ביטחון
הבושה נעלמה סופית: חיילי המילואים הפכו לשקופים – ממש כמו החטופים
לאחר כמעט שנתיים של מלחמה, ישראל מתחילה לאבד את הערכים הבסיסיים שלה. אתמול (שלישי) שוב קיבלנו שורה של תזכורות על סדרי העדיפויות של ממשלת ישראל. מה חשוב לה ומה פחות.
השיא היה אתמול בערב. כאשר שרי הקבינט התכנסו ״על הדרך״ לדון בנושא הלחימה בעזה. הם לא דנו בהצעות לשחרור החטופים שהגישו המתווכות – כמו שזה נראה כרגע, ממשלת ישראל מפנה עורף למשא ומתן. היא מעדיפה לצאת להכרעת חמאס בלחימה. את שחרור חמישים החטופים היא רואה כנושא משני. הוא כבר לא בראש סדר העדיפויות. אחרי הכל, החטופים הפכו כבר מזמן לנושא פוליטי.
יש מי שטוען שזה הפך לעניין של שמאל לימין. אלא שהחטופים נמקים מרעב, עוברים עינויים קשים כבר691 ימים. לשרי הממשלה, ובראשם לראש הממשלה בנימין נתניהו היה חשוב אתמול בערב לצאת ל״ארוחת שחיתות״ במועצת בנימין באיו״ש. זה טעים, מזין, וטוב לבייס ערב הבחירות.
לא רק הממשלה איבדה את המצפן ואת סדרי העדיפויות. גם צמרת צה"ל, או יותר נכון ראש אכ״א האלוף דדו בר כליפא. לוחמי הסדיר של צה״ל נלחמים כמו אריות כבר כמעט שנתיים. חלק גדול מהלוחמים רואים את הבית אחת לארבעה, חמישה ואף במקרים מסוימים גם שישה שבועות. הם נלחמים בתנאים קשים מורכבים, נשחקים ואף נפגעים בקרבות.
אלא שאז מגיעים ״הפקידים הבירוקרטים״ של אכ״א, אלה שחיים תחת אורות הניאון בבסיסים העורפיים בקריה ובתל השומר, ומטילים על הלוחמים גזרות. הג׳ובניקים קובעים ללוחמים כי למרות שהם בלחימה עצימה כבר תשעה חודשים מאז תחילת השנה, למרות שהם בדרך להיכנס לעיר עזה בפעם המי יודע כמה, הם לא יהיו זכאים בשל אילוצי הלחימה ל-18 ימי החופשה השנתית המגיעים להם.
עד כאן אפשר להבין ולקבל. אלא שהג׳ובניקים באכ״א הוסיפו וקבעו שהלוחמים לא יוכלו להעביר את ימי החופש לשנה הבאה וגם לא יוכלו לקבל עליהם פדיון כספי. למה? ככה. כי גם בצבא סדר העדיפויות מתחיל להיסדק. כי ראש אכ״א, האלוף דדו בר כליפא, שהיה לוחם ומפקד קרבי, לא מסוגל לנהל את סדרי העדיפות של אכ״א ואת הנכס החשוב ביותר לצה"ל – הלוחמים שלו. הוא לא יודע להעמיד במקומם את הפקידים הבירוקרטיים שתחתיו ולהזכיר להם את מה שחשוב. הלוחמים בסדיר והמילואימניקים, ממש כמו החטופים, הפכו לשקופים בחברה הישראלית.
והיה גם דבר אחד מעודד אתמול: הגיבוי שהעניק אתמול הרמטכ״ל, רא״ל אייל זמיר, ללוחמים שפעלו בחאן יונס. הוא גיבה אתמול את לוחמי גולני וצוות הטנק של חטיבה 188. קבע שהם פעלו בשיקול דעת נוכח הסכנה שחשו. זמיר לא הפקיר אותם.
מדינת ישראל חייבת להתעשת במהירות. לקבוע את סדרי עדיפויות ולחזור לשפיות. החטופים נמצאים הרבה לפני אינטרסים פוליטיים. הלוחמים בחזית, בכל המובנים, וחיילי המילואים הם עמוד האש לפני העם.
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.
סביר להניח כאשר הטקסט הזה יראה אור בשעות הבוקר, מרבית כוחות צה״ל שפעלו בשבועות האחרונים במרחב רצועת עזה יסוגו ויתארגנו מחדש ב-53 האחוזים משטח רצועת עזה. סביר להניח כי צה״ל ידרש להקים קו מוצבים סביב הרצועה ובאזורים המוגדרים על ידי צה״ל ומערכת הביטחון כאזורים שולטים בתצפית ובאש.
אומנם ההסכם קובע שלבים אבל הוא אינו תוחם זמנים. וכאימרת המדרש הישן: ״כל דבר זמני הופך עם הזמן לקבוע״. ובמזרח התיכון זה נכון שבעתיים. למהלך הזה יש משמעויות נרחבות על מדינת ישראל, על החברה, הכלכלה של ישראל ועל צה״ל. הדגש המיידי לאופן בו צה״ל נדרש לפעול החל מהבוקר בעזה, לצד אימוץ תפיסת אבטחה של הכוחות במרחב.
חמאס מנהל כרגע לחימת גרילה וכבר הוא לא באמת מערך סדור. הדיון לגבי פירוק נשקו ונכסיו הוא לא יותר משיח חובבני של שני נערים צעירים שטרם הצטיידו בידע וניסיון חיים. הרי איש אינו יודע או יכול להציג מידע באשר לכמות כלי הנשק, הסוגים שנצברו בעזה, ונשארו בידי החמאס והג׳אהד האיסלאמי, כמו גם לא ניתן לקבוע את היקף המנהרות שעדיין מופעלות בעזה על ידי ארגוני הטרור. לכן המשמעות של קווי הנסיגה הם חשובים אבל הם כלל לא סלע קיומו של בטחון ישראל. מה כן ישפיע? היקף ואופן התגובה והמניעה שתבצע ישראל מול החמאס והג׳אהד האיסלאמי בעזה ובמקומות אחרים בעולם. האם ישראל תפעל כפי שהיא פועלת בלבנון ובסוריה?
חמאס מהבוקר לא הופך מנמר לכבש. הוא היה ויהיה ארגון טרור אכזר חסר ערכים אנושים. על כן ישראל חייבת כל הזמן לבצע פעולות פיקוח ואכיפה. ״לקטום״ את ראשו ולקטוע את רגליו. אסור להגיע למהלך שבו חמאס ידחוק את קו ההגנה הישראלי בעזה. זה דורש מצה״ל לבצע שורה של פעולות. ראשית לבצע סבבי קווים כדי שהלוחמים לא ישחקו על מנת יהיו ערניים ומקצועיים, אבל אסור כי חמאס ישחוק את קווי ההגנה הישראלית ומבחן התגובה והמניעה חייב להתבצע באישור דרגי השטח ולא רק על ידי אישורים של דרג מדיני. ה-7 באוקטובר לימד את ישראל כי אסור לזלזל באויב וביכולות שלו.
זה לא יקח הרבה זמן כאשר נראה את התרחישים של אזרחים עזתיים מתוסכלים, שיצאו לרחובות או לפחות ממה שנשאר מהם לאחר הפעילות של צה״ל. גם כאן צה״ל ידרש לעמוד במבחן התגובה מול אירועי הפרות סדר או פגיעה בריבונות הישראלית כמו למשל בהצתות שדות חקלאיים.
המהלך שיצא לדרך אתמול לפנות בוקר סוגר את אחד הפרקים הכואבים והקשים שספגה ישראל והציבור הישראלי. אבל הוא פותח שורה של הזדמנויות: החל מרענון כלל הכוחות של צה״ל. בניית הכח של הצבא בדגש על המערכים: חיל האוויר, צבא היבשה, חיל הים, המודיעין, ומערך ההגנה האווירית והגנת הגבולות.
הוא גם עוצר את הסחף הציבורי והמדיני נגד ישראל אותו הוביל נשיא צרפת עמנואל מקרון, ועשוי לתת תמריץ לתעשיות הביטחוניות הישראליות שממתינים ללקוחות בעולם שמעוניינות לקנות מוצרי הגנה ״כחול לבן״ אבל לחוצים מדעת הקהל המושפעת מהנרטיב של הפלסטינים ושל החמאס. בעסקאות המכירה הפוטנציאליות יש בהן כדי לסייע לישראל בשיקום הכלכלי של המלחמה הארוכה והקשה, שהשבוע כבר נכנסה לשנתה השלישית.
להסכם יש פוטנציאל לסדר חדש במזרח התיכון, בין היתר הרחבת ״הסכמי אברהם״, אבל הוא גם פותח מחדש מערכות יחסים בין ישראל למדינות כמו טורקיה, ספרד ואף שוויץ שציננו עד ניתקו את הקשרים עם ישראל בשנתיים האחרונות, על רקע הלחימה הארוכה בעזה. וכן עוד דבר אחד שהוא לא פחות חשוב, המהלך הזה העלה סוף סוף את מפלס השמחה והאופטימיות של הישראלים שאחרי שנתיים ניתן היה לראות חיוך על פניו של כל אדם שני ברחוב הישראלי.
