תרבות
גיא מרוז: המלחמה הראשונה שלי עם איראן
עברתי כבר מלא מלחמות. באמת, כשאני מסתכל אחורה אני נזכר במלא מלחמות. צודקות הכי צודקות, מהמוצדקות ביותר, מלחמת אין ברירה מלחמת הייתה ברירה אבל לא ידענו, מלחמת שולל, מלחמת שלל מלחמה קצרה, ארוכה- אבל זו המלחמה הכי טלוויזיונית שלי. לא זז ממנה. וזה לא פשוט, לעיתים כואב, לעיתים כואב אבל פחות, אבל הרבה פעמים לא יאומן כי ישודר.
כשאורלי ואני שידרנו ביחד המון שנים את תכנית הבוקר למשל- היינו תמיד חלוקים: היא אהבה נורא את השידורים האלה – מלחמה, פיגוע לא עלינו, שדרים בשטח, איכילוב, בלינסון – אני שונא את זה. אני אוהב לצפות בזה. בכלל אני אוהב יותר לא לעשות כלום. בטח אם יש מלחמה. אני כבר תרמתי במשרד, תעזבו אותי בשקט.
אבל הפעם יש לי עוד קושי מהותי שלא חשתי בעבר. אני שונא מלחמות, כזה אני – שמאלן תבוסתן פחדן וירא גרביים (צבאיות) ושרדתי לא רע עד היום. הפעם, אני קצת מתקשה עם השמאלנות הרגילה שלי מול מראות איראן המופצצת.
למה אני לא חש את הכאב הרגיל, זה שמתעורר בכל פעם שטיל הורס בית, למה הוא לא מתעורר הכאב הרגיל הזה? מה, לא אכפת לי מהאיראנים הבלתי מעורבים, אלה החפים מפשע? ולמה התגנבה גאווה לליבי כשאהוד יערי פרץ במחולות באולפן כשהקריא את רשימת המחוסלים הפנטסטית באיראן – לשיטתו לא היה דבר כזה בתולדות המלחמות בעולם!!!! והנה, זה אני, אני והטייסים המופלאים שלי, עשינו משהו שהעולם לא ידע כמותו…האם יכול להיות שאני השמאלן ההומניסט שמח כשמתים בהמוניהם אויבי ממשלתי? מה קרה לי?
והנה, ראש הממשלה, בהודעה השביעית שלו ב-24 שעות האחרונות (איזה כיף זה לדבר לעם כשמצליחים אה?) מספר לי שהוא גאה בי! בי! כלומר בעם, אבל אני חלק מהעם לא? מתי מישהו היה גאה בי בזמן האחרון? אולי זו העייפות? ירדתי למקלט ארבע פעמים בלילה, עוד שלוש פעמים ירדתי לעשות פיפי (אני בן 63) לילה קשה, אני קצת מבולבל אולי זה זה? לא ברור אבל הנה כמה רגעים גדולים שהיו בטלוויזיה ביומיים האחרונים – ואני באמת חושב שמגיע לשדרנים ולפרשנים האלה פרס ישראל- כמות המלל שהם יודעים להוציא מהלוע בזמן חירום בו אין כלום מה להגיד הוא לא פחות ממדהים. לייצר כמות מילים כזו על כלום זה לא פחות מסובך מלייצר את כיפת ברזל.
מתי תגיע כבר מלחמה בה לא יראיינו יותר אנשים שיגידו ״פתאום שמעתי בום!״ איך יכול להיות שכל כך הרבה שנים זה השטנאץ? הייתי במטבח, פתאום שמעתי בום…הנה בשורה לא משמחת – זה לא מעניין זה לא מחדש זה לא חדשות זה ….יאללה דיי.
מתי יגמרו הראיונות הנוגים ודמעות התנין של אלה שנתקעו בחו״ל?? למה זה מעניין אותי כמה קשה להם באתונה או בברלין? מי שנוסע בתקופה הזו – גם לפני איראן – צריך להבין שאנחנו מדינה שקל וכיף לצאת ממנה – לא קל ולא תמיד נעים לחזור. די עזבו אותי באמא שלכם עם הקושי הנורא של עוד לילה בפריז.
מתי יגיע פרשן לאולפן החדשות, ישאל שאלה כבדת משקל ויגיד לנו: ״ת׳אמת? לא יודע. פשוט לא יודע". כי גם זה שדיבר לפניו על אותו עניין לא יודע אבל הוא חושב שהוא יודע. אנחנו, הפרשנים, לא באמת יודעים משהו. אנחנו מתנסחים יפה, היו לנו עבודות טובות פעם זה היה נורא נורא מזמן. אין לנו חצי מושג מה יהיה ומה לא יהיה.
ואפרופו- אני רואה פרשנים שעוד בתקופת תכנית הבוקר שלנו – לפני יותר מעשר שנים בממוצע – היו ״בכיר לשעבר״ כלומר שהיום הם בכיר לשעבר לשעבר לשעבר ועדיין המראיין חושב שהם יודעים משהו…כל הכבוד!
לקרוא את מוסף ״גלריה״ מיום שישי שלפני יום זה כאילו מסע בהיסטוריה הרחוקה של העם היהודי. הצגות, קולנוע, טיולים…חיים. הבת שלי עברה לאשקלון לבית של ההורים של חברה שלה. יותר בטוח באשקלון. עולם הפוך.
מתי יהיו יותר נשים באולפן? מתי יהיו נשים באולפן בכלל? הרי כל כך ברור שהן מבינות יותר מאתנו. אז למה ההתעקשות הזאת על גברים מקריחים, לרוב לא אסטטיים, שמסבירים לנו (שוב) שאם רק היו מקשיבים להם. את פרופ׳ עוזי רבי אני אוהב. רק לאן הוא מסתכל? למה תמיד לאיזה מקום גבוה משמאל? חייבים לבדוק את זה.
אנחנו מבינים כולנו שפרצו לנו לנייד נכון? אני שם שנים על שקט והנייד שלי צפצף כמו אוהד כדורגל משוגע בלילה הקודם. מי ביקש מי הרשה מה קורה פה??? עכשיו נתניהו אמר שיש להם 20 אלף טילים. לא סגרנו על 2000???
גם אם המלחמה תהיה רק בבקרים – המנחים לא יוכלו שלא להגיד – ״צריך להגיד הערב הזה…״ במיוחד בערב הזה, וגם הערב הזה צריך לומר ביושר, דווקא בערב הזה…די!!!!
מהפקע״ר הודיעו שלא צריך להיות יותר ליד מרחב מוגן. יופי, אפשר לצאת למסיבה הענקית בכיכר העיר. אבל זה שאני יודע מה זה פקע״ר – זאת כבר סיבה למסיבה. מישהו זוכר מה היו ראשי התיבות של הג״א?
הבן שלי בן ה-12 שאל אותי מתי תיגמר המלחמה. צלצלתי מיד לנתניהו. הוא פרץ בצחוק ענק. גם אני צחקתי. הייתה אווירה. קבענו לקפה בשש אחרי המדינה.
בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות
Source link
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
שמלות צנועות לנשים, נעליים לנשים, נעליים לגברים, שמלות ערב – https://htofashion2.com/product-category/%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%91/
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
שמלות צנועות לנשים, נעליים לנשים, נעליים לגברים, שמלות ערב – https://htofashion2.com/product-category/%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%91/
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות