על רקע פרסום מכתבי מחאה של לוחמי מילואים, קצינים ובוגרי יחידות עילית, הקוראים להפסקת הלחימה בעזה ולהחזרת החטופים בכל מחיר, “מעריב” שוחח עם ד”ר עפר גרוזברד – פסיכולוג קליני בעל אוריינטציה פסיכואנליטית, לשעבר יועץ באמ”ן, חבר תנועת “מבטחי – ישראל”, ומחבר הספר “סופה של מדינת ישראל?!” (ידיעות ספרים). גרוזברד יוצא נגד רוח המכתבים, ומזמין את חותמיהם להביט פנימה ולשאול את עצמם – מה באמת עומד מאחורי ההתנגדות שלהם?

"התחושה הראשונה שלי היא דווקא של הזדהות", אומר גרוזברד. "ראשית גילוי נאות: אני מבין אתכם, לא רק מבין אתכם גם הסכמתי אתכם במידה מסוימת בתקופות עבר – בעיקר בשתיקה. הבנתי את תחושתכם שגוזלים לכם את הדמוקרטיה, שאלה שם בימין עושים במדינה כבתוך שלהם ושוחטים את כל הפרות הקדושות שלנו – בית המשפט, התקשורת ועוד".

"אבל כפסיכולוג קליני באוריינטציה פסיכואנליטית", ממשיך גרוזברד, "אני מחויב לבדוק גם את תחושותיי ובעיקר את הלא מודע שלי. מה אני מתקשה לראות? במה אני מתקשה להודות? אז באו נבדוק זאת יחדיו".

לדבריו, "יש לנו תיעוב אם לא שנאה לביבי ולשותפיו הקיצוניים. בוא נודה באמת הפשוטה הזאת. זה לא התוכן של דבריהם או אפילו מעשיהם אלא יותר הדרך והסגנון. אנו לא סובלים התלהמות, אנו לא סובלים דמגוגיה ודיבור בפתוס. זהו סגנון דיבור שאנו חשים שהוא לועג לאינטליגנציה שלנו".

הוא מוסיף: "אנו מעדיפים סגנון דיבור מינורי ורומנטי יותר מאשר דרמטי שפונה ל’אני’ שלנו ולא ל’אנחנו’, לעם היהודי ולקבוצה. אמנם ביבי פונה לרגש הלאומי שלנו אבל הוא עושה זאת ב’אני ואני ואני…’. גם הנרקיסיסטיות הזאת היא לא נסבלת עבורנו. אנו מעדיפים את כל אחד ממנהיגי השמאל שפונה אלינו בגובה העיניים ובעיקר אומר את האמת שהוא מאמין בה באופן הגיוני ומסודר".

ד”ר גרוזברד מציע תרגיל מחשבתי: "בואו ננסה לדמיין שהשמאל בשלטון והוא בוחר לא לסגת מעזה, להמשיך את המלחמה ולנסות לשחרר את החטופים בכוח. האם היינו מתנגדים למהלכיו? הרי כבר נאמר שהשמאל יכול לצאת למלחמה והימין לעשות שלום ואנו גם יודעים שאין הבדל אמיתי בין שמאל לימין זולת האופן שבו הם מציגים את עמדותיהם".

“מהו הלא מודע האמיתי שלנו? במה אנו לא רוצים להודות?” הוא שואל ועונה: “שאנו מתקשים להתחבר ולקבל תרבות שהיא מסורתית קולקטיבית יותר, שבמשוואה יהודית ודמוקרטית מתחברת יותר ליהודית ושהיא על פי רוב גם מזרחית ומציבה את הלאום לעתים קרובות לפני הפרט. האמת הסטטיסטית הינה שרוב מחזיקי המשרות הבכירות לאורך השנים – בבית המשפט, בתקשורת, בביטחון ובכלכלה – נוטים יותר לשמאל ולמרכז. למה? משום שאנו משכילים יותר, ואמביציוזיים יותר בגלל שגדלנו בבתים שחינכו אותנו להישגיות ולא משום שאנו חכמים יותר".

“אבל דווקא האינטליגנציה שלנו מנעה מאתנו להבין את האויב ו’מסעודה’ משדרות הבינה אותו טוב מאתנו. אנו שנים השלנו את עצמנו במזרח תיכון חדש, באוסלו ובנסיגות בזמן שחלקים בימין התנגדו לכך. הם צדקו מאתנו למרות שאנו יותר משכילים ואולי דווקא בגלל זה".

לדבריו, "סתם עוד אמת כואבת – בן גביר לא אמר שחמאס מורתע. גם באמת הזאת צריך להודות גם אם אנחנו מתנגדים לכל נשימה מנשימותיו".

גרוזברד מתאר מצב שבו השמאל נאחז באמת שלו, אך שוכח את מורכבות המציאות: “אנו משוכנעים מאוד שלוקחים לנו את הדמוקרטיה, שהורסים לנו את המדינה. דרך אגב, היינו כבר בסרט הזה. זוכרים את בגין, יודעים מה אמר עליו בן גוריון ואיך כינו אותו? כדאי שלא תזכרו, זה לא נעים משום שהיום אנחנו מתגעגעים אליו אם לא מעריצים אותו".

“יש לנו התנגדות רגשית לא מודעת עמוקה לימין ולכל מה שהוא מייצג. אלא שאנו עוטפים התנגדות זאת בנימוקים רציונליים יפים. מי הבטיח לנו שיחזרו יותר חטופים בדרך שלנו? נכון, חלקנו מזדהים עד עמקי נשמתנו עם החטופים וזה נכון, טוב ויפה, אבל מי אמר שהזדהות עם הלאום שכולל חוסר רצון להיכנע לחמאס על כל המשתמע מכך לעתידנו באזור הוא פחות חשוב?!”.

ומה בכל זאת ההבדל המהותי?
"אנחנו אנשי המימוש העצמי וזכויות הפרט ואלה ‘ליכוד’ – קבוצה עם נטיות דתיות לעתים גם משיחיות שחשים את דופק האומה, חושבים באופן קבוצתי, חשים עצמם יהודים, ואילו אנו הישראלים פחות מתחברים לאופי הקבוצתי הזה".

גרוזברד מבקש לראות מעבר לקיטוב ולתוקפנות: "הגיע הזמן שנבין שהאופן שבו אנו חווים את מדינתנו איננו האופציה היחידה ובכל העולם יש קיטוב בין שמאל לימין. אצלנו הכל כמובן היסטרי וקיצוני יותר. גם בגטו ורשה אל מול פני ההשמדה שתי הקבוצות לא הצליחו לאחד כוחות – מה שחיבל בהתנגדות".

הוא מתנגד נחרצות למכתבי הסרבנות: “הסרבנות ומכתביהם האחרונים של אנשי מערכת הביטחון למיניהם פוגעים בביטחון הלאומי. אני אומר זאת כמומחה לחשיבה הערבית שכתב סדרה שלמה של ספרים בנושא" (סדרת ‘הצופן התרבותי’ בהוצאת אוניברסיטת בן גוריון).

"החולשה שלנו מדליקה אותם ומדרבנת לתקוף", הוא מדגיש. "אבל אנחנו הרי אנשי המערב המודרני שהאמת היא בית מקדשנו… (זכרו איך נקרא השמאל בעבר "אמת" לעומת "ליכוד") כיצד לא נצהיר על האמת שלנו בראש חוצות?! יש עוד אמת שכל כך קשה לנו להתחבר אליה…
נכון ביבי מוסיף שמן למדורה, מפלג ומשסה כל הזמן כשהוא מדבר על שמאל וימין. אבל האם מנהיגי השמאל מצליחים בכלל להתאחד ביניהם או שגם האגו שלהם מעביר אותם על דעתם?! נכון, יתכן שביבי עבר באופנים שונים על החוק, אפילו יתכן מאוד, אבל אנו שוב, אנשי ה"אמת", מעדיפים להוכיח שהוא כשל מאשר אחדות העם וטובת המדינה".

בסוף דבריו מציע גרוזברד פתרון: "לא יותר נכון עכשיו להקים ממשלת אחדות לאומית לשם גיוס החרדים וניצחון במלחמה? מה זה חשוב לכל הרוחות אם ביבי או מישהו אחר הוא ראש הממשלה?! כמובן שאז יהיה יותר קל להגיע להסכמות בנושא הרפורמה".

"הלא מודע של השמאל מתבטא בקושי אמיתי להבין צורת קיום אחרת, קולקטיבית, קבוצתית, שהשמאל בז לה ומתקשה מאוד להתחבר אליה. אם נחשוף לא מודע זה ונתחבר אליו נהיה הרבה פחות עוינים לימין ויותר מקבלים – זה צו השעה", סיכם.

לעמוד הפייסבוק של ד"ר עפר גרוזברד