בזמן שהמעריצים ברחבי היבשת עוקבים באובססיביות אחרי החזרות בשוויץ, אי אפשר שלא לשים לב לעובדה אחת פשוטה: באירוויזיון של ימינו, הקליפ הוא לא רק קישוט – הוא חלק מהשיר. לעיתים אפילו החלק המשמעותי שבו. בשנים האחרונות יותר ויותר משלחות משקיעות בהפקות וידאו מוקפדות, חלקן כדי לספר סיפור, חלקן כדי לעטוף את השיר באווירה מתאימה, וחלקן – משתמשות בקליפ כדי להסתיר הופעה מאוד בעייתית של זמר כושל.

שמונה קליפים ויזואליים במיוחד, כל אחד מהם מציע זווית אחרת, עומק אחר, או סתם – קריצה לעולם שמחוץ לבמה. אז הנה הקליפים מהשנה הזו ששווה להתעכב עליהם.

8. מלטה: Marianna – Serving

אם יש קליפ שמבין את הקהל שלו, זה הקליפ של מלטה. מריאנה קונטה, לסבית מוצהרת, הפכה לדיווה של ממש בקהילה הלהט"בית. והקליפ? חגיגה צבעונית של דראג, רפרנסים פופיים, והומור עצמי נדיר. כבר מהסצנה הראשונה, מריאנה מופיעה על מיטת בית חולים – מחווה לאירוע אמיתי: תאונת הדרכים שעברה ערב ניצחונה בקדם. משם, הקליפ מתפוצץ לסצנות אבסורדיות – כולל אחת בה היא עצמה הופכת לשולחן שעליו מונחת ארוחת ערב איטלקית. ואם זה לא מספיק, נכנסים לתמונה ציטוטים מאוד להט"ביים לדוגמה: "She is an icon, she is a legend and she is the moment" שאמרה ונדי ויליאמס. הקליפ שופע באטיטיוד של TikTok. התקציב אולי לא מרקיע שחקים – אבל הקריצה, ההגשה, והקרנבל הוויזואלי הופכים את הקליפ לאחד האהובים השנה.

7. אסטוניה: Tommy Cash – Espresso Macchiato

כמו השם של השיר – גם הקליפ הוא תערובת לא צפויה. טומי קאש, כוכב סאטירי באסטוניה, מגיש קליפ שנראה כאילו יצא מאפליקציית עריכה בסיסית – אבל התוצאה מצחיקה, חדה ומדויקת. טומי לובש שני סטים של בגדים: אחד חום עם שיער בלונדיני, והשני שחור עם שיער כהה. ובמהלך הקליפ רואים אותו בשני הסטים, מדבר עם עצמו, רץ, קופץ, רוקד ולא מפסיק לרגע. עד שלבסוף הוא מתחפש לכוס קפה ענקית. הרקדנים מצטרפים לריקוד "רגלי הספגטי" הידוע שלו שהפך למאוד ויראלי כבר בקדם, והכול מרגיש כמו מסיבה של הומור עצמי, אסתטיקה זולה במכוון, קליפ שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות ואני לגמרי בעד.

6. אזרבייג'ן: Mamagama – Run With U

קליפ פשוט מתוק – זה בדיוק מה שהמשלחת האזרית מגישה השנה. השיר Run With U אולי לא זכה לבאזז גדול, אבל הוא זכה לאחד הקליפים הכי מקוריים ומקסימים השנה. במרכזו מחווה חצי־קאמפית וחצי־קולנועית לסיפורו של פרנקנשטיין – רק שכאן, במקום מפלצת מפורקת מחלקי גופות, הדמות שמוקמת לתחייה היא הסולן עצמו, אסף משייב (היהודי שגם ביקר כאן בארץ), שנכנס לנעלי "המפלצת" המדעית בתשוקה. חברי הלהקה מגלמים מדענים אקסצנטריים שעובדים במעבדה, מלאה בכבלים, ניצוצות ואפקטים. ובסוף? אסף קם לתחייה – ישר אל הבמה – ויחד עם חברי הלהקה, כולם מתפוצצים בהופעה צבעונית, קלילה ומלאת שיק אלטרנטיבי. הקליפ אולי לא שואף לאוסקר, אבל הוא כן מוכיח שאפשר להעביר סיפור חמוד, עם אסתטיקה מדויקת והומור עצמי, גם בלי מיליון דולר. ולפעמים, זה כל מה שצריך כדי לעוף.

קליפ טוב לא רק מציל שיר – הוא נותן לו חיים משלו. השנה, חלק מהקליפים מציעים אמירה אומנותית, חלק אחר חוגגים זהות, נוסטלגיה או כאב. אבל בכולם ניכרת ההשקעה, התעוזה והרצון לגעת – לא רק באוזן, אלא גם בעין ובלב. אז בפעם הבאה שתאזינו לפלייליסט האירוויזיוני שלכם, תנו גם לעיניים את ליהנות. לפעמים, דווקא התמונה מספרת את כל הסיפור.

5. ישראל: יובל רפאל – New Day Will Rise

הקליפ של ישראל השנה בולט דווקא בניקיון ובפשטות שלו. הבמאי אופיר פרץ, שביים גם את קליפ בשנה שעברה (הוריקן), לוקח את יובל למסע בטבע. הנסיעה ברכב לצד שדות ירוקים, הפיקניק ביער, מבטים למצלמה כשהשמש שוקעת – כל אלו מרכיבים חוויה שמצליחה להעביר תקווה, בלי מילים מיותרות. ויש גם עומק סמוי. מאז ה-7 באוקטובר, הטבע בארץ מזוהה גם עם טראומה – ממסיבת הנובה ועד קיבוצי עוטף עזה. דווקא מתוך המקום הזה, הקליפ של יובל מבקש להחזיר את הטבע אל חיק האנושי, אל המקום שמחפש רוך, חיבוק, התחלה חדשה. זו לא אמירה פוליטית – זו אמירה אנושית חזקה ותמימה.

4. סן מרינו: Gabry Ponte – Tutta Italia

המדינה הקטנטנה סן מרינו הצליחה להפתיע בגדול עם שיר שכולו נוסטלגיה עטופה בביט. Tutta Italia, בהובלת הדיג׳יי האגדי גברי פונטה (כן, ההוא מ-Blue Da Ba Dee), נשמע כמו המנון מסיבות תמים – אבל מתחת לקצב מסתתר מסר. פונטה עצמו לא שר, אלא משאיר את הבמה לשני זמרים עלומים, שאת זהותם החליטו לשמור אנונימית – אולי כדי להשאיר את הפוקוס על המסר. השיר מדבר על איטליה של פעם – חמה, ליברלית, פתוחה, כזו שנראית רחוקה מתמיד בצל ממשלת ימין שמרנית המתנגדת לזכויות להט"ב ולאורח חיים ליברלי. והקליפ מצולם בתוך חלל מודרני, לבן, בוהק וקר, סביב עמדת דיג׳יי נוצצת, רוקדים צעירים בלבוש חושפני ברוח המועדונים של מילאנו. אבל דווקא שם, בין סביב המינימליזם המודרני הזה, מופיעות לפתע סצנות שמחממות את הלב: סבתא שמערבבת רוטב עגבניות בסיר ישן, אחרת שמריחה בזיליקום כאילו זה בושם משנות ה־50. אלה מחזירות את הצופה הביתה לזיכרונות נוסטלגיים נעימים. הצבעים – אדום, ירוק ולבן – מרפררים לדגל האיטלקי, והכוריאוגרפיה מצליחה לשלב תנועות מסורתיות עם וייב מסיבתי. זה קליפ שממחיש בצורה מדויקת את הפער – וגם את הגשר – שבין ישן לחדש, בין רייב לפסטה, בין סבתא לסצנת האנדרגראונד. במילה אחת? איטליה!

3. אוסטרליה: Go Jo – Milkshakeman

בכל עונה של אירוויזיון יש לפחות שיר אחד שבו הקליפ עושה את השיר – ולא להפך. השנה, זו ללא ספק אוסטרליה. במשך שבועות קיבלנו רק את הקליפ של Milkshakeman, בלי אפילו הופעה חיה אחת – מה שהפך את הווידאו למנוע הראשי של ההייפ. וזה קליפ שצועק תשומת לב. הוא כולו מחוות רטרו לשנות ה־70 וה־80, עם זמר שנכנס לנעליו של מוכר גלידה סקסי ומופרע, כזה שמחלק מילקשייקים בתנועות אגן, שופך חלב על ימין ועל שמאל, ומקפץ במקצב שמזכיר פרסומת ישנה שעברה עיבוד בטיקטוק. הארט מוגזם, צבעוני, עמוס – ועם כל רגע שעובר, זה נהיה פסיכי וסקסי יותר. הרבה יותר. אבל כאן גם טמונה הבעיה: ההופעה החיה שהגיעה לבסוף חשפה פער משמעותי בין הפנטזיה המצולמת למציאות הקולית. השירה של גו ג'ו רפה, הנוכחות הבימתית לוקה בחסר, ובואו נאמר את זה ככה – קליפ כזה בונה ציפייה שקשה מאוד לעמוד בה. למזלו, הוא נראה כמו אל יווני, וזה אולי מה שיצליח להחליק אותו אל הגמר הגדול. אבל באירוויזיון כמו באירוויזיון – אי אפשר לנצח רק בעזרת המראה.

2. צ׳כיה: Adonxs – Kiss Kiss Goodbye

יש קליפים שהם יפים, יש כאלה מושקעים, ויש את אלה שמספרים סיפור שאי אפשר לשכוח – הקליפ של צ׳כיה עושה את שלושתם. הזמר אדוניס, דמות דרמטית וכריזמטית במיוחד, מגיש קליפ שנראה כמו קטע מסרט מדע בדיוני מרגש. הוא מגלם משתתף בניסוי עתידני, שנועד לשלוח בני אדם בזמן – לעתיד, מאה שנים קדימה, כחלק ממשימה מסתורית. לאורך הקליפ אנחנו רואים אותו מתאמן, מתכונן למסע, עובר בדיקות פיזיות ונפשיות. אבל רגע לפני השיגור, הוא מחליט לשנות את הנתיב – ובוחר דווקא לחזור אחורה, 20 שנה לאחור, אל רגע שבו יוכל לפגוש שוב את אביו שאיננו בחיים. השיר עצמו עוסק בגעגוע עמוק, והקליפ מצליח לבטא את התחושה הזו דרך נרטיב עתידני־רגשי, כמעט קודר אך מלא חמלה. באמצע משתלב גם קטע ריקוד עוצמתי ומדויק שמרים את הקליפ למקום אחר כמעט טקסי. התוצאה היא יצירה שמצליחה לרגש, לבלבל ולגעת – בדיוק כמו פרידה אמיתית.

1. אלבניה: Shkodra Elektronika – Zjerm

הקליפ של אלבניה הוא כנראה היפה ביותר השנה, לא בגלל הפקה נוצצת או תקציב אדיר, אלא בזכות אווירה. Zjerm ("אש" באלבנית) הוא שיר מסתורי, שורשי, שכולו נטוע עמוק בתרבות המקומית. כולו באלבנית, עם סאונד שמערב ביט אלקטרוני עם ריטואל שבטי. הקליפ משמר את המתח הזה בדיוק: סצנות מינימליסטיות, תאורה עמומה, צבעים חמים כמו להבה שקטה. כל פריים נראה כאילו נשלף מיצירת וידאו־ארט. האש חוזרת שוב ושוב – כדימוי, כמוטיב מרכזי. רגע השיא הוא כשהזמר יושב על כיסא, קורא עיתון, שמתחיל לבעור בידיו – סצנה יפהפייה וסימבולית, שמחברת בין מציאות לבערה הפנימית. ולא פחות חשוב – הריקוד. כוריאוגרפיה שמבוססת על תנועות ידיים חזקות, חדות ומדויקות, בין אם נקרא לזה ווגינג אלבני או טקס שבטי בעידן הדיגיטלי – מדובר באחד האלמנטים הזכירים והוויראליים ביותר של העונה. זה קליפ שלא צועק, אלא לוחש ובדיוק בגלל זה הוא נכנס ללב.