מוזיקה
ב-2009 מירית ליבה שכבר עבדה כמהנדסת שיתפה אותי בסיפורה הייחודי
קולה החם של הזמרת הצעירה מירית ליבה לא חדל מלרגש ב-1991. הביצוע שלה, במסגרת להקת "שפיות זמנית", ללהיט "הקיץ האחרון", נתן את הטון בשנה שבה התרחשה מלחמת המפרץ וחדר ללבבות. אם ציפו לגדולות ממנה, סולנית הלהקה, הרי תוך כדי קצת יותר משלוש שנים היא נעלמה. היום (שני) נדהמנו לשמוע על מותה בגיל 54 בלבד, בעקבות אירוע מוחי.
הידיעה המרה העבירה אותי לאי אז ב-2009, כאשר הגעתי לקריית הייטק על כביש גהה, לא בדיוק מקום שבו מצפים לפגוש זמרים. ליבה, שעבדה שם כמהנדסת, התפנתה לשעה קלה מעבודתה כדי לשתף אותנו בסיפורה הייחודי.
"אני מביטה כיום על הזמרת של אז ומתפעלת ממנה איך היא הצליחה לשלב את פעילותה בלהקה עם לימודי הנדסה באוניברסיטת תל-אביב ועם העבודה בחברה לתקשורת מחשבים", אמרה. "למרות העייפות הבלתי נמנעת, נהניתי מכל רגע; גם בלשיר כסאח. זו הייתה בשבילי ההזדמנות לצאת מה'שטאנץ' של הילדה הטובה שדבקה בי, לפרוק עול ואפילו לא להתנהג לפי הציפיות".
כשהערתי לה שהקהל לא ציפה שהיא תיעלם לו כה מהר, כך הגיבה: "מעולם לא חלמתי על קריירה של זמרת ולמעשה הגעתי במקרה לסיפור של 'שפיות זמנית', הגם ששרתי במקהלת בית הספר בהרצליה. אבל הסולואים היו ממני והלאה, כי היה לי קול ממש מחריד".
לדבריה, בת להורים שעלו בראשית שנות ה-60 מרומניה, המפגש הראשון שלה עם המוזיקה היה טראומטי למדי: "כשלמדתי בכיתה א', שלחו אותי הוריי לשיעורי נגינה בפסנתר וממש לא הסתדרתי עם זה. אחרי שנתיים ברחתי מהעניין והאכזבה ממני הייתה גדולה".
השיר הצליח אך התקליט נכשל
ברם, כעבור שנים לא רבות חזרה בגדול למוזיקה. זה קרה לה כשלמדה במגמת מתמטיקה-פיזיקה בתיכון. שם שמעו מקס גת-מור ואלון מור, עד מהרה מייסדי "שפיות זמנית", את שירתה וביקשו ממנה להצטרף ללהקת רוק שהם ארגנו למסיבה שם. "נתתי את הסכמתי מפני שהייתי משוכנעת שמדובר בהופעה חד-פעמית", טענה.
הם היו עדיין תלמידי תיכון, כשהם שרו לראשונה את 'הקיץ האחרון", שיר שגת-מור חיבר בגיל 15. "מהרגע הראשון המנגינה המופלאה שבתה אותי", העידה. "חשבנו שאם מדובר בהופעה חד-פעמית, אז שלפחות יישאר משהו מאיתנו. החלטנו לממן הקלטה של השיר מעבודות של החופש הגדול ואכן, מכרתי המבורגרים. היינו בטוחים, שכאשר תהיה לנו קסטה ביד, מעין מזכרת לנכדים שיהיו, ייגמר הסיפור".
אבל המציאות הכתיבה מהלך שונה. כשבראשית 1991 נערכה ברעננה תחרות "רוק בירוק", הם זכו בה עם השיר. הפרס היה תקליט-שדרים בחברת "פונוקול". ברם, כשהוצע להם במקומו תקליט אריך-נגן, הם לא יכלו לסרב."למשמע ההצעה השמענו וואוו מאוד מפוכח ולא קפצנו לתקרה", סיפרה.
ההצלחה הייתה מיידית. השיר הושמע בלי סוף. וליבה נחשפה לגילויי הערצה שבכמותם לא נתקלה עד אז וצצו פרשנויות לשורות כמו – "זה הקיץ האחרון שלי אתכם/ עם הגשם הראשון אני איעלם".
הרעש סביב השיר לא קידם במיוחד את התקליט של "שפיות זמנית", שנמכר בעשרת אלפים עותקים. בעיצומו של ה"בום" סביב "הקיץ האחרון" הייתה ליבה חיילת ולא בלהקה צבאית. "לא ביקשתי לשרת בלהקה כזאת, כי לא רציתי להיות מעורבת בתככים, המאפיינים להקות כאלה", הסבירה. "העדפתי ללכת לקורס שבעקבותיו שירתי כטכנאית אלקטרוניקה במודיעין…"
כשנפסקו החגיגות סביב הלהיט היחיד של "שפיות זמנית", הלהקה החלה לקרטע. הניסיון למעבר לרוק כבד לא היה לטעם הקהל. האלבום השני כשל מסחרית ו"שפיות זמנית" התאיידה בלי להכריז על פירוק. "הכישלון של 'שפיות זמנית' היה בלתי נמנע", קבעה ליבה. "אין לי ספק שלהקה לא מסוגלת להצליח כשכל אחד מחבריה עסוק בדברים אחרים באותו זמן, בין אם בלימודים, בין אם בעבודה. ככה לא בונים חומה. אם חבריה לא מתרכזים בה, אין להם מה לחפש כלהקה".
ליבה הייתה נשואה למאמן הכדורסל ערן מזרחי. בניה ידעו משלב מוקדם שאמם הייתה זמרת. "הם די מתלהבים מזה", ציינה. "אבל אני מנסה לתת להם שיעור ב…מפורסמות. אני מסבירה להם שאין לכך שום ערך ומוטב שלא יבנו על זה". כששאלתיה אם התגעגעה לקריירה, ענתה: "רק לשירה עצמה. אין לי אשליות. הפרק שלי כזמרת שייך לעבר". ואם יציעו לך לחזור? – הוספתי ושאלתי – "לא בטוח שאיענה", ענתה. "כבר למדתי שאי אפשר לקחת ביס גדול יותר ממה שניתן לבלוע".
פרידה מאגדה: השחקן הישראלי אלון אבוטבול, שנפטר השבוע בגיל 60, זוכה הבוקר (חמישי) לכבוד אחרון בטקס אשכבה המתקיים באולם רובינא בתיאטרון הבימה בתל אביב.
טקס האשכבה של אלון אבוטבול ז"ל (צילום: וואלה)
קהל גדול של מאות אנשים, ביניהם דמויות בולטות מעולם התרבות כמו השחקנים דרור קרן, ששון גבאי ואלי דנקר, הזמרים מירי מסיקה וגלעד כהנא והשר לשעבר עמיר פרץ, התכנסו לחלוק כבוד לאחד השחקנים הישראלים הבולטים ביותר מאז שנות השמונים. לאחר הטקס, תיערך הלוויתו של אבוטבול לקבורה בבית העלמין שבקיבוץ גבעת ברנר. כזכור, השחקן המוכשר איבד את חייו לפני מספר ימים כשהתמוטט בחוף הבונים זמן קצר לאחר שיצא מהים.
יצחק, דוד של אלון, אמר: "אני זוכר את היום שאחותי באה עם התינוק החייכן, חצי אס חצי נסיך. הוא טען שזה לא פיקניק גדול להיות אח מועדף. האמנתי לו. בסופו של דבר, להיות ילד מועדף זה עול, כנראה שהרצון להיות הכי טוב נמשך כל חייו, ואולי אפילו עד הרגעים האחרונים".
"הרבה אנשים אומרים הנה, הילד מקריית אתא, הפריפריה, הגיע לצנטרום התל-אביבי ועשה קריירה. אז אספר שזה התחיל כשלילד מהפריפריה היה דוד מאותה פריפריה, שהיו לו שנים בברנז'ה. בגיל 15 הוא אומר לי 'אני רוצה ללכת לתלמה ילין, אבל פיקששתי את הדדליין'. הבנתי מה הוא רוצה ממני, אצלנו בארץ הדדליין לא כזה דד. שלום יקר שלי, תודה רבה".
הזמר שולי רנד ספר: "כאילו שהיה חסר לנו כאב וחוסר אונים במקום הזה מוכה הכאב, החליטה הנשמה היקרה שלך, הסקרנית, חסרת המנוח, הססגונית, מלאת אהבת האדם, להסתלק ולשבור לכל כך הרבה שנים את הלב. היו לנו אינסוף שיחות על המקצוע והחיים, דיברת על גורם ההפתעה. 'להפתיע שולי, להפתיע. את הפרטנר, את הבמאי'. קראת לזה להישאר חי. כל כך פחדת ממוות פנימי, מקצועי. אז הפתעת, ועוד איך הפתעת".
"ליטשת את הכישרון שלך לדרגת מאסטר. צייר, מוזיקאי, איש משפחה, חבר אמיתי, בן אדם. נפגשנו בתל אביב, מפוצץ אמביציה לכבוש. ההתבגרות המקצועית, האישית, תמיד חסר שקט ומחפש לפרוץ את הגבולות של עצמך. לא לנוח, להמשיך לגלף את המתנה הנדירה שנתן לך אלוהים ליצירת מופת. התקופה המשמעותית ביותר שבילינו יחד הייתה ליד מיטתו של אחיך. אברהם היה דמות חשובה להמון אנשים ובעיקר לך. ראיתי באיזו עדינות, מסירות ורגישות טיפלת בו. לא נתת לו להרגיש את הפחד והכאב שלך".
במהלך קריירה ארוכה של למעלה משלושה עשורים, הותיר אבוטבול חותם בל יימחה על הקולנוע והתיאטרון הישראלי. הוא זכור במיוחד מתפקידיו "שתי אצבעות מצידון", "האסונות של נינה", "קצפת ודודבדנים", "גוף השקרים" לצד ליאונרדו דיקפריו, "עלייתו של האביר האפל" בבימויו של כריסטופר נולאן, ועשרות סרטים וסדרות נוספות.
