הלחימה בעזה היא אתגר מורכב לצה״ל. צריך להפנים – צה״ל לא מטייל בעזה. הוא נלחם קשה מאוד ובאופן מאוד מורכב.
ראשית, מטרת המבצע היא אחת בלבד: להפעיל לחץ על החמאס כדי שזה יחזיר את 59 החטופים. בניגוד לדברים של השר המשיחי בצלאל סמוטריץ. כל ענין פירוק החמאס הלא על הפרק, זה כרגע לא ריאלי. בעזה יש עוד עשרות אלפי קטעי מנהרות, רק בצפון הרצועה בכל מקום שאתה מניח את הרגל יש פיר של מנהרה. החמאס, בניגוד להערכות הראשונות, עדיין מחזיק בכח לחימה שמונה מספר לא קטן של מחבלים. חלקם מאורגנים בפלוגות ובגדודים.
בצלאל סמוטריץ' (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
חמאס הצליח בתמרון הקודם ברפיח ובאזורים נוספים להבריח מאות ואולי יותר של מחבלים לאזור המואסי, במנהרות או בחסות האזרחים שנמלטו מאזורי הלחימה. העובדה כי הלחימה כרגע היא בעצימות מוגבלת מורכבת מאוד לצה״ל, שהוא צבא גדול ומאורגן שנדרש להתמודד עם ארגון טרור הפועל בדוקטרינת גרילה. צה״ל לא יכול לפעול בכל מקום מחשש לפגוע בחטופים. החמאס יודע זאת ומנצל עד תום. כרגע הוא פועל לזנב בכוחות: הוא יוצא מהמנהרות, יורה ובורח, כמעט בכל יום כמה פעמים ביום זה חוזר על עצמו. הלוחמים דרוכים, ערניים, חדים. השאלה היא כמה זמן אפשר להחזיק אותם כך.
מרחבים גדולים בעזה ממולכדים, מה שמחייב את צה״ל להשמיד מאות ואולי אלפי מבנים. רפיח הפכה לעיר שטוחה: מבנים הרוסים, רחובות שהפכו לעיי חורבות. שכונת שבורה, תל סולטן, ברזיל ועוד הם אזורים שוממים שייקח עוד עשרות שנים כדי לשקם אותם אם בכלל. במקביל, צה״ל פועל לנקות את אזור התת קרקע אבל הפעולה נראית כמו ריקון הים בכפית. צה״ל חייב לחשוב מחוץ לקופסא בכל ענין המנהרות, לחשוב איך אפשר להשמיד מרחבים שלמים מתחת לפני הקרקע. איך לעשות זאת בקצב מהיר, במינימום השקעת אמצעים ובעיקר מבלי לסכן את החטופים.
בהנחה כי חלילה לא תושג בימים הקרובים פריצת דרך במשא ומתן לשחרור חטופים, יידרש הדרג המדיני להנחות את צה״ל להגביר את הלחץ. כאן עומדות בפניו כמה אופציות: הראשונה, לעשות את אותו הדבר רק בעוצמת אש גבוהה יותר. הבעיה באפשרות הזאת היא כפולה: שחיקה של כוחות, שגם כך מוטל עליהם עומס רב. השנייה, הכנסת יותר כוחות למערכה כזאת. מדובר באפשרות מסוכנת והיא יכולה להוביל לפגיעה של מחבלי גרילה בכוחות.
האופציה השלישית היא לפעול באופן מהיר, כבד ובכל העוצמה. היא תכלול גיוס נרחב של מאות אלפי חיילי מילואים ושליחת חמש-שש אוגדות שיתמרנו בו זמנית בעזה. אפשרות זו מעלה בעיות אחרות כמו שלומם של החטופים, שבמלחמה בעצימות גבוהה יהיה בסיכון גבוה יותר. מבצע כזה חייב להיות קצר בין כמה ימים והוא יעלה שוב את הדילמה הכפולה ברמה הפוליטית: אורך המשך המלחמה, והשליטה על 2.5 מיליון עזתיים.
בינתיים אוגדת עזה ואוגדה 36 יחד עם אוגדה 252 יוצרים לחץ פיזי מתון על החמאס ברפיח ובצפון הרצועה במטרה לקחת שטח ולגזול יכולות טקטיות של החמאס.
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.