ערוץ 12 לקח השבוע סיכון משמעותי כשהחליט להחזיר את "ארץ נהדרת" לפרק מיוחד, וסביר להניח שקברניטי הערוץ ישבו בנשימה עצורה כל היום, וקיוו שרק לא יהיו הרוגים שייאלצו לבטל את השידור – ולהוריד את תקציב הפרק לטמיון. אז כשיום חמישי הגיע, ובנס הסתיים ללא הרוגים (אלא רק למעלה ממאתיים פצועים, בהם ארבעה באורח קשה), עלתה השאלה: מאיזו זווית "ארץ" תתקוף את האירועים הקשים של השבוע האחרון, ובעיקר – כמה נשכנית תעז להיות.
בשבוע האחרון כולם התיישרו מאחורי המנהיג הגדול שהנחה, שהוביל, שהורה; ואף מילת ביקורת לא נשמעה מעבר לשבחים. ואין מי שהתיישר יותר מאחורי הסנטימנט המיליטריסטי יותר מערוץ 12, שזכה השבוע להיכלל באותה משבצת כמו ערוץ 14, באיומים של איראן להפציץ ערוצי תעמולה ישראלים.
רק אתמול קרתה תקלה בערוץ, כשמבקר חריף של מקבלי ההחלטות (אזרח שהעסק שלו נפגע במטח, כמובן, לא פרשן רשמי) הורשה לדבר במשך כדקה וחצי ללא הפרעה. למרבה המזל, הכתבת האמיצה והחריפה יולן כהן, הצילה את המצב וסיכמה את השיחה: "אני שומעת את הכעס שלך, אנחנו במצב מורכב במלחמה שאין צודקת ממנה".
כמובן, שהיה ברור ש"ארץ" לא תחזור לשידור רק כדי להצטרף למקהלת המלקקים, זה היה יוצא אמין בערך כמו הזעזוע הקולקטיבי מכך שנפתלי בנט העז להגיד שנתניהו מונע משיקולים אישיים. אבל הנתיב שבו הלכה התוכנית היה אפרורי, שלא לומר, פחדני: היא העלימה את הפוליטיקאים כמעט לחלוטין מהתוכנית.
ההסחה
ראש הממשלה בנימין נתניהו קופץ לביקור, חלילה לא משתקע בכיסא בפאנל, אלא מוסר הצהרה מבסיס של חיל האוויר, כשמאחוריו שר הביטחון ישראל כ"ץ. את הכתם (המצטמצם) על המצח הוא מסתיר בכובע טיסים, והוא מתרברב שהתקיפה החזירה אותו 622 ימים אחורה, ושההסחה המתוחכמת לפני פתיחת המתקפה כללה לא רק את החתונה של אבנר, אלא גם את 7 באוקטובר, החטופים ורצח רבין. לסיום הוא חותם בציטוט של צ'רצ'יל: "אם אתה מסתבך עם מלחמה אחת, פשוט תתחיל מלחמה אחרת".
רה"מ נתניהו ב"ארץ נהדרת". הכל חלק מההסחה (צילום: צילום מסך קשת 12)
זהו מערכון מהודק, שלא מבזבז יותר מדי זמן על דאחקות, מצליח להביא כמה פאנצ'ים וגם לאזן עם השטויות של שר הביטחון (בהסחה) ישראל כ"ץ. אבל הוא מרגיש לא במקום, כי הוא טובע בין אינסוף פאנצ'ים על פיקוד העורף, ההתרעות המטרטרות שלו, ובקיצור – כל מה שחרשו עליו בטוויטר וכבר העלה עובש לפני יומיים.
זו הייתה יכולה להיות בחירה חכמה, לחנוק לפוליטיקאים את זמן האוויר, אם הייתה בה מן האמירה: אתם לא שווים את זמן השידור בפריים טיים. "ארץ" הייתה יכולה למשל, לשבץ מערכון שישלב אנשים אמיתיים, כמו שעשתה בתחילת המלחמה כשהביאה ניצולים מהטבח (ובהמשך גם חטופים ששוחררו). הפינות האלו כללו לרוב לא מעט נונסנס שכל מטרתו הייתה להצחיק את האורחים, והתוצאה תמיד הייתה משעשעת ונוגעת ללב.
במקום זה, כל חלק הפאנל כלל באופן כמעט בלעדי את טלנטי המהדורות מיונית לוי וניר דבורי ועד כתבים זוטרים שיותר זכו לאזכור כמו דין פישר ואלמז מנגיסטו. חייבים לומר ביושר, שהחיקויים של ארץ נהדרת לכתבי המהדורה לרוב מדויקים ומשעשעים, אבל חייבים גם לומר (ביושר, כמובן ביושר), שאף אחד כנראה לא צופה בארץ נהדרת כדי לראות את החיקויים האלו (אולי, חוץ מאותם מושאי חיקוי).
בדרך כלל, כשהם מגיעים עם תמהיל של פוליטיקאים, הם מגשימים לצופה איזו פנטזיה: שהכתבים והפרשנים יגדלו עמוד שדרה ויעמתו את נבחרינו היקרים עם השאלות הקשות. אבל כאשר הם עומדים בפני עצמם, הפאנל הופך להיות דלוח יותר ממהדורת השעה 16:00, ומתמקד בחיקוי המניירות האישיות של הכתבים.
זה מצחיק יותר בפרסית
כוכב עולה נוסף שזכה השבוע לחיקוי הוא הדרלינג הפרסי התורן, בני סבטי (שמככב – איך לא, בעיקר בערוץ 12). החיקוי בגדול, התבסס על האובססיה הציבורית לשיערו של סבטי (יש כזו – או שזה רק שיח ברנז'אי של אנשי הערוץ?) ועל המבטא הפרסי, שהפך כבר מזמן להיות הבסיס לחצי מהבדיחות של ארץ נהדרת.
סבטי אמנם לא זוכה לטיפול החמינאי המלא, הוא לא מוגחך עד שהמבטא הוא הדבר היחיד שנותר מהדמות, אבל איכשהו גם לדמות שלו הצליחו הכותבים להשחיל איזה "פארוק, סגור ת'תריס" אחד. כי בלי רפרנס ליוסף שילוח באלכס חולה אהבה – איך תבינו שמדובר באדם פרסי?
בני סבטי ב"ארץ נהדרת". הבנתם שהוא פרסי? (צילום: צילום מסך קשת 12)
ואם כבר פרסים, מערכון שלם וולגרי במיוחד הוקדש לתקיפה השבוע של תאגיד השידור האיראני (אותה תקיפה שגררה את איומי תקיפת התגמול על ערוצים 12 ו-14). בלי שמץ של אירוניה, הערוץ שמדברר גורמים צבאיים ומדיניים כאילו היו הדיווחים דברי אלוהים, מתפלש בשמחה לאיד על תקיפת שופר משטרי. על הדרך, ישנה גם שמחה לאיד לאזרחי איראן שמתחבאים מתחת לשולחנות. איזה בידור, ואיזו דרך מצוינת להראות לעולם שאיבדנו כל צלם אנוש.
היישר מהבוידם
כתבתי זאת כבר בעבר, שהחוזקה של ארץ בשנתיים מאז שפרצה המלחמה, היא בעיסוק בחיים עצמם – האופן שבו המצב משפיע על האזרח הפשוט, ומדידת מצב הרוח הכללי. על כן, היה ברור שהמערכון האחרון יהיה מערכון מקלטים. גם כאן, נראה שהאפשרות הראשונה שהועלתה בחדר הכותבים הייתה זו שנבחרה: סוגי ישראלים במקלט (אתם יודעים – זה שלא מחכה עד החזל"ש, זו שקוראת בלייב בטלגרם וכו'). זה לא יהיה מדויק להגיד שגם כל הפאנצ'ים במערכון הזה כבר התיישנו בטוויטר, כי אני די בטוחה ששמעתי אותם בספיישל ארץ נהדרת ממלחמת לבנון השנייה. רק שהפעם, את דיוויד ברוזה מחליפה קייטלין ג'אנר בתקן הסלב התורנית.
הרבה מהבדיחות בתוכנית אמש הרגישו כאילו היו האפשרות הראשונה שעלתה בחדר הכותבים, תוצאה של תוכנית שנתפרה בחופזה ותחת מחסור אקוטי בשעות שינה. ובמובן הזה, היא הציגה מראה מדויקת מאוד למצב הרוח שלנו בשבוע האחרון: מי מאיתנו שלא יכול להרשות לעצמו להיעדר מהעבודה, מג'נגל בין שיחות זום, תעסוקה לילדים והתקפי חרדה תכופים, ובעיקר עושה את המינימום ההכרחי כדי לסמן "וי" על המשימה. והאיכות – בהתאם.
עשור חלף מאז נדם קולו של אחד הקולות הבולטים והאמיצים בתולדות הרוק הישראלי (והעולמי) – הגיטריסט והיוצר יוסי פיאמנטה. אבל בעצם, הקול שלו מעולם לא היה בגרון. הוא היה באצבעות. בצריבה החשמלית של מיתר שנמתח עד הסוף. ברטט של סולו גיטרה שנשמע כמו תחינה. פיאמנטה היה מוזיקאי מהזן הנדיר: מי שחי על קו התפר – בין קודש לחול, בין תל אביב לניו יורק, בין חפלה חסידית לג’אם סשן פסיכדלי – מבלי לאבד לרגע את הזהות שלו.
הוא היה מהיחידים שלא רק שילבו רוק ויהדות – אלא הפכו את החיבור הזה לתפיסת עולם. האיש שניגן עם סטן גץ, ליווה את צביקה פיק ואת צלילי העוד, הקליט אלבומי רוק חסידיים יחד עם להקת פיאמנטה שייסד עם אחיו המנוח אבי פיאמנטה (הלך לעולמו בחודש שעבר) והופיע בפני הרבי מלובביץ' – נתפס בעיני רבים בתור אחד הגיטריסטים הווירטואוזיים שיצאו מישראל. המוזיקה שלו לא נועדה לפלייליסטים – אלא לתפילה, לריקוד, להתרוממות. גיטרת הפנדר הפכה בידיו לכלי קודש – לא פחות.
בהסכת "מילים ולחן" בדיגיטל של 103FM צולל חוקר המוזיקה דודי פטימר יחד עם המוזיקאים יובל דור (חברו של פיאמנטה מימיהם יחד בלהקת חיל התותחנים) ואלברט פיאמנטה (דודו של יוסי פיאמנטה ומי ש"ארגן" לו את הגיטרה הראשונה בילדותו) אל תוך עולמו המוזיקלי של יוסי פיאמנטה – לא דרך הספד, אלא דרך הצלילים.
נעבור יחד תחנות שמשרטטות מסע יוצא דופן: מלהקת חיל התותחנים, דרך הפיכתו לאגדה מקומית ברוק הישראלי ובהמשך למוזיקאי ניו-יורקי, ועד השנים האחרונות שבהן האור והחושך הלכו יחד. נקשיב לשירים, ניזכר ברגעים, וננסה להבין מה הפך אותו לדמות כל כך חד פעמית.
עשור עבר – והמוזיקה שלו עדיין חיה, נושמת, ומסרבת להיכנע לשכחה. יוסי פיאמנטה אולי הלך – אבל המתח שבין המיתר לגוף, שבין הצליל לתפילה – נשאר פה. איתנו.
בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות
יש אמנים שנכנסים לפנתיאון התרבותי, ויש את גידי גוב, זמר, שחקן, בדרן ומנחה טלוויזיה שהפך לאורך שנות קריירה ארוכות לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. ביום הולדתו ה-75, אנו חוגגים לא רק את יום הולדתו אלא את המסע האמנותי המרשים שלו מסוף שנות ה-60 ועד היום.
את דרכו המקצועית החל בזמן שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל, לצד אמנים ישראלים מוכרים כמו מירי אלוני, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ועוד. פריצתו המשמעותית הראשונה של גוב לתודעה הציבורית הייתה בתחילת שנות ה-70 במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון עם השיר 'יעלה ויבוא' למילותיו של יורם טהרלב וללחן של בני נגרי.
על אף שהשיר הגיע למקום השמיני בלבד בתחרות, הוא הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם הפסטיבל בכל הזמנים. באותה שנה, גוב, יחד עם חבריו ללהקת הנח"ל – שמיר, סנדרסון, אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין ובשיתוף פעולה עם יוני רכטר ויצחק קלפטר, הקים גוב את להקת כוורת.
מה עוד לא נאמר על כוורת? הלהקה שהפכה את הבלתי אפשרי ללהיט, שחיברה בין נונסנס לאיכות מוזיקלית ברמה עולמית, וששמה את גוב בפרונט בזכות כריזמה בלתי מתאמצת והומור טבעי. חברי הלהקה הצליחו לשנות את פני המוזיקה הישראלית, והשאירו חותם שאין לו תאריך תפוגה. כוורת הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם השיר 'נתתי לה חיי', וזכתה ארבע פעמים ברציפות בתואר 'להקת השנה' במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל.
מחבר להקה לסולן
במקביל לפעילותו בלהקה, גוב החל להקליט שירים כסולן במסגרת שני פרויקטים של קול ישראל בהנחיית נעמי פולני. שירים אלו, ביניהם 'בין שלוש ובין ארבע', 'סורו מני' ו'זמר לספינה', יצאו גם על גבי תקליט והפכו לחלק בלתי נפרד מאלבומי הסולו שלו בהמשך הדרך. באותה תקופה, גוב השתתף גם בתוכנית הטלוויזיה 'כל המנגינות' שהוקדשה לשירי סשה ארגוב ודוד זהבי, שם ביצע, בין היתר, את 'זמר לספינה'.
לקראת סוף שנות ה-70 'כוורת' התפרקה, אבל הקשר האמיץ בין גוב לסנדרסון נשאר – גוב הצטרף ללהקת 'גזוז' והקליט יחד איתה את שני אלבומיה. באותה השנה התרחשו עוד שני אירועים בקריירה הענפה של גוב – הוא חבק את אלבומו הראשון והמצוין הנושא את השם 'תקליט ראשון' והצטרף למופע 'הכבש השישה עשר' שמצליח לרגש את הקהל הישראלי עד היום יחד עם רכטר, דויד ברוזה ויהודית רביץ.
שנות ה-80 העליזות
בשנת 1980 הקימו גוב וסנדרסון את להקת 'דודה', שהוציאה אלבום יחיד. השיר המוכר ביותר של הלהקה, 'אלף כבאים', שאותו גוב השתתף בכתיבתו, הוקלט לכבוד סיבוב ההופעות שליווה את האלבום.
עשור זה סימן נוכחות בולטת של גוב בפסטיבל שירי הילדים. הוא הנחה את הפסטיבל מספר פעמים לצד ציפי שביט, תיקי דיין ורבקה מיכאלי והתחרה עם שירים כמו 'תנו לגדול בשקט', 'חורף', 'אין לי כסף' ועוד רבים שזוכים לעדנה מחודשת עד היום.
בשנת 1983 ראה אור אלבום הסולו השני של גוב, '40:06', שנקרא כך על שם אורכו הכולל. גם באלבום זה, יוני רכטר היה אמון על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והלחנת מרבית השירים. האלבום כלל להיטים רבים, ביניהם: 'כלים שלובים', 'יש אי שם', 'שטח ההפקר', ועוד רבים וטובים.
בין קריירה טלוויזיונית לקריירה מוזיקלית
לאורך שנות ה-80 הרבה להשתתף בכל מיני פרויקטים מוזיקליים מרתקים, ואף חבק את אלבומו השלישי שהוקדש הפעם יותר לעולם הילדים. העשייה המוזיקלית של גוב הלכה יד ביד עם הקריירה הטלוויזיונית שלו לאור השתתפותו בתוכנית הטלוויזיה המצליחה 'זהו זה!' יחד עם מוני מושונוב, שלמה בראבא ודובל'ה גליקמן. התוכנית זכתה לעדנה מחודשת בתחילת 2020 נוכח התפשטות נגיף הקורונה, ומשודרת עד היום.
גוב הפך לאורך השנים לאייקון תרבותי, סמל לישראליות אותנטית. בין אם על הבמה, על מסך הטלוויזיה או אפילו כשדרן רדיו, הוא מצליח לייצר חיבור בלתי אמצעי עם הקהל, ולשמר רלוונטיות מתמדת על פני עשורים משתנים.
לרגל יום הולדתו ערך יואב חנני רשימת שירים מפוארת הכוללת להיטי ענק מכל שנות הקריירה שלו, לעוד שנים רבות של עשייה מוזיקלית מרגשת. מזל טוב גידי! מוזמנים להאזין לרצף הנוסטלגי ולהתרגש יחד איתנו. האזנה נעימה!
רשימת השירים בעריכה המיוחדת
יעלה ויבוא
נתתי לה חיי (להקת כוורת)
גן סגור (הכבש השישה עשר)
תשע בכיכר (גזוז)
שטח ההפקר
רחוב סומסום
הופה היי
היי, אני כבר לא תינוק (הכבש השישה עשר)
הא או (גזוז)
אני שוב מתאהב
לידיה הלוהטת (דודה)
לוליטה
יו יה (כוורת)
הכל בגלל האהבה (עם אהוד בנאי)
טוב שבאת
אלף כבאים (דודה)
למה ליבך כמו קרח (עם אלי לוזון)
טנגו צפרדעים (כוורת)
חורף
לכבוד הקיץ (גזוז)
והגשם יבוא (עם מיקה קרני)
בואי נישאר
בלעדייך
הו מה יהיה
חייך וחיי (עם ריטה)
יש אי שם
פרח
אני אוהב אותך חזק
אין עוד יום
שלל שרב
רוני (גזוז)
כלים שלובים
פנים אל מול פנים (עם אתי אנקרי)
נגיעה אחת רכה
נערה במשקפיים
הריקוד המוזר של הלב (עם רונה קינן)
אני אוהב (הכבש השישה עשר)
תנו לגדול בשקט
אמא ודני (גזוז)
סוס עץ
שירות עצמי (כוורת)
ציפי פרימו (גזוז)
שיר הלהקה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
נאום תשובה לרב חובל איטלקי (להקת הנח"ל)
שיר לשלום (משתתפי הסרט 'הלהקה')
ילד מזדקן (כוורת)
נאחז באוויר
מה אתה בכלל יודע על אהבה
לא דיברנו עוד על אהבה (עם עפרה חזה)
עדיין מחכה לך
יורם
מסע אלונקות (עם ששת)
שירי סוף הדרך
עד הבוקר (כשנולדתי)
העיקר זה הרומנטיקה
ככה היא באמצע (כוורת)
שירו של מקס (עם יובל זמיר וחיים צינוביץ')
מה הוא עושה לה (עם שלומי שבת)
בשדה ירוק
כמעט סתיו
עניין של זמן
סימן שאתה צעיר
ערב אבוד
היא לא תדע (גזוז)
לך ספר לסבתא (כוורת)
איך שיר נולד (הכבש השישה עשר)
הגליל (זהו זה ושלמה גרוניך)
אין לי כסף
הכל פתוח
נם לא נם
חללית (גזוז)
שיר מלחים (כוורת)
אין כבר דרך חזרה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
תקלה מהתחלה (גזוז)
דרך ארץ
גובינא (גזוז)
צל עץ תמר (זהו זה)
ריקוד ירח
עדן
אני אומר מילה (עם רונה קינן)
מה אכפת לציפור (עם דנה ברגר)
מי תרצי
סורו מני
אל הגבים
זמר לספינה
בין שלוש ובין ארבע
זמר נוגה (עם שלמה ארצי, רמי קליינשטיין ויוני רכטר)
נובמבר
בקצה ההר
הו איזה לילה
אם יוולד לי ילד
כשאת מחייכת
אם היינו
עוף גוזל (עם שלמה ארצי)
שיר לשירה (זהו זה)
בבוקר
שלושה בלילה בעיר
אחלה עולם (עם מאור כהן)
נחמד (כוורת)
'שבת עברית' ב-103fm נוסדה לפני יותר מ-25 שנה, וכיום היא רצועת המוזיקה העברית המובילה בארץ. היא מפגישה את הקלאסיקות הגדולות של המוזיקה העברית עם פנינים מוזיקליות נשכחות עוד מהעשורים הראשונים של המדינה.
'שבת עברית' ב-103fm מכבדת ומוקירה את הקלאסיקה הישראלית להנאת המאזינים, ועושה הכול כדי לשמר את שורשי המוזיקה העברית ולחלוק כבוד לדורות המייסדים שלה.