
התבגרות בצל הזנחה. חיים בשוליים העניים של בריטניה. מערכת היחסים המורכבת בין אב צעיר לבתו. רצף המשפטים הזה מרכיב תמונה מסוימת מאוד – מדכאת, אפורה, רצינית, שוברת לב. "בירד", סרטה החדש של הבמאית הבריטית אנדריאה ארנולד, אמנם עוסק בכל הנושאים הללו אבל מתנהג אחרת. כן, הוא מציג תא משפחתי חריג וסביבת חיים קיצונית, אבל בניכוי כל אלה זה סרט התבגרות שעובד על פי מוסכמות הז'אנר ומעביר את הצופה בו מסע רגשי מצחיק, מטריד אבל גם מלא קסם – ולא רק בגלל שהעלילה שלו לא מאה אחוז ריאליסטית.
זהו הסיפור של ביילי (ניקייה אדמס), נערה בת 12 המתגוררת בצפון קנט. היא מעריצה את אחיה הגדול ושואפת להשתלב בחבורת הבנים שלו, וכשהיא לא איתו היא אוהבת להסתובב בטבע, לצלם רגעים קטנים בטלפון הנייד ולצפות בהם שוב ושוב. שגרת היום הלא ממש שגרתית שלה מתערערת כשאביה, באג (בארי קיוגאן, "רוחות אינישרין") מביא לביתם את ארוסתו החדשה, שבעצמה מגדלת ילדה קטנה. לקראת החתונה הקרבה בין השניים, שקדמו לה רק שלושה חודשי היכרות, הבית המוזנח ומכוסה הגרפיטי מתמלא בחברים שבאים לחגוג עם באג. הם גם מנסים לעזור לו ביוזמה עסקית חדשה, בדמות קרפדה שאמורה להפריש חומר פסיכואקטיבי יקר ערך.
ביילי לא מרוצה בכלל מכל העניין ומנצלת כל הזדמנות לברוח ולהתחמק – מהבית אבל גם מההתמודדות עם המצב החדש והרגשות שהוא מעורר בה. באחד משיטוטיה היא פוגשת גבר משונה אך חינני המציג את עצמו בשם בירד (פרנץ רוגובסקי), שמבקש את עזרתה כתשובת השכונה. הוא מחפש את הבית שבו גדל ואת ההורים שאותם לא ראה שנים רבות, ומסע החיפוש של השניים יוביל אותם גם אל בית אמה של ביילי, המגדלת את ילדיה הקטנים בבית אפילו פחות בטוח ושליו מזה של אביה. ארנולד מתעסקת באופן קבוע בסיפור על נערות שנאלצות לגדל את עצמן בהיעדר דמויות הוריות ראויות, וכאן היא מתמקדת ספציפית בילדים שנולדו, כמוה, להורים קטינים.
Source link