"לילה לפני הפטירה ישבתי לצידו במיטה. אחזתי לו את היד ואמרתי מה שאמרתי במילים. הוא גם אמר, רק שזה היה במבט. כשהרופאים דיברו איתי לפני שבוע, הם נתנו לי להבין שהמצב קשה מאוד. אמרתי להם 'רגע תעצרו. מדובר פה בכדורגלן על, בשיא הכושר וברוח לחימה שלא הכרתם'. ביקשתי שיתנו לו את התרופות הכי חזקות ושלא ידאגו, כי יש להם עסק עם לוחם.

"גדי הוא בן זקונים שעלה מאתיופיה ואיבד את אביו בגיל צעיר. הוא הבייבי של האמא והמשענת של המשפחה. הוא תמיד היה שם עבור כולם. הצניעות, הביישנות והלב הגדול יחד עם הכישרון היוצא דופן הפכו אותו לקונצנזוס על ומחוץ למגרש.

"לי היה כיף איתו. מגיל 17 הוא הכוכב של אשדוד ועל אף שכולם יצאו והתקדמו לפניו, הוא אף פעם לא קינא. הוא כל הזמן פירגן. שתבינו, גדי הוא הכוכב של הקבוצה וכל אלה ששיחקו איתו ושהוצאתי מאשדוד במכירות גדולות לפניו – לכולם הוא פירגן. הוא מעולם לא התלונן. אף פעם הוא לא אמר 'דודו מה איתי?'.

"והיה לו את כל הסיבות כן להגיד. אני וג'קי הבטחנו וזה הספיק לו.זה קרה בגיל 25, הוא נמכר לבית"ר ואחרי שנה בבירה נמכר ל MLS בעסקה הכי גדולה של בית"ר ירושלים ואשדוד (שותפות) בהיסטוריה שלהם מאז ועד היום.

"לפני חודש גדי צלצל ואמר שכואב לו הראש ושהוא מרגיש חלש.שלחתי אותו לקנות ג'ינג'ר. שבוע אחרי כבר הוא התאשפז באסותא.התקשרתי מחו"ל והוא אמר לי שיש לו כאבים בבטן ושהוא עובר לרמב"ם. החבר הכי טוב בקבוצה דין דוד היה צמוד לגדי ומאד חשש. אמרתי לכם שהכל בסדר ושאין לגדי כלום. רציתי להאמין שכך פני הדברים. אבל לא.

"גדי שלי. נוח על משכבך בשלום אהוב.סקאוטפוש זה אתה ואתה זה סקאוטפוש. ננציח את שמך לעד. כבר מתגעגע. דודו".