חדשות בעולם
בואו ניפרד מהאמריקאים: הסיוע שלהם הוא פחות מ־3% מהתקציב הלאומי
ישראל של היום חזקה מתמיד – כלכלית, ביטחונית ודיפלומטית. אבל בתחום אחד אנחנו עדיין מתנהגים כמו מדינה שעדיין לא מצאה את עצמה. שנה אחר שנה, אנחנו ממשיכים לקבל סיוע ביטחוני מארצות הברית. כאילו אין לנו ברירה. כאילו אנחנו לא מסוגלים לעמוד בזכות עצמנו. אבל זו לא האמת. וזו לא הדרך.
אנחנו גאים להיות בת הברית הקרובה ביותר של ארצות הברית. אנחנו מכירים תודה על עשרות שנים של תמיכה. אבל תודה אינה מדיניות, ותלות אינה עוצמה. אם אנחנו רוצים להיראות כאומה ריבונית, עלינו לממן את הביטחון שלנו בעצמנו. כל מדינה שתלויה במדינה אחרת לצורכי הביטחון הבסיסיים שלה נעשית פגיעה. לא רק צבאית, גם פוליטית. כל עוד ישראל מקבלת סיוע היא חשופה ללחצים, לעיכובים, לגחמות של פוליטיקאים בוושינגטון.
כך היה גם בתקופת ממשל ביידן – הצהרות של תמיכה פומבית, לצד עיכובים שקטים באספקת חימושים ואיומים בצמצום הסיוע ככלי לחץ. זה לא רק חיכוך פוליטי, זהו סיכון אסטרטגי. את הסיכונים שצפויים לנו כבר אפשר לראות באופק. אם בעתיד תקום ממשלה אמריקאית עם דמויות מהשמאל הרדיקלי, כמו אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, ייתכנו קיצוצים חד־צדדיים ובלתי צפויים. אז למה לחכות עם הגב לקיר, כשאפשר להוביל מהלך ביוזמתנו?
בצד השמרני של ארצות הברית קמה תנועה רחבה, “אמריקה תחילה”. היא שואפת לצמצם את הסיוע הזר ולהתמקד בגבולותיה, בכלכלתה ובאזרחיה. סגן הנשיא ג’יי.די. ואנס, אישיות מובילה בתנועה זו, וטאקר קרלסון, מהקולות הבולטים בשיח הציבורי השמרני – שניהם מעריכים כוח, עצמאות וריבונות. הם אינם שונאי ישראל, להפך. אבל הם אינם רוצים לראות את ישראל נשענת על תקציב הביטחון האמריקאי. אם נמשיך להתנהג כאילו הסיוע הוא זכות נצחית, נאבד את תמיכתם של אלה שבאמת מאמינים בנו. אבל אם נוותר עליו ביוזמתנו, מרצון, בגאווה – נרוויח את אמונם, את הערכתם ואת בריתם לאורך שנים.
הסיוע האמריקאי גדול, אך הוא פחות מ־3% מהתקציב הלאומי שלנו. ישראל יכולה וצריכה להחליף אותו בעצמה. אני מציע מהלך הדרגתי, בן חמש שנים, להפסקת הסיוע. בשקט, בכבוד, באחריות. המהלך יאפשר לצה״ל להיערך, לייעל, להתחדש – ולשדר מסר ברור לעולם: ישראל עומדת על רגליה. נמשיך לפתח טכנולוגיות משותפות עם ארצות הברית, נמשיך לרכוש ממנה מערכות, אבל כשותפים שווים – לא כלקוחות תלויים.
ב־7 באוקטובר חווינו את היום הקשה בתולדות ישראל. לא ביקשנו בו חיילים זרים, לא חיכינו לאמריקה. ישראלים מכל הגילים רצו קדימה. זו הרוח שלנו, זו הזהות שלנו. עכשיו זו צריכה להיות גם המדיניות שלנו. הגיע הזמן לבחור בעוצמה, לבחור בכבוד, לבחור בעצמאות.
הכותב הוא עורך דין, מייסד תנועת ‘"ישראל מחר"
הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס היום (שלישי) אחר הצהריים לישיבה שארכה כשעתיים, ובמהלכה הוצגו לשרים סקירות ביטחוניות כלליות על כלל הגזרות. בסדר היום הכתוב לא הופיע כלל סעיף על עזה ותוכנית הכיבוש, והישיבה עסקה בסקירה רחבה ולא פרטנית על המתרחש בזירות השונות. בפועל – הישיבה לא כללה אף הצבעה, לא על תוכנית מבצעית ולא על מתווה כזה או אחר להסדר מדיני או עסקה לשחרור החטופים.
במערכת הביטחון ציינו כי התוכניות המבצעיות לכיבוש עזה כבר אושרו לפני כמה שבועות, לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון הוסמכו לקבל החלטות בנושא. נקבעה ישיבת קבינט נוספת ליום ראשון הקרוב, שבה צפויים השרים לדון באופן מפורט בתוכניות הפעולה ברצועה.
סוגיית החטופים, שעמדה במרכז ההפגנות הסוערות מחוץ למשרד ראש הממשלה ובצירים מרכזיים ברחבי הארץ, כלל לא נידונה. מאות מפגינים, ובהם בני משפחות החטופים, קראו לממשלה לאמץ את המתווה המוצע: "אל תעזבו את השולחן – יש הצעה על השולחן, צריך לסיים את זה עכשיו". במקביל, במשרד החוץ הקטרי תקפו את ישראל וטענו כי סירובה להגיב להצעות התיווך מוכיח ש"אין לה רצון אמיתי להגיע להסכמות".
במקור נועדה הישיבה לשעה 18:00, אך היא הוקדמה לשעה 16:00 והוגבלה עד 19:00 לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו – כדי שיוכל להשתתף באירוע של מועצת מטה בנימין.
ההקדמה עוררה ביקורת חריפה באופוזיציה. ח"כ קארין אלהרר תקפה: "שבוע מחכים לישיבת קבינט – והיא מוגבלת בגלל קוקטייל?". ח"כ גלעד קריב הוסיף: "ההתחנפות להתנחלויות באה על חשבון החטופים והביטחון". בלשכת ראש הממשלה דחו את הטענות והבהירו כי מדובר בצעד שאינו חריג.
מהישיבה נעדרו כמה שרים בכירים: שר החוץ גדעון סער שוהה בארצות הברית, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמצא בגאורגיה, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא השתתף מסיבותיו.
עיתון ג'רוזלם פוסט מפרסם היום (שלישי) מאמר המתייחס לגירוש שגריר איראן מאוסטרליה, מהלך דיפלומטי שהפתיע רבים מן הקהילה העולמית. תחילה המאמר מסביר מה הרקע להחלטה הדרמטית: "אוסטרליה גירשה את שגריר איראן לאחר שה־ASIO (הארגון האוסטרלי לביטחון פנים) קבע כי טהרן עומדת מאחורי לפחות שני פיגועים אנטישמיים בסוף 2024, בהם שריפת בית הכנסת במלבורן וההצתה בבונדיי".
כמו כן, מוסיף פרטים על צעדים נוספים שממשלת אוסטרליה נקטה נגד המשטר האיראני: "קנברה גם השעתה את פעילות שגרירותה בטהרן והודיעה שתפעל להכרזה על משמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC) כארגון טרור. מדובר בצעדים נוקשים, הכרחיים ומאוחרים, שמשדרים לקהילה היהודית כי הממשלה מתכוונת להגן עליה".
בהמשך מציינים בג'רוזלם פוסט כי "המהלך מתרחש על רקע חילופי דברים מתוחים בין אוסטרליה לישראל: ימים ספורים קודם לכן שלח ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב חריף לאלבאניז, שבו האשים אותו ב"הענקת פרס לחמאס" וקרא לו "להחליף חולשה במעשה" ולהיאבק באנטישמיות באוסטרליה. אפשר לא להסכים לטון, אך העיתוי ממחיש את הלחץ שהצטבר על קנברה לעבור ממילים למעשים".
חרף התמיכה במהלכים שננקטו המאמר לא ממהר לחגוג ודורש עוד צעדים מצד הממשלה באוסטרליה: "גירוש שגריר איראן והליך הכרזה על ה־IRGC כארגון טרור הם כלים משמעותיים – בתנאי שיבוצעו גם צעדים בשטח".
לאחר מכן מציע עוד מהלכים הכרחיים על מנת לשפר את תחושת הביטחון של הקהילה היהודית. "העמדה לדין של שליחים וגורמים מסייעים, חיזוק האבטחה בבתי כנסת, בתי ספר ועסקים כשרים, מימון שדרוגי ביטחון היכן שנדרש, ושיתוף פעולה עם פלטפורמות טכנולוגיה ורשויות מקומיות כדי לעצור תהליכי הסתה מקוונת שמזינים אלימות בעולם האמיתי", נכתב במאמר בין היתר.
לסיכום המאמר מציין כי "עבור יהודי אוסטרליה, שחוו בשנה האחרונה איומים, השחתות והפחד היומיומי לשלוח ילד לבית ספר יהודי מזוהה, החלטה זו היא רגע של נשימה. לא שמחה – אלא הקלה. מדיניות לא תשחזר את מה שאבד, אך יכולה להפחית את הסיכוי לפיגוע הבא".
