נבחרת אורוגוואי פתחה את הקופה אמריקה בסטייל כשהביסה הלילה (בין ראשון לשני) 0:4 את נבחרת אקוואדור. כמיטב המסורת, הפרשנים ידברו על ברזיל, קולומביה זכתה לשבחים אחרי הניצחון על ארגנטינה, וכמובן שאסור לזלזל בצ'ילה שהרימה את הגביע בפעמיים האחרונות, אלא שהנבחרת של אוסקר טבארס הוכיחה שגם אותה צריך לספור, ועוד איך. שיאנית הזכיות, להזכירכם. עם אותו בסיס חזק מהמונדיאל ושחקנים טובים בכל עמדה – אל תתפלאו אם זו הנבחרת שתזכה בתואר.

המשחק דווקא החל עבורה ברגל שמאל, כמעט: אחרי פחות מדקה דייגו גודין רשם החזרת כדור אומללה לעבר השוער פרננדו מוסלרה שהצליח ברגע האחרון איכשהו למנוע מהחלוץ של אקוואדור לכבוש. ההמשך, לעומת זאת, היה אך ורק שלה: בדקה השישית ניקולס לודיירו כבש שער ענק כשעצר על החזה הרמה של לואיס סוארס מהאגף, נכנס לרחבה וסיים מהאוויר בסטייל, 0:1 לאורוגוואי שהגיעה ל-400 שערים בקופה אמריקה רק לארגנטינה (455) וברזיל (408) יותר שערים ממנה. כעבור ארבע דקות הוא עבר לתפקיד המבשל אבל השער של סוארס בנגיחה נפסל בשל התערבות ה-VAR. אין דבר, החלוץ לא נאלץ לחכות זמן רב.

חוסה קינטרו הורחק בכרטיס אדום מטופש בדקה ה-26 אחרי עבירה מיותרת על לודיירו שדימם. המאמן נאלץ להוציא את החלוץ מנה דלגאדו ובמקומו עלה הבלם פדרו ולאסקו, אבל זה ממש לא עזר. בדקה ה-32 הגיע שער ענק שלבטח יתמודד על אחד משערי הטורניר: דייגו גודין הוריד כדור ברחבה ושאדינסון קבאני שלח מספרת אדירה לרשת. 0:2 לאורוגוואי, ו'אל מטאדור' נראה נפלא. זה היה ברור: אקוואדור לא תוכל לחזור מזה. עוד לפני ההפסקה כבשה אורוגוואי שער שלישי כשסוארס (44) דחק לרשת לא מעט בעזרתו של מרטין קאסרס, במהלך שהחל בכדור קרן. מאז 1959 לא כבשה אורוגוואי שלושה שערים במחצית בקופה אמריקה.

הנבחרת של אוסקר טבארס הורידה את הרגל מהגז. לוקאס טוריירה מארסנל ופדה ואלוורדה מריאל מדריד עלו כמחליפים. אקוואדור מצידה המשיכה את מופע האימים שלה בהגנה עם שער עצמי ביזארי לחלוטין של ארתורו מינה כשהכדור פגע בו ונכנס (78), שער אומלל שקבע את תוצאת המשחק.

אמנם במשחקים האחרונים פגשה אורוגוואי יריבות קלות, אך בכל זאת זו הפעם הראשונה שה-'לה סלסטה' מנצחת ארבעה משחקים רצופים בהפרש של שלושה שערים לפחות. ביום חמישי תפגוש הנבחרת את יפן, ואילו אקוואדור תנסה להתאושש דווקא נגד צ'ילה החזקה. 

אין ספק שכניסתו של ה-VAR למגרשי הכדורגל שינתה את כללי המשחק. בעיקרון נועדה המערכת החדשנית לעשות צדק בדיוק באותם מקומות רגישים (כמו למשל ברחבת 16 המטרים), ובמקרים קשים הנעלמים מעיניו של השופט.

אני זוכר את תחילת הדרך לשימוש באמצעים טכנולוגים, במשחקי הכדור, שהייתה דווקא במגרשי הטניס. אז זיהתה מערכת 'עין הנץ' האם הכדור נגע בקו, אפילו במילימטר, או שמא עבר אותו. במהירויות שבהן נחבט הכדור על ידי הטניסאים, 'עין הנץ' הגיע כדי לפסוק אם ההחלטה שנתקבלה על ידי השופט אכן גרמה לאחד מהשחקנים עוול.

הכדורגל, לעומת הטניס, לא מיהר להשתמש באמצעים טכנולוגיים. לא פעם נותרו סימני שאלה גדולים בסיומם של המשחקים. האירוע המוכר ביותר התרחש שנים רבות לפני "עין הנץ". ב- 1966, בגמר גביע העולם בכדורגל, באצטדיון וומבלי, בלונדון, ירה ג'ף הרסט, חלוצה של נבחרת אנגליה, לעבר השער הגרמני. הכדור ניתז מהמשקוף, ירד אל קו השער, והורחק במהירות הבזק. בסיומו של דבר היו אלה השופט המרכזי, דינסט, וקוונו באחראמוב, שהחליטו שהכדור עבר במלואו את קו השער ולפיכך אישרו שער, שהקנה לאנגליה יתרון של 2:3. אגב, אותו הרסט הבקיע גם את השער הרביעי, ונבחרתו ניצחה בתוצאה 2:4, וזכתה בגביע העולם.

חלפו שנים, ו"עין הנץ" נקרא כאמור אל הדגל. לא רק בטניס אלא אף בכדורגל, וזאת כדי לקבוע האם הכדור עובר את קו השער. המערכת כבר פועלת בקביעות במקומות אחדים, ובאירועים גדולים עליהם מחליטים מראש.

היום השימוש ב- VAR כבר שונה במהותו. הוא גם אמצעי להחליט האם הייתה, לדוגמא, הכשלה בתוך הרחבה. זהו סיוע נפלא לשופט שלא ראה את המקרה.

ובכל זאת השאלה היא האם איננו מצויים כבר במקום שבו ה-VAR פשוט מתחיל להשתלט על המשחק? את השאלה אני מעלה כאן בעקבות הרחקתו של ערן זהבי, במשחק במסגרת הליגה הסינית. הכדורגלן הישראלי ביצע עבירה, כאשר שופט המשחק נמצא בקרבת מקום, הבחין בה, והחליט להזהיר את זהבי בכרטיס צהוב. לפתע הוא קיבל כנראה סימן כל שהוא, אץ לעבר מצלמות הטלוויזיה, והמיר את הצהוב בכרטיס אדום.

אם המקרה כולו היה נעלם מעיניו של השופט, אפשר וחובה לקבל את המצלמות כאמצעי לעשיית צדק. אלא שבמקרה זה האירוע לא נעלם מעיני השופט. להפך: הוא ראה, ועובדה שהחליט להסתפק רק בצהוב. זו הייתה דעתו על חומרת העבירה שביצע זהבי, בעודו, השופט, רואה את התיקול שבוצע. אני כמובן מבחין ומבדיל בין מצב שבו הדבר מתרחש מאחורי גבו של השופט, לבין מצב הקורה מול עיניו. לכן אני חושש שהעובדה שה-VAR נכנס לפעולה באירוע אותו ראה השופט, מביא אותנו לצעד נוסף קדימה לעבר הימים שבהם מצלמות הטלוויזיה יתפסו לגמרי את מקומם של השופטים במגרש, ויגרשו אותם אל מסכי הטלוויזיה.

כי המצלמות הן למעשה לא יותר מ"גולם", שאינו מבין את המשחק. השופט במגרש כן מבין, והוא יודע האם הייתה כוונת תחילה לפגוע בשחקן או שמא הייתה כוונה רק להגיע לכדור, מבלי לפגוע בשחקן. ראיתי מקרים בהם שחקנים נכנסו בפראות ביריביהם מבלי שספגו כרטיס אדום. מכאן שהמחשבה על "שיפוט אחיד" אינה יכולה להתממש. מה שכן, מתברר שה-VAR כבר דוחק את השופט לשוליים, וככל שאני חוזה במשחקים, כן גדלה דאגתי פן השימוש בהיגיון, על ידי השופט, ידחק בעתיד החוצה, משום שלמצלמות "אין היגיון". 

ברחבי אירופה נפתחות לאט לאט העונות המקומיות, ולנציגים הישראלים – שהתרבו במהלך הקיץ – מצפים שבועות עמוסים. היום (שבת) שותף מונאס דאבור בהרכב קבוצתו סביליה, שפגשה את מיינץ הגרמנית והביסה אותה 0:5, כשהחלוץ הישראלי כובש לראשונה וחוגג עם חבריו לקבוצה החדשה.

סביליה ערכה שני משחקי אימון בני שעה כל אחד, כשבראשון היא ניצחה 0:1 את אברטון. דאבור לא שותף אז, אבל הוא כן עלה ב-11 שפגשו את היריבה מהבונדסליגה. אלחנדרו פוסו כבש כבר תוך שמונה דקות, ומוניר אל חדאדי הוסיף צמד מהיר בדקות ה-12 ו-21, ורגע לפני הירידה להפסקה הגיע תורו של כוכב זלצבורג לשעבר לעלות על לוח התוצאות כשכבש את שער הבכורה שלו במדי האנדלוסים. לקראת סיום המשחק, בדקה ה-57, הוא הכפיל בבעיטה נהדרת והבטיח שהפתיחה שלו בקבוצה החדשה תהיה זכורה לטוב.