חינוך
אלפי בני נוער מכל הארץ השתתפו במסע האחדות 2025
במסגרת מסורת ארוכת שנים, תוכנית ״גרעיני אודי״ מבית עמותת ״בנתיבי אודי״ יזמה את המסע המיוחד, בשיתוף קק"ל ותנועות הנוער הצופים, בני עקיבא, עזרא, נוער מד"א וחניכי תוכנית "ניצנים". השנה המסע היה בסימן "נוער מוביל באחדות״, והדגיש את כוחה של הבחירה המשותפת בצעידה לעבר חברה ישראלית מאוחדת יותר, דווקא בתקופה של קיטוב ושסעים. את הטקס הנחו חברות גרעיני אודי אביה ראסק גרעין מודיעין, שירה מזרחי גרעין רמות בירושלים ואשת התקשורת שרה ב"ק שהיתה חניכה של אודי אלגרבלי ז"ל.
האירוע כלל מסלול הליכה חווייתי, תחנות תוכן והיכרות שהופעלו על ידי חברי גרעיני אודי ומדריכי קק"ל, טקס "אות אחדות הנוער", והגיע לשיאו במופע המרכזי של להקת "התקווה 6" בפארק ענבה במודיעין.
בין משתתפי המסע והטקס היו: שר-שלום ג'רבי מנהל חטיבת חינוך וקהילה, קק"ל, גור רוזנבלט סמנכ"ל משרד החינוך, ראש מנהל חברה ונוער, אילן גאל-דור מנכ"ל גשר, ראשי הנהגות מהצופים אלעד סנדרוביץ, מזכ"ל בני עקיבא יגאל קליין, תום לביא ממיזם קיבוץ הייטק, מרדכי וג'ורג'ט אלגרבלי מייסדי עמותת בנתיבי אודי, שלומציון לנדאו חליגואה יו"ר ועד מנהל בנתיבי אודי, תת אלוף במיל' ארנון זו-ארץ יו"ר בית אודי, אופיר אלגרבלי מנכ"ל עמותת בנתיבי אודי ובכירים מעמותת בנתיבי אודי.
במהלך הצעדה עברו החניכים שלוש תחנות שנבנו על ידי עמותת "בנתיבי אודי" בשיתוף עם קק"ל. התחנות הציעו פעילות מגוונת ומרתקת שהעבירה את המסר המרכזי של המסע: השאיפה לאחדות ושיתוף פעולה בין כל חלקי החברה הישראלית. לקראת סוף המסע, לפני ההגעה לנקודת הכינוס במיני ישראל, פגשו החניכים את מדריכי קק"ל וחברי הגרעינים שקיימו מעגלי שיח בנושא הכלה והתמודדות עם דעות שונות ומגוונות.
אביה ראסק מגרעין אודי ממודיעין מספרת כי "המסע מהווה קרקע לצמיחתה של תנועה חברתית אמיצה בהובלת בני הנוער- המסר: אפשר גם אחרת. יחד. האירוע עצמו שימש הזדמנות להצטרף ולתמוך בגרעיני אודי ובתנועות נוער נוספות שמקדמות יוזמות חינוכיות בפריפריה החברתית-גיאוגרפית."
״יש חיבור אמיתי בין פלגים שונים בחברה ואני שמח לראות איך מצטרפים אנשים מרקעים מגוונים״ סיפר חניך בגרעיני אודי. ״האחדות פה היא לא סיסמה- היא באמת מתקיימת. לא צריך להסכים על הכול, אבל אפשר להכיר, לכבד ולפעול יחד״ הוסיפה.
שר שלום ג'רבי מנהל חטיבת חינוך וקהילה בקק"ל : "קרן קימת לישראל רואה בבני הנוער את העתיד הערכי של החברה הישראלית, ופועלת להנחיל להם זהות, ערכים ואחריות חברתית. מסע האחדות מדגיש את הצורך בגישור על פני שסעים – ששורשם פעמים רבות פשוט באי-היכרות. רק דרך מפגש, שיח וחוויות משותפות נוכל לבנות חברה מלוכדת, שמכירה בשונות אך צועדת יחד.”
גיא פורת, ראש מטה תנועת הצופים: ""דווקא עכשיו, כשהחברה הישראלית חווה שבר עמוק ואובדן אמון בין חלקים בתוכה – בוחרים בני ובנות הנוער להיפגש, להקשיב, לשאול, ובעיקר – לצעוד יחד. מסע האחדות של גרעיני אודי הוא תזכורת כואבת ועם זאת אופטימית: יש עדיין מי שמאמינים שאפשר ואפילו מוכרחים לגשר על הפערים. זה לא מסע של פתרונות – זה מסע של בחירה להישאר בשיח, גם כשקשה. זו הדרך האמיתית להתחיל לתקן."
מזכ"ל בני עקיבא יגאל קליין: "יום לאחר יום ירושלים אנחנו זוכרים את הדבר הפשוט והעמוק ביותר: ירושלים נפלה כשהי מחתרות מפוצלות, ירושלים שוחררה כשהייתה ביננו אחדות וצה"ל נלחם יחד בגבורה. תפקידנו היום המוטל על כתפי הדור הצעיר ביתר שאת לעמוד יחד ולהמשיך יחד את שירת החיים של עם ישראל"
איתי בן חיים, מנהל תוכנית "גרעיני אודי", מסכם בהתרגשות: "מסע האחדות הוא רגע שבו כל ההבדלים מתגמדים מול הרצון המשותף לבנות פה משהו אחר. זה מרגש לראות אלפי בני נוער שבחרו להגיע, להקשיב, להתחבר ולצעוד יחד, גם כשלא תמיד פשוט. אנחנו לא באים למחוק הבדלים, אלא ליצור ביניהם גשר. זה בדיוק הכוח של גרעיני אודי- להדליק אור של תקווה וחיבור בלב הקיטוב."
עמותת "בנתיבי אודי" פועלת מעל לשני עשורים בכדי להפוך את החברה הישראלית לחברה מאוחדת יותר וערכית יותר. העמותה שמה לה למטרה לחבר בין גווניה השונים של החברה הישראלית על ידי עשייה משותפת והתנדבות עם אלו שזקוקים לכך בחברה, כאשר מטרת העל היא להקים גרעינים בכל שכונה ועיר המושתתות על ערכי האחדות והנתינה. מסייעים במימון הפעילות: הפדרציה היהודית ניו-יורק, גשר מפעלים חינוכיים, עיריית באר שבע, עיריית ירושלים, עיריית מודיעין, עיריית נתיבות ועיריית אופקים, לטובת פרויקט "עושים סדר" נרתמו רשת יוחננוף וחברת "אדמה". לאחרונה הצטרפה קרן אדליס לסיוע בהרחבת הגרעינים בישובים נוספים.
העמותה הוקמה לזכרו של סגן אודי אלגרבלי ז"ל שנפל בלבנון בשנת 1994. תוכנית הנוער למנהיגות מחברת "גרעיני אודי" נוסדה לפני כ-30 שנה לאחר נפילתו של סגן אודי אלגרבלי ז"ל בקרב בלבנון. אודי השאיר צוואה עם משימה לאומית – לחבר בין מגזרים בחברה הישראלית והתוכנית פולת בהתאם למורשת והערכים שאודי השאיר אחריו.
חופשת הקיץ היא תקופה שבה שעות הפעילות והשינה משתבשות ואלה משפיעות גם על סדר הארוחות. יותר ויותר ילדים ובני נוער מוצאים את עצמם אוכלים “על הדרך" – מול הטלוויזיה, בשיטוט במטבח, תוך כדי משחק בסמארטפון, בישיבה על הספה או אפילו בשכיבה במיטה.
אכילה כזו היא אכילה אגבית, כאשר תשומת הלב איננה נתונה לאוכל עצמו אלא מוסחת לגירויים אחרים. במצב הזה קל מאוד לא לקלוט תחושת שובע ולצרוך כמויות גדולות, מה שעלול להוביל לעלייה במשקל ולתחושה של חוסר שליטה. מחקרים מצביעים על כך שילדים שאינם יושבים סביב שולחן האוכל בזמן הארוחה – למשל בסלון, בחדר או מול מסכים – אוכלים יותר חטיפים עתירי קלוריות, פחות ירקות ופירות, ונוטים להשמין.
אכילה משותפת סביב שולחן אינה רק מסורת או מנהג חברתי. בשנים האחרונות מחקרים עדכניים מצביעים על כך שזמן הארוחה סביב שולחן הוא הרבה יותר מהזדמנות לאכול יחד – מדובר בהרגל שמביא תועלות ניכרות לבריאות הפיזית והנפשית של ילדים ומבוגרים כאחד ותורם להתפתחות בקרב ילדים.
הארוחה המשותפת מאפשרת שיחה יומיומית בין הורים לילדים – החלפת חוויות, העלאת שאלות ושיתוף במחשבות ורגשות – ואלה מהווים קרקע מצוינת לחיזוק כישורי תקשורת רגשית, קשר בין הדורות ופיתוח שפה עשירה, שהשפעתם ניכרת בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. הפרק השלישי בדוח האושר העולמי לשנת 2025, שפורסם במרס השנה על ידי Wellbeing Research Centre באוניברסיטת אוקספורד, מציג עדויות חדשות על תרומת הארוחות המשותפות לרווחה נפשית ולחיזוק הקשרים החברתיים.
מחקרים שנסקרו בו מצאו שבני נוער שאוכלים לעיתים קרובות ארוחות משפחתיות נהנים מהרגלי תזונה טובים יותר, מסיכויים נמוכים יותר להשמנה ולהפרעות אכילה, והם בעלי הישגים לימודיים גבוהים יותר. בנוסף, מחקר ניסויי הראה שארוחות משותפות קשורות לרמות גבוהות יותר של רגשות חיוביים, אם כי שימוש בטלפון בזמן הארוחה מפחית את האפקט הזה.
מחקר אחר שנערך בסין בקרב כ־9,000 מבוגרים מצא גם הוא קשר בין שיתוף ארוחות ובין שיעורים נמוכים יותר של דיכאון, מה שמרמז על תרומה רחבה יותר לבריאות הנפש.
חזרה למקורות
שולחן האוכל הישראלי הוא סמל לשינויים חברתיים ותרבותיים. בראשית ימי היישוב, חלק מהאוכלוסייה – בעיקר בקיבוצים ובמוסדות חינוך – אכל בחדרי אוכל משותפים. שולחנות ארוכים עם סועדים רבים חיברו בין אנשים, יצרו תחושת קולקטיב ושיקפו ערכים של שיתוף ופשטות. במקביל, בבתים הפרטיים בערים ובמושבים נהגו רוב המשפחות לסעוד סביב שולחן אוכל פשוט, לעיתים קטן וצמוד למטבח, ולעיתים שולחן פינת אוכל ששימש גם לאירוח חגיגי.
לעומת זאת, בעדות רבות שהגיעו מארצות המזרח וצפון אפריקה, התקיימו מסורות ייחודיות – אכילה בישיבה על הרצפה או סביב שולחנות נמוכים, לעיתים סביב מגש משותף ובשילוב טקסים משפחתיים ואירוח מסורתי.
כך נוצרה תרבות מגוונת שבה אפשר למצוא שילוב של צורות ישיבה שונות – שולחנות ארוכים בחדרי אוכל קיבוציים, שולחנות משפחתיים בגובה רגיל בבתים פרטיים, ומחצלות או שולחנות נמוכים שנשמרים כמסורת. המכנה המשותף לכולם הוא תפיסת הארוחה כמרחב משותף למפגש, שמעניק תחושת שייכות ונוכחות.
החיים המודרניים וקצב החיים המהיר שינו לא במעט את פני שולחן האוכל בישראל. בבתים רבים, הארוחות היומיומיות הפכו קצרות, ולעיתים הן מתקיימות סביב אי המטבח או שולחן בר גבוה, שבו לא תמיד יש מקום לכל בני הבית לשבת יחד. לעיתים, הארוחה נעשית בחטף בין שליחת הודעות לסידורים אחרים, לעיתים מול מסך הטלוויזיה בסלון או המסך הקטן שבכף היד. המפגש המלא סביב שולחן אוכל ייעודי הפך לפחות שכיח בהשוואה לעבר הלא רחוק.
שינויים בתכנון הבית המודרני תרמו אף הם למגמה הזו: מטבחים פתוחים, חללים משותפים ותכנון פונקציונלי מצמצמים לעיתים את מקומו הפיזי של שולחן אוכל רחב שמאפשר ישיבה נוחה לכל בני הבית. שולחן האוכל “החגיגי" נשאר בפינת האוכל ומחכה לאירוח או לארוחות סוף השבוע, בעוד שביומיום הארוחות נערכות במטבח או בפינות קטנות יותר.
גם הרגלי עבודה ושעות פעילות ארוכות יצרו מציאות שבה לא תמיד מתאפשר לכולם להתכנס לשעת ארוחה משותפת. לא אחת, בני משפחה שונים אוכלים בזמנים שונים, מה שמצמצם את הסיכוי לישיבה מסודרת, שיחה ושגרה קבועה.
חיזוק ה”ביחד”
בשנים האחרונות, וביתר שאת בעקבות הקורונה, ניכרת התעוררות מחודשת של הרצון לטפח את הארוחה המשותפת כמרחב של קשר משפחתי וחיזוק התחושה של “ביחד". משפחות רבות משקיעות בחידוש או עיצוב של שולחן האוכל, מבקשות להקצות לו מקום נוח ונעים גם לשגרה ולא רק לאירוח, לצד מודעות גוברת לחשיבות הארוחה המשותפת, שכאמור, מומלצת גם כדפוס אכילה המשפר את התזונה.
לא פחות חשוב הוא ההיבט הפיזי של סביבת האכילה: ישיבה נוחה המאפשרת נוכחות מלאה בארוחה, מיקוד בתחושת השובע והרעב, וטקסיות שמקדמת אכילה מודעת ובריאה יותר.
חופשת הקיץ כהזדמנות
הימים ארוכים יותר, הקצב משתנה, והארוחות פחות קבועות. העומס על ההורים לפעמים גדל – מעבר לשעות העבודה יש לדאוג לפעילויות לילדים, והבית “על גלגלים". ולמרות זאת, דווקא בתקופה הזו, כשהשגרה מופרת, כדאי ואפשר לסגל הרגל חדש, גם אם הדבר דורש בהתחלה מאמץ.
שווה לנסות להקדיש זמן לארוחות משפחתיות מסודרות גם בימי חול, כולם סביב שולחן, עוצרים לאכול יחד, לדבר, לשתף. אולי גם לטעום מאכלים חדשים וליצור שגרה שמחברת ומרגיעה בתוך העומס של חופשת הקיץ הארוכה. גם אם לא כל יום, הצלחה חלקית היא גם הצלחה, במיוחד בתקופה זו.
