בריאן וילסון, המוזיקאי, הכותב והמפיק שיצר כמה משירי הפופ היפים ביותר בהיסטוריה, נפטר היום (רביעי) בגיל 82. בהודעה שפרסמה משפחתו באינסטגרם נכתב: "אנו שבורי לב להודיע שאבינו האהוב בריאן וילסון הלך לעולמו. אין לנו מילים כרגע. אנא כבדו את פרטיותנו בזמן הקשה הזה כשמשפחתנו מתאבלת. אנו מבינים שאנחנו חולקים את האבל שלנו עם העולם כולו. אהבה ורחמים".
כמוח היוצר של הביץ' בויז, וילסון יצר סאונד ייחודי – לפעמים חסר דאגות ולפעמים מלנכולי – שהגדיר את האוטופיה הלא בטוחה של קליפורניה באמצע המאה ה-20. באמצעות טכניקות אולפן שאפתניות שהעניקו למוזיקה של הלהקה קול מרגש, השירים שלו על גלישה, נהיגה, בנות ונעורים התפתחו לחומר רפלקטיבי ולעתים פסיכדלי. האלבום "Pet Sounds" משנת 1966, שנכתב והופק כמעט כולו על ידי וילסון, נחשב לא רק כיצירת המופת של הלהקה, אלא גם לאחד האלבומים הגדולים ביותר בכל הזמנים.
וילסון נולד באינגלווד, דרום קליפורניה, ב-1942. כמוזיקאי טבעי עם שמיעה אבסולוטית, הוא יכול היה לשיר בחזרה משפטים ששרו לו כתינוק. הוא למד פסנתר בזמן שהוא ואחיו הצעירים קארל ודניס התאהבו ב-R&B, רוק אנד רול ופופ.
למרות שאיבד חלקית את השמיעה באוזן אחת, הוא וקארל הצטרפו לבן דודם מייק לאב כדי להקים את להקת התיכון "Carl and the Passions", ומאוחר יותר צירפו את דניס ואל ג'רדין כדי להקים את ה"פנדלטונס". אביו של וילסון, מורי, עודד אותם – אם כי היחסים ביניהם היו מורכבים, ווילסון טען מאוחר יותר שאביו התעלל בו פיזית.
השיר הראשון של וילסון ללהקה, שבמהרה שינתה את שמה לביץ' בויז, היה "Surfin'" משנת 1961 – הראשון בסדרת להיטים שכתב כמו "Surfin' Safari", "Surfer Girl" ו-"Surfin' USA", כשהאחרון הגיע למקום השלישי במצעד האמריקאי וביסס את הפריצה שלהם.
וילסון התקדם להיות גם מפיק, ודחף את הלהקה לקצב עבודה מרשים – 15 אלבומים לפני סוף שנות ה-60. השאפתנות שלו גרמה לו לשאוף לא להיות מקוטלג כלהקה שטחית ששרה על גלישה ומכוניות, והוא העמיק את אומנות הכתיבה של ההרכב. וילסון החל להשתמש בקנאביס ו-LSD, ואמר שהאחרון היה שימושי יצירתית – הוא כתב את "California Girls" במהלך הטריפ הראשון שלו.
אבל השימוש בסמים, יחד עם עומס העבודה האינטנסיבי, כנראה החמיר בעיות נפשיות שהחלו כשהיה נער שסבל מחרדה. הוא שמע קולות בראשו, בילה זמן בבתי חולים פסיכיאטריים במהלך שנות ה-60 המאוחרות, ובמידה מסוימת התבודד מחבריו ללהקה. בסופו של דבר אובחן עם הפרעה סכיזואפקטיבית ודיכאון מאני.
למרות התקופות הקשות, כולל מותו של אחיו דניס בטביעה ב-1983, וילסון המשיך ליצור. הוא יצא לקריירת סולו ב-1988, התאחד שוב עם הביץ' בויז ב-2011, והמשיך להופיע ולהקליט עד שנותיו האחרונות. סיפור חייו סופר בסרט הביוגרפי "אהבה ורחמים" מ-2014 ובסרט התיעודי מ-2021. הוא השאיר אחריו שתי בנות מנישואיו הראשונים וחמישה ילדים מאומצים מנישואיו השניים. בריאן וילסון ייזכר לא רק כגאון מוזיקלי, אלא כאדם שלמרות מאבקיו הנפשיים הקשים, יצר יופי טהור שימשיך להדהד לדורות.
המפיק והמוזיקאי הבריטי האגדי בריאן אינו הכריז על קונצרט גדול בוומבלי ארנה בלונדון תחת השם "Together for Palestine" (יחד למען פלסטין), שמטרתו לגייס כספים למשפחות בעזה. המופע יתקיים ב-17 בספטמבר, והליין-אפ המלא יוכרז בקרוב.
אינו, שמשמש כמפיק בפועל של האירוע, תיאר אותו כ"ערב של מוזיקה, הרהור ותקווה". בהצהרה שפרסם באינסטגרם, כתב אינו: "היה לי המזל לעבוד עם כמה מהאמנים המדהימים ביותר בעולם במשך יותר מ-50 שנה. אבל אחת החרטות הגדולות שלי היא שבמהלך הזמן הזה כל כך הרבה מאיתנו נשארנו שותקים לגבי פלסטין".
הוא הוסיף: "לעתים קרובות השתיקה הזו נבעה מפחד – פחד אמיתי – שדיבור בקול רם יכול לעורר תגובת נגד, לסגור דלתות או לסיים קריירה. אבל זה משתנה עכשיו – בחלקו כי כמה אמנים ופעילים האירו את הדרך, אבל בעיקר כי האמת על מה שקורה הפכה לבלתי אפשרית להתעלם ממנה".
אינו התייחס למצב בעזה: "מה שאנחנו עדים לו בעזה אינו תעלומה, וגם לא ערפל של נרטיבים מתחרים שהופכים את זה ל'קשה להבנה'. כאשר עשרות ארגונים לא-מפלגתיים מתארים זאת כרצח עם, הקו המוסרי ברור. אנחנו לא יכולים להישאר בשקט".
כל התרומות יועברו לשותפים פלסטינים דרך ארגון הצדקה הבריטי Choose Love, התומך בארגונים הומניטריים מקומיים באזורי סכסוך. "אבל זה עוסק ביותר מסתם כסף", הוסיף אינו. "זה על שליחת מסר של אהבה וסולידריות לעם הפלסטיני – שהם לא נשכחו. אנחנו רואים אותם, אנחנו שומעים אותם, ולמרות שאנחנו רחוקים, אנחנו מחוברים עמוקות – כמו שאנחנו מחוברים לכל האנושות".
תמיר גרינברג קוטף את המקום הראשון במצעד המוזיקה הרשמי של "מעריב" עם השיר "Can’t Get Over You". את השיר כתב גרינברג יחד עם עמית קנון, והלחין ועיבד אותו בעצמו.
גרינברג ממשיך לבסס את מעמדו כזמר הכי בינלאומי שצמח כאן בשנים האחרונות, עם בלדת קאנטרי-סול באנגלית – סגנון שכבר הפך לחתימת היד שלו.
בשיר החדש הוא נוגע בפצע מוכר: הניסיון לשחרר אהבה שלא מרפה. דרך טקסט מלא בדימויים עוצמתיים ומוזיקה שמרקדת בין רוך דרומי לעוצמה דרמטית, גרינברג מגלם גיבור מאוהב שמוכן לחצות ימים, להילחם ברוחות רפאים ולעשות הכול – חוץ מדבר אחד: להתגבר. הקול שלו, מלא נשמה ובשליטה נדירה, מוביל את השיר ביד בטוחה עד לסיום הכואב-משחרר.
למקום השני הגיעה הילה רוח בשירה "תביאו יותר" ובמקום השלישי ממוקם אייל לוי עם "בואי אליי".
המצעד הבא יפורסם ביום שני הקרוב עם אומנים חדשים ושירים חדשים.
פרידה מאגדה: השחקן הישראלי אלון אבוטבול, שנפטר השבוע בגיל 60, זוכה הבוקר (חמישי) לכבוד אחרון בטקס אשכבה המתקיים באולם רובינא בתיאטרון הבימה בתל אביב.
טקס האשכבה של אלון אבוטבול ז"ל (צילום: וואלה)
קהל גדול של מאות אנשים, ביניהם דמויות בולטות מעולם התרבות כמו השחקנים דרור קרן, ששון גבאי ואלי דנקר, הזמרים מירי מסיקה וגלעד כהנא והשר לשעבר עמיר פרץ, התכנסו לחלוק כבוד לאחד השחקנים הישראלים הבולטים ביותר מאז שנות השמונים. לאחר הטקס, תיערך הלוויתו של אבוטבול לקבורה בבית העלמין שבקיבוץ גבעת ברנר. כזכור, השחקן המוכשר איבד את חייו לפני מספר ימים כשהתמוטט בחוף הבונים זמן קצר לאחר שיצא מהים.
יצחק, דוד של אלון, אמר: "אני זוכר את היום שאחותי באה עם התינוק החייכן, חצי אס חצי נסיך. הוא טען שזה לא פיקניק גדול להיות אח מועדף. האמנתי לו. בסופו של דבר, להיות ילד מועדף זה עול, כנראה שהרצון להיות הכי טוב נמשך כל חייו, ואולי אפילו עד הרגעים האחרונים".
"הרבה אנשים אומרים הנה, הילד מקריית אתא, הפריפריה, הגיע לצנטרום התל-אביבי ועשה קריירה. אז אספר שזה התחיל כשלילד מהפריפריה היה דוד מאותה פריפריה, שהיו לו שנים בברנז'ה. בגיל 15 הוא אומר לי 'אני רוצה ללכת לתלמה ילין, אבל פיקששתי את הדדליין'. הבנתי מה הוא רוצה ממני, אצלנו בארץ הדדליין לא כזה דד. שלום יקר שלי, תודה רבה".
אלון אבוטבול (צילום: מיכל פתאל, פלאש 90)
הזמר שולי רנד ספר: "כאילו שהיה חסר לנו כאב וחוסר אונים במקום הזה מוכה הכאב, החליטה הנשמה היקרה שלך, הסקרנית, חסרת המנוח, הססגונית, מלאת אהבת האדם, להסתלק ולשבור לכל כך הרבה שנים את הלב. היו לנו אינסוף שיחות על המקצוע והחיים, דיברת על גורם ההפתעה. 'להפתיע שולי, להפתיע. את הפרטנר, את הבמאי'. קראת לזה להישאר חי. כל כך פחדת ממוות פנימי, מקצועי. אז הפתעת, ועוד איך הפתעת".
"ליטשת את הכישרון שלך לדרגת מאסטר. צייר, מוזיקאי, איש משפחה, חבר אמיתי, בן אדם. נפגשנו בתל אביב, מפוצץ אמביציה לכבוש. ההתבגרות המקצועית, האישית, תמיד חסר שקט ומחפש לפרוץ את הגבולות של עצמך. לא לנוח, להמשיך לגלף את המתנה הנדירה שנתן לך אלוהים ליצירת מופת. התקופה המשמעותית ביותר שבילינו יחד הייתה ליד מיטתו של אחיך. אברהם היה דמות חשובה להמון אנשים ובעיקר לך. ראיתי באיזו עדינות, מסירות ורגישות טיפלת בו. לא נתת לו להרגיש את הפחד והכאב שלך".
במהלך קריירה ארוכה של למעלה משלושה עשורים, הותיר אבוטבול חותם בל יימחה על הקולנוע והתיאטרון הישראלי. הוא זכור במיוחד מתפקידיו "שתי אצבעות מצידון", "האסונות של נינה", "קצפת ודודבדנים", "גוף השקרים" לצד ליאונרדו דיקפריו, "עלייתו של האביר האפל" בבימויו של כריסטופר נולאן, ועשרות סרטים וסדרות נוספות.