לעבור, הנסיעה בתוך הכלי היא רציפה ונוחה בדיוק כמו הנסיעה בכלי רכב פרטי בכביש רגיל ללא מהמורות.

"'אנחנו מצפים מכל לוחם שהוא יהיה הפיתרון ולא הבעיה'"

לוחמי הבלנ"מ הם לוחמים שעוברים מסלול ארוך של שנה ושמונה חודשים. הם מתגייסים לטירונות של חטיבת הצנחנים. לאחר מכן הם עוברים ליחידה ואז הם מתחילים את שלב ההכשרה הראשונית, שכולל שבועות של אימוני חי"ר, ירי מתקדם, תרגילי חוליה, כיתה ומחלקה. לאחר מכן מתחיל הליך הכשרה של עקרונות נהיגה מבצעית, הכוללים קורסי נהיגה בחשיכה, נהיגה בשיירה, נהיגה באזורי לחימה וחילוץ. רק בסוף השלב הזה, כשמונה חודשים לאחר תחילת ההכשרה, זוכים הלוחמים לקבל את הכומתה האדומה.

לאחר מכן עוברים הלוחמים הכשרה הכוללת נהיגה של מגוון כלי רכב מבצעיים, החל מג'יפים מסוג דויד, האמרים, "פנתר" ו"נמר", "איתן", וכן לומדים על יכולות נוספות שלא ניתן לספר עליהן. אחר כך עוברים הלוחמים בדיקות שכוללות מכונאות, חילוץ, ניווט ועוד.

הלוחמים נדרשים לעבור סדרה בת שבועיים בה הם נוסעים בשטח מצאלים ועד אילת רק דרך הצירים והנחלים בשטח ולא על כביש סלול. אבל האתגר המסכם הוא נסיעת שטח רציפה בת שבוע ימים מאילת ועד רמת הגולן: "אנחנו חוצים את ישראל מדרומה לצפונה בנסיעת שטח קשה," אומר סרן ליאור.

הלוחמים מספרים כי מאז 7 באוקטובר כל אחד מהם השתתף בעשרות רבות של מבצעים מעבר לגבולות ישראל ובאזורי לחימה. הם מובילים גדודים לקרבות בעזה ובלבנון, מובילים סיירות ויחידות מיוחדות למבצעים סודיים ומורכבים.

לא כל המבצעים מסתיימים בהצלחה הרצויה, כך היה לאחרונה: כאשר השב"כ העביר במהלך חודש מרץ האחרון מידע על אפשרות להימצאות החלל החטוף מני מנחם גודארד בסמוך למוצב של הג'יהאד האיסלאמי בדרום הרצועה. "הגענו במהירות, סרקנו את המוצב ואת המקום שהמידע מצביע על הימצאות החלל. אבל אז התברר כי המחבלים הזיזו את החלל לפני שהגענו. מצאנו במקום שרידי DNA של החטוף."

"המוטו שאנחנו מעבירים ללוחמים: 'אנחנו מצפים מכל לוחם שהוא יהיה הפיתרון ולא הבעיה'. כל לוחם יודע להתמודד עם כל מצב, החל מתפעול כל תקלה טכנית בכלים בשטח ועד היכולת לחלץ כל כוח מאזור לחימה," אומר סרן ליאור.

"אני עובר בפעם הראשונה דרך הנובה, ולא מבין מה עיני רואות; מהר מאוד מבינים שאין את מי להציל"

מפקד היחידה סא"ל ר' גדל בסיירת גולני. באופן פורמלי הוא היה אמור להתחיל את תפקיד מפקד היחידה ב-5 לאוקטובר. בגלל החג הוא החל בתפקיד, אבל היום הראשון האמיתי בתפקיד היה אמור להיות ב-8 לחודש. סא"ל ר' תכנן להיכנס חזק לתפקיד. הוא החליט להפתיע את הלוחמים ולהקפיץ אותם לתרחיש אימון פתע שכלל התמודדות היחידה עם "מלחמת לבנון השלישית". אבל לחמאס היו תוכניות אחרות.

כשהוא בדרך לבית הכנסת בישוב בו הוא מתגורר, צפונית לאשקלון, החלו להישמע האזעקות, ומיד אחר כך הטלפון ובו הידיעות על חדירת המחבלים לעוטף. "רצתי הביתה, עליתי על מדים, לקחתי את הווסט והנשק ויצאתי דרומה. כבר בצומת זיקים אני מזהה פצוע והרוג של הימ"מ. מיד אחר כך מגיע כלי רכב עם פצועה מחוף זיקים. אני נוסע לכיוון זיקים, נתקל במחבלים, מנהל קרב. שם אני מתקשר למפקד היחידה – אני אומר לו 'אני מקפיץ את כל היחידה, סדיר ומילואים'. אני נוסע לכיוון היחידה תוך שאני עוקף את ציר העוטף."

"בצומת אורים אני נתקל במחבלים שמבצעים ירי לעבר הבסיס. אני יורד מהרכב ומנהל איתם, יחד עם אחרים, קרב יריות. בינתיים ביחידה פוגע טיל שגורם לחמישה מכולות ציוד להישרף ולפגיעה בשורה של כלי רכב. אני מצליח להגיע ליחידה, כאשר במקביל מגיעים כמה לוחמים מסיירת הנח"ל ומבקשים כלי רכב וצוות ניוד. לחלקם לא היה כלי קשר כי הם הגיעו מהבית. אנחנו פורצים את הנשקייה, אני מצייד אותם בנשק ובכלי רכב ובצוות ושולח אותם להילחם."

"מיד מגיעים עוד כוחות מאגוז, ימ"ס, קצין אג"מ אוגדת עזה ועוד ועוד. הלוחמים שלי מגיעים גם הם, ומיד אני משגר אותם להילחם בשטח עם הכוחות שמגיעים. הלוחמים של היחידה חוברים לעשרות כוחות קטנים וגדולים מכלל היחידות המובחרות – מהקומנדו, מהלו"טר, ימ"ס, דובדבן, מגלן ועוד. אחרי שאני רואה שהסגל של היחידה מאורגן, אני מרכז כמה לוחמים ויוצא לעוטף."

"אני עובר בפעם הראשונה דרך הנובה, ולא מבין מה עיני רואות: שוטרים הרוגים בכביש, גופות של נערות, גופות חיילים, עשרות גופות בכל מקום. מהר מאוד מבינים שאין את מי להציל, וממשיכים לצומת סעד," משחזר סא"ל ר'.

בצומת הוא מבחין בנגמ"ש נמר של גולני. "אני שואל את החייל איפה הצוות שלו, והוא אומר לי 'כולם נהרגו, נשארתי לבד. הנמר נפגע'. אחרי כמה דקות מגיעים שני צוותי לוחמים ממוצב פגה. הם מעבירים לי פצועים מהקרב במוצב. אני מיד מארגן על בסיס הכוח שלי שיירה שתיכנס למוצב להילחם. אנחנו נעים על שלושה כלים לכיוון המוצב. לפני המוצב פוגע טיל קורנט בכלי הראשון וחוצה אותו לשניים. מהפגיעה נהרג דולב עמיאל ושני לוחמים נפצעו."

"אחרי הפגיעה אני רואה משהו מונח על הכביש. אני מבקש מהצוות שלי לנסוע אחורה, לפתוח את הדלת האחורית ולראות במה מדובר. הלוחם שלי מאחור אומר לי 'המפקד, זה מחבל הרוג, הוא שרוף וקטוע גפה עליונה'. אני שואל אם הוא זז, כי כך זה היה נראה לי, והלוחם מתעקש כי מדובר במחבל הרוג. קיבלתי והמשכנו למוצב."

"אנחנו חוברים למי שנשאר במוצב, מבצעים ספירה של כלל הלוחמים ושל הג'יפ שנפגע מירי הקורנט, ואז מגלים כי חסר לנו לוחם מהג'יפ. מיד אני מבין ש'הגופה' היא הלוחם. אני מצליח להכווין כוח למקום, ואז מתברר כי למרות הפציעה האנושה והקטיעה של הגפה, הלוחם חי. אנחנו מחלצים אותו מהשטח, ולפני כמה ימים נפגשנו. חיבקתי אותו עם דמעות בעיניים שלי מהתרגשות," מספר סא"ל ר'.

הקצין הקשוח מספר בקול סדוק כיצד תחת אש צפופה, כשעשרות מחבלים עדיין מסביב למוצב, אנשיו ריכזו את הנפגעים ואת ההרוגים. "הנחתי 13 גופות של החללים לפני היציאה מהמוצב. טייס המסוק שמחפה על הכוח שלי שואל אם 25 הדמויות סביב המוצב הם אנשים שלי. אני קורא לכל הכוחות סביבי, בודק איתם, ואז אני מבין שאנחנו מוקפים בעשרות מחבלים. אני מאשר למסוק לבצע ירי, והוא מחסל 25 מחבלים."

"אני מוציא את השיירה, ובכפר עזה אני פוגש את תומר גרינברג שהיה פקוד שלי בסיירת. אני אומר לו 'תומר, חילצתי 13 חללים שלך מהמוצב'. אנחנו מורידים את החללים ומכסים אותם בשמיכות. אין יותר מדי זמן, ואנחנו נכנסים לתוך כפר עזה ומחלצים תושבים, בהם צעירה שנפצעה בראש והיא מדממת."

סא"ל ר' מספר כי במשך שבועיים אחרי ה-7 באוקטובר פעלו הלוחמים שלו לטהר ולאסוף את החללים מהיישובים בעוטף. במקביל נערכו הכוחות לקראת התמרון בעזה.

"בשנה וחצי האחרונות אין יחידה מיוחדת שלא עבדנו איתם ולא פעלנו איתם בכל הזירות, והצורך של היחידות ביכולות של היחידה שלי רק הולך וגובר מיום ליום. ואנחנו מבחינתנו כל הזמן דרוכים ומוכנים לכל מבצע, ובמיוחד למבצעים לשחרור וחילוץ החטופים."