Connect with us

קולנוע

הזוכים בפסטיבל דוקאביב 2025 – והסרט שקיבל מענק שיווק לאוסקר

Published

on




פסטיבל דוקאביב ה-27 נפתח ב-22 במאי 2025 והוכרזו הזוכים הערב (רביעי) במרכז הקהילתי סימטת שלוש 19. הפסטיבל יימשך עד מוצ"ש 31.5.25. במהלך הפסטיבל הוקרנו סרטים באולמות בסינמטק וברחבי תל אביב. סך כל הפרסים והמענקים שחולקו כ-400,000 ש"ח.

התחרות הישראלית
חבר השופטים:
אליסא סימון – המנהלת האמנותית של פסטיבל פאלם ספרינגס, שופטת בפסטיבלים בינלאומיים ומבקרת קולנוע
נטע שושני – במאית ויוצרת תעודה ישראלית
תום שובל – במאי ותסריטאי לקולנוע ולטלוויזיה
פרס הסרט הישראלי הטוב ביותר ע"ש דב יודקובסקי – 60,000 ש"ח
סרט: Know Hope
בימוי: עומר שמיר
הפקה: שלומי אלקבץ, גלית כחלון, ליבי לנקינסקי

know hope (צילום: יחצ)
know hope (צילום: יחצ)

מענקים נוספים:

מענק השכרת ציוד: גליקסון
מענק משמרות עריכה: אולפני אדיט
מענק שיווק: 100,000 ש"ח מטעם המועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס עבור שיווק וקידום הסרט במידה ויבחר להגיש את מועמדותו לאוסקר האמריקאי
הסרט זכאי להגיש מועמדות אוטומטית לאוסקר
נימוקי חבר השופטים: כמו האמן שבמרכז היצירה הזו, גם הסרט עליו מצליח לזרוח מתוך אפלת חיינו כמו קרן אור. בתיעוד רגיש ורב-שכבות, הוא חושף את דמותו המצולקת של הגיבור – ומייצר הקשרים בין הכאב הפיזי הפרטי לבין הכאב הקולקטיבי של הזמן והמקום. חוויית הצפייה בסרט האינטימי הזה מעוררת מחשבה על הקשר בין אמנות למציאות ועל משמעותה של יצירה בזמן מלחמה. בשפה קולנועית עשירה ועם זאת עדינה בנה היוצר יצירה שנשארת עם הצופים לאורך זמן.

ספק ילדה, אלה ארמוני (צילום: יחצ)
ספק ילדה, אלה ארמוני (צילום: יחצ)

פרס יוסי קאופמן לבימוי – 25,000 ש"ח
סרט: ספק ילדה ספק אישה: אלה ודפנה ארמוני
בימוי: אלה ארמוני
הפקה: שולה שפיגל, דנה עדן, טל לויתן
שידור: HOT 8

נימוקי חבר השופטים: ביד בטוחה וללא התנצלויות מובילה היוצרת את הצופים אל הסבך המורכב של עברה. על פניו הסרט לוקח את הצופה למסע לגילוי סוד משפחתי אך למעשה פורץ את גבולותיו ונרקם ליצירה משמעותית ואקספרסיבית על יחסי אמהות ובנות, על תהילה ונפילה ועל שקר ואמת. דמות האם נבנית על ידי הבת באופן נוקב אך גם מלא חמלה, בתהליך שיוצר סצנות בלתי נשכחות של גותיקה ישראלית שלא חשבנו שקיימת.

שוטינג (צילום: איתי מרום)
שוטינג (צילום: איתי מרום)

פרס חבר השופטים – 10,000 ש"ח
סרט: שוטינג
בימוי: נטעלי בראון
הפקה: נטעלי בראון, טל ברדה
שידור: yes דוקו

נימוקי חבר השופטים: הסרט הזה הוא מסה קולנועית מעוררת מחשבה על היחסים בין תיעוד למלחמה ועל המשמעות שלהם. הפניית המבט של היוצרת אל אחורי הקלעים של העשייה הקולנועית התיעודית מעלה שאלות אתיות כלפינו היוצרים הדוקומנטריים, במיוחד בימים האלה. ביד בוטחת מנצחת היוצרת על יצירה שהיא מופת של עריכה, צילום, ארכיונים ותחקיר, יצירה בעלת משקל סגולי שאנחנו בטוחים שתישאר עימנו ימים רבים.

מפרץ השמש (צילום: עידו ויסמן)
מפרץ השמש (צילום: עידו ויסמן)

פרס ראש עיריית תל אביב-יפו לסרט ביכורים – 30,000 ש"ח
סרט: מפרץ השמש
בימוי: עידו ויסמן
הפקה: הדר מססה, גיא יעקב המל
שידור: כאן 11

נימוקי חבר השופטים: יוצר הסרט הזה יצא לתיעוד ארוך, אינטימי ומעורר הערכה של דמויות שוליים בקצה הדרומי והלוהט של הפריפריה הישראלית. תוך שמירה על הומניות בלתי מתפשרת ואסתטיקה נטורליסטית, הוא מצליח לחבר את הצופה לגיבורים לא צפויים, המעוררים תובנות ואמפתיה.

עיר המתים (צילום: עדי מוזס)
עיר המתים (צילום: עדי מוזס)

פרס הצילום – 5,000 ש"ח
סרט: עיר המתים
צלם: עודד אשכנזי
שידור: כאן 11

נימוקי חבר השופטים: הסרט הזה, מספר סיפור רב שכבתי ומפתיע של מקום באמצעות יצירת דימויים קולנועיים אסתטים ומוקפדים.

פרס העריכה – 5,000 ש"ח
סרט: ספק ילדה ספק אישה: אלה ודפנה ארמוני
עורכת: נואית גבע
שידור: HOT 8

נימוקי חבר השופטים: העריכה בסרט הזה מזקקת את הסיפור המורכב והסוער שלו על ידי סדרת החלטות מדוייקות ומאופקות ועם זאת נשארת נאמנה לרגשות המתפרצים ממנו. ביד אוהבת וחומלת היא מגלה את המורכבות של היחסים בין הדמויות, חותכת בין העבר להווה, מגלה טפח ומכסה טפחיים.

הסתגלות לאפלה - מסמך משפטי (צילום: יחצ)
הסתגלות לאפלה – מסמך משפטי (צילום: יחצ)

פרס התחקיר ע"ש נילי טל – 5,000 ש"ח
סרט: הסתגלות לאפלה
תחקיר: שי פוגלמן
שידור: yes דוקו

נימוקי חבר השופטים: סרט המבוסס על תחקיר מעורר השתאות שצולל לעומק חייה של דמות נבל היסטורית עמומה. הוא מציג עבודת בילוש יוצאת דופן שחולשת על העבר, ההווה, ומתפרסת על פני הגלובוס.

פרס אלבי לדמות מובילת שינוי – 8,000 ש"ח
סרט: המבריחים
דמות: מישל אלרהב

חבר השופטים:

רונה סגל – קולנוענית ועיתונאית ישראלית
רני בלייר – תסריטאי ובמאי טלוויזיה
נימוקי חבר השופטים: בסרט שבחרנו נגלה לפנינו מעין סיזיפוס או דון קישוט יפואי, שחייב להשיג, לייבא או להבריח ספרות ערבית עכשווית כנגד כל הסיכויים והגבולות. זאת, תוך מחויבות עמוקה לשימור ההיסטוריה היפואית הפלסטינית, ויצירת מקום מפלט מרוחות רעות ואי של אופטימיות תרבותית וחברתית.

התחרות הבינלאומית
חבר השופטים:

כריסטיאן ביטס – מנכ"ל חברת ההפקה הגרמנית הגדולה Beetz Brothers
שרון יעיש – במאית ועורכת קולנוע
דורון ג'רסי – במאי ועורך דוקומנטרי ישראלי
פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – 15,000 ש"ח
סרט: 2000 מטר עד אנדריבקה
בימוי: מסטיסלב צ'רנוב
הסרט זכאי להגיש מועמדות אוטומטית לאוסקר

נימוקי חבר השופטים: הם יצאו למשימת חייהם, לשחרר את הכפר מידי הפולשים הרוסים והם לקחו אותנו, הצופים, איתם – ברגעי האימה והפחד, בהלם הקרב ובתחושה החזקה של דוד מול גוליית. דרך העיניים של הבמאי האמיץ הזה המלחמה מעולם לא נראתה כואבת יותר, מוחשית יותר, כמו בסרט החד-פעמי הזה, סרט שמראה לנו את הבנאליות הבלתי נסבלת של המלחמה. ראינו סרטים עלילתיים דומים אבל מעולם לא נעשה סרט דוקומנטרי כזה.

ציון לשבח בתחרות הבינלאומית
סרט: לאחוז בליאת
בימוי: ברנדון קריימר

נימוקי חבר השופטים: סרט שהצליח לא להשתמש בפריים אחד מהשבעה באוקטובר, שלקח אותנו למסע משפחתי מטלטל, דרך פיצול פנימי נפשי ועדין של הדמויות שבו. זהו סרט עם עריכה מושלמת ועשייה דוקומנטרית מרהיבה, שמראה לנו איך אפשר להיות קורבן לפשע נוראי אך לא לאבד את המצפון.

תחרות מעבר למסך
חבר השופטים:

ולרי מונמרטין – מפיקה ראשית ומנכ"לית של חברת ההפקה הצרפתית "ליטל ביג סטורי"
חגית בן יעקב – תחקירנית ארכיונים
צבי לנזמן – במאי, צלם ומפיק קולנוע וטלוויזיה ישראלי
פרס "מעבר למסך" על שם אילנה צור – 7,500 ש"ח
סרט: יצאתי בשש
בימוי: ליבי קסל
הפקה: שלום גודמן, ליבי קסל
שידור: כאן 11

נימוקי חבר השופטים: סרט מופתי המבוים ללא דופי, ערוך באופן מבריק, ומשתמש באמצעים קולנועיים מינימליסטיים ועדינים. המבנה החד כתער של הסרט מצליח לסחוף את הצופים לסיפור אישי שהופך, ככל שהנרטיב מתפתח, לסיפור שכולנו יכולים להזדהות איתו. הבמאית לוקחת את חבריה הקרובים ומשפחתה, דמויות יוצאות דופן, למסע של שחזור עבר טראומטי והתמודדות איתו. באומץ רב, היא מאפשרת לנו להבין ולהזדהות עם מי שהייתה פעם – אישה לכודה במערכת יחסים אלימה. צעד אחר צעד, היא נותנת מפת דרכים חשובה לכל גבר ואישה במצב זה ולסביבתם. זהו סרט חשוב שיכול להיות סוכן יעיל לשינוי בעולם.

ציון לשבח בתחרות מעבר למסך
סרט: מר אף אחד נגד פוטין
בימוי: דייוויד בורנשטיין
במאי שותף: פאבל טלנקין

נימוקי חבר השופטים: סרט המתמקד באלו המתנגדים לתעמולה ולמלחמה. הסרט מאיר זרקור על האומץ של אדם אחד מהשורה ומשתמש באמצעי הסיפור הטובים ביותר: הומור, אבסורד וסיפור סוחף. הסרט נושא אותנו למסע מצחיק, עצוב ולפעמים מפחיד לתוך חברה שמידרדרת למיליטריזם הרסני, החודר בעוצמה למערכת החינוך של עיירה נידחת ברוסיה. הוא מלא באהבה למקום, לאנשים ולארץ. הסרט מהווה תמרור אזהרה לכל חברה המבקשת להיות חופשית: מיליטריזם משחית את החברה ושחיתות משתמשת במיליטריזם, בעוד כולנו מפסידים.

תחרות עומק שדה
חבר השופטים:

ניק פרייזר – ממייסדי חברת ההפקה Docsville Studios
אילת הלר – במאית ויוצרת דוקומנטרית
עידן גליקזליג – במאי, צלם ויוצר קולנוע דוקומנטרי
פרס החזון האמנותי – 7,500 ש"ח
סרט: צופים דוממים
בימוי: אליזה פטקובה

נימוקי חבר השופטים: בעמק סגרירי שתושביו הזקינו ונדמה שהחיים פסחו עליהם, הולכת ומתגלה לפנינו תמונה בשלה ורב-חושית של חיי הכפר על כל היצורים החיים בו, דרך נקודת מבט המעניקה את משקלה לחיות המשק והבית שרוחות המתים מתמזגות בהן בכישוף, והן למעשה התושבים האמיתיים של העמק. במבט חומל ומהפנט שלא בורח מהאכזריות, יוצרת הסרט מתמסרת למשימה המאתגרת של כניסה לעולמם של חתול שקופץ מעל המתים ולוקח את נשמתם, של כבשים מרדניות וסוסים מזדקנים ועיקשים, לעולמם של החיות המקיפות את דרי הכפר המזדקן. סרט שבשקט שלו מצליח להכניס את הצופה לחוויה אנושית ומפעימה ודרך זווית המבט של החיות, זווית שדרכה מסופר סיפור הסרט, מתגלה הקהילה של הכפר העתיק ונחשפים החלומות, מערכות היחסים, והאמונות של תושביו. סרט יוצא דופן ביופיו ובצליליו, מבט דומם אל העבר ואל חוכמה עתיקת יומין שהולכת ונעלמת.

ציון לשבח בתחרות עומק שדה
סרט: חוזרת
בימוי: בר מאייר
הפקה: חגי ארד, אהרון פאר, אלעד פלג, בריט באייר

נימוקי חבר השופטים: דיוקן מסחרר וחשוף של חיי היוצרת היוצאת בשאלה בעודה משאירה שאלות פתוחות בעברה. דיוקן אמיץ וערום המשתמש בתמונות סלילי פילם, אמנות, ציור וזיכרונות כדי להביא למסך תמונה חשופה ואינטימית שראויה לכל שבח.

תחרות קצרים
חבר השופטים:

לוסי קון – עורכת תוכן ב"סטוריוויל", רצועת הדוקו הבינלאומית של הבי.בי.סי
דנאל אל-פלג – במאית ועורכת קולנוע
אוהד מילשטיין – מפיק ובמאי קולנוע דוקומנטרי עטור פרסים
פרס הסרט הקצר הטוב ביותר – 5,000 ש"ח
סרט: מה שדורש תיקון
בימוי: האו ג'ו
הסרט זכאי להגיש מועמדות אוטומטית לאוסקר

נימוקי חבר השופטים: בכנות ובחמלה, הבמאי של הסרט הזוכה הופך מאבק משפחתי לסיפור אוניברסלי, מעשה של אומץ לב קולנועי שממשיך להדהד הרבה אחרי שהסרט נגמר. זהו סרט בעל איכויות מאגיות ושנינות, שלוקח את הצופים לעולם שנשלט על ידי אמונות תפלות. המורכבות שבה הוא בונה את גיבוריו מאפשרת לנו לחוש כלפיהם מצד אחד אמפתיה, ומצד שני לשאול שאלות לגבי התנהגותם של אלו שאוהבים אותו יותר מכל.

תחרות סרטי הסטודנטים ע"ש ולזכרה של רותי גוטסמן
חבר השופטים:

פיליפ דולין – מפיק ובמאי קולנוע
נואית גבע – במאית, עורכת, מרצה, יועצת אמנותית וראש תוכנית לימודים בתחום הקולנוע התיעודי
מעיין שוורץ – במאי, צלם ומפיק קולנוע דוקומנטרי
פרס ראשון – 15,000 ש"ח
סרט: תרגישי בבית
בימוי: טליה וקשטיין
מוסד: ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת ת"א

מענקים נוספים:

מענק עריכה: אדיט סטודיוס
מענק ציוד צילום: גליקסון ציוד צילום
נימוקי חבר השופטים: באמצעות עריכה רגישה המקלפת שכבות של ארכיון עשיר, מצליח הסרט לבנות מהלך סיפורי חכם ומרובד הלוקח אותנו אל תוך כאבה האישי של הבמאית. הסרט חושף בחמלה את הקשר האמביוולנטי שנוצר כאשר הורים מנסים להגן על ילדיהם ובכך לעתים משיגים את ההיפך.

פרס שני – 10,000 ש"ח
סרט: זהות זמנית
בימוי: מיכאל ענוג, רוני לוין
מוסד: סם שפיגל בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה

נימוקי חבר השופטים: הסרט מכניס אותנו לעולם של ילדים החיים במצב של אי ודאות. הוא מנווט בתבונה בין שייכות להדרה, ומטפל במורכבות הנושא ברגישות ובאירוניה דקה.

פרס שלישי – 5,000 ש"ח
סרט: אחרי ספירת הקולות
בימוי: אמנון הלברסברג
מוסד: סם שפיגל בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה

נימוקי חבר השופטים: סרט המעצים את תחושת חוסר המוצא שהמציאות הישראלית כופה על אזרחיה. הסרט מדלג בין המרחב הפרטי לציבורי ובונה, מתוך חומרי מציאות ישראלית מתפוררת, מהלך מחוכם שמעלה שאלות מטרידות על יחסי מצלם ומצולם ומי עושה שימוש במי.

מלגת הצטיינות ע"ש משה לב בתחום הצילום – 3,000 ש"ח
סרט: לא בבית
צלמת: רעות בן שושן
מוסד: סם שפיגל בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה

נימוקי חבר השופטים: עבודת מצלמה רגישה ואישית, של יוצרת-צלמת המלווה את גיבורה בשגרת יומו האינטימית. המצלמה אינה רק "מתעדת" אלא מייצרת תחושת נוכחות מתמשכת, המכניסה אותנו לעולם שככל הנראה לא היה מתגלה בלעדיה.

מלגת הצטיינות ע"ש משה לב בתחום העריכה – 3,000 ש"ח
סרט: להסיר את הקללה המשפחתית שלי
עורך: יצחק סברדלוב
מוסד: בית הספר לקולנוע מעלה

נימוקי חבר השופטים: סרט שמספר סיפור כואב על היעדרה של אהבה בין נשות המשפחה, באמצעות הומור, עריכה משחקית ודיאלוגים ישירים וכנים. דווקא מתוך השובבות בעריכה, נחשף כאב עמוק ובלתי מדובר – והסרט מצליח לגעת בו באופן אנושי, מקורי ונוגע ללב.

 
פרס לפרויקט המצטיין של DOC LAB TLV – 5,000 ש"ח
הפרויקט: היום שאחרי
בימוי: תם גיאת

מנטורים: תרזה שימיקובה, אלכס שלאט, ז'ואל אלכסיס

נימוקי המנטורים: יוצר אמיץ אשר סרטו מתמודד באומץ עם דילמה אתית, ובאמצעות המבט הקולנועי שלו אנו נחשפים לא רק לקונפליקט הפנימי שלו, אלא גם להתמודדות של הסובבים אותו עם שאלות קיומיות עמוקות.

פרס יד ושם למצוינות קולנועית בסרט דוקומנטרי על השואה – 3,000 דולר
סרט: אלי ויזל: נשמה באש
בימוי: אורן רודבסקי

נימוקי ועדת הפרס: הסרט מציע מבט אינטימי המחדש קווים לדמותו, הגותו ותובנותיו של הפילוסוף וניצול השואה אלי ויזל – סופר יהודי צרפתי-אמריקאי, עיתונאי, אינטלקטואל, יליד סיגט, רומניה. ויזל, חתן פרס נובל לשלום (1986), הוא בין האישים שהתמודדו עם הצורך לנסח את טראומת השואה, והוא הקדיש את חייו להנצחת זכרה. הוא מוכר כמגדלור של ערכים אנושיים אוניברסליים והוא סמל לעוצמת רוח האדם. השואה בהגותו של ויזל מופיעה בסרט כמנוע המחולל אשמה, אך גם כמנוע לפעולה ולמחויבות לכתוב את מילותיהם של אילו שאינם יכולים עוד להעיד ולספר. השואה אתגרה את זהותו ואת יחסו ליהדות, לאלוהים, למסורת ולקיום מצוות – ערכים אליהם היה מחויב כל חייו, ושאותם הוא מצווה "במכתב אחרון" שנמסר לבנו לאחר מותו. באמצעות גישה בלעדית לארכיונים המשפחתיים והאישיים של ויזל, לעדויות ולראיונות, בהם ראיונות נדירים עם אשתו ובנו, מצליח סרטו של רודאבסקי לשקף את הדילמות המוסריות עמן התמודד ויזל לאורך חייו ולעורר שאלות עמוקות הנוגעות לאמונה, צדק ואנושיות. השימוש בחלומות, התנועה בין האישי להיסטורי, והתיעוד העשיר של אלי ויזל בקולו ובמילותיו הרהוטות בתקופות שונות בחייו – כל אלה הופכים את הסרט למשמעותי, פואטי ומרגש.

 
מענקי הפיצ'ינג לסטודנטים – כ-46,000 ש"ח
חבר השופטים:

סיון ארבל – עורכת ראשית דוקו כאן 11
ארי דוידוביץ – יוצר ומפיק סרטי תעודה
דורית הסל – מנהלת הפקות מקור הוט 8
גיא עפרן – אחראי תחום הסרט הקצר וסרטי סטודנטים קרן גשר לקולנוע רב תרבותי
מענק הפקה קרן גשר לקולנוע רב תרבותי – 30,000 ש"ח
סרט: קרוב – רחוק על דרך הים
יוצרת: פיתנאת ואקד
מוסד: אוניברסיטת תל אביב, בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש טיש

נימוקי השופטים: מבט אנושי ונדיר אל הצדדים שלפני ומאחורי הגדר. ברגישות ובתבונה רבה מצליחה היוצרת לקחת נושא נפיץ במיוחד ובעזרת הקולנוע להראות את התהום העצומה שקיימת בין שני העולמות, ובמקביל להזכיר לכלונו שניתן לגשר על תהום זו, בעזרת חברות, אמונה, ואנושיות.

מענק כאן 11 לסרט בתהליך עבודה מתקדם – 10,000 ש"ח
סרט: מטמורפוזות
יוצר: ליאב קובלצ'וק
מוסד: בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סם שפיגל

נימוקי השופטים: סיפור יחודי על מסע אישי בין זהויות, מגדרים ומקומות ,כשבמרכזו טראומה שמובילה לשינוי. פיצוח קולנועי מסקרן יצירתי ומרשים.

מענק אופוס הפקות לחדר אונליין
סרט: אשת איש
יוצרת: אריאלה הרצוג
מוסד: בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב

נימוקי השופטים: מבט אמיץ ובלתי אמצעי אל חיי הזוגיות של היוצרת. בכנות כובשת ובשפה קולנועית ייחודית, הסרט מתבונן באתגרי הזוגיות וקבלת השונה. הבחירה של היוצרת להחזיק את המצלמה מול בן זוגה כשהוא בוחר ללבוש בגדי נשים, היא חשיפה חסרת פשרות, תוך כדי התמודדות אישית עם הפער בין זהות פנימית למוסכמות חיצוניות.

מענק ג'אנגל סאונד לעריכת סאונד
סרט: ברווזים
יוצר: נדב סעד
מוסד: מכללת ספיר

נימוקי השופטים: הסרט "ברווזים" מציג זווית אינטימית, כנה ונוגעת של שיח בין לוחמים המתמודדים עם רגעי קיצון של מלחמה. דרך שיחות יומיומיות, לעיתים קומיות, נחשפים הצופים לרבדים העמוקים של הפחד, החברות והאנושיות בשטח הקרב.

ציון לשבח
סרט: לקפוץ למים
יוצר: אביב לייפר
מוסד: מנשר לאמנות





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קולנוע

נטפליקס: סרט ברזילאי על ישראל כבש 35 מדינות בעולם

Published

on




היצירה הקולנועית הברזילאית "Viva La Vida" (לחיים!) שהועלתה זה עתה לפלטפורמת נטפליקס, השיגה הצלחה מסחררת ונכנסה לרשימת עשרת התכנים הפופולריים ביותר ב-35 מדינות ברחבי העולם, כולל ברזיל, ארגנטינה, בוליביה, צ'ילה, אוסטריה, בלגיה, ספרד, יוון וישראל.

מקורות ההפקה נעוצים בביקורו המשמעותי של המפיק הברזילאי חוליו אושה בישראל, שהתרחש טרם פרוץ מגפת הקורונה. אושה הגיע כחלק ממשלחת יוצרים בינלאומית שאורגנה על ידי משרד התיירות. במהלך שהותו נחשף לנופי הארץ הייחודיים, לסיפורי התושבים ולאנשים מרתקים, וקיבל השראה עמוקה מהתרבות הישראלית – דבר שהניע אותו לפתח את הפרויקט ולמימושו.

לאורך תקופת הצילומים בישראל, משרד התיירות ליווה את הצוות הקולנועי באופן אישי, תיאם עם הרשויות המקומיות באתרי הצילום, סייע בפתרון מכשולים בירוקרטיים ויצר מסגרת מקצועית שהקלה על ביצוע ההפקה. הקרן לעידוד הפקות זרות, המאגדת את משרד התיירות ומשרדי הכלכלה והתרבות, העניקה להפקה מענק של למעלה ממיליון שקלים.

העלילה עוקבת אחר ז'סיקה, צעירה ברזילאית, שמגלה באופן מקרי את ההיסטוריה היהודית של משפחתה. בעקבות ירושה עתידית, היא יוצאת למסע אישי בישראל – שבו היא מגלה אהבה, שורשים ומשפחה חדשה.





Source link

Continue Reading

קולנוע

מהתחתית בקריית אתא לצמרת של הוליווד: פרידה מאלון אבוטבול

Published

on




אלון אבוטבול, שהלך אתמול לעולמו במפתיע, בגיל 60, חי את חייו כמי שחי תפקיד שהוא מאוהב בו – טוטאלי, עמוק, חסר פשרות, יצרי. הוא נולד וגדל בקריית אתא, יצא מגבולות הפריפריה ופרץ והגיע עד הוליווד. ותמיד, כשניפץ תקרת זכוכית אחר תקרת זכוכית, נשאר כל כך “הוא". אבוטבול לא עשה רעש. “לא כל מה שאני עושה מתוקשר, אבל אני עובד", נהג לומר בריאיונות. “אני מעדיף להתעסק בעיקר ולא במה שמסביב".

ובשקט שלו הוא התפרנס מהמקצוע הכי לא יציב בעולם, לא רק בארץ, גם מעבר לים. הוא שיחק בקולנוע, בטלוויזיה, בתיאטרון, בתפקידים קומיים, דרמטיים, לפעמים מרושעים, לפעמים שבריריים – ותמיד אנושיים. מהפקות ישראליות כ"אחד משלנו", “שבתות וחגים" ו"שתי אצבעות מצידון", שנעשו כאן נכסי צאן ברזל, עד הוליווד של “חוק וסדר", “מינכן" ו"עלייתו של האביר האפל" (מסדרת באטמן), כשבתווך סרטים קטנים ופיוטיים. בשנים האחרונות, בגיל שבו רבים נחים על זרי דפנה, אבוטבול העז להתחיל שוב מחדש. הוא הגשים חלומות ישנים – להיות צייר, זמר, יוצר. כי לאבוטבול תמיד היה עוד מה לומר, גם כשהשורות לא היו כתובות בתסריט.

שבתות וחגים (צילום: עידו הוט)
שבתות וחגים (צילום: עידו הוט)

הוא חי על הקו לוס אנג'לס־תל אביב. “אני לא שייך למקום אחד, אבל פה הבית", אמר פעם. בריאיון האחרון שנתן רק שלשום, לתוכנית של גיא פינס בקשת 12, לרגל הסרט הישראלי החדש בכיכובו, “כשעננים נופלים", אבוטבול נראה מרוצה, שלו, כמעט רוחני. הריאיון צולם על רקע מנזר בנפאל, שם נערכו צילומי הדרמה. “אני פה בחוויה יוצאת דופן", הוא סיפר. “היופי פה עוצר נשימה, האנשים נחמדים בצורה קיצונית. אני בחוויה חוץ־גופית. אני חוזר לפה בעוד שבועיים". הוא לא יחזור.

“לא בכל יום אתה מנצח ומגיע לגיל הזה", הוא אמר בריאיון זה בהתייחסו ליום הולדתו ה־60, שחל לפני חודשיים. “אתה חי פעם אחת. חוויית הצילומים היא סיוט ולפעמים הנאה מטורפת. לפעמים זה מטורלל יותר ממה שאני יכול להעלות בדעתי". גם את מותו מצא אבוטבול כבסצינה של סרט – הוא התמוטט מיד כשיצא מהמים, לאחר שחייה בים, בחוף הבונים. כשנשאל לפני שנים, מה ייכתב על הקבר שלו, ענה בפשטות: “אני מקווה שיגידו שהייתי בן אדם".

לסתום את החרדה

הוא נולד ב־25 במאי 1965 בקריית אתא, למשפחה ממוצא מצרי ואלג'יראי. אביו, מוני, היה סוכן ביטוח, ואמו, ארלט, מנהלת חשבונות. אחיו הבכור, אברהם, היה שחקן וזמר שחזר בתשובה ונפטר ממחלה בשנת 2012. “ילדותי הייתה מורכבת, קסומה ומופרעת. היה בה הכל", סיפר אבוטבול בעבר בריאיון לכאן 11. “אני זוכר התכרבלויות מלאות חום עם אבא, אמא, אחי. בית עם דלת פתוחה. קריית אתא של אותה תקופה הייתה תחנת המעבר הגדולה בישראל לסמים. היו לי חברים שנפלו לסמים ומתו משימוש יתר".

לצד רגעי הקרבה, הייתה אלימות בחיי המשפחה. “לא אשכח לילה שבו ראיתי את אחי הבכור מקבל מכות רצח מאבי", סיפר בריאיון ל"הארץ". “גם אמא שלי חטפה. היה פחד גדול. החוויה בבית הייתה של סכנה. גדלתי עם פחד ואימה. הבנתי שיש מתח, מכות, התפרצויות זעם. לא מדובר במשפחה הרוסה במובן הקלישאתי — לא אב שיכור, לא אם זונה. היינו משפחה עם גאווה. אבי היה שובה לב, מסמר של מסיבות. אבל בתכלס, המשפחה התפרקה".

אלון אבוטבול  (צילום: רענן כהן)
אלון אבוטבול (צילום: רענן כהן)

אבוטבול עצמו לא היה קורבן לאלימות בבית. “נתפסתי כ'בן המועדף'", אמר. “לעומת אחי, שהוא אולי האיש הכי חשוב בחיי. הוא היה ההשראה הגדולה שלי לעשות, ליצור, ובהמשך גם להעז ולפנות למוזיקה. עד גיל 50 נשאתי אשמה. הייתי אדם מדוכא, חי בהסתרה. לילות שלמים עברו עליי בפחדים ובסיוטים". בגיל 15 בחר ללמוד משחק ונרשם לתיכון תלמה ילין בגבעתיים, לאחר שאמו עזבה את אביו ושכרה דירה בתל אביב. כשהיה בן 23 נפטר אביו מהתקף לב.

ב־1980, בטרם מלאו לו 16, שיחק לראשונה בקולנוע, בתפקיד קטן ב"כוכב השחר" לצד ילד הפלא נועם קניאל. בהמשך הופיע בסרט “תפוס על הגיטרה", וב־1983, עם סיום לימודיו, גילם תפקיד בסרט “הפנימייה" ואף שר את שיר הנושא, “לא נותר". “כשהגעתי ללימודים בתלמה ילין הגיעה אליי פנייה להשתתף בסדרת טלוויזיה בשם ‘מאחורי הצלצול'", סיפר בריאיון בעבר. “הופניתי לסוכנת האמנים רודיקה אלקלעי, שהחליטה לייצג אותי, והיא סידרה לי את התפקידים הראשונים".

אבל החיים החדשים, האמנותיים, לא היו קלים. “המעבר ממשפחה מתפרקת בקריית אתא לקריירה תל־אביבית, בלי קשרים ובלי גב, היה מעבר שקשה להסביר את עוצמתו", סיפר. “הגעתי לעולם האמנותי והרגשתי זר. הייתי בתוך תרבות שלא הכרתי, בשפה אשכנזית, משועממת, שלא הרגשתי שייכות אליה. ואז התאהבתי בקולנוע. מצאתי בו רוח חלוצית".

בשנת 1986, בעיצומו של שירות צבאי כנהג ביחידת ההסרטה של צה"ל, אבוטבול שיחק בארבעה סרטים: “בר 51", “הקרב על הוועד", “מלכת הכיתה" ו"כל אהבותיי". אך אלה היו רק ההקדמה לפריצה הגדולה: תפקיד ראשי בסרטו של אלי כהן, “שתי אצבעות מצידון", הפקה של יחידת ההסרטה הצבאית, שעסקה במלחמת לבנון הראשונה. המשחק המדויק של אבוטבול בתפקיד ג'ורג'י זיכה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים. “גיליתי שזה לא קשה לשחק, זה קל", אמר אז. “זה מלווה באינסטינקט, בטוטאליות שמייצרת עבודה וחריצות. להיות פרפקציוניסט — כדי לסתום את החרדה שלא תצליח".

אלון אבוטבול שתי אצבעות מצידון  (צילום: צילום מסך)
אלון אבוטבול שתי אצבעות מצידון (צילום: צילום מסך)

באותה שנה הוא הופיע בסרט הבינלאומי הראשון שלו, “אהבה גנובה", בבימוי משה מזרחי, לצידם של גילה אלמגור וטום הנקס. שנתיים לאחר מכן קיבל תפקיד הוליוודי לצד סילבסטר סטאלון ב"רמבו 3". בינתיים, הקריירה המקומית שלו המשיכה בקו עלייה: “אחד משלנו", סרטם של האחים ברבש, שבו כיכב אבוטבול לצד דן תורן ושרון אלכסנדר, היה ללהיט, והביא לו שוב את פרס השחקן הטוב ביותר.

“לשחק לצידו של אלון היה כמו להיכנס לתוך סופה", מספר שרון אלכסנדר. “מרגע שידענו שנשחק יחד, הוא פשוט עטף את זה מכל כיוון – חזרות רבות, מפגשים בבית שלו ובבית שלי, בילוי בפאבים ואפילו אימונים משותפים בחדר כושר. היינו כל הזמן יחד, והוא יזם את זה. הוא היה שחקן טוטאלי. התפקיד לא היה רק על הסט – הוא היה החיים עצמם".

בין השניים נוצר חיבור הדוק שבנה את הכימיה על המסך. “אלון לא בדיוק למד בבית ספר למשחק, ולהיכנס איתו לסצינה הצריך ממני, כשחקן שלמד ב'בית צבי', להיות דרוך תמידית. זה הוציא ממני את המיטב. לא היה טייק אחד שנראה כמו הקודם. הוא היה שחקן אינטואיטיבי – הכל חי, פתוח, מפתיע".

אלכסנדר מספר שהשניים הכירו כבר כנערים. “ידענו שאנחנו רוצים להיות שחקנים, אבל אז זה עוד היה חלום. אחר כך כבר עבדנו יחד בטלוויזיה החינוכית, בסדרות נעורים. אלון תמיד היה חם, נדיב, מפרגן, כזה שיודע להעניק רגשית. גם כשעבר לחו"ל שמרנו על קשר, דיברנו, שלחנו הודעות. דיברנו גם לא מזמן. זה הלם שהוא איננו. פשוט הלם".

שלומית אהרון+אלון אבוטבול+מאיר סויסה+ יובל דור (צילום: יוסי אלוני)
שלומית אהרון+אלון אבוטבול+מאיר סויסה+ יובל דור (צילום: יוסי אלוני)

דליה שימקו, שגם היא שיחקה לצד אבוטבול ב"אחד משלנו", נזכרת באנרגיה הייחודית שהוא הביא איתו אל הסט. “אלון היה אז צעיר, וכבר היה מאוד־מאוד ברור שהוא כוכב. זה הדבר שהיה הכי ברור", היא אומרת. “הוא לא שחקן סטנדרטי – הוא כוכב, מעבר לזה שהוא מוכשר. הוא שלט בכל תחומי העשייה בצורה מעוררת השתאות, היה נורא חופשי, נורא יצירתי. כל טייק היה הרפתקה. הוא סחף את כולם עם האדרנלין המטורף שלו, עם החן, עם השובבות".

החופש היצירתי של אבוטבול לא תמיד התיישב עם התסריט, אבל דווקא שם, לדבריה, התרחש הקסם. “כל מיני דברים מרכזיים בסרט היו המצאות של אלון. למשל, הסצינה המפורסמת שבה הוא מנשק את שרון אלכסנדר – זה לא היה כתוב. גם איתי הייתה סצינה שבה הוא פתאום מוריד לי את השמלה – והיא לא נכללה בתסריט. אבל בגלל שהוא היה כל כך משוחרר, כל כך יצירתי וסמכתי עליו, נוצרו איתו רגעים בלתי נשכחים. תענוג של שחקן, תענוג של פרטנר".

פרטנר נהדר

“התחלתי כנער שרצה להתפרסם ולהופיע בטלוויזיה", סיפר אבוטבול בריאיון לאהוד מנור ב־1995. “אבל מהר מאוד הבנתי – אני צריך לעשות כדי ללמוד. כל ניסיון הוא שיעור. המורים הכי טובים שלי היו הבמאים שעבדתי איתם". בהמשך הוא הסביר איך תחושת מיצוי לאחר רצף הצלחות הובילה אותו לארצות הברית: “כשהגעתי לאמריקה, הבנתי שאני צריך לקחת את מעט הכוח שיש לי, ולעצב טוב יותר את הדברים שאני עושה. זו מלחמה קשה. לא כי לא אוהבים אותך, אלא כי כשאתה בוחר לצאת מהמיינסטרים, אין בזה כסף. ואז ההישרדות נהיית מאוד מוחשית. אני מנסה לאזן: פרנסה מצד אחד, ואתגר אישי מהצד השני".

אבוטבול חילק את חייו המקצועיים בין ישראל להוליווד, שיחק בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון, ותקופה מסוימת עסק גם בבימוי ובהפקה. בישראל בלט בסרטים “לילסדה", “מרס תורכי", “האסונות של נינה" (תפקיד שעליו זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר), “בופור" ו"אצבע אלוהים" (פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים).

אצבע אלוהים  (צילום: אסנת קרסננסקי)
אצבע אלוהים (צילום: אסנת קרסננסקי)

על מסך הטלוויזיה השאיר אבוטבול חותם בסדרות “שבתות וחגים" (שזיכתה אותו בפרסי האקדמיה ומסך הזהב), “האלופה", “בתולות" ו"הרמון". אפילו בז'אנר הריאליטי הוא השתתף, ב"רוקדים עם כוכבים" וב"מאסטר שף VIP", שם זכה במקום הראשון.

“אלון היה המורה שלי", מספרת השחקנית מירב גרובר, ששיחקה לצידו בסדרות “שבתות חגים" ו"בתולות". “כשצילמנו את ‘שבתות וחגים' הייתי בתחילת הדרך, לא היה לי בכלל ניסיון מול מצלמה. בית הספר הכי טוב שלי היה להתבונן באלון. הייתי עושה מה שהוא עושה. היה תענוג להסתכל איך הבן אדם היה נינוח מול המצלמה, ואיך הוא ידע בדיוק כל הזמן איך המצלמה רואה אותו. שלא לדבר על זה שהוא היה מאוד נחמד ולא מתנשא. מתוק כזה. הוא היה פרטנר נהדר. הוא לא עשה מהמשחק עניין יותר מדי, הוא הביא את הקלות למשחק שלו. די דומה למה שמרלון ברנדו עשה ב'חשמלית ושמה תשוקה'. אלון היה חכם מאוד, בן אדם עם אינטואיציה מדהימה וחוכמת חיים. הוא היה ילד נצחי. הוא נכנס לכולם ללב".

“הייתי במאי צעיר וחסר ניסיון כשנחת עליי האישור לביים את ‘שבתות וחגים'", נזכר רני בלייר. “אלון כבר היה שחקן ותיק, והמפגש הראשון בינינו היה כמו מפץ. לביים את אלון היה בית הספר הכי חשוב שלי לבימוי שחקנים. הניסיון הרב שלו, יכולת האלתור, העבודה הטוטאלית על דמות, האינסטינקט החייתי שלו מול המצלמה והאינטליגנציה הרגשית לימדו אותי את כל מה שלא ידעתי על בימוי שחקנים. הוא היה לי מורה. יצא לנו גם לשחק יחד, כאחים, בסרט של דני מנקין ‘האם זה אתה?', וזה היה עונג צרוף. אלון יישאר בליבי תמיד כאדם עם נשמה ולב חסרי מנוח וחיוך של ילד נצחי. מותו הכה אותי בהלם. צעיר מדי, מוקדם מדי. אני לא יכול שלא לחשוב כל היום על משפחתו האבלה".

גם בהוליווד הקריירה של אלון אבוטבול הלכה והתפתחה, והוא שיחק בסרטים בולטים: “סודות המסדר" (לצד ז'אן קלוד ואן דאם וצ'רלטון הסטון), “מינכן" (בבימוי סטיבן ספילברג ובהשתתפות דניאל קרייג), “גוף השקרים" (עם ליאונרדו דיקפריו וראסל קרואו), “עלייתו של האביר האפל" (לצד כריסטיאן בייל, מייקל קיין ומורגן פרימן), “המטרה: לונדון" (לצד ג'רארד באטלר), “ספטמבר בשיראז" (עם סלמה הייק ואדריאן ברודי).

עלייתו של האביר האפל אלון אבוטבול (צילום:  Warner Bros. Pictures)
עלייתו של האביר האפל אלון אבוטבול (צילום: Warner Bros. Pictures)

בנוסף, השתתף בסדרות כ"המנטליסט", “הומלנד", “חוק וסדר: מדור מיוחד", “שלג צח" ו־"FBI אינטרנשיונל". אלו לא היו תפקידים גדולים, אבל הם אפשרו לו להתפרנס היטב ולהמשיך לאורך זמן את הקריירה הבינלאומית. “לא תמיד אתה מרוויח מיליונים, אבל לפעמים כן – ואז זה ‘הללויה!'", אמר לא מזמן בריאיון ל"ידיעות אחרונות".

חלום אלבום הסולו

לצד המסך הגדול והמסך הקטן, היה התיאטרון עבור אבוטבול מקום של התעמקות אינטימית באמנות המשחק. “בתיאטרון, אתה קופץ למים סוערים בכל ערב מחדש", אמר פעם. “אין קאט, אין טייק נוסף. אתה חי או נופל בלייב. וזה הדבר הכי קרוב שיש לאמת". הוא שיחק בין היתר בהצגות “המלט", “קוויאר ועדשים", “אחים בדם", “המלך ליר", “אנדורה", “הרציף המערבי" ו"מחילה". “הקהל בתיאטרון הוא כמו מד כוונות", הסביר באחד הריאיונות. “הוא מרגיש אם אתה בא באמת. זה המקום היחיד שבו אתה יכול להחזיק את האמת שלך שעה וחצי ברציפות, בלי עריכה, בלי הגנה. ככה נבחנים שחקנים אמיתיים".

“הזיכרון הכי מתוק שלי מאלון היה כשהייתי בן 12 והוא בן 18, ושיחקנו יחד בהבימה בהצגה ‘קוויאר ועדשים', לצד ששון גבאי ורפאל קלצ'קין", משחזר תומר שרון. “זה היה מדהים. היינו בעצם באותה פוזיציה של שני ילדים שאף אחד לא יודע מי הם, משחקים לצד כל הגדולים האלה ומסתכלים עליהם בעיניים פעורות. אלון היה מקסים, הוא היה ילד פאנק כזה, היו לו כל הזמן מלא שרשראות וניטים על הבגדים, ונעליים ועליהן סיכות. נורא הערצתי את זה. הוא היה כמו אחי הגדול שם. היה מקסים אליי, החבר העיקרי שלי בהפקה הזו. לימים עבדנו יחד בסרט ‘מרס תורכי', וגם אז החוויה הייתה מענגת. הוא היה שחקן אדיר. היה לו גרוב כזה מגניב.

“היינו מנהלים על הסט שיחות על דברים שלא קשורים לעולם המשחק. הוא היה אדם רוחני ועמוק מאוד. הוא היה בעל מודעות פוליטית רבה, מאוד היה אכפת לו ממה שקורה במדינה, הוא היה אקטיביסט ופעיל. לפני כמה שנים היינו נפגשים די הרבה כשהוא הגיע ללמוד נגינה על גיטרה אצל חבר שלי. היינו מג'מג'מים יחד ומנהלים שיחות עומק. הוא היה נשמה אמיתית. תמיד היה כיף להיפגש איתו".

באוקטובר 2022, בלונדון, אבוטבול כיכב בהפקה האירופית של המחזמר עטור הפרסים “ביקור התזמורת" בבימויו של מייקל לונגהרסט, שבוסס על סרטו הישראלי של ערן קולירין. לצידו של אבוטבול שיחקה מירי מסיקה, והשניים זכו לביקורות מהללות.

אלון אבוטבול  (צילום:  Kevin Winter/Getty images)
אלון אבוטבול (צילום: Kevin Winter/Getty images)

אבוטבול מעולם לא הסתפק במשחק. הוא חיפש ערוצי ביטוי נוספים, ובהם ציור ומוזיקה. הוא הציג בתערוכות ציור בארץ ובחו"ל, ומכר לא מעט מיצירותיו, אחת מהן לשחקן זוכה האוסקר מורגן פרימן. “אני מרגיש שלכישרון שניתן לי יש תכלית, ואני צריך למלא אותה", הסביר בעבר בריאיון את הדחף להרחיב את גבולות האמנות האישית שלו.

גם פוליטית הוא היה מעורב. בבחירות 2006 התייצב לצד מפלגת העבודה ואף שובץ במקום ה־36 ברשימתה. “היציאה מהארון הפוליטי שלי הייתה בתקופת חוק היוצרים, עם ההבנה שבממסד יש אנשים קטנים ולא נחמדים", אמר ל"הארץ". אבוטבול גם כתב טורים נוקבים על חברה, שלטון וצדק חברתי, ואף שיר מחאה בשם “תגנוב", שיצא כנגד השחיתות בישראל.

ב־2023, לאחר שנים של גישוש מוזיקלי בפרויקטים שונים, הגשים חלום ישן והוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, “Family Bussiness", שאותו יצר עם בתו אליה ועם חברי להקת “המסך הלבן", גילברט וגבריאל ברויד. “בניגוד למשחק, כאן אני אחראי לכל", סיפר בריאיון ל"ישראל היום". “זו חוויה עוצמתית מאוד. יש איתי נגנים מטורפים על הבמה, והבנות שלי. אני זז לאן שהעבודה לוקחת אותי. אני רוצה להגיע עם ההופעה הזו לכל מקום".

מותו של אבוטבול, שעות ספורות אחרי שהעלה לחשבון האינסטגרם שלו סטורי של זריחה ישראלית יפה, הכה את עולם התרבות בתדהמה. אבוטבול הותיר אחריו ארבעה ילדים מבת זוגו לשעבר, הבמאית שיר ביליה. “הוא היה איש משפחה מסור וחם, אהב את הילדים שלו והשקיע בהם את הכל", אומר תומר שרון.





Source link

Continue Reading

קולנוע

הפלסטיני שנהרג ביו"ש – השתתף בסרט הישראלי-פלסטיני שזכה באוסקר

Published

on




סערה מתחוללת בעקבות אירוע חריג שאירע הלילה (בין שני לשלישי) ביישוב כרמל בהר חברון שבמרחב חטיבת יהודה, בו עשרות פלסטינים הגיעו לאתר עבודות פיתוח ביישוב, כאשר בצה"ל טוענים כי העבודות נעשו בתיאום ובאישור על שטח היישוב וכי עשרות הפלסטינים החלו לרגום באבנים שני עובדים יהודים, מתיישבים שעבדו בסמוך לגדר היישוב עם טנדר וטרקטור.

על פי הידוע נכון לשעה זו, אחד משני העובדים שלף אקדח וירה באוויר, כאשר נטען שאחד הפלסטינים שעמד במרחק מהתקרית ונפצע, נפגע מהקליע שאותו ירה המתיישב. אותו פלסטיני שנפצע, ולאחר מכן התברר שנהרג הוא עודה הדלין, מחנך ואב לשלושה ילדים, שהופיע כמרואיין בסרט התיעודי “אין ארץ אחרת”, ואף נתן סיוע ליוצרים, כפי שמעיד הבמאי יובל אברהם. הסרט זכה בפרס האוסקר עבור הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בטקס השנתי והיוקרתי שהתקיים לאחרונה. 

במאי אין ארץ אחרת אוסקר (צילום: רויטרס)
במאי אין ארץ אחרת אוסקר (צילום: רויטרס)

באסל עדרא, עיתונאי פלסטיני ושותף בבימוי הסרט "אין ארץ אחרת", פרסם פוסט ברשת האינסטגרם על "חברו היקר" הדלין. "הוא עמד מול המתנחל בכפר שלו כשמתנחל ירה כדור שחדר לחזה שלו ולקח את חייו. כך ישראל מוחקת אותנו – חיים אחרים בכל פעם", כתב עדרא בפוסט.

מתוך הסרט ''אין ארץ אחרת'' (צילום: ''אין ארץ אחרת'')
מתוך הסרט "אין ארץ אחרת" (צילום: "אין ארץ אחרת")

בצה"ל אומרים כי על פניו הדיווחים היוצאים מהרשתות הפלסטיניות בנוגע לאירוע אינם מדויקים והאירוע החל בניסיון של הפלסטינים לתקוף ואף לבצע, לדברי גורמים בצה״ל, מעשה לינץ׳ בשניים. יחד עם זאת אומרים בצה״ל כי האירוע הועבר לטיפול וחקירת המשטרה. 

כוחות צה''ל ביהודה ושומרון (צילום: דובר צה''ל)
כוחות צה"ל ביהודה ושומרון (צילום: דובר צה"ל)

מהמשטרה נמסר כי "החקירה במשטרת ישראל כרגע נמצאת בשלבים הראשונים, וצפויים במהלך הלילה פעולות חקירה נוספות. כוחות צה"ל ומשטרה הגיעו לזירת האירוע. במקום עוכב אזרח ישראלי ובהמשך המשטרה עצרה אותו לחקירה.

בנוסף, נעצרו ארבעה פלסטינים על ידי לוחמי צה"ל במעורבות באירוע וכן שני תיירים זרים שהיו במקום. כתוצאה מהאירוע נקבע מותו של פלסטיני שמעורבותו המדויקת באירוע נבדקת. במסגרת החקירה כוחות משטרה הגיעו לבית החולים. החקירה כאמור נמשכת".





Source link

Continue Reading
Advertisement

כל העדכונים