מאז סיום הלחימה האחרונה בין ישראל ללבנון והשגת הסכם הפסקת האש, עלה נושא פירוק הנשק של חיזבאללה לסדר היום הפוליטי הפנימי בלבנון. להבדיל מהעבר, כעת הנושא נידון בגלוי ולא בלחישות, ונראה שהוא חדל להיות טאבו, כך דווח היום (חמישי) באתר אל-נשרה הלבנוני. זאת על רקע לחצים מערביים, ובמיוחד אמריקאיים וישראליים, הדוחפים עד כדי דיבורים על "לוח זמנים מוגדר" להשלמת המשימה, מהלך שמצא הדים אצל כוחות פוליטיים רבים בלבנון.

גורמים בלבנון מפרשים את העניין כ"ניצול" המצב שנוצר בעקבות המלחמה האחרונה עם ישראל, שאחריה חיזבאללה אינו עוד הגורם החזק ביותר בזירה הפנימית ובעל המילה האחרונה במדינה. שינוי זה בא לידי ביטוי במהירות בהתפתחויות הפוליטיות שלאחר המלחמה, מהבחירות לנשיאות בהן מצא ארגון הטרור את עצמו מעורב בפשרה על מועמד שקודם לכן נדחה על ידו, ועד לראשות הממשלה, שתוצאתה הייתה מנוגדת להמלצות חיזבאללה.

יש הרואים בעניין ממדים רחבים יותר, הקשורים לנחישות הישראלית לשנות את מפת המזרח התיכון כולה, מהלך שחייב לעבור דרך פירוק הנשק של חיזבאללה. יצוין כי המשך ההפרות הישראליות היומיומיות של הריבונות הלבנונית, ללא תגובה מהצד הלבנוני, נועד, בין היתר, להעמיד את הארגון בפני עובדה מוגמרת: ההחלטה התקבלה, והנשק חייב להיות מוסר. מסר זה הועבר למנהיגים הלבנוניים על ידי השליחה האמריקאית מורגן אורטגוס בביקורה האחרון.

ואכן, ההצהרות ה"רשמיות" בנושא התרבו לאחר ביקור אורטגוס. נשיא לבנון ג'וזף עאון מאשר את כוונתו להמשיך במסלול של מונופול המדינה על נשק, גם אם הוא מדבר על דיאלוג להשגת מטרה זו. ראש הממשלה נוואף סלאם, מצדו, מדגיש את סוגיית הרחבת סמכות המדינה ובלעדיות הנשק, בהתאם להצהרת הממשלה. השאלה היא מהי עמדת חיזבאללה, המיוצג בצורה זו או אחרת בממשלה, והאם הארגון אכן מסכים לפירוק נשקו.

חבר הפרלמנט הלבנוני, אשרף ריפי, שכיהן בעבר בתפקיד מפקד הביטחון הכללי בלבנון, אומר כי למדינת לבנון יש יכולת להשתלט על כל סנטימטר משטח לבנון, על הגבול או בתוך שטח המדינה. בריאיון טלוויזיוני, הוסיף ריפי: "חיזבאללה לא מסוגל להתנייד מאזור אחד לאזור אחר והוא לא מסוגל להחזיק בנשק בשטחי לבנון". 

ריפי הדגיש כי כוחות הביטחון בלבנון מסוגלים ליישם את החוק בכל שטחי לבנון וחיזבאללה מכיר את מצבו, סוג של מוות מוחי, היכולת הצבאית שלו קרסה והתוכנית של איראן באזור קרסה, היא מתפרקת כמו שהחות'ים מתפרקים והאיראנים ממהרים לנהל משא ומתן עם האמריקאים בעומאן, ותוצאות המשא ומתן יהיו מסירת הטילים הבליסטיים, ביטול היכולת הגרעינית הצבאית וויתור על זרועות איראן בתימן, בעיראק, בסוריה או בלבנון.

עד כה, אין עמדה רשמית מצד חיזבאללה בנושא, למרות המהומה הרבה סביבו, למעט כמה הצהרות כלליות. חריג לכך הוא מה שדווח בסוכנות הידיעות רויטרס מפי בכיר בארגון הטרור, שהסוכנות תיארה כ"בכיר" מבלי לציין את שמו. לדבריו, חיזבאללה מוכן לדון בסוגיית נשקו במסגרת אסטרטגיית הגנה לאומית, אך ציין שהדבר תלוי בנסיגת ישראל מחמש הנקודות שהיא מחזיקה בדרום לבנון, ובכך שתפסיק את תוקפנותה נגד הלבנונים.

הדברים באים על רקע תחילת ההכנות לשיחות שנשיא לבנון מתכוון לפתוח בנושא הנשק, לפי מה שדווח ברויטרס מפי שלושה מקורות פוליטיים לבנוניים נוספים. יצוין כי הנשיא כבר הכריז על כוונה זו, החל מהתחייבותו בנאום ההשבעה למונופול המדינה על נשק, והוא חזר על כך לאחר ביקורה האחרון של אורטגוס בלבנון, כאשר אמר כי פירוק הנשק הוא דרישה לבנונית, אך ציין כי יישומה ייעשה "בדיאלוג ותקשורת".

מומחים טוענים כי גורמים רבים מובילים להאמין שנושא הנשק אכן הועלה לדיון, כפי שמעידה הפתיחות שמביע חיזבאללה כלפיו, ללא קשר לרמת הרצינות שלו, לאחר שבעבר לגלג על כל דיבור בהקשר זה. עם זאת, חיזבאללה מודע לכך שמצבו היום אינו כפי שהיה לפני המלחמה האחרונה, ובמיוחד לפני חיסולו של המזכ"ל הקודם שלו, חסן נסראללה, גם אם הוא ממשיך לאיים בחזרה ל"אפשרויות הקודמות" במקרה של המשך ההפרות הישראליות.

לפי מקורות אלה, הלחצים המערביים הכבדים המופעלים על לבנון הופכים את העלאת סוגיית הנשק לשולחן הדיונים, ולסדר היום, לדבר מובן מאליו. יצוין כי לחצים אלה הגיעו עד כדי דיבורים על "לוח זמנים" לפירוק הנשק, עד כדי כך שהגמישות שהפגינה השליחה האמריקאית בביקורה האחרון תוארה על ידי רבים מהמשקיפים כ"זמנית", ולכן היא מעין תקופת לחץ בלבד. יצוין כי היא צפויה לחזור בקרוב, אולי אחרי חג הפסח, כשהיא מצפה לקבל תשובות.

יתרה מזאת, ישנה התרשמות מבוססת בקרב רבים כי התקיפות הישראליות נגד לבנון לא ייפסקו, אם לא תהיה תוכנית לפירוק הנשק של חיזבאללה. אם נכון שישנה מטרה אמריקאית וישראלית לקדם משא ומתן עם לבנון, אולי עד כדי "נורמליזציה" של היחסים עימה, פירוק הנשק נותר השער לכל זה, ואפילו לפתיחת דיון בנושא. יצוין כי המערב מודע לסייגים המשמעותיים שעדיין מונעים מלבנון להתקדם במסלול זה, לפחות בשלב הנוכחי.

לנוכח כל האמור לעיל, יש מי ששואלים האם חיזבאללה אכן מוכן להיכנס לדיון אמיתי על פירוק נשקו. כל מה שיוצא ממנו באופן רשמי עד כה אינו מרמז על כך, גם אם הוא הביע פתיחות יחסית לדיון באסטרטגיית הגנה לאומית שבה הנשק יהיה חלק ממנה. יש הרואים את הרטוריקה שלו בנושא כחלק מ"צרכי השעה" המכתיבים לו פעולות מסוימות החורגות מעקרונותיו, עד שישלים את הפקת לקחי המלחמה האחרונה ויחזור לאיתנו.

מכאן, לפי מומחים המכירים את עמדות ארגון הטרור, פירוק הנשק דורש תנאים ודרישות שעדיין אינם מלאים, ובהם סיום מלא של האיום הישראלי. לדעתם, בלתי אפשרי לחיזבאללה, או אפילו ללבנון, לוותר על מקור כוחו ללא תמורה, ובהתחשב בהמשך האיומים והשאיפות הישראליות שאינן נסתרות מאיש, במיוחד עם חזרת הדיבורים על גבולות "ארץ ישראל השלמה" הנפתחים למדינות רבות, ביניהן לבנון.

אם נכון שהוויתורים הלא פשוטים שעשה חיזבאללה מאז סיום המלחמה האחרונה יכולים להסתיים בויתור הגדול ביותר, באמצעות מהלך לפירוק נשק באופן רדיקלי, המכירים את עמדות ארגון הטרור סבורים שיעד כזה נותר דחוי בלקסיקון שלו. זאת במיוחד מכיוון שחיזבאללה מסרב "למסור את ראשו", בהיותו חש מוקף מכל גבולותיו, לא רק בדרום אלא גם במזרח, ולאחר שכל נתיבי האספקה שלו נחסמו.

לסיכום, ניתן לומר כי בזאר פירוק הנשק של חיזבאללה נפתח רשמית, ואולי אף בברכתו של האחרון, המכיר בשינוי שחל במצבו לאחר המלחמה האחרונה. עם זאת, פתיחת הבזאר אינה מבטיחה בהכרח את סגירתו, שכן כל הנתונים מאשרים שהדבר לא יהיה פשוט, בצל חששות אמיתיים מכל ניסיון לכפות יעד זה בכוח, מה שעלול להוביל את המדינה לעתיד לא ידוע, נקודה שההנהגה הנוכחית נראית מודעת לה באופן זה או אחר.