בריאות
בעקבות ה"בעיה בעין" של נתניהו: איך מטפלים בהפרעות ראייה?
המשפט שוב נעצר – והפעם בגלל "העין": בבית המשפט ביקש ראש הממשלה בנימין נתניהו לעצור את החקירה, הפעם בשל בעיה בעינו. משרד ראש הממשלה לא פירט מהי אותה בעיה, אך מדובר באיבר רגיש במיוחד, שבו תקלות שכיחות מאוד באוכלוסייה. ריכזנו את ההפרעות השכיחות ביותר בעיניים, כיצד מאבחנים אותן, ומהם אפשרויות הטיפול.
אלרגיה בעיניים
אלרגיה עינית היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר לאי נוחות בעיניים, במיוחד באביב ובקיץ. מדובר בתגובה של מערכת החיסון לגירויים חיצוניים שנחשבים "בלתי מזיקים", כמו אבקנים, קרדית אבק הבית, שערות בעלי חיים, חומרים כימיים ותמרוקים. המערכת החיסונית מגיבה בעוצמה מוגזמת, וגורמת לדלקת של הלחמית – הקרום השקוף המצפה את החלק הפנימי של העפעפיים ואת לובן העין.
הסימפטומים כוללים גרד עז בעיניים, דמעת רבה, תחושת צריבה, אדמומיות ניכרת ולעיתים נפיחות סביב העיניים או בעפעפיים עצמם. לעיתים הסימפטומים מבלבלים עם דלקת עיניים זיהומית, אך אין כאן חיידק או וירוס, אלא תגובה אלרגית טהורה. האבחון נעשה באמצעות בדיקה גופנית אצל רופא עיניים או רופא משפחה, ולעיתים מופנים המטופלים לרופא אלרגיה שיבצע תבחיני עור.
הטיפול כולל טיפות עיניים אנטיהיסטמיניות ולעיתים גם טיפות סטרואידליות במקרים קשים, אך בעיקר המלצה להימנע מהחשיפה לגורם האלרגי, שימוש בקומפרסים קרים ושמירה על היגיינה. במקרים עקשניים נעשה שימוש בטיפות מייצבות תאי פיטום שמונעות את שחרור ההיסטמין.
יובש בעיניים
תסמונת העין היבשה הפכה לאחת ההפרעות השכיחות ביותר בעשור האחרון, בעיקר בגלל שימוש ממושך במסכים, שהייה בסביבות ממוזגות, גיל מתקדם, שינויים הורמונליים ושימוש בתרופות מסוימות.
מדובר במצב שבו כמות הדמעות המופרשת אינה מספקת או שההרכב הכימי שלהן אינו תקין, מה שמוביל לאידוי מהיר מדי ולחוסר בלחות על פני הקרנית והלחמית. הסימפטומים כוללים תחושת יובש, גרד, צריבה, תחושת חול או גוף זר בעין, טשטוש ראייה זמני שמחמיר לאורך היום, ולעיתים אף כאבים.
למרות השם "יובש", רבים מהמטופלים דווקא מתלוננים על דמעת מוגברת – תוצאה של תגובת יתר של מערכת הדמעות לחוסר האיזון. האבחון נעשה על ידי רופא עיניים בעזרת בדיקות ייחודיות כמו מבחן שירמר למדידת כמות הדמעות, צביעת פלואורסצאין לזיהוי פגיעות בקרנית, ובדיקת איכות שכבת הדמעות.
הטיפול כולל שימוש בתחליפי דמעות מלאכותיים, טיפות סיכה, ג'לים או משחות, שינוי סביבתי (כמו הפחתת שימוש במזגן או מסך), ולעיתים טיפול תרופתי נוגד דלקת מקומי. במקרים קשים משתמשים בתכשירים המכילים ציקלוספורין או בפלאגים לחסימת תעלות ניקוז הדמעות לשימור הלחות.
גוף זר בעין
חדירת גוף זר לעין היא אחת הסיבות הנפוצות לפנייה דחופה לרופא עיניים או לחדר מיון. מדובר באירוע פתאומי ומלווה בתחושת כאב חדה, כאשר חלקיק קטן – כמו גרגר חול, ריס, שבב מתכת, עץ או לכלוך אחר – נלכד על פני הקרנית או מתחת לעפעף.
הסימפטומים כוללים כאב חד, דמעת מוגברת, טשטוש ראייה, תחושת לחץ או גוף זר, רגישות לאור ולעיתים אודם סביב הלחמית. במקרים בהם הגוף הזר שורט את הקרנית, עלולה להופיע שריטה שטחית הגורמת לכאב ניכר. במקרים מסוכנים יותר, עלול החלקיק לחדור את העין ולגרום לזיהום או נזק קבוע.
האבחון נעשה על ידי רופא עיניים בעזרת מנורת סדק, ולעיתים באמצעות חומר ניגוד פלואורסצאין שמדגיש את מקום השריטה. הטיפול כולל שטיפת העין, הסרת הגוף הזר באמצעות מכשיר עדין, ומתן טיפות אנטיביוטיקה למניעת זיהום. במקרים של שריטה – ניתנות גם טיפות נגד כאב ולעיתים חבישת עין. חשוב להימנע משפשוף העין שעלול להחמיר את המצב.
דלקת עיניים
דלקת לחמית חיידקית היא מצב שכיח שבו זיהום חיידקי גורם לדלקת בקרום הלחמית, הקרום הדק והשקוף שמכסה את לובן העין ואת פנים העפעפיים. לרוב מדובר בזיהום מחיידקים כמו סטרפטוקוקוס, סטפילוקוקוס או המופילוס. הסימפטומים הקלאסיים כוללים אודם ניכר, הפרשה מוגלתית צהובה או ירוקה, הדבקות של העפעפיים במיוחד בבוקר, גרד ולעיתים תחושת גוף זר.
הדלקת לרוב מדבקת מאוד, במיוחד במסגרות צפופות כמו גני ילדים או מקומות עבודה. האבחון מבוסס על קליניקה, ובמקרים עקשניים או חוזרים יש צורך לקחת דגימה מההפרשה. הטיפול כולל לרוב טיפות או משחת אנטיביוטיקה מקומית, קומפרסים חמים, הימנעות משפשוף ומעבר על כללי היגיינה נוקשים – כולל שטיפת ידיים, הימנעות ממגע עם עין נגועה ואי שיתוף מגבות. לרוב הדלקת חולפת תוך מספר ימים.
שעורה
שעורה (Hordeolum) היא דלקת זיהומית חריפה באחת מבלוטות השומן שבשולי העפעף, ונגרמת לרוב על ידי חיידקי סטפילוקוקוס. השעורה נראית כבליטה אדמדמה ונפוחה על שפת העפעף, שלעיתים מלאה במוגלה, ומלווה בכאב מקומי, גירוי ודמעת. קיימת הבחנה בין שעורה חיצונית לבין פנימית – כאשר הפנימית עמוקה יותר ולעיתים כואבת במיוחד.
האבחון נעשה בבדיקה גופנית פשוטה אצל רופא עיניים, ולעיתים ניתן להבחין ב"שפיץ" של מוגלה בקצה השעורה. הטיפול הראשוני כולל קומפרסים חמים שמזרזים את ניקוז הדלקת, עיסוי עדין של העפעף וטיפות אנטיביוטיות. במקרים מסובכים או עקשניים במיוחד, ייתכן צורך בפתיחה כירורגית וניקוז תחת הרדמה מקומית. חשוב להימנע מללחוץ או לפוצץ את השעורה בכוחות עצמך, כדי לא לגרום להתפשטות הזיהום.
פטריגיום
פטריגיום הוא גידול שפיר של הלחמית – רקמה רירית שקופה – החודר אל הקרנית וגורם לעיוות חזותי באישון העין. לרוב מדובר בתגובה לגירוי כרוני משמש, רוח, אבק או זיהום סביבתי. הפטריגיום מופיע כמשולש לבנבן או ורדרד בזווית הפנימית של העין, ויכול לגדול בהדרגה לכיוון מרכז הקרנית.
הסימפטומים כוללים תחושת גוף זר, יובש, גירוי, אודם ולעיתים הפרעה בשדה הראייה אם הגידול מתקדם. האבחון נעשה בבדיקת עיניים פשוטה. כשמדובר בפטריגיום קטן שאינו מפריע – אין צורך בטיפול, מלבד טיפות להרגעת העין ושימוש במשקפי שמש למניעת החמרה. אם הפטריגיום גדל, מפריע לראייה או גורם לאסטטיקה בעייתית, ניתן להסירו בניתוח פשוט בהרדמה מקומית. לעיתים נדרש שתל לחמית כדי למנוע הישנות.
גלאוקומה
גלאוקומה היא מחלה כרונית ומסוכנת של עצב הראייה, שנגרמת לרוב מעלייה בלחץ התוך־עיני, מה שפוגע באספקת הדם לעצב וגורם לנזק פרוגרסיבי בלתי הפיך. מדובר בגורם השני לעיוורון בעולם המערבי. קיימים מספר סוגים של גלאוקומה – הראשונה והשכיחה ביותר היא גלאוקומה כרונית פתוחת זווית.
לרוב אין תסמינים בשלבים הראשונים ולכן מכונה "הגנב השקט של הראייה". בשלבים מתקדמים יותר מופיעים צמצום שדה הראייה, טשטוש, קושי בראיית לילה ולעיתים כאבים. סוג נדיר אך חמור הוא גלאוקומה אקוטית סגורת זווית, שמתבטאת בכאב עז בעין, אודם, הילה סביב אורות, בחילה והקאה – ומחייבת טיפול דחוף. האבחון נעשה אצל רופא עיניים באמצעות מדידת לחץ תוך עיני, בדיקת עצב הראייה, שדה ראייה וצילום OCT.
הטיפול כולל טיפות עיניים להורדת הלחץ, תרופות סיסטמיות ולעיתים לייזר או ניתוח לפתיחת ניקוז חדש לנוזלים. אבחון מוקדם ושמירה על הטיפול הם קריטיים לשימור הראייה.
סימני אזהרה שמחייבים פנייה לחדר מיון
ישנם מספר תסמינים בעיניים שאינם סובלים דיחוי ודורשים פנייה מיידית לחדר מיון: ירידה חדה ופתאומית בראייה, כאב עז בעין שאינו חולף, הופעת הבזקי אור (פלאשים) או נקודות שחורות מרובות (פלוטרס), אובדן חלקי של שדה ראייה, הפרשה מוגלתית עם נפיחות ניכרת, חשד לחבלה לעין או חדירת גוף זר לתוכה, וכן כאב מלווה בבחילה או הקאה – שעשויים להעיד על גלאוקומה חריפה. כל אחד מהסימנים הללו מחייב בדיקת רופא עיניים באופן מיידי, כדי למנוע נזק בלתי הפיך לראייה.
רוב המים שמגיעים אלינו לברזים נובעים מהאדמה. אחד המאפיינים של מי תהום הוא מלחים, המוכרים גם בשם המהודר יותר – מינרלים. המינרלים הללו מומסים בתוך המים. בניגוד למזהמים רבים שעלולים לחדור למים, דווקא המינרלים לרוב אינם מזיקים, להיפך, חלקם אפילו חשוב לגוף שלנו. התהליך שעוברים מי השתייה לפני שהם מגיעים לברזים אינם משפיעים על תכולת המינרלים המומסים שבהם.
מים עם תכולת מינרלים גבוהה מכונים לעיתים קרובות "מים קשים". במהלך חימום והרתחה של המים יורדת המסיסות של מינרלים מסוימים ובסופו של התהליך הם מתגבשים למוצק על גבי תחתית הקומקום וגוף החימום.
אף שהם לא משפיעים על הבריאות, המשקעים הללו פוגעים לאורך זמן בגופי החימום ולכן כדאי לנקות אותם. זה נכון לגבי הקומקום, וזה נכון גם לגבי מכונות כביסה ומדיחי כלים.
גם הכרית שלכם כבר צהובה? על פי כתבה באתר החדשות האמריקאי USA Today – הגיע הזמן להיפרד ממנה. מומחים אומרים שכל השינוי בצבע הזההוא הצטברות של לכלוך שיכולה לגרום לבעיות בריאותיות בנשימה, בעור ובשינה. "הכריות הצהובות המסריחות הישנות האלה חושפות אתכם לאלרגנים ויוצרות קרקע פורייה לעובש", אמר ד"ר זכרי רובין, אלרגולוג ילדים באילינוי שצוטט בכתבה. "בנוסף, כשהכריות האלה מתבלות עם הזמן, הן לא נותנות לכם את סוג התמיכה לצוואר שאתם צריכים".
לשאלה למה התופעה הזו קוראת משיבה ד"ר לינדזי זובריצקי, רופאת עור במיסיסיפי שמצוטט גם היא בכתבה של USA Today: "הצטברות של שמן, לכלוך וזיעה מהשיער והעור שלכם לאורך זמן משאירה שאריות מלוכלכות על הכרית שגורמות לשינוי צבע". זובריצקי הוסיפה כי "הפנים שלכם גם מייצרות חומר שמנוני דביק שנקרא סבום ששומר על לחות העור. סבום שונה מזיעה, אבל הוא מצטבר על הכרית באותה מידה. ריר, איפור ומוצרי פנים אחרים, ושיער רטוב יכולים גם לגרום לכרית להצהיב".
"שינה על כרית צהובה במשך שנים יכולה להוביל להתפרצויות אקנה וסוגים אחרים של גירוי בעור כי הצטברות הלכלוך יכולה לסתום את הנקבוביות שלכם", הוסיפה זובריצקי בכתבה, "זה נכון במיוחד לאנשים עם אקזמה, רוזאצאה, אקנה קיימת או עור רגיש".
רובין בציטוט נוסף, יותר מוטרד מאלרגנים שמשגשגים בתוך הכריות הצהובות, בעיקר קרדיות אבק. "קרדיות אבק הן חרקים מיקרוסקופיים שאוהבים לאכול פתיתים זעירים של עור אנושי מת. כשאתם ישנים על כרית מלוכלכת, אתם כנראה נושמים את הצרכים שלהן או אותן, מה שיכול לגרום דלקת וגירוי בדרכי הנשימה" – דבר שלטענתו יכול להוות סכנה לאנשים הסובלים מבעיות נשימה ומחלות כמו אסתמה.
"מצבים מסוימים כמו אלרגיות, אקזמה ואסתמה מתלקחים בלוחות זמנים ייחודיים לפי השעה ביום, אבל בעיקר בלילה. אם יש לכם כרית מלוכלכת, אתם כנראה מחמירים את המצבים האלה עוד יותר כשאתם מנסים לנוח". אומר רובין בציטוט מהכתבה באתר בחדשות האמריקאי וזובריצקי הוסיפה: "הצעד הראשון בשמירה על כריות נקיות הוא להימנע משינה עליהן בלי ציפית".
איך לנקות ולחטא כריות כמו שצריך:
בסוף הכתבה, האתר USA Today מוסיף כמה טיפים לשמירה על כרית לבנה ונקייה, ומזכיר שלבסוף אין ברירה, כנראה צריך להחליף את הכרית.
- הסירו ציפיות ופזרו סודה לשתייה על הכרית כדי להפחית ריחות.
- שאבו את הסודה לשתייה אחרי לפחות 30 דקות.
- רססו על הכרית חומר חיטוי יעודי לבדים.
- שמו כריות באוויר הפתוח לכמה שעות כל שבועיים.
- כבסו כריות במכונה במחזור עדין כל שלושה חודשים, רצוי עם חומרי כביסה נטולי ריחות, בושם או צבעים.
- ייבשו באוויר לפני החלפת הציפית.
- החליפו את הכריות שלכם כל שנה עד שנתיים.
- הטיפים האלה שונים ותלויים בסוג הכרית שיש לכם, אז קראו את התוויות לפני כביסה.
אולי מפתיע, אבל ישראל ידועה כמעצמת מים – מדינה שמרבית מי השתייה שלה מגיעים מהתפלה. מדובר בהישג טכנולוגי מרשים, אך כזה שיש לו מחיר תזונתי. תהליך ההתפלה נועד להפוך מי ים מלוחים למים ראויים לשתייה ולשימוש חקלאי.
בישראל, מרבית ההתפלה נעשית בשיטה שנקראת אוסמוזה הפוכה שבה מים נדחפים בלחץ גבוה דרך קרום בררני (ממברנה) שמסנן מהם כמעט כל דבר: מלחים, חיידקים, מתכות כבדות – אבל גם מינרלים חיוניים לגוף.
כתוצאה מכך, המים שזורמים מהמתקנים דלים במיוחד ביוד, מגנזיום, סידן ומינרלים נוספים. אומנם חלק מהמרכיבים מוחזרים למים בתהליך של העשרה מלאכותית, אך יוד אינו אחד מהם. כך נוצר מצב שבו רוב האוכלוסייה בישראל צורכת מים כמעט חסרי יוד באופן קבוע, בלי לדעת, בלי להרגיש, ובלי לקבל על כך פיצוי תזונתי אחר.
ברבות ממדינות העולם המערבי – בארצות הברית, קנדה, ברזיל ורוב מדינות אירופה – הפתרון למחסור ביוד כבר מזמן מיושם: העשרת מלח – מוצר צריכה בסיסי – ביוד. יותר מ־120 מדינות מחייבות לזה, ו־88% מאוכלוסיית העולם צורכת מלח מיודד. בישראל, לעומת זאת, רק כ־5% מהציבור צורכים אותו. במקום מוצר בסיסי ונגיש, מלח מועשר ביוד נמכר לעיתים במחיר גבוה פי שלושה עד חמישה מזה של מלח רגיל.
בדיון שנערך בכנסת בדצמבר 2024 הוצגה הצעת חוק שמבקשת לתקן את האבסורד הזה: לקבוע שמחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל בפיקוח. ההצעה, שנתמכת על ידי משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי, נועדה לאפשר לכלל האוכלוסייה גישה למינרל חיוני, בלי קשר ליכולת הכלכלית. בפועל זה עוד לא קרה.
מחסור ביוד: הסכנות, השכיחות וההשלכות
היוד הוא מינרל חיוני שהגוף אינו מייצר בעצמו, ולכן יש לספק אותו דרך התזונה באופן יומיומי. הוא משמש חומר גלם בלעדי לייצור הורמוני בלוטת התריס (טירוקסין 4T וטריודותירונין 3T), אותם הורמונים שבלעדיהם כמעט אף מערכת בגוף לא פועלת כראוי.
בלוטת התריס אחראית על ויסות קצב חילוף החומרים, שמירה על טמפרטורת הגוף, רמות האנרגיה, תפקוד הלב, השרירים, מערכת העצבים וגם מצב הרוח. בתקופות רגישות כמו היריון, ינקות וילדות – פעילות תקינה של בלוטת התריס חיונית במיוחד להתפתחות תקינה של המוח ושל היכולות הקוגניטיביות.
חוסר קל ביוד עלול לגרום לעייפות בלתי מוסברת, ירידה בריכוז, עצירות, עור יבש, רגישות לקור, ירידה במצב הרוח ולעיתים אף לדיכאון. כאשר החוסר מתמשך ומחמיר, הוא עלול להוביל לתת־פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), לעיכוב בגדילה, להתפתחות זפק (הגדלה של הבלוטה) ולפגיעה קוגניטיבית – בעיקר בקרב תינוקות וילדים.
בהיריון, חוסר ביוד עלול להשפיע על העובר כבר מהשבועות הראשונים – לעיתים עוד לפני שהאם יודעת שהיא בהיריון – ולגרום לעיכוב בהתפתחות מערכת העצבים, לירידה ביכולות הלמידה והזיכרון, ואף לנזק בלתי הפיך למוח המתפתח.
למרות כל זאת, בישראל שיעור הצריכה של מלח מועשר ביוד נותר נמוך במיוחד, ורמות היוד שנמדדו באוכלוסייה, ובעיקר בקרב ילדים ונשים הרות, אינן עומדות בהמלצות ארגון הבריאות העולמי. הסכנה אינה מוחשית כמו כאב חד או חום גבוה, ולכן קל להתעלם ממנה. וזו בדיוק הבעיה: מדובר בחוסר שהוא “שקט", סמוי – אך כזה שעלול להותיר חותם ארוך טווח על הבריאות האישית ועל עתיד הדור הבא.
מה אתם יכולים לעשות כבר היום?
הדרך הפשוטה והנגישה ביותר להעלות את רמות היוד בגוף היא דרך התזונה. חשוב להבין שתכולת היוד במזון מושפעת מאופן הגידול, מאיכות הקרקע ומהזנת בעלי החיים.
מקורות עיקריים במזון ליוד:
• דגי ים: טונה, בקלה, מקרל וסלמון – עשירים יותר ביוד.
• מוצרי חלב (בעיקר חלב ניגר) וביצים – תכולת היוד משתנה, אך אלה מקורות זמינים ונפוצים.
• מלח שולחן או מלח גס מועשרים ביוד – הדרך היעילה והמדויקת ביותר להשלים חוסר. חשוב לבדוק את האריזה – לא כל מלח (ובטח לא מלח ים או הימלאיה) מכיל יוד.
• אצות ים – מקור עשיר במיוחד.
• תוספים – בהתאם לייעוץ רפואי, בעיקר לנשים הרות, מניקות או קבוצות סיכון, למשל אנשים עם מחלות של בלוטת התריס.
חשוב לזכור, יוד הוא מינרל חיוני, אך עודף שלו עלול להזיק. צריכה גבוהה במיוחד, בעיקר ממקורות מרוכזים כמו אצות ים מסוימות – למשל קלפ או קומבו – עלולה להביא לשיבוש בתפקוד בלוטת התריס.
אנשים בריאים לרוב מתמודדים היטב עם שינויים בצריכת יוד, זאת להבדיל מאוכלוסיות רגישות יותר, כמו אנשים עם מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס, נשים הרות, מניקות ותינוקות. במצבים כאלה, צריכה עודפת עלולה להוביל ליתר־פעילות של בלוטת התריס, או להפך – לתגובה של תת־פעילות. לכן גם כאשר בוחרים להוסיף יוד לתפריט, חשוב לעשות זאת באופן מבוקר, דרך מקורות מגוונים, ולפנות לייעוץ מקצועי במקרה של ספק.
פתרון לאומי לבעיה לאומית
נכון לשעת כתיבת שורות אלו, הצעת חוק לפיקוח על מחיר מלח מועשר ביוד ממתינה להתקדמות בכנסת. מטרת ההצעה כפולה: להפוך את המלח ל"מיודד" תרתי משמע, לא רק מבחינת היוד – אלא גם מבחינת המחיר. לפי ההצעה, שאותה יזמו חברי הכנסת ניסים ואטורי ואלי דלל, מחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל הנמצא בפיקוח. אם ההצעה תתקבל, היא עשויה להוביל לשינוי דרמטי בצריכה ובבריאות הציבור.
לא פחות חשובה היא ההסברה. רבים בציבור אינם מודעים לכך שרוב המלח הנמכר בישראל כלל אינו מועשר ביוד, ושצריכתו היומית קריטית לבריאות תקינה. כדי להגיע לשינוי אמיתי, לא די לסמן על המדף מלח “עם יוד", צריך גם שהציבור יידע על כך.
