בריאות
ד"ר איתי גל: מכת האלרגיות של האביב – אלה הטיפולים החדשים
הפריחה של האביב אולי מרהיבה לעין, אך עבור רבים היא גם מבשרת על עונה של סבל ממשי. כבר בתחילת אפריל מדווחים רופאי משפחה וילדים על עלייה חדה בפניות של מטופלים, הסובלים מתסמינים אלרגיים מגוונים — החל מנזלת, עיניים דומעות, פריחות בעור ושיעול טורדני, ועד לקוצר נשימה, חנק ואף אובדן הכרה. גל האלרגיות שמגיע מדי אביב הוא תוצאה של תגובת יתר של מערכת החיסון לחומרים שבדרך כלל אינם מזיקים. מערכת החיסון, שאמורה להגן על הגוף מפני חיידקים ווירוסים, מזהה בטעות אבקנים של צמחים, קרדית אבק הבית או מזונות מסוימים כגורם מסוכן – ומגיבה באופן מופרז.
במהלך התקף אלרגי משתחררים בגוף נוגדנים מסוג IgE אשר נקשרים לתאי מאסט – סוג של תאי דם לבנים. עם חשיפה חוזרת לאותו גורם אלרגני, התאים הללו משחררים היסטמין, חומר כימי שגורם להרחבת כלי הדם ולדליפת נוזלים. התוצאה: גודש באף, נפיחות, גירוי, דלקות מקומיות, ולעיתים גם תגובות סיסטמיות חמורות. בעוד שרבים סובלים מתסמינים קלים עד בינוניים, אצל אחרים האלרגיה עלולה להתפתח להתקף מסכן חיים – מצב המכונה אנפילקסיס.
האלרגיות הנפוצות ביותר בעונת האביב אינן דווקא לפרחים ססגוניים אלא לצמחים נפוצים מאוד במרחב הישראלי: דשא, ברוש, זית, ערער, פקאן וכתולית יהודה – כולם מפיצים אבקה באמצעות הרוח. חלקם, כמו הברוש, מתחילים להשיל את האבקה כבר בתחילת מרץ, וגורמים למיליוני גרגרי אבקה להתפזר באוויר ולהיקלט במערכות הנשימה של הרגישים. גם קרדית אבק הבית – יצור מיקרוסקופי החי בעיקר במזרנים, שטיחים וכריות – ממשיכה לטרוד את מנוחתנו לאורך כל עונות השנה, אך מתחזקת בעונות המעבר בשל עלייה בלחות.
מעבר לצמחים, קיימות גם אלרגיות שכיחות למזון. בישראל, האלרגיה לשומשום בולטת במיוחד, בשל השימוש הרב בטחינה ובמאפים המכילים שומשום. קיימת גם שכיחות של אלרגיה לביצים, לחלב, לאורז ולדגים. לעומת זאת, אלרגיה לבוטנים – הנפוצה בארצות הברית – נדירה יחסית בישראל, ייתכן בשל החשיפה המוקדמת לבמבה בקרב תינוקות, החשיפה שנמצאה כמגינה במחקרים רבים מפני התפתחות אלרגיה.
למרות המחשבה האינטואיטיבית, בית סטרילי מדי דווקא מגביר את הסיכון לפתח אלרגיות. מחקרים הראו כי חשיפה מוקדמת לחיידקים, בעיקר דרך מגע עם בעלי חיים, אחאים גדולים או סביבת חיים פחות מחוטאת, מחזקת את מערכת החיסון ומונעת התפתחות תגובת יתר אלרגית. לעומת זאת, בתים שמנוקים יתר על המידה, חיטוי תכוף של משטחים ושטיפת צעצועים ומוצצים באקונומיקה – תורמים דווקא לעלייה בשכיחות האלרגיה.
האבחון מתבצע באמצעות מספר שיטות. הנפוצה שבהן היא תבחיני עור – סדרת דקירות קלות ביד שעליהן מטפטפים חומרים אלרגניים. תגובה בעור, המתבטאת באודם ונפיחות מקומית, מעידה על אלרגיה. קיימת גם אפשרות לביצוע בדיקת דם מסוג RAST, שבודקת את הימצאות נוגדני IgE למגוון גורמים. כאשר קיימת אלרגיה נדירה במיוחד, מכינים תמצית ייעודית לבדיקה. בחלק מהמקרים האלרגיה מופיעה בילדות ונעלמת מעצמה, אך במקרים אחרים היא עלולה להחמיר עם הזמן.
הטיפול באלרגיה תלוי בחומרת התסמינים ובמנגנון הפעולה. לתסמינים קלים משתמשים בתרופות אנטי־היסטמיניות, כדוגמת פניסטיל, טלפסט ואריוס. תרופות אלו חוסמות את קולטני ההיסטמין בגוף, ומונעות את התסמינים הנגרמים מהפעלתם. לאחרונה באלרגיות קשות מאשרים רופאים להעלות את מינון ה"טלפסט", הכדור הפופולרי לאלרגיה במבוגרים, גם ל-3 ואף 4 פעמים ביממה לזמן קצר.
כשמדובר בנזלת אלרגית מתמשכת, נהוג להוסיף תרסיסים המכילים סטרואידים כמו אבאמיס, המפחיתים דלקת ובצקת בריריות האף. במקרים של אסתמה האלרגית – מחלה חסימתית של דרכי הנשימה – הטיפול מבוסס על משאפים כמו וונטולין להקלה מהירה, ופליקסוטייד להפחתת דלקת כרונית.
למי שסובל מאלרגיות קשות במיוחד, קיימת אפשרות לבצע טיפולי חיסון (דסנסיטיזציה). אלה כוללים הזרקה שבועית של מינונים קטנים של האלרגן לתוך הגוף, במשך תקופה של שנה עד שלוש שנים, כדי ללמד את מערכת החיסון להגיב אליו בצורה פחות עוצמתית. הטיפול נעשה בהשגחה רפואית בלבד, והוא מבוסס על חשיפה הדרגתית לחומר האלרגני עד ליצירת סבילות. בשנים האחרונות נכנסו גם טיפולים ביולוגיים חדישים, הכוללים נוגדן "מלאכותי" שנקשר לנוגדי האלרגיה בדם מסוג IgE ומונעים מהם לגרום לתגובה האלרגית. מדובר בזריקות שנלקחות אחת לחודש, ומעלימות באחוזים גבוהים את התסמינים.
הטיפול החשוב ביותר במצבי חירום אלרגיים הוא מזרק אפיפן. מדובר במזרק דמוי עט המכיל אדרנלין – חומר שמרחיב את דרכי האוויר, מכווץ כלי דם, מעלה לחץ דם ומאט את התגובה האלרגית. האפיפן ניתן לשימוש עצמי, ולעיתים קרובות מציל חיים. כיום מחויבים גם מוסדות ציבוריים, בתי ספר ומסעדות להחזיק מזרק כזה. חולי אלרגיה שכבר עברו תגובה חמורה בעבר מחויבים לשאת אותו איתם.
השימוש בו פשוט יחסית: תחילה יש להסיר את הניצרה הכחולה, ואז להצמיד את הקצה הכתום של המזרק לחלק החיצוני של הירך ולהפעיל לחץ עד הישמע קליק המעיד על הזרקה. יש להחזיק את המזרק לחוץ למשך שלוש שניות, ואז לעסות את המקום במשך עשר שניות נוספות. במידה ומדובר בילד, יש להחזיקו היטב כדי להבטיח שההזרקה תתבצע בצורה בטוחה ומדויקת.
סימני האזהרה שמחייבים התערבות מיידית כוללים פריחה נרחבת שמתפשטת במהירות, נפיחות בשפתיים או בלשון, קוצר נשימה, סחרחורת, שלשולים, הקאות, לחץ דם נמוך ואובדן הכרה. הופעת אחד מהסימנים הללו מחייבת הזעקת מד"א מיד בטלפון 101. יש להניח את הטלפון על רמקול ולהקשיב להנחיות, להביא את מזרק האפיפן ולהשתמש בו בהתאם להוראות. במקרה של אובדן הכרה – יש להתחיל בהחייאה.
התגובה האלרגית החמורה ביותר, אנפילקסיס, מערבת לרוב יותר ממערכת גוף אחת – כמו העור, מערכת הנשימה והלב – ומופיעה תוך דקות עד שעות מהחשיפה. לכן נדרש פינוי מיידי לחדר מיון על ידי צוות ניידת טיפול נמרץ. מתן אפיפן הוא טיפול ראשוני בלבד, אך המעקב והטיפול בבית החולים הכרחיים למניעת הישנות ההתקף.
ככל שידוע יותר בציבור על תסמיני אלרגיה, כך עולה המודעות לאבחון מוקדם ולנשיאת אפיפן. הורים לילדים אלרגיים נדרשים ליידע את צוותי החינוך ולוודא שהמזרק נגיש בכל זמן. למרות הסכנות, חשוב לזכור כי ניהול נכון של האלרגיה – על ידי הימנעות מגורמי הסיכון, שימוש בתרופות נשיאה של אפיפן במקרי חירום – מאפשר חיים תקינים לחלוטין.
רוב המים שמגיעים אלינו לברזים נובעים מהאדמה. אחד המאפיינים של מי תהום הוא מלחים, המוכרים גם בשם המהודר יותר – מינרלים. המינרלים הללו מומסים בתוך המים. בניגוד למזהמים רבים שעלולים לחדור למים, דווקא המינרלים לרוב אינם מזיקים, להיפך, חלקם אפילו חשוב לגוף שלנו. התהליך שעוברים מי השתייה לפני שהם מגיעים לברזים אינם משפיעים על תכולת המינרלים המומסים שבהם.
מים עם תכולת מינרלים גבוהה מכונים לעיתים קרובות "מים קשים". במהלך חימום והרתחה של המים יורדת המסיסות של מינרלים מסוימים ובסופו של התהליך הם מתגבשים למוצק על גבי תחתית הקומקום וגוף החימום.
אף שהם לא משפיעים על הבריאות, המשקעים הללו פוגעים לאורך זמן בגופי החימום ולכן כדאי לנקות אותם. זה נכון לגבי הקומקום, וזה נכון גם לגבי מכונות כביסה ומדיחי כלים.
גם הכרית שלכם כבר צהובה? על פי כתבה באתר החדשות האמריקאי USA Today – הגיע הזמן להיפרד ממנה. מומחים אומרים שכל השינוי בצבע הזההוא הצטברות של לכלוך שיכולה לגרום לבעיות בריאותיות בנשימה, בעור ובשינה. "הכריות הצהובות המסריחות הישנות האלה חושפות אתכם לאלרגנים ויוצרות קרקע פורייה לעובש", אמר ד"ר זכרי רובין, אלרגולוג ילדים באילינוי שצוטט בכתבה. "בנוסף, כשהכריות האלה מתבלות עם הזמן, הן לא נותנות לכם את סוג התמיכה לצוואר שאתם צריכים".
לשאלה למה התופעה הזו קוראת משיבה ד"ר לינדזי זובריצקי, רופאת עור במיסיסיפי שמצוטט גם היא בכתבה של USA Today: "הצטברות של שמן, לכלוך וזיעה מהשיער והעור שלכם לאורך זמן משאירה שאריות מלוכלכות על הכרית שגורמות לשינוי צבע". זובריצקי הוסיפה כי "הפנים שלכם גם מייצרות חומר שמנוני דביק שנקרא סבום ששומר על לחות העור. סבום שונה מזיעה, אבל הוא מצטבר על הכרית באותה מידה. ריר, איפור ומוצרי פנים אחרים, ושיער רטוב יכולים גם לגרום לכרית להצהיב".
"שינה על כרית צהובה במשך שנים יכולה להוביל להתפרצויות אקנה וסוגים אחרים של גירוי בעור כי הצטברות הלכלוך יכולה לסתום את הנקבוביות שלכם", הוסיפה זובריצקי בכתבה, "זה נכון במיוחד לאנשים עם אקזמה, רוזאצאה, אקנה קיימת או עור רגיש".
רובין בציטוט נוסף, יותר מוטרד מאלרגנים שמשגשגים בתוך הכריות הצהובות, בעיקר קרדיות אבק. "קרדיות אבק הן חרקים מיקרוסקופיים שאוהבים לאכול פתיתים זעירים של עור אנושי מת. כשאתם ישנים על כרית מלוכלכת, אתם כנראה נושמים את הצרכים שלהן או אותן, מה שיכול לגרום דלקת וגירוי בדרכי הנשימה" – דבר שלטענתו יכול להוות סכנה לאנשים הסובלים מבעיות נשימה ומחלות כמו אסתמה.
"מצבים מסוימים כמו אלרגיות, אקזמה ואסתמה מתלקחים בלוחות זמנים ייחודיים לפי השעה ביום, אבל בעיקר בלילה. אם יש לכם כרית מלוכלכת, אתם כנראה מחמירים את המצבים האלה עוד יותר כשאתם מנסים לנוח". אומר רובין בציטוט מהכתבה באתר בחדשות האמריקאי וזובריצקי הוסיפה: "הצעד הראשון בשמירה על כריות נקיות הוא להימנע משינה עליהן בלי ציפית".
איך לנקות ולחטא כריות כמו שצריך:
בסוף הכתבה, האתר USA Today מוסיף כמה טיפים לשמירה על כרית לבנה ונקייה, ומזכיר שלבסוף אין ברירה, כנראה צריך להחליף את הכרית.
- הסירו ציפיות ופזרו סודה לשתייה על הכרית כדי להפחית ריחות.
- שאבו את הסודה לשתייה אחרי לפחות 30 דקות.
- רססו על הכרית חומר חיטוי יעודי לבדים.
- שמו כריות באוויר הפתוח לכמה שעות כל שבועיים.
- כבסו כריות במכונה במחזור עדין כל שלושה חודשים, רצוי עם חומרי כביסה נטולי ריחות, בושם או צבעים.
- ייבשו באוויר לפני החלפת הציפית.
- החליפו את הכריות שלכם כל שנה עד שנתיים.
- הטיפים האלה שונים ותלויים בסוג הכרית שיש לכם, אז קראו את התוויות לפני כביסה.
אולי מפתיע, אבל ישראל ידועה כמעצמת מים – מדינה שמרבית מי השתייה שלה מגיעים מהתפלה. מדובר בהישג טכנולוגי מרשים, אך כזה שיש לו מחיר תזונתי. תהליך ההתפלה נועד להפוך מי ים מלוחים למים ראויים לשתייה ולשימוש חקלאי.
בישראל, מרבית ההתפלה נעשית בשיטה שנקראת אוסמוזה הפוכה שבה מים נדחפים בלחץ גבוה דרך קרום בררני (ממברנה) שמסנן מהם כמעט כל דבר: מלחים, חיידקים, מתכות כבדות – אבל גם מינרלים חיוניים לגוף.
כתוצאה מכך, המים שזורמים מהמתקנים דלים במיוחד ביוד, מגנזיום, סידן ומינרלים נוספים. אומנם חלק מהמרכיבים מוחזרים למים בתהליך של העשרה מלאכותית, אך יוד אינו אחד מהם. כך נוצר מצב שבו רוב האוכלוסייה בישראל צורכת מים כמעט חסרי יוד באופן קבוע, בלי לדעת, בלי להרגיש, ובלי לקבל על כך פיצוי תזונתי אחר.
ברבות ממדינות העולם המערבי – בארצות הברית, קנדה, ברזיל ורוב מדינות אירופה – הפתרון למחסור ביוד כבר מזמן מיושם: העשרת מלח – מוצר צריכה בסיסי – ביוד. יותר מ־120 מדינות מחייבות לזה, ו־88% מאוכלוסיית העולם צורכת מלח מיודד. בישראל, לעומת זאת, רק כ־5% מהציבור צורכים אותו. במקום מוצר בסיסי ונגיש, מלח מועשר ביוד נמכר לעיתים במחיר גבוה פי שלושה עד חמישה מזה של מלח רגיל.
בדיון שנערך בכנסת בדצמבר 2024 הוצגה הצעת חוק שמבקשת לתקן את האבסורד הזה: לקבוע שמחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל בפיקוח. ההצעה, שנתמכת על ידי משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי, נועדה לאפשר לכלל האוכלוסייה גישה למינרל חיוני, בלי קשר ליכולת הכלכלית. בפועל זה עוד לא קרה.
מחסור ביוד: הסכנות, השכיחות וההשלכות
היוד הוא מינרל חיוני שהגוף אינו מייצר בעצמו, ולכן יש לספק אותו דרך התזונה באופן יומיומי. הוא משמש חומר גלם בלעדי לייצור הורמוני בלוטת התריס (טירוקסין 4T וטריודותירונין 3T), אותם הורמונים שבלעדיהם כמעט אף מערכת בגוף לא פועלת כראוי.
בלוטת התריס אחראית על ויסות קצב חילוף החומרים, שמירה על טמפרטורת הגוף, רמות האנרגיה, תפקוד הלב, השרירים, מערכת העצבים וגם מצב הרוח. בתקופות רגישות כמו היריון, ינקות וילדות – פעילות תקינה של בלוטת התריס חיונית במיוחד להתפתחות תקינה של המוח ושל היכולות הקוגניטיביות.
חוסר קל ביוד עלול לגרום לעייפות בלתי מוסברת, ירידה בריכוז, עצירות, עור יבש, רגישות לקור, ירידה במצב הרוח ולעיתים אף לדיכאון. כאשר החוסר מתמשך ומחמיר, הוא עלול להוביל לתת־פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), לעיכוב בגדילה, להתפתחות זפק (הגדלה של הבלוטה) ולפגיעה קוגניטיבית – בעיקר בקרב תינוקות וילדים.
בהיריון, חוסר ביוד עלול להשפיע על העובר כבר מהשבועות הראשונים – לעיתים עוד לפני שהאם יודעת שהיא בהיריון – ולגרום לעיכוב בהתפתחות מערכת העצבים, לירידה ביכולות הלמידה והזיכרון, ואף לנזק בלתי הפיך למוח המתפתח.
למרות כל זאת, בישראל שיעור הצריכה של מלח מועשר ביוד נותר נמוך במיוחד, ורמות היוד שנמדדו באוכלוסייה, ובעיקר בקרב ילדים ונשים הרות, אינן עומדות בהמלצות ארגון הבריאות העולמי. הסכנה אינה מוחשית כמו כאב חד או חום גבוה, ולכן קל להתעלם ממנה. וזו בדיוק הבעיה: מדובר בחוסר שהוא “שקט", סמוי – אך כזה שעלול להותיר חותם ארוך טווח על הבריאות האישית ועל עתיד הדור הבא.
מה אתם יכולים לעשות כבר היום?
הדרך הפשוטה והנגישה ביותר להעלות את רמות היוד בגוף היא דרך התזונה. חשוב להבין שתכולת היוד במזון מושפעת מאופן הגידול, מאיכות הקרקע ומהזנת בעלי החיים.
מקורות עיקריים במזון ליוד:
• דגי ים: טונה, בקלה, מקרל וסלמון – עשירים יותר ביוד.
• מוצרי חלב (בעיקר חלב ניגר) וביצים – תכולת היוד משתנה, אך אלה מקורות זמינים ונפוצים.
• מלח שולחן או מלח גס מועשרים ביוד – הדרך היעילה והמדויקת ביותר להשלים חוסר. חשוב לבדוק את האריזה – לא כל מלח (ובטח לא מלח ים או הימלאיה) מכיל יוד.
• אצות ים – מקור עשיר במיוחד.
• תוספים – בהתאם לייעוץ רפואי, בעיקר לנשים הרות, מניקות או קבוצות סיכון, למשל אנשים עם מחלות של בלוטת התריס.
חשוב לזכור, יוד הוא מינרל חיוני, אך עודף שלו עלול להזיק. צריכה גבוהה במיוחד, בעיקר ממקורות מרוכזים כמו אצות ים מסוימות – למשל קלפ או קומבו – עלולה להביא לשיבוש בתפקוד בלוטת התריס.
אנשים בריאים לרוב מתמודדים היטב עם שינויים בצריכת יוד, זאת להבדיל מאוכלוסיות רגישות יותר, כמו אנשים עם מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס, נשים הרות, מניקות ותינוקות. במצבים כאלה, צריכה עודפת עלולה להוביל ליתר־פעילות של בלוטת התריס, או להפך – לתגובה של תת־פעילות. לכן גם כאשר בוחרים להוסיף יוד לתפריט, חשוב לעשות זאת באופן מבוקר, דרך מקורות מגוונים, ולפנות לייעוץ מקצועי במקרה של ספק.
פתרון לאומי לבעיה לאומית
נכון לשעת כתיבת שורות אלו, הצעת חוק לפיקוח על מחיר מלח מועשר ביוד ממתינה להתקדמות בכנסת. מטרת ההצעה כפולה: להפוך את המלח ל"מיודד" תרתי משמע, לא רק מבחינת היוד – אלא גם מבחינת המחיר. לפי ההצעה, שאותה יזמו חברי הכנסת ניסים ואטורי ואלי דלל, מחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל הנמצא בפיקוח. אם ההצעה תתקבל, היא עשויה להוביל לשינוי דרמטי בצריכה ובבריאות הציבור.
לא פחות חשובה היא ההסברה. רבים בציבור אינם מודעים לכך שרוב המלח הנמכר בישראל כלל אינו מועשר ביוד, ושצריכתו היומית קריטית לבריאות תקינה. כדי להגיע לשינוי אמיתי, לא די לסמן על המדף מלח “עם יוד", צריך גם שהציבור יידע על כך.
