"עבור חלק מהאנשים משמאל, אנחנו מנגנים את המוזיקה הזו רק כדי לנקות את עצמנו מהחטאים הקבוצתיים שדבקו בנו. אנחנו חוששים מכך שביטול ההופעות שלנו ישמש כנשק בידם של גורמים שמרניים באותה מידה שאנחנו מצטערים לראות גורמים פרוגרסיביים שחוגגים אותו ומברכים עליו. ובכל זאת, לקבל בהכנעה את העובדה שמשתיקים אותנו בלי לפרסם תגובה כלשהי הרגיש לנו כצעד לא נכון. כפי שנכתב בהצהרת האמנים שתמכו בהרכב 'ניקאפ': 'כאמנים, אנחנו חשים צורך להביע את התנגדותנו לכל דיכוי פוליטי של חופש אמנותי… בדמוקרטיה, לאף גורם פוליטי ולאף מפלגה פוליטית לא צריכה להיות הזכות להכתיב מי ישתתף ומי לא ישתתף בפסטיבלים או הופעות שבהם יהנו אלפי אנשים'. אבל האמת היא שגם לאף גורם אחר לא צריכה להיות הזכות הזו. עצוב מאוד לראות שאלה שתומכים בחופש הביטוי של 'ניקאפ' הם אותם אלה שנחושים להגביל עכשיו את חופש הביטוי שלנו".

טסה וגרינווד חתמו את הפוסט במילים: "אנחנו מסכימים לחלוטין עם אנשים ששואלים: 'איך העניין הזה יותר חשוב ממה שקורה בעזה ובישראל?'. הם לגמרי צודקים – זה לא. איך זה יכול להיות?! מה בחיי התרבות יכול כבר להיות חשוב יותר מזה? יש לנו הרבה הערכה, אהבה וכבוד לכל המוזיקאים בהרכב שלנו, ובמיוחד למוזיקאים ולזמרים הערבים שהפגינו אומץ לב ונחישות מדהימים בתרומתם לאלבום הראשון שלנו, ובהשתתפותם בסיבוב ההופעות שלנו. הישגיהם האמנותיים גדולים וחשובים, ואנחנו מקווים שיום אחד תוכלו להיות איתנו, איפשהו, איכשהו, ולשמוע את כולנו יחד מנגנים את השירים האלה שרובם הם שירי אהבה. אם וכאשר זה יקרה, זה לא יהיה ניצחון לאף מדינה, דת או עניין פוליטי; זה יהיה ניצחון לאהבה ולכבוד המשותפים שלנו למוזיקה, וגם זה לזה".