ביטחון
האלוף במיל' יפתח רון־טל: "אפשר להכריע את חמאס במספר שבועות"
כמה וכמה פעמים בשנה וחצי האחרונות נפגש האלוף במיל' יפתח רון־טל עם ראש הממשלה. אלו היו פגישות קצרות בשיאה של המלחמה, ובמסגרתן הביע רון־טל בפני נתניהו את עמדתו הביטחונית. גם אם נתניהו הקשיב לבן שיחו רוב קשב, ספק אם הסכים עם רעיונותיו של מי שהיה מפקד זרוע היבשה, שכן במבחן התוצאה בעזה, רון־טל מאוד לא מרוצה מהתנהלות העניינים הביטחונית. "אנחנו בעיצומה של מערכה קשה ומתמשכת על עצם קיומו של עם ישראל בארצו", הוא אומר בנחרצות. "ומה שהביא אותנו למצב הנוכחי הוא לא 7 באוקטובר, אלא התנהלות הצבא והמדינה שנים לאחור".
תסביר.
"השגיאה הראשונה הייתה ההחלטה של ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד ברק, בשנת 2000, לפנות את דרום לבנון ולוותר על השטח שהיה אזור החזקה ביטחוני שהגן על צפונה של מדינת ישראל. הוא לא עשה את זה במסגרת הסכם כולל, אלא חינם אין כסף. במזרח התיכון לא עושים עסקים עם החלש וגם בוחנים את היכולת לכרות בריתות ולעמוד בהן.
"אבל מדינת ישראל באותה תקופה הפנתה עורף לברית עם לוחמי צד"ל והפקירה אותם. עד היום יש דרוזים ונוצרים שחיים בישראל ומופרדים ממשפחותיהם בלבנון. כשהייתי יו"ר חברת החשמל, העסקנו צד"לניקים רבים והענקנו להם ביטחון תעסוקתי, אבל רבים אחרים הופקרו. פינוי דרום לבנון אפשר לחיזבאללה לבנות את עצמו, לחזק את מקורותיו ולהקים תשתיות כדי לפגוע במדינת ישראל. הדבר הזה התפוצץ לנו במלחמת לבנון השנייה".
איך זה קשור למחדל 7 באוקטובר?
"לא רק שבתנאי פתיחה טובים נחלנו את הכישלון הגדול ביותר בתולדות המלחמות של מדינת ישראל, אלא שלא השכלנו להשמיד את חיזבאללה, ולאחר שהמלחמה הסתיימה, בחרנו לנקוט באסטרטגיה של שקט ייענה בשקט. האסטרטגיה הזו מלווה אותנו בשני העשורים האחרונים גם בעזה, מתוך תפיסת הרתעה מוטעית שהטילים והרקטות יחלידו במחסנים. וכך אפשרנו לחיזבאללה להתעצם באין מפריע ולהגיע לאוקטובר 23' כשהוא חזק בערך פי ארבעה מבחינת המוכנות והיכולות שלו ביחס לכוחו ב־2006".
באוקטובר 23' חמאס תקף אותנו, לא חיזבאללה.
"ב־2005 אירעה ההתנתקות שבעיניי, מעבר להיותה חרפה לאומית, הייתה גם חרפה ביטחונית והיא זו שהביאה לתוצאות הנוראות באוקטובר 23'. אני זוכר שכשהחלה ההתנתקות, לא האמנתי שאיאלץ להילחם בצבא שנכפה עליו באופן מעשי לגרש יהודים מבתיהם, לא בתים שחדרו אליהם באישון לילה אלא יישובים שהוקמו באופן חוקי ודמוקרטי.
"יצאנו מרצועת עזה כמו תינוק שעוצם עיניים וחושב שלא רואים אותו, ואפשרנו לחמאס שפעל שם כארגון אבל לא שלט על הרצועה, להקים בה מדינת טרור בראשותו ולאורך 20 שנה לבנות בה את כוחו כמעט באין מפריע. לצד זה קרו עוד מספר תהליכים שעוסקים בתפיסה הביטחונית של ישראל. מתפיסה של הכרעה וצבא שנבנה להכריע בכמה זירות, בנינו צבא שעסק בניהול סכסוכים ובהרתעה, צבא שעושה הכל חוץ מלפגוע ביכולות שהתפתחו מול העיניים שלנו".
אל תגידו לא ידענו – הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
הצבא במדינת ישראל מבצע את מדיניות הממשלה, ומדיניות המשלה ב־20 השנים האחרונות הייתה שחמאס מורתע וששקט ייענה בשקט, אותה קונספציה שהביאה עלינו את אסון 7 באוקטובר.
"האחריות לקונספציה חלה גם על הדרג הצבאי ובעיקר על הדרג המדיני. אין ספק שהאחריות הכוללת למדיניות הפעלת הכוח והאסטרטגיה הביטחונית היא של הדרג המדיני. לא חושב שמישהו חושב אחרת".
הדרג המדיני חושב אחרת, עובדה שהוא לא לוקח אחריות על המחדל הגדול בתולדות ישראל.
"צריך להבין את היחסים המיוחדים שיש בין הדרג הצבאי למדיני במדינת ישראל. בכל מדינות המערב ובראשן ארה"ב, הנשיא הוא מפקד הצבא. אין כמעט יוצאים מן הכלל לעיקרון הזה שראש המדינה הוא גם ראש הצבא. החוקה האמריקאית, למשל, קובעת את זה במפורש. יש רק יוצא מהכלל אחד והוא מדינת ישראל. במדינת ישראל, על פי חוק יסוד "צה"ל" שנקבע על ידי בן־גוריון, הדרג הפיקודי העליון הוא המטכ"ל והרמטכ"ל. כלומר המפקד איננו פוליטיקאי. הוא לובש מדים".
אבל גם במדים, ראש המטה הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הביטחון.
"מרות וכפיפות אלו מושגים שניתן לפרש אותם כמעט איך שרוצים. הם לא מושגים שבאים מהעולם הצבאי והם אינם מושגים של פיקוד. נכון שאנחנו דמוקרטיה והצבא כפוף לממשלה, אבל מפקד הצבא הוא לא ראש המדינה והמצב הזה אפשר לדרג המדיני פעם אחר פעם לחמוק מאחריות, כמו למשל ועדת אגרנט במלחמת יום כיפור, ומצד שני זה לא אפשר לדרג המדיני להפעיל את כל סמכויותיו הנדרשות בזמן מלחמה.
"למעשה, במדינת ישראל יש לדרג הצבאי המון כוח מול הממשלה. ולכן האחריות המיניסטריאלית היא אכן של הממשלה אבל אני לא זוכר דוגמה בהיסטוריה הישראלית שהדרג המדיני פעל בהחלטות משמעותיות בניגוד לעמדת הצבא. רק עכשיו, שנה וחצי למלחמת חרבות ברזל, אנחנו מתחילים לזהות שהדרג המדיני מקבל על עצמו יותר ויותר את ההובלה של האסטרטגיה הביטחונית ולמעשה דורש מצה"ל לממש באופן מלא את מטרות המלחמה".
ולמרות הכל, אפילו רון־טל, אוהד נאמן למדיניות הממשלה ואחד ממבקריה החריפים של המערכת הצבאית מאז תחילת המלחמה, לא טוען שהדרג המדיני מגדיר מטרות אסטרטגיות שהצבא מחויב לבצע. להפך: לתפיסתו, ההחלטות הביטחוניות אמורות להתקיים בתיאום מלא ובשיתוף פעולה בין המטה הכללי לדרג המדיני. "כאשר בעקבות החלטות הדרג המדיני הצבא אומר, 'אנחנו לא יכולים לבצע את המטרות', זו עצימת עיניים, כי המטרות מוגדרות בשיתוף פעולה ומתוך שיח, והן לא היו מוגדרות ככאלה אם הצבא לא היה מבהיר שיש ביכולתו לעמוד בהן".
שר הביטחון לשעבר יואב גלנט טען בשעתו שמטרות המלחמה שהדרג המדיני הגדיר אינן ישימות.
"גלנט קיבל בתחילה את מטרות המלחמה והאמין בהן. אבל אחר כך לא יישם אותן. ב־7 באוקטובר קרה המחדל החמור ביותר בתולדות ישראל והכישלון הגדול ביותר בתולדות המדינה, חמור יותר מכישלון יום כיפור והאסוני ביותר מאז השואה. לאסון הזה אחראים הן הדרג הביטחוני והצבאי והן הדרג המדיני, אבל האחריות הישירה, שגוברת על כל השאר, היא האחריות של הדרג הצבאי העליון: הדרג המבצעי, המודיעין והשב"כ.
"האחריות המיניסטריאלית להתעצמות ארגוני הטרור ברמת הקונספציה והאסטרטגיה של הפעלת הכוח היא של ממשלת ישראל, אבל כל קונספט שגוי לא מצדיק בשום אופן את המחדל הצבאי. לא יכול להיות שארגון טרור בינוני בגודל, בשטח קטן יחסית, מצליח לעולל לנו דבר כזה. ולא יכול להיות שהמערכת הצבאית קרסה קריסה מוחלטת והפקירה הפקרה בלתי נתפסת את אזרחי מדינת ישראל שחגגו את חג שמחת תורה בבתיהם.
"ולכן השאלה בעיניי היא לא עצם לקיחת האחריות אלא משמעותה. חייבת להיות הבחנה בין דרג ממונה לדרג נבחר. הדרג הממונה שאחראי ישירות על המחדל הזה, נכון שיביא לידי ביטוי את אחריותו בעצם התפטרותו. כך עשה הרמטכ"ל, כך עשו ראש אמ"ן ואלוף פיקוד דרום וכך בעיניי צריך לעשות גם ראש השב"כ. כל חברי המטה הכללי שישבו סביב שולחן וקיבלו החלטות שנוגעות ל־7 באוקטובר – צריכים להתפטר".
והדרג המדיני?
"משמעותה של אחריות היא לקבל אמון מחדש על ידי הציבור. הדרך לעשות את זה בדמוקרטיה היא באמצעות בחירות".
אבל הבחירות הן בעוד שנה וחצי.
"יש מנגנונים בדמוקרטיה שמאפשרים הקדמת בחירות, בין אם בהחלטה של אי־אמון קונסטרוקטיבי שמאפשרת להחליף את הממשלה בלי שהולכים בכלל לבחירות, ובין אם זו הצבעה בכנסת שמקדימה את הבחירות. יכולה להיות גם מציאות שלישית של התפטרות הממשלה. אפשר לנקוט בכל אחת מהאפשרויות האלה".
בפועל זה לא קורה.
"כי לא נכון שמדינה שנמצאת במלחמה תקיים עכשיו מאבק פוליטי בדמות בחירות חדשות. אני חושב שזה מחליש את הלכידות בעם ואת רוח העם והסולידריות. תקופות בחירות מטבען הן כאלה שכל המחלוקות והאמוציות יוצאות החוצה. זה לא מתאים עכשיו. מצד שני, אני מאלה שחושבים שמלחמה לא יכולה להימשך לעד. אני חושב שהזמן הוא מרכיב חיוני וקריטי במלחמת חרבות ברזל, ונכון לסיים אותה גם ברמה המדינית־אסטרטגית וגם בהיבט האופרטיבי והטקטי. המלחמה הזו חייבת לכלול מועד סיום. על פי מיטב ההבנה הצבאית שלי, ואני מנוסה בנושאים יבשתיים, מלחמה ללא זמן מוגדר לא תסתיים לעולם. אני יודע שגם הרמטכ"ל חושב כך. ואני מעריך שלוח הזמנים המבצעי יאפשר קיומן של בחירות כשתסתיים המלחמה אולי אפילו לפני המועד שנקבע בחוק".
יש הטוענים שראש הממשלה נתניהו מאריך את המלחמה בכוונת מכוון בכדי להימנע מבחירות ולשמר את שלטונו.
"אני לא מעלה על דעתי טענה כזאת. אני חושב שזו טענה מפלגת, מחלישה, חמורה. ראש ממשלת ישראל מקיים מלחמה פוליטית? מכתב הטייסים פותח באמירה שהמלחמה שמתקיימת עכשיו היא פוליטית. מה שאומר המכתב, במילים אחרות, הוא שהלוחמים שמסרו נפשם במלחמה הזאת ונהרגו על קידוש השם, אלפי הפצועים שנפצעו במלחמה הזאת ושילמו בגופם על הגנת המולדת, החטופים שנחטפו ממיטותיהם ועשרות אלפי הלוחמים שנמצאים עכשיו בחזית – כל אלה נלחמים מלחמה פוליטית. זה מכתב חריף עם מילים מכובסות שמבטא סרבנות, כי אף אחד מאיתנו לא שותף במלחמה פוליטית. איך אפשר לכנות מלחמה פוליטית כשהיא על עצם זכותנו להתקיים?".
במדינת ישראל חופש הביטוי הוא זכות מקודשת. מותר גם למשרתי המילואים שלא במהלך שירותם להביע את דעתם.
"מותר להביע מחאה, גם מחאה קשה, אבל להשתמש בכלים צבאיים, בין אם ביחידות הצבאיות ובין בתפקידים הצבאיים, כדי לטעון שהמלחמה פוליטית, זו בעיניי סרבנות מכובסת שפוגעת פגיעה קשה בביטחון ישראל, גם מימין וגם משמאל. התחלנו את המלחמה בנקודת השפל העמוקה ביותר שניתן להעלות על הדעת, ואחרי שנה וחצי של לחימה אנחנו נמצאים במציאות ביטחונית משופרת שמעטים העריכו שנגיע אליה. ישראל משקמת את ההרתעה שלה, פגעה פגיעה אנושה בחיזבאללה, חיסלה את הצבא הסורי, פגעה ביכולות מתקדמות באיראן והגיעה לתימן לפגוע במי שמנסה לפגוע בנו. ישראל פועלת כמעצמה אזורית וקובעת את סדר היום הביטחוני בעזה מול חמאס".
רון־טל, לשעבר מפקד זרוע היבשה, מבין דבר וחצי דבר באסטרטגיות צבאיות. הוא היה מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה, והוביל במסגרת תפקידו זה את המעבר התפיסתי מבסיס אימון ליחידות שדה למרכז לאומי לאימונים ביבשה. השינוי בוצע כדי להתאים את כוחות היבשה בסדיר ובמילואים ללחימה בשדה הקרב המשולב.
בשנת 2000 מונה לראש מטה מפקדת זרוע היבשה, ושנה לאחר מכן הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד זרוע היבשה. במסגרת תפקידו זה יזם את פרויקט צבא היבשה הדיגיטלי. כיוון שהתגורר עם משפחתו בעפרה, נחשב לאלוף המתנחל הראשון בצה"ל. ב־2006 פרש מצה"ל, ומאז הוא מרבה לנתח את מהלכי המבצעים והמלחמות בישראל ולא מהסס לבקר את חלקם בחריפות. כך גם באשר לתוכנית המבצעית של חרבות ברזל, שלדבריו לא אפשרה לעמוד במטרות המלחמה.
"הרעיון המבצעי לתמרן ולכבוש את הרצועה מצפון לדרום, בשטח כל כך קטן, מבלי להניע במקביל לפחות כוח משני אחד שתופס את דרום הרצועה במרחב של פילדלפי ורפיח, ביום הכניסה לעזה, בעצם אפשר לחמאס לסגת לאורך כל תקופת התמרון מבלי שחסמו את היכולת שלו לנוע דרומה", הוא מחדד. "למעשה, עד היום שבו הצבא נכנס לפילדלפי, הרצועה לא הייתה מנותקת מעטיני החמצן שלה ועשתה שימוש באין מפריע בעשרות מנהרות, חלקן כאלה שניתן להעביר בתוכן רכבים עמוסים ציוד ונשק".
גם היום ציר פילדלפי עדיין פתוח.
"נכון, אבל היום אנחנו שולטים שם, ולכן לחמאס קשה הרבה יותר לעשות שימוש בצירים. שנית, די מהר עבר הצבא לשיטת לחימה של פשיטות. אני לא מכיר אסטרטגיה מובילה של פשיטות שמסוגלת להכריע את האויב. פשיטות היא שיטת קרב טקטית שמאפשרת קיומה של רציפות לחימה והתשה, אבל לא הכרעת הקרב. ושלישית, לא נעשה כל שימוש בכלים האזרחיים. אחת ממטרות המלחמה הייתה מיטוט היכולות השלטוניות של חמאס, אבל במסגרת הלחימה, במשך שנה וחצי, לא בוצע שום מהלך אמיתי בכדי ליטול את היכולות הללו מארגון הטרור".
איך ניתן היה ליטול יכולות שלטוניות מארגון הטרור?
"באמצעות ממשל צבאי. אני בעמדה חד־משמעית שבמקביל לתמרון, היה צריך לקום בעזה ממשל צבאי והכניסה לרצועה הייתה צריכה להיות מלווה במנגנון של המנהל האזרחי – שלוקח לידיו את המרכיבים האזרחיים שצריך לטפל בהם בזמן מלחמה, כמו מזון ומים, רפואה ובית".
ההחלטה לא לטפל בסוגיית היום שאחרי בעזה, הנחתה את נתניהו מהרגע הראשון למלחמה.
"הצבא היה זה שהתנגד התנגדות מוחלטת להקמת ממשל צבאי במקביל ללחימה. הוא הציג מציאות שתדרוש ממנו משאבים בלתי אפשריים, הן בכוח אדם והן בציוד ובמשאבים כלכליים, ולמעשה הבהיר לדרג המדיני שהוא לא יוכל לעמוד במטרה הזאת. אני חושב שזו תקלה. אף גוף אזרחי לא ייכנס בנעלי חמאס וינהל את הרצועה כל עוד חמאס נמצא שם. הגוף היחיד שנכון היה לעשות את זה הוא רק צה"ל, ונכון היה להביא אותו לכך".
מה אתה מציע לעשות היום עם עזה?
"הלחץ הצבאי על חמאס חייב להימשך. התמרון חייב לעלות בעוצמתו בצורה משמעותית, ומשך הזמן להשלמת כיבוש עזה מחדש צריך להיות קצר בהרבה ממה שאולי מציגים לציבור. אני מעריך אותו במספר שבועות".
מספר שבועות?
"אני חושב שאפשר להכריע את חמאס במספר שבועות. הוא נמצא במצוקה צבאית מאוד גדולה ולא מנצלים את מצבו בכדי להפעיל עליו לחץ צבאי חזק מספיק. כיבוש הרצועה באופן מלא מחדש צריך להיות מלווה בהשלטת ממשל צבאי לפרק זמן מוגבל, שבמהלכו תצמח הנהגה פלסטינית חלופית שאיננה הרשות הפלסטינית שהיא חמאסית לא פחות מחמאס, או מתוך הרצועה או בסיוע ובשיתוף פעולה עם מדינות ערביות מתונות שיסכימו להיות חלק מהתהליך".
חמאס השתלט על כספי ומשאיות הסיוע, יש לו מחסנים מלאים, הוא הצליח לגייס עוד 20 אלף מחבלים ומצויד במערכת מנהרות מבוצרת. איך אפשר להכריע אותו בתוך כמה שבועות?
"בכל יום שעובר חמאס מצליח להשתקם, לכן לזמן יש משמעות מאוד גדולה. אם צה"ל יפעיל את תוכניתו הנוכחית הקיימת, תוכנית שמוביל הרמטכ"ל אייל זמיר לכיבוש מלא של רצועת עזה בהיקף כוחות גדול עם הפעלת אש מסיבית, אין סיכוי שחמאס יחזיק מעמד, לא מעל הקרקע ולא מתחת הקרקע. זה לא אומר שמשמידים את החמאסניק האחרון, אבל זה כן אומר שמשמידים את יכולות הלחימה שלו. ברור שלאחר מכן, במסגרת השליטה הצבאית בעזה, יימשך פירוק התשתיות, אבל זה יקרה ללא התנגדות חמאס ובתנאי שבמקביל יילקחו ממנו הסמכויות השלטוניות. רק מצב כזה יאפשר לקדם את חזונו של הנשיא טראמפ".
והחטופים, מה יהא עליהם?
"אני מאמין שרק לחץ צבאי מהסוג הזה יגדיל את הסיכוי להחזרת החטופים. החזרת החטופים היא מטרת מלחמה עליונה מוסרית וערכית של מדינה שהפקירה את תושביה, ואני לא חושב שיש מישהו במדינת ישראל שלא רוצה שהחטופים יחזרו הביתה".
סמוטריץ' ובן גביר אומרים בפה מלא שאם החטופים ישובו במסגרת עסקה הם יפרקו את הממשלה וילכו לבחירות, גם אורית סטרוק אומרת דברים דומים.
"לא ניתן ללכת בדרך העסקה שחמאס התווה לנו. זה היה אסון שכולנו היינו מצטערים עליו. חמאס דורש הפסקה מוחלטת של המלחמה שתגובה בערבויות בינלאומיות, נסיגה מלאה של צה"ל מעזה והשארתו בשלטון בתמורה להשבת החטופים. גם אז אני לא מאמין שהוא היה מחזיר את כולם, אבל גם אם זה היה קורה, במקום שנגיע להכרעת חמאס, חמאס היה מכריע אותנו".
האם החובה המוסרית של המדינה לחטופיה לא מצדיקה את הפסקת המלחמה, השבת החטופים ולאחר מכן המשך הניסיונות למיטוט חמאס?
"האמירה שבתמורה לחטופים צריך להפסיק את המלחמה, ואחר כך כבר תימצא הדרך להמשיך אותה, היא חלולה ומסוכנת. אמר ראש הממשלה בקולו, העולם לא ייתן למדינת ישראל לפתוח מחדש במלחמה אחרי שהוא יסיים אותה בהסכם. ולכן המשמעות היא השארת חמאס על כנו. מי שמעלה על דעתו שבסוף המלחמה הנוכחית האויב הנאצי הרצחני, שאנס ורצח ושרף וחטף את מיטב בנינו יישאר על כנו ברצועת עזה, מאמין בטירוף מערכות מוחלט".
אז מה יהיה על החטופים?
"אני מאמין שאם נגביר את הלחץ על חמאס, הוא יגיע להסכם כזה שבמסגרתו הוא יתפרק מנשקו ויסכים להגלות את ממשלתו מעזה. זו הדרך הנכונה להחזיר את החטופים הביתה".
אתה באמת מאמין שחמאס יסכים להתפרק מנשקו ולהגלות את עצמו? וגם אם תהיה אופציה כזו, לא יישארו חטופים חיים לשחרר.
"הניסיון מלמד שמה שהחזיר את מרבית החטופים עד כה היה לחץ צבאי".
לחץ צבאי דורש חיילים ואנשי מילואים. אחרי שנה וחצי של לחימה רובם מותשים וגם מתוסכלים מהעובדה שהממשלה מקדמת בזמן מלחמה חוק השתמטות מגיוס לאוכלוסייה גדלה והולכת.
"צה"ל הוא צבא העם. רעיון צבא העם אומר שמדינה שנלחמת על עצם קיומה אינה יכולה להילחם באמצעות סקטור, חזק ככל שיהיה. החברה מגייסת את כולם על מנת להגן על עצמה. מכאן נובעת עמדתי שכולם צריכים לשרת או בצבא או במסגרת חלופית שתתרום לביטחון המדינה. חייבים להרחיב את שורות צה"ל גם לחרדים ולמצוא את הפתרונות לעשות את זה בצורה של תהליך מוסכם. לקבוע שמי שלא לומד תורה צריך לשרת בצה"ל או בשירות לאומי".
איך אתה מסביר את העובדה שכרגע, בעיצומה של המלחמה, קורה בדיוק ההפך בחסות ובעידוד הממשלה?
"מניסיוני כמפקד זרוע היבשה, מי שלא רוצה לשרת בצבא מוצא את הדרך להתחמק. אני מעדיף גיוס גם אם יהיה טיפה יותר איטי, שיבוא מתוך הסכמה. אני מאמין ומצפה מההנהגה החרדית להבין את גודל השעה".
זו לא ציפייה נאיבית? שנה וחצי של לחימה עצימה לא הובילה את ההנהגה החרדית להבנה הזאת.
"אני מצפה מהממשלה שתקדם חוק גיוס שיביא לכך שמרבית החרדים ילכו לצבא. השנה וחצי האחרונות העמידו אותנו בפני מציאות שלא הכרנו. זוהי מלחמה ארוכה בניגוד לתפיסת המלחמה של צה"ל שדוגלת בהכרעות מהירות, וחייבים למלא את השורות".
מה דעתך על הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי?
"להרצי הלוי זכויות רבות והישגים גדולים כלוחם, כמפקד וכחבר המטה הכללי בצה"ל. עם זאת, כישלונו כרמטכ"ל ב־7 באוקטובר הוא נורא. אחריותו למחדל הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל ולאסון הפקרת תושבי העוטף והטבח שביצע בהם חמאס, לא ניתנת לכפרה ולסליחה. במהלך המלחמה הרצי הוביל את צה"ל להישגים גדולים בזירות השונות, אבל נכשל בהשגת מטרות המערכה בעזה. לחימת הכוחות במהלך התמרון בעזה, ברמה הטקטית, הייתה ועודנה הרואית. היכולת המבצעית, הקרב המשולב ושיתוף הפעולה הבין־זרועי והבין־ארגוני, הן מעל הקרקע והן במרחב התת־קרקעי, עוד יילמדו בקרב צבאות העולם כולו.
"רוח הקרב ומסירות הנפש הם פרק נוסף של גבורת דור הלוחמים של עם ישראל שעולה על קודמיו. עם זאת, אסטרטגיית הלחימה שנקבעה והובלה על ידו עם המטה הכללי של אוקטובר 2023, נכשלה. אין שום הסבר לעובדה שלאחר שנה וחצי של לחימה רצועת עזה לא נכבשה וחמאס לא הוכרע. בכך, בין השאר, תדון ועדת החקירה הממלכתית, לכשתוקם. טוב עשה הלוי שמימש את אחריותו לחרפת 7 באוקטובר והתפטר, גם אם מאוחר משהיה צריך".
והרמטכ"ל הנוכחי אייל זמיר?
"לזמיר יש אתגרים שלא היו לאף רמטכ"ל לפניו. הוא מקבל צבא שנמצא במשבר חמור. עליו לבנות מחדש את האמון שהתרסק כמעט לחלוטין בתוך צה"ל כלפי המטכ"ל ואת אמון החברה והציבור בצה"ל. הוא צריך לבנות מחדש את אתוס ההכרעה והניצחון ולהכין את צה"ל להכרעת חמאס ולהשמדת הגרעין האיראני. בנוסף, עליו להבטיח צבא שהפוליטיקה לא חודרת לשורותיו, מדינה שיש לה צבא ולא ההפך. אני מאוד מאמין בו ובוטח בצה"ל בראשותו".
ומה עמדתך בסוגיית הסיוע ההומניטרי?
"לישראל יש ארבעה מנופי לחץ על חמאס. הראשון – הלחימה, שצריך להעצים דרמטית ולקצוב אותה בזמן מבצעי כדי לשחרר את החברה הישראלית מהרבה סימני שאלה, כולל בחירות. השני – הסיוע ההומניטרי. לאורך המלחמה, בעיקר בגלל מדיניות ארה"ב בעידן ביידן וגם בגלל התפיסה שהובילו הרמטכ"ל ושר הביטחון הקודמים, הסיוע שנכנס לעזה הועבר באופן ישיר לחמאס.
"זה דבר בלתי נתפס: אנחנו נלחמים מצד אחד באויב אכזר, ומצד שני נותנים לו את מיטב התנאים להמשיך ולחיות ולהילחם בנו. המנוף הזה מופעל בתקופה האחרונה בעידן שר הביטחון והרמטכ"ל החדשים בצורה הרבה יותר נכונה. הוא הופסק כמעט לחלוטין. ואני מאוד מקווה שהוא לא ייפתח מחדש עד שיחזירו את החטופים. המנוף השלישי הוא תפיסת שטחים – חמאס צריך לשלם באיבוד אדמות של עזה לטובת מדינת ישראל שלא יוחזרו. והרביעי הוא שיקום עזה כמנוף שקובע שלא יתקיים תהליך שיקום עזה כל עוד חמאס מחזיק בנשק ושולט ברצועה".
שר הביטחון כ"ץ אישר בשבוע שעבר שישראל נערכת להשיב את הסיוע ההומניטרי לעזה.
"הוא תיקן את אמירתו והתחייב שהסיוע ההומניטרי לא יחזור לעזה כל עוד החטופים לא ישובו".
ומה לגבי האוכלוסייה האזרחית בעזה? ישראל מסוגלת להרשות לעצמה ילדים ונשים גוססים מרעב ברחובות עזה?
"קשה לי להבחין בין אזרח עזתי שאיננו חמאסניק לבין אזרח שהוא טרוריסט. עזה היא חמאס וחמאס היא עזה. תכלית עצירת הסיוע ההומניטרי היא לא לפגוע באזרחים שאינם חלק מחמאס אם יש כאלה, אלא כדי למנוע את העברתו לארגון הטרור. עצירת הסיוע תוציא את האזרחים מבתיהם כדי למחות נגד האסון שחמאס המיט על ראשם".
מה דעתך על חזון טראמפ לרצועת עזה?
"מעולם לא היה בן ברית כל כך טוב למדינת ישראל כמו הנשיא טראמפ. זהו נשיא שמזדהה עם העם בישראל ועם זכותו לחיות בארצו בביטחון, והוא תורם לביטחונה של ישראל כמו שלא היה אף נשיא אמריקאי בעבר. חזון טראמפ לרצועת עזה בעיניי הוא לא פחות מאשר אירוע בקנה מידה היסטורי, טקטוני, אפילו תנ"כי".
יש לו היתכנות?
"העזתים רשומים כפליטים באו"ם אבל הם אינם פליטים, ולכן מקומם אינו בארץ ישראל אלא במקום אחר שיהיה להם בו טוב. טראמפ מבטא בחזונו את זכות השיבה, אבל אם אין פליטים אין זכות שיבה, וממילא מתבטל הצורך האידיאולוגי של הפלסטינים בהקמת מדינה פלסטינית. אני מעז לומר שטראמפ מטיל ספק בעצם קיומו של עם פלסטיני".
ולגופו של החזון?
"אחד המהלכים שעושה צה"ל במסגרת התמרון יכול לשרת את מימושו של הרעיון הזה. מדובר בהקמת ציר פילדלפי צפון. כשנפגשתי עם ראש הממשלה במהלך המלחמה, שמעתי ממנו שהוא מבין שחייבים לכבוש את רפיח ופילדלפי, אבל מערכת הביטחון עשתה כל שלאל ידה כדי לא לקיים את המהלך הזה. לכן הצעתי לו חלופה של הקמת פילדלפי צפון, שמאפשר מרחב שמבטיח את המשך פירוזה של הרצועה. אבל בין פילדלפי צפון למקורי, רפיח הופכת לעיר מקלט. לעיר הזו יועברו הפלסטינים שיידרשו לצאת ממקום מושבם במסגרת התמרון הצה"לי, וממנה לא תהיה להם דרך חזרה אלא רק מחוץ לרצועה ברוח חזונו של טראמפ".
בניגוד לאינטרס הישראלי, טראמפ העדיף לבחור באופציה הדיפלומטית בנושא הגרעין.
"איראן גרעינית היא איום קיומי למדינת ישראל. העמדה שלי היא חד־משמעית: ישראל חייבת להבטיח שלא תהיה איראן גרעינית דרך שתי אפשרויות בלבד – או השמדת הגרעין כולו לרבות האורניום המועשר והשמדה של הטיל הבליסטי שיישא את הנשק הגרעיני במסגרת הסכם, או באמצעות התקפה צבאית ישירה על מתקני הגרעין".
ברור לך שאין סיכוי שאיראן תחתום על הסכם כזה.
"לכן הדרך היחידה היא התקפה גרעינית ישירה. נכון שטראמפ מעדיף הסכם גם אם הוא נחות מהסכם לוב, אבל הסכם כזה לא יבטיח הגנה לישראל, ולכן ישראל תצטרך להתעקש על זכותה להבטיח את קיומה באמצעות תקיפה ישירה של הגרעין. אני מאמין שארה"ב תתמוך במהלך כזה ואף תסייע ותתאם מאחורי הקלעים. גם פה מדובר בחלון הזדמנויות של שבועות אחדים בלבד".
ביום שבו שוחחנו, התפרסמו תצהירי ראש השב"כ רונן בר והכו בהלם מדינה שלמה. הציבור נחלק לשניים: מי שראה בגילוים עדות מטרידה לניסיונו של ראש הממשלה נתניהו להפוך את ראש השב"כ לחותמת גומי אישית בשירות בני משפחתו, ומי שראה במסמכים ניסיון של בר להתחמק מלפנות את כיסאו. רון־טל שייך לחצי השני.
"לראש השב"כ כמפקד השב"כ אחריות ישירה ודרמטית על מחדל 7 באוקטובר", הוא מצהיר. "גם על עצם פעולות הארגון וגם על ההתנהלות שלו עצמו בליל 6 באוקטובר ובשנים שקדמו ל־7 באוקטובר. לא ייתכן שבכל יום ויום נכנסו לישראל מעזה עשרות אלפי עובדים ולא ניתן היה לגייס עשרות סוכנים בכדי שאחד מהם לפחות ירים טלפון ברגע הקובע ויגלה את מה שהתחולל ב־7 באוקטובר. זהו מחדל שגובל ברשלנות".
מה דעתך על מה שנאמר בתצהיר?
"התצהיר של ראש השב"כ לבג"ץ מדגיש את חוסר האמון המוחלט בינו לבין ראש הממשלה ואת הסלידה ההדדית ביניהם. לתצהיר אין בעיניי חשיבות תחקירית. זהו מסמך משפטי שתפקידו להגן על ראש השב"כ במחלוקת המשפטית".
לדעתך על רונן בר להתפטר?
"חד־משמעית. לא ייתכן שבעיצומה של מלחמה קיומית יתקיימו יחסים של חוסר אמון בין ראש הממשלה לראש השב"כ. אי אפשר להתנהל ככה. כשהיה חוסר אמון בין ראש הממשלה לשר הביטחון, שר הביטחון פוטר וכך גם נהגו הרמטכ"ל וראש אמ"ן. אחיזה של ראש השב"כ בתפקידו לאורך כל כך הרבה זמן באצטלה של שמירה על הדמוקרטיה – עושה בדיוק את ההפך. המשך כהונתו של בר פוגע פגיעה אנושה, פנימית, בשב"כ, ארגון עם לוחמים עזי נפש ומסורים, המשוועים לריפויו".
עד שבר פתח בחקירת מעורבות קטאר בלשכת ראש הממשלה, ראש הממשלה הביע אמון מלא בבר, ואף שלח אותו כנציגו בעסקאות החטופים. ברגע שבר החל לחקור, נתניהו איבד אמון ודרש את פיטוריו. זה לא נשמע לך בעייתי?
"קטאר איננה מדינת אויב. מצד שני, היא מדינה תומכת טרור שתומכת בחמאס, היא גם איננה מתווכת הוגנת. יש לי ביקורת קשה על כל מי שעשה עסקים עם קטאר, וזה נכון לא רק לגבי עובדי לשכת ראש הממשלה אלא גם לגנרלים בדימוס רבים במדינת ישראל שאם שמותיהם יתפרסמו, השערות יסמרו. האם צריך לחקור את פרשת קטארגייט? התשובה היא כן. האם החקירה צריכה למנוע מהלך מתבקש של פיטורי ראש השב"כ? התשובה היא לא".
אם נתניהו ימנה את מחליפו של בר, כיצד המחליף יוכל לחקור את נתניהו ביושר שעה שהוא חייב לו את המינוי?
"מינוי ראש שב"כ הוא מינוי של ממשלת ישראל. ראש שב"כ איננו משרת אמון".
מדוע לדעתך לא קמה עדיין ועדת חקירה ממלכתית?
"חייבת לקום ועדת חקירה ממלכתית, ובתנאי שתהיה הסכמה רחבה בציבור על הרכבה. ולכן החוכמה תהיה לבחור בשיתוף פעולה יושב ראש לוועדה הזאת, ואת ההרכב שיביא לידי ביטוי את ההסכמה הרחבה שבלעדיה לוועדה יהיה קשה מאוד לתפקד".
שנה וחצי הן די והותר זמן לחפש נציגים שיהיו מקובלים על כלל הציבור.
"אני חושב שנתניהו חושש מוועדה שתוקם על ידי נשיא העליון הנוכחי. זה לא סוד שיש מחלוקת גדולה בין הממשלה לבין נשיא בית המשפט העליון. לכן לדעתי הממשלה לא תוכל לקבל הרכב של ועדה שייקבע על ידי נשיא העליון".
אבל מה לעשות, החוק קובע שוועדת חקירה ממלכתית נקבעת על ידי נשיא העליון.
"אפשר לתקן את החוק".
רון־טל נשוי ואב לשבעה. בשנים האחרונות כיהן כיו"ר חברת נמלי ישראל, יו"ר חברת החשמל וכיו"ר מגדל חברה לביטוח. עם סיום כהונתו של מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, שקל ראש הממשלה נתניהו למנותו למפכ"ל המשטרה.
ביוני 2024 הודיע נתניהו על מינויו של רון־טל ליו"ר מנהלת תקומה העוסקת בשיקום תושבי העוטף שנפגעו במלחמה. חמישה חודשים לאחר מכן הודיע רון־טל לנתניהו שהוא מוותר על המינוי. "הסכמתי להתנדב מתוך תחושה של שליחות גדולה כדי לסייע בריפוי הפצע הנורא של טבח 7 באוקטובר", הוא אומר היום.
"אבל אז התברר שהסכם ניגוד העניינים שנעשה על ידי המערכת המשפטית לא היה מאפשר לי להביא לידי מימוש את תוכניותיי הכלכליות והיה פוגע גם בזכויות הכלכליות של בני משפחתי. חשוב לי להגיד שהייתי מוכן אז ואני מוכן גם היום לעשות את התפקיד בלי תמורה של שקל אחד. אבל זה היה בתנאי שיחולו מגבלות מאוד חמורות על היכולת של בני משפחתי לפעול את פעולותיהם העסקיות. אני חושב שהמערכת המשפטית עשתה טעות שלא ייצרה גמישות גדולה יותר לכל מי שמוכן להתנדב לתפקידים לאומיים. במקום שתעודד אנשים טובים להגיע לתפקידים החיוניים האלה, היא מרחיקה אותם".
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.
