טלוויזיה
דני קושמרו מספק את ראיית הזהב לבג"ץ לפיטורי ראש השב"כ רונן בר
אולפן שישי וחדשות 12, סיפקו אמש במהדורה את ראיית הזהב לבג"ץ בדיון על פיטורי ראש השב"כ רונן בר. בזמן שרה"מ מתעקש שהרצון לפטר את רונן בר קשור לכישלונו בשבעה באקוטובר, בניגוד מוחלט לתצהיר של בר, לפיו נתניהו בחר לפטרו לאחר שמיאן להשתמש בארגון לצרכיו הפרטיים של נתניהו ובעקבות חקירת קאטרגייט, הגיעו חדשות 12 ואספו ראיות של ממש. ראיות שיכולות לשמש את בג"ץ להכרעה אמיתית כי פיטורי רונן בר לא נעשו משיקולים ענייניים ומקצועיים.
דני קושמרו הציג גרף ובו נתונים שנאספו לאורך השנה וחצי האחרונות, על ביקורות וציוצים של הממשלה והעומד בראשה נתניהו נגד ראש השבכ רונן בר, הגרף מציג בצורה נחרצת וברורה כי פיטורי ראש השב"כ היו רק בגלל פרשת קאטרגייט. עד לאותה חשיפת הפרשה הגרף לא הציג כמעט אף ביקורת, והחל מאותה חשיפה מטלטלת שמתגלה כאחד האירועים החמורים בתולדות בטחון המדינה, הפונקציה מציגה זינוק חד מעלה בגרף כמו בססמוגרף שמתריע על רעידת אדמה חזקה שהגיעה בפתאומיות.
עכשיו זה כבר ברור כשמש, עד חקירת קאטרגייט אף אחד לא זכר את רונן בר ואף שר בממשלה לא צייץ נגדו או תקף אותו בישיבות הקבינט, ולראייה הגרף מציג כי כל הביקורת נולדה מיד אחרי חשיפת קאטרגייט. מסקרן לדעת האם בעקבות הגרף נתניהו ישנה את התצהיר שהוא צפוי להגיש מחר, איזה פייק ניוז הוא יביא מנגד או או איזה ספין חדש יעלה לסדר היום.
עוד באולפן, אחרי ההסתה המכוערת של נתניהו כנגד חדשות 12, בהצהרה המיוחדת שהעניק רה"מ בשבת שעברה צאת החג, קושמרו לא נשאר חייב ואתמול הוא נתן את ההצגה הכי טובה בעיר. לראשונה טוויסט בהגשה והפעם הוא לא רק דיווח בצורה עניינית את חדשות היום, אלא אימץ טון מלגלג, ציני ועוקצני כלפי הקואליציה והעומד בראשה, כאשר כל מילה שנייה היתה מכה מתחת לחגורה.
הערותיו העוקצניות של קושמרו על תפקוד הממשלה ושריה הכושלים, והטון שבו אמר את הדברים, יכלו לשעשע, משל היינו צופים בדיון בפרלמנט הבריטי שידוע בחילופי דברים מתובלים בהומור האנגלי הידוע, אולם אם זה לא היה עצוב כל כך כי בסופו של יום כי הבדיחה היא על חשבוננו, זה יכול היה אפילו להיות מצחיק. מסתמן כי אולפן שישי החליטו לאמץ את הסגנון ההומוריסטי של ינון מגל שנוהג לתדלק את מכונת הרעל בביקורת מכוערת הגובלת בדיבה, תחת כסות של הומור ציני ובידור.
הראשון בחבורה שחטף מנה גדושה של ביקורת עוקצנית, צינית ומלגלגת היה רון דרמר, שהוצג כלא יוצלח מוחלט שמונה להיות אחראי על החזרת החטופים שהשיג אפס הצלחות, ואם לשפוט לפי הופעותיו המעטות למשך שניות ספורות על המרקע, הוא נראה באמת כחושם אמיתי שנושא החטופים מעניין אותו כמו השלג דאשתקד, ואם הוא היה עובד תחת נשיא ארה"ב טראמפ בשפתו הלא ממלכתית היה לבטח מכנה אותו: a real putz.
קושמרו תהה בלגלוג משווע, אם האיש הזה בכלל קיים, כי יש כאלה שמתעקשים שכן, ולראייה סיפק על המרקע תמונות של האיש, על מנת שרק באמצעותן אנחנו הצופים, נשתכנע בקיומו. ציניות ולגלוג במיטבם, גם גיא פלג הוסיף את ביקורתו על האיש והזכיר שהוא גם מונה להיות השר לענייני ארה"ב, וכשל כישלון מחפיר, וההוכחה: ביקורו הלא מוצלח ואפילו המבזה של נתניהו בארה"ב, בה התבשר לראשונה שמעל ראשו, טראמפ הולך לנהל שיחות עם איראן, וגם שמע שהנשיא מאוהב קשות ב"ידיד" ישראל ארדואן התורכי, ולאו דווקא בו.
והמכות העוקצניות מתחת לחגורה, לא הסתיימו. גם בן גביר חטף מנה גדושה של לגלוג על האינסידנט המביך שלו בביקורו בארה"ב כאשר נשאל האם בכלל אכפת לו מהחטופים, והוא התבלבל ויצאה ממנו פליטת פה לגמרי פרוידיאנית "חס ושלום" ואז תיקן ל"חד וחלק". הייתי אמורה לשמוח לאידו על הבורות שגילה שכשר בממשלת ישראל הוא לא יודע להתבטא באנגלית ונאלץ להתקשקש ולהתבלבל בעברית, כי האיש הזה הוא לא בדיוק כוס התה שלי, אבל באמת ובתמים הובכתי בשבילו, כי הוא מייצג אותי שם, בארה"ב הרחוקה, כמו את כולנו, ומבייש גם אותנו.
ובאותו הקשר, קושמרו שמתגלה כציניקן גאון לא חסך שבטו ואת לשונו החדה כתער, גם מאשתו של בן גביר שלרגל ביקורו של בעלה בארה"ב, אמרה שהיא מרגישה כמו אשת מילואימניק. "מרגש", הגיב קושמרו בציניות.
פה, אני מודה, שכמעט נפלתי מהכיסא, כאשר קושמרו, הגיב לה בשפה עממית השגורה בפי כל: "איילה, נשמה (עם הדגשה על האות ש'): יש נשים שלא מקבלות את בעליהן המילואימניקים בחזרה". במילים אחרות, הם נופלים בקרבות אמיתיים בחזית המלחמה, שלא כמו בעלך, שלא יודע מה פירוש להיות במילואים ונופש על חשבנונו בביקור לא ברור במיאמי. ושוב חשבתי שאם זה לא היה כל כך עצוב, זה יכול היה להיות מצחיק.
קושמרו המשיך ותקף שחוץ מהמינוי הכושל של רון דרמר, המדינה נמצאת בידיים של שני שרים, שאחד מהם בכלל לא שירת בצבא, והשני, עשה שירות צבאי חלקי ומאוחר בגיל 28, ושרים אלה שמהווים רק 7 אחוזים מהפוליטיקה הישראלית הדגיש קושמרו, הם אלה שמנהלים את האירוע והמלחמה, כמו סמוטריץ' ששכח ש"דרך ארץ" קדמה לתורה", ועולב ברונן בר בישיבת הקבינט ומודיע שעליו ללכת לשירותים, במקום לשמוע את דבריו.
או אותו סמוטריץ', שאומר מבלי להתבייש, שהחזרת החטופים היא לא המטרה הכי חשובה, ואותו סמוטריץ' שמעז לעלוב גם ברמטכ"ל זמיר שבקושי קיבל כמה ימי חסד, והוא בעל עבר ביטחוני מפואר, בעוד סמוטריץ', על פי אברמוביץ', סידר לעצמו שירות חלקי בדרך "נכלולית ושפיפונית".
כמו שאמרתי, אם זה לא היה כל כך עצוב, זה יכול היה להיות מצחיק. ולא רק שזה לא מצחיק, זה מרתיח, מכיוון שסמוטריץ' הוא חלק מהקואליציה שתומכת בחוק ההשתמטות, אותו חוק שמעניק למגזר שלם את הביטחון שהוא לעולם לא יסכן את חייו בשדה הקרב וימשיך לשבת בבטחה בין קירות הישיבה וללמוד תורה, בעוד אחרים יקריבו את חייהם הצעירים עבורו.
מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
