ועכשיו עוברים ללאס פלמאס. הפועל תל אביב מובילה 0:3 על גראן קנאריה במפגשים הישירים ביניהן העונה. היא עצרה אותה על 66, 65 ו-64 נקודות; תקעה אותה על 5.6 שלשות ב-24% (9.1 ב-34% נגד יתר הקבוצות ביורוקאפ); כפתה עליה יחס שלילי של 15.3 איבודים על 12 אסיסטים (לעומת יחס חיובי של 18.6 מסירות לסל על 13.3 מסירות ליריבות האחרות); וניטרלה את הסנטר המנוסה שלה, מייק טובי, על 4 נקודות בממוצע ב-37% מהשדה, אל מול 10 נקודות ב-57% בכל ערב אחר.

הטקסט הזה נפתח בסיפורים ובמספרים על כוכבים שנצצו ברגע המתאים. לא בטוח שליאקה לאקוביץ' יש כאלה. המאמן הסלובני כבר זכה לפני שנתיים ביורוקאפ בשיטה הרוחבית שלו, כשהקלע המוביל בקבוצה היה ג'ון שורנה עם 11.7 נקודות בממוצע. אלא שאז הוא לא נתקל ביריבה מרשימה כמו האיטודיסיאדה.

להפועל, וזה הוכח בטרילוגיית המשחקים הקודמים, יש יתרון במצ'אפ, באיכות ובכישרון. היא לא משחקת כדורסל סיסטמתי כמו יריבתה הספרדית, ומסתמכת הרבה יותר על מהלכי אחד על אחד, אבל כשהעסק נתקע או נדרשת התעלות – היא נהנית מכלים כמעט בלתי מוגבלים. מה רע באחד על אחד, כל עוד מי שמבצעים אותו הם מדר, בלייקני ומרקוס פוסטר?

האם זה אומר שהכל גמור ואפשר להכין את המטאטא? חכו רגע. גראנקה כבר הפכה הפסד במשחק הראשון לניצחון 1:2 בחצי הגמר. בדיוק כמו הפועל תל אביב. ובכלל, סוויפ עונתי של 4 מ-4 על אותה יריבה הוא לא דבר קל, פשוט או מובן מאליו. פריז השיגה אותו אשתקד מול לונדון ליונס, אולם למעשה עמדה על שלושה ניצחונות ותיקו (אחד המפגשים הוכרע רק בתום הארכה כפולה). והפועל? מאז חזרתה לליגת העל, לפני 13 שנים, היא הגיעה למאזן כל כך חלק רק פעם אחת – עם 0:6 נגד עירוני נס ציונה ב-2023.

זה הזמן לנס פקטור.