על רקע פרסום מכתבי מחאה של לוחמי מילואים, קצינים ובוגרי יחידות עילית, הקוראים להפסקת הלחימה בעזה ולהחזרת החטופים בכל מחיר, “מעריב” שוחח עם ד”ר עפר גרוזברד – פסיכולוג קליני בעל אוריינטציה פסיכואנליטית, לשעבר יועץ באמ”ן, חבר תנועת “מבטחי – ישראל”, ומחבר הספר “סופה של מדינת ישראל?!” (ידיעות ספרים). גרוזברד יוצא נגד רוח המכתבים, ומזמין את חותמיהם להביט פנימה ולשאול את עצמם – מה באמת עומד מאחורי ההתנגדות שלהם?
"התחושה הראשונה שלי היא דווקא של הזדהות", אומר גרוזברד. "ראשית גילוי נאות: אני מבין אתכם, לא רק מבין אתכם גם הסכמתי אתכם במידה מסוימת בתקופות עבר – בעיקר בשתיקה. הבנתי את תחושתכם שגוזלים לכם את הדמוקרטיה, שאלה שם בימין עושים במדינה כבתוך שלהם ושוחטים את כל הפרות הקדושות שלנו – בית המשפט, התקשורת ועוד".
"אבל כפסיכולוג קליני באוריינטציה פסיכואנליטית", ממשיך גרוזברד, "אני מחויב לבדוק גם את תחושותיי ובעיקר את הלא מודע שלי. מה אני מתקשה לראות? במה אני מתקשה להודות? אז באו נבדוק זאת יחדיו".
לדבריו, "יש לנו תיעוב אם לא שנאה לביבי ולשותפיו הקיצוניים. בוא נודה באמת הפשוטה הזאת. זה לא התוכן של דבריהם או אפילו מעשיהם אלא יותר הדרך והסגנון. אנו לא סובלים התלהמות, אנו לא סובלים דמגוגיה ודיבור בפתוס. זהו סגנון דיבור שאנו חשים שהוא לועג לאינטליגנציה שלנו".
בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
הוא מוסיף: "אנו מעדיפים סגנון דיבור מינורי ורומנטי יותר מאשר דרמטי שפונה ל’אני’ שלנו ולא ל’אנחנו’, לעם היהודי ולקבוצה. אמנם ביבי פונה לרגש הלאומי שלנו אבל הוא עושה זאת ב’אני ואני ואני…’. גם הנרקיסיסטיות הזאת היא לא נסבלת עבורנו. אנו מעדיפים את כל אחד ממנהיגי השמאל שפונה אלינו בגובה העיניים ובעיקר אומר את האמת שהוא מאמין בה באופן הגיוני ומסודר".
ד”ר גרוזברד מציע תרגיל מחשבתי: "בואו ננסה לדמיין שהשמאל בשלטון והוא בוחר לא לסגת מעזה, להמשיך את המלחמה ולנסות לשחרר את החטופים בכוח. האם היינו מתנגדים למהלכיו? הרי כבר נאמר שהשמאל יכול לצאת למלחמה והימין לעשות שלום ואנו גם יודעים שאין הבדל אמיתי בין שמאל לימין זולת האופן שבו הם מציגים את עמדותיהם".
“מהו הלא מודע האמיתי שלנו? במה אנו לא רוצים להודות?” הוא שואל ועונה: “שאנו מתקשים להתחבר ולקבל תרבות שהיא מסורתית קולקטיבית יותר, שבמשוואה יהודית ודמוקרטית מתחברת יותר ליהודית ושהיא על פי רוב גם מזרחית ומציבה את הלאום לעתים קרובות לפני הפרט. האמת הסטטיסטית הינה שרוב מחזיקי המשרות הבכירות לאורך השנים – בבית המשפט, בתקשורת, בביטחון ובכלכלה – נוטים יותר לשמאל ולמרכז. למה? משום שאנו משכילים יותר, ואמביציוזיים יותר בגלל שגדלנו בבתים שחינכו אותנו להישגיות ולא משום שאנו חכמים יותר".
“אבל דווקא האינטליגנציה שלנו מנעה מאתנו להבין את האויב ו’מסעודה’ משדרות הבינה אותו טוב מאתנו. אנו שנים השלנו את עצמנו במזרח תיכון חדש, באוסלו ובנסיגות בזמן שחלקים בימין התנגדו לכך. הם צדקו מאתנו למרות שאנו יותר משכילים ואולי דווקא בגלל זה".
טנדר עם מחבלי חמאס בשדרות (צילום: צילום מסך)
לדבריו, "סתם עוד אמת כואבת – בן גביר לא אמר שחמאס מורתע. גם באמת הזאת צריך להודות גם אם אנחנו מתנגדים לכל נשימה מנשימותיו".
גרוזברד מתאר מצב שבו השמאל נאחז באמת שלו, אך שוכח את מורכבות המציאות: “אנו משוכנעים מאוד שלוקחים לנו את הדמוקרטיה, שהורסים לנו את המדינה. דרך אגב, היינו כבר בסרט הזה. זוכרים את בגין, יודעים מה אמר עליו בן גוריון ואיך כינו אותו? כדאי שלא תזכרו, זה לא נעים משום שהיום אנחנו מתגעגעים אליו אם לא מעריצים אותו".
“יש לנו התנגדות רגשית לא מודעת עמוקה לימין ולכל מה שהוא מייצג. אלא שאנו עוטפים התנגדות זאת בנימוקים רציונליים יפים. מי הבטיח לנו שיחזרו יותר חטופים בדרך שלנו? נכון, חלקנו מזדהים עד עמקי נשמתנו עם החטופים וזה נכון, טוב ויפה, אבל מי אמר שהזדהות עם הלאום שכולל חוסר רצון להיכנע לחמאס על כל המשתמע מכך לעתידנו באזור הוא פחות חשוב?!”.
ומה בכל זאת ההבדל המהותי? "אנחנו אנשי המימוש העצמי וזכויות הפרט ואלה ‘ליכוד’ – קבוצה עם נטיות דתיות לעתים גם משיחיות שחשים את דופק האומה, חושבים באופן קבוצתי, חשים עצמם יהודים, ואילו אנו הישראלים פחות מתחברים לאופי הקבוצתי הזה".
גרוזברד מבקש לראות מעבר לקיטוב ולתוקפנות: "הגיע הזמן שנבין שהאופן שבו אנו חווים את מדינתנו איננו האופציה היחידה ובכל העולם יש קיטוב בין שמאל לימין. אצלנו הכל כמובן היסטרי וקיצוני יותר. גם בגטו ורשה אל מול פני ההשמדה שתי הקבוצות לא הצליחו לאחד כוחות – מה שחיבל בהתנגדות".
הוא מתנגד נחרצות למכתבי הסרבנות: “הסרבנות ומכתביהם האחרונים של אנשי מערכת הביטחון למיניהם פוגעים בביטחון הלאומי. אני אומר זאת כמומחה לחשיבה הערבית שכתב סדרה שלמה של ספרים בנושא" (סדרת ‘הצופן התרבותי’ בהוצאת אוניברסיטת בן גוריון).
"החולשה שלנו מדליקה אותם ומדרבנת לתקוף", הוא מדגיש. "אבל אנחנו הרי אנשי המערב המודרני שהאמת היא בית מקדשנו… (זכרו איך נקרא השמאל בעבר "אמת" לעומת "ליכוד") כיצד לא נצהיר על האמת שלנו בראש חוצות?! יש עוד אמת שכל כך קשה לנו להתחבר אליה… נכון ביבי מוסיף שמן למדורה, מפלג ומשסה כל הזמן כשהוא מדבר על שמאל וימין. אבל האם מנהיגי השמאל מצליחים בכלל להתאחד ביניהם או שגם האגו שלהם מעביר אותם על דעתם?! נכון, יתכן שביבי עבר באופנים שונים על החוק, אפילו יתכן מאוד, אבל אנו שוב, אנשי ה"אמת", מעדיפים להוכיח שהוא כשל מאשר אחדות העם וטובת המדינה".
בסוף דבריו מציע גרוזברד פתרון: "לא יותר נכון עכשיו להקים ממשלת אחדות לאומית לשם גיוס החרדים וניצחון במלחמה? מה זה חשוב לכל הרוחות אם ביבי או מישהו אחר הוא ראש הממשלה?! כמובן שאז יהיה יותר קל להגיע להסכמות בנושא הרפורמה".
"הלא מודע של השמאל מתבטא בקושי אמיתי להבין צורת קיום אחרת, קולקטיבית, קבוצתית, שהשמאל בז לה ומתקשה מאוד להתחבר אליה. אם נחשוף לא מודע זה ונתחבר אליו נהיה הרבה פחות עוינים לימין ויותר מקבלים – זה צו השעה", סיכם.
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.