בשיאו של חום יולי-אוגוסט, תחת השמש הקופחת יושבת קבוצת לוחמי צה"ל, בני דורות שונים, הלומי קרב, שמנהלים עכשיו קרב נוסף – על איכות חייהם, וגם על זו של אחרים במצבם. מול מטה אגף השיקום של משרד הביטחון ברחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה הם הקימו מיצג דומם ומקפיא דם: שורת ארונות קבורה, עטופים בדגלי ישראל, כל אחד מהם מוכתם בטיפת דם. יחד הארונות מרכיבים את המילים "הלומי קרב" ומבטאים את מחאתם נגד המערכת.
בסמוך לארונות, אוהל אדום שעליו נכתב "לוחמי כיפור 73' מצדיעים ללוחמי 2023". בתוכו נמצאים גברים שנפשם לא חדלה להילחם גם לאחר שהקרב הסתיים, לעיתים גם שנים רבות לאחר מכן. חלק מהמוחים לחמו במלחמה שעדיין נמשכת בעזה, אחרים במלחמות קודמות. הם כאן כבר שבוע, ישנים על מזרנים באוהל ונחושים להישאר עד שהמערכת תתעורר, לשיטתם. מקרי ההתאבדות שאירעו לאחרונה הגבירו את המחאה הזו.
המוחים מדברים על המדינה ש"לא שם", כדבריהם. הם מלינים על בירוקרטיה מסורבלת ועל כתף קרה שהם מקבלים מהממסד שאמור לתמוך. מעשית, הם דורשים השוואת זכויות מלאה לאלה של נכי צה"ל הפגועים בגוף.
מאהל המחאה של הלומי הקרב (צילום: דודי פטימר)
לא פחות נכים
"ברגע שראינו את גל ההתאבדויות לא יכולנו לשבת בבית. החלטנו להקים את המאהל הזה ולעשות מעשה", אמר שון דננברג, מיוזמי המחאה, לוחם מילואים שנפצע בעזה. "נלחמתי שמונה חודשים ב'חרבות ברזל', איבדתי חברים, נתתי את כולי למדינה – והיום אני מוכר כהלום קרב. אבל בהתנהלות מול אגף השיקום אני מרגיש כמו בשיחה עם רובוטים חסרי רגש. כמו מול קיר אטום. אני אב לארבעה, ובמצב הנוכחי אין לי אוכל במקרר. כשאני מתקשר למשרד הביטחון, התשובה הקבועה היא: 'אין מה לעשות'".
דננברג מוכר כנכה 50% לצמיתות על רקע פוסט-טראומה, וגם אובדן כושר העבודה שלו מוכר. אך לדבריו, הסיוע שניתן לו אינו מאפשר קיום בכבוד: "אני משלם בעצמי על התרופות, מכסף שאין לי, ומקבל החזרים באיחור. זה לא חיים. לא מגיע לי לחיות אחרת, בכבוד?".
לצידו יושב אלון חסון, שהיה חלק מהכוחות שהגיעו לזירת אסון המסוקים ב-1997. גם הוא נמנה עם מקימי המאהל. "היו תקופות שבהן ישנתי ברחוב. הייתי הומלס", הוא הודה. "משרד הביטחון הפקיר אותי. אני סוחב את הפוסט-טראומה שלי כמעט 30 שנה. כשלוחם יוצא לקרב הוא יודע שהוא עלול לא לחזור. המדינה שולחת אותנו להילחם, אבל כשהקרב נגמר – היא נעלמת. זה אבסורד. לוחמים צריכים להיות בראש סדר העדיפויות, לא האחרונים בתור. לא מספיק להכיר – צריך גם באמת לטפל".
"אני מעדיף לדבר כמה שפחות כרגע, כי זה כל כך מתסכל ומעצבן", אמר עומר אמסלם, שלחם ב"צוק איתן" בגדוד 51 של גולני. "הבנו שאם אנחנו לא נעשה משהו, אף אחד לא יקשיב. אני מאמין יותר במעשים, פחות בדיבורים. איבדתי הרבה חברים בקרב, הם מתו לי בין הידיים. מאז אני לא אותו אדם".
הפוסט-טראומה, הוא סיפר, הרסה את חייו: "עזבתי את הבית, המשפחה התפרקה, אין לי לאן ללכת. אני פה, ואם צריך, אצא מפה בארון. עד שלא ירדו לפה מאגף השיקום עם טפסים ביד ואישורים חתומים – לא נזוז. לא עוד שיחות, לא עוד הבטחות. מדיבורים לא קורה כלום. אני רוצה שכל הלום קרב יקבל את מה שמגיע לו – כמו שצריך, בלי התחננויות".
חסון חידד את ההשוואה בין הנכים בנפשם לנכים בגופם. "אני לא מזלזל באף אחד שמוכר כנכה פיזי", הוא הדגיש, "אבל אנחנו לא פחות נכים מהם. אנחנו סוחבים את הנכות הזו בנפש ומגיעים למצבים קיצוניים. זה שהפצע שלנו לא חיצוני לא אמר שהוא קל".
לטענת המוחים, בעוד שנכים פיזית עם 100% נכות זכאים למענקי דיור לבניית בתים מותאמים, לעיתים בסכומים שמגיעים למיליוני שקלים, הלומי הקרב, שנכותם מוכרת לרוב עד שיעור של 50%, זכאים במקרה הטוב למענק של כ-200 אלף שקלים, ואת השאר הם נאלצים לממן בעצמם באמצעות הלוואות. "הפער הזה הורג אותנו לאט", הסביר דננברג. "משרד הביטחון בעצמו אמר שקורת גג היא תנאי בסיסי לטיפול בפוסט-טראומה ובהלם קרב. אז איך ייתכן שאנחנו צריכים להתחנן על דיור? זה הזוי".
"אני לוחם בשריון", סיפר תומר טל, שהצטרף למחאה השבוע ולובש חולצה שעליה הכיתוב "לא מפקירים פצועים בשטח". "במסגרת שירות המילואים שלי באינתיפאדה השנייה נפצעתי, וכמה חודשים לאחר מכן הייתי על הטנק הראשון שנכנס לקסבה בשכם, במבצע 'חומת מגן'. פניתי לאגף השיקום לפני שנתיים וחצי, ועכשיו באתי למחאה כדי להציל את החיילים הקרביים במדינת ישראל, את השוטרים ואנשי כוחות הביטחון – שיקבלו ביטוח אמיתי. אני רוצה לוודא שהתנאים החסרים לא יפגעו בהם ולא ידחפו אותם להתאבדות".
לדברי טל, "אגף השיקום חולה, ואף אחד בממשלה לא תיקן את מה שצריך לתקן. מי שנפצע צריך לעבור ועדה מיד אחרי הפציעה – בלי להמתין, ובלי להסתבך בבירוקרטיה. מה צריך הלום קרב כדי לנוח? בית. ואם לא בית, אז סיוע מלא בשכר דירה לכל חייו, בלי ועדות חוזרות מדי שנה. אני מכיר הלומי קרב, חברים טובים שלי, שהפכו להומלסים. אשתי מטפלת בילד שלנו, בי, ובבית – וכל העומס נופל עליה. ובכל שנה היא צריכה לעבור איתי ועדה שבודקת אם אני 'עדיין' פוסט-טראומטי. מה זה עדיין? אני פוסט-טראומטי לכל החיים. אפילו על טיפולי שיניים אני נדרש לשלם מהכיס, מכסף שאין לי, ורק לאחר מכן אמור לקבל החזר. חלפו כבר שמונה חודשים מהטיפול, וההחזר עוד לא הגיע. זה כסף שצריך ללכת לאוכל, להישרדות".
מאהל המחאה של הלומי הקרב (צילום: דודי פטימר)
אף אחד לא מקשיב
"הייתי חובש גדודי בגדוד 202 ולחמתי במבצע 'עופרת יצוקה'", סיפר שי, שהצטרף לשיחה במאהל. "במהלך המילואים האחרונים שהיו לי המצב שלי הידרדר. הייתי מאורס, וארוסתי ביטלה את החתונה בגלל המצב שלי. אושפזתי כמה פעמים במחלקות פסיכיאטריות והגעתי לנטילת 12 תרופות ביום. לפני שבע שנים הגיע אליי למחלקת האשפוז גיא דואק, מנכ"ל 'שיל"ת שיקום לוחמים', ולקח אותי אל הווילה שהקים למען לוחמים הלומי קרב. מאז לא אושפזתי אפילו פעם אחת, וירדתי לכדור פסיכיאטרי אחד ביום. הוא הציל את חיי. אפשר להציל את חייהם של הלומי הקרב ולמנוע התאבדויות, אבל אף אחד במשרד הביטחון לא מקשיב לנו".
דואק, ששוהה באותו זמן במאהל, חיבק את שי ופירט: "יש לי בית מיוחד שבו אני משכן לוחמים שאני מוציא ממחלקות פסיכיאטריות, ועוזר להם לחזור לחיים. הלוחמים האלה צריכים לקבל הכול – לא בתרומות, לא בנזקקות, ולא בוועדות, אלא דרך מסלול ירוק שידאג להם. ליוויתי את איציק סעידיאן לפני ששרף את עצמו, וטיפלתי בו כששכב בבית החולים, וגם לאחר ששוחרר. לצערי, אני מקבל מדי יום הודעות וואטסאפ על לוחמים במצבים נפשיים קשים – חלקם על סף התאבדות – ואף אחד לא מקשיב. למה עושים הפרדה בין דם לדם? למה ללוחם שנפצע פיזית מגיעים תנאים טובים יותר מללוחם שנפצע נפשית? איפה השוויון?".
על פי הנתונים שנמסרו למרכז המחקר והמידע של הכנסת, מתחילת המלחמה ועד סוף 2024 התקבלו באגף השיקום יותר מ-6,410 מבקשי הכרה על רקע נפשי, ומאז עברו שבעה חודשים נוספים של מלחמה. מחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב והתפרסם במאי האחרון מצא כי 12% מלוחמי המילואים במלחמת "חרבות ברזל" מדווחים על תסמינים מרובים של פוסט-טראומה.
בתחילת 2024 הוכרזה רפורמת "נפש אחת" באגף השיקום. היא כללה, בין השאר, הקמת קו סיוע ייעודי לנפגעי פוסט-טראומה והרחבת הטיפולים שלהם זכאים הנפגעים ובני משפחותיהם. מבחינת אנשי המאהל, אין ברפורמה הזו די.
מדי פעם ניגשים עוברי אורח אל אנשי מאהל המחאה. בחור אחד, ששרד את התופת במסיבת הנובה, עצר, חיבק את המוחים והצטרף למאהל. הוא סיפר על הפוסט-טראומה שאיתה הוא מתמודד. אבל רוב הישראלים שחולפים בדרכם על פני המאהל אינם נעצרים.
"זה לא עוד מאהל מחאה", סיכם חסון. "הגיעו לכאן נציגים מאגף השיקום שניסו להציע פתרון נקודתי כדי שנעזוב – אבל אנחנו לא נעזוב. לא נזוז מפה עד שכל הלומי הקרב במדינת ישראל יקבלו את התנאים שמגיעים להם. זה הולך להיות מאבק שהמדינה עוד לא ראתה כמותו".
Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia of the "Ana Chuchulashvili" the thief The worst hotel in the world, it's dangerous, don't go near it! This is not a hotel! It's an old, dirty house, there are cockroaches and insects in the room, Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The manager of the place is a fraud and a former drug addict named "Ana Chuchulashvili"
Please urgently remove this fake hotel from your website. It is a scam and it is deceiving many customers. It is advertised on all social networks as a scam! very important – report on fraud house and scam that in your website and cheat people and customers! – Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia
Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia of the "Ana Chuchulashvili" the thief
The worst hotel in the world, it's dangerous, don't go near it! This is not a hotel! It's an old, dirty house, there are cockroaches and insects in the room, Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The manager of the place is a fraud and a former drug addict named "Ana Chuchulashvili" the name of here company is : Ltd Alpaka
405375419
Located at: Nucubidze St N57, Tbilisi, Georgia/Nucubidze Street 57, 0177 it smells terrible, The walls in the room are peeling, I took pictures, there is mold and dampness throughout the room the beds are really uncomfortable, like in a pre-trial detention center, your whole back hurts when you sleep on them and they almost break because they are so thin! the WI FI doesn't work at all, The room was very dirty and filthy, and when you ask her to move you to a room she says everything is taken, even though all the rooms are empty and open! I arrived at this horrible place, this horrible house, at 1:00 AM, after two hours of sleeplessness, I asked for my money back, a blonde girl of about 50 years old named “Anna” told me that she wanted the money in cash right away, otherwise she would not let me out of the hotel, she told me that I would not be able to sleep in their bed, at 3 AM I went to look for an ATM to withdraw money, because I could not find one, after searching for a whole hour, in the Tbilisi cold, I returned to her at midnight to look for an ATM, but she did not give me my suitcase and passport, so I came back the next day and gave me the money in cash, she did not give me an invoice either, do not come near! They are deceiving the public, booking and all hotel websites! This is not a hotel, it is a very dirty, old house and it smells very bad. Search on youtube "never go there – Hotel Delisi, Tbilisi City Georgia of Ana Chuchulashvili the house hotel from hell" , don't go " to “Hotel Delisi” on YouTube or "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia " or"HOTEL DELISI (Tiflis, Gürcistan) – Otel Yorumları ve Fiyat" He was caught on tape speaking badly and illegally taking a passport and suitcase.
That she took the suitcase by force, she also stole 3 expensive shirts from me for a total of 250 GEL, I demand compensation of 128 GEL for the two hours of hell I suffered there + 250 GEL for the shirts she stole from me
I have videos where she only wants money in cash so she doesn't pay taxes and doesn't agree that I pay her with a credit card, and she also doesn't want to give me my suitcase and passport.
1. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia
2. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Address
3. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Rooms
4. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Amenities
5. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Offers and Deals
სასტუმრო დელისი, ქალაქი თბილისი, საქართველო, ქურდის „ანა ჭუჭულაშვილის“
მსოფლიოში ყველაზე ცუდი სასტუმრო, საშიშია, ახლოს არ მიხვიდეთ! ეს სასტუმრო არ არის! ეს ძველი, ჭუჭყიანი სახლია, ოთახში ტარაკნები და მწერებია, სასტუმრო დელისი, ქალაქი თბილისი, საქართველო – ადგილის მენეჯერი თაღლითი და ყოფილი ნარკომანია, სახელად „ანა ჭუჭულაშვილი“, კომპანიის სახელია: შპს ალპაკა
405375419
მდებარეობს: ნუცუბიძის ქ. N57, თბილისი, საქართველო/ნუცუბიძის ქუჩა 57, 0177, საშინელი სუნი აქვს, ოთახში კედლები აქერცლილია, სურათები გადავიღე, ოთახში ობი და ნესტია, საწოლები ნამდვილად არაკომფორტულია, როგორც წინასწარი დაკავების იზოლატორში, მთელი ზურგი გტკივა, როცა მათზე იძინებ და კინაღამ იმსხვრევა, რადგან ძალიან თხელია! Wi-Fi საერთოდ არ მუშაობს, ოთახი ძალიან ჭუჭყიანი და უწმაწურია და როცა ოთახში გადაყვანას სთხოვ, მიპასუხებს, რომ ყველაფერი დაკავებულია, მიუხედავად იმისა, რომ ყველა ოთახი ცარიელი და ღიაა! ამ საშინელ ადგილას, ამ საშინელ სახლში, ღამის 1:00 საათზე მივედი, ორსაათიანი უძილობის შემდეგ, ფულის დაბრუნება ვთხოვე, დაახლოებით 50 წლის ქერა გოგონამ, სახელად „ანამ“, მითხრა, რომ ფული ნაღდი ფულით უნდოდა, თორემ სასტუმროდან არ გამიშვებდა, მითხრა, რომ მათ საწოლში ვერ დავიძინებდი, დილის 3 საათზე ბანკომატის მოსაძებნად წავედი ფულის გასატანად, რადგან ვერ ვიპოვე, მთელი საათის ძებნის შემდეგ, თბილისურ სიცივეში, შუაღამისას დავბრუნდი მასთან ბანკომატის მოსაძებნად, მაგრამ ჩემოდანი და პასპორტი არ მომცა, ამიტომ მეორე დღეს დავბრუნდი და ფული ნაღდი ფულით მომცა, ინვოისიც არ მომცა, ახლოს არ მოხვიდეთ! ისინი ატყუებენ საზოგადოებას, დაჯავშნის და ყველა სასტუმროს ვებსაიტს! ეს სასტუმრო არ არის, ეს ძალიან ჭუჭყიანი, ძველი სახლია და ძალიან ცუდი სუნი ასდის. YouTube-ზე მოძებნეთ "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The worse hotel in the world" , არ წახვიდეთ "Hotel Delisi"-ში YouTube-ზე ან "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia" ან "HOTEL DELISI (Tiflis, Gürcistan) – Otel Yorumları ve Fiyat". ის ვიდეოჩანაწერში მოხვდა, სადაც ცუდად საუბრობდა და უკანონოდ იღებდა პასპორტს და ჩემოდანს.
მან ჩემოდანი ძალით წამართვა, ასევე მომპარა 3 ძვირადღირებული პერანგი სულ 250 ლარად, მე ვითხოვ 128 ლარის კომპენსაციას იმ ორსაათიანი ჯოჯოხეთისთვის, რომელიც იქ ვიტანჯე + 250 ლარი იმ პერანგებისთვის, რომლებიც მომპარა.
მე მაქვს ვიდეოები, სადაც ის მხოლოდ ნაღდი ფულით ითხოვს ფულს, ამიტომ არ იხდის გადასახადებს და არ ეთანხმება, რომ საკრედიტო ბარათით გადავუხადო, ასევე არ სურს ჩემოდნის და პასპორტის მოცემა.
"ב-7.10 נחטפה כל המשפחה שלי, אני, בעלי דוד, ושתי בנותינו אמה ויולי, אז בנות 3 בלבד", פתחה את נאומה שרון, אשתו של דוד קוניו החטוף בעזה. "דוד בעלי, אהבת חיי, והאבא של הבנות שלי, עדיין שם. התאומות ואני חזרנו ביום החמישים ושתיים. אמה ויולי שלנו חגגו חמש, בלי אבא שלהן. בשבוע הבא הן ילכו לגן חובה, והן יודעות שאבא לא יהיה איתן ביום הזה. הן יודעות שאבא שלהן שם. לפני כמה ימים, כשהשכבתי אותן לישון הן שאלו אותי 'אמא, את בטוחה שאבא יחזור?'".
"יש הצעה לעיסקה על השולחן, שחמאס כבר אמר לה כן", המשיכה. "האמריקנים רוצים שהחטופים יחזרו. הרמטכ"ל אומר שחייבים ללכת עכשיו לעיסקה. העם, אתם, כל אחד מכם, כאן בככר, במהלך היום בצמתים, בכל מקום, במספרים אדירים, כולם צועקים איתנו, כולם רוצים את החטופים בבית. אז למה אני לא יכולה להגיד לבנות שלי שאני בטוחה שאבא שלהן יחזור?"