
אז מאי בחרה בלק ג'ל לה ולשתי דיירות על פני מים חמים למקלחות של שאר דיירי הבית? ובכן, כבר בתורה כתוב "לפני עיוור לא תיתן מכשול", אבל האמת היא שמאי ממש לא לוקה בעיוורון – אלא בתחושת "עליתם לי" קשה משאר הדיירים. למעשה, "האח" אפילו לא היה צריך להתאמץ במיוחד: הוא הציע שלושת רבעי שעה של כיף עם מומחית אקריל למישהי שמרגישה עירומה בלי הציפורניים שלה – וזה הספיק כדי לגרום לה לזרוק את כולם מתחת לדוד החשמלי. הוא היה יכול להציע למאי אופציות הרבה פחות מפתות ולקבל בדיוק את אותה התוצאה. מאי, את יכולה לבחור בין טיפול שיננית פלוס סתימה או מים חמים לדיירים; ללכת למשרד הפנים בלי תור או מים חמים לדיירים; למצוא חנות שמוכרת בובת לאבובו בפחות ממאה שקל או… נו, הבנתם.
והאמת? קשה לשפוט אותה. תאהבו או תשנאו אותה – בשבועיים האחרונים מאי נושאת את העונה הזו על כתפיה כמעט לבדה. אין כמעט קו עלילה שלא עובר דרכה: מה"תחקירים" סביב קריירת הדוגמנות שלה, דרך השאלות על העבר הרומנטי עם חן, הפלרטוטים עם איסקוב והמתח מול תרצה, ועד הניסיונות להבין מי בכלל החברים שלה בבית (אם יש כאלה). מאי פשוט תמיד בפה של מישהו.
בניגוד למאור ברוכמן, שהובילה את חלקה הראשון של העונה כמעט לבד אך נותרה דמות חד-ממדית (ואני כותב את זה כשהיא כבר מחוץ לבית, וייתכן שתבחר להרים טלפון ולהטיח בי סשן עלבונות), מאי היא דמות הרבה יותר מורכבת – ובעיקר כזו שמשדרת תחושת אותנטיות. כן, גם אם לפעמים היא לא מדייקת בעובדות. היא אישה צעירה שלא צריכה לדבר שוב ושוב על הטראומות שלה כדי שנזהה את ההשפעות שלהן על ההתנהגות שלה. היא רגישה מאוד למה שחושבים עליה, מתמודדת עם לחץ, ובעיקר – כמו רבים מאיתנו – אומרת שטויות, ומתחרטת עליהן מיד כשהן יוצאות לה מהפה.
אני לא טוען שמאי היא דמות מושלמת. רחוק מזה. אבל בעונה שמאוכלסת בדמויות קריקטוריות מדי (שלקה), אגרסיביות מדי (איסקוב), או פשוט בלתי זכירות (אהמ, אנה?) – יש במאי הרבה ערך מוסף.
Source link