ארגון הטרור חמאס פרסם היום (שני) סרטון אות חיים מצולם מהחטופים אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה. במהלך עסקת החטופים האחרונה, התקבל לראשונה מידע על מצבם של שני החטופים, מפי חטופים ששהו איתם בשבי ושוחררו.
באישור המשפחה, מובאים דבריו של אלקנה בוחבוט בסרטון, שככל הנראה הוכתבו על ידי חמאס. הוא מתייחס בסרטון לחטוף אוהד בן עמי, ששהה עמם בשבי ושוחרר בעסקת החטופים האחרונה. משפחת בן עמי אישרה לפרסם כי הוא מוזכר בסרטון. "אני אסיר מספר 22 ועד אתמול היה לי שם, והייתה לי זהות, והייתה לי תקווה. היום אני רק עוד מספר", אמר אלקנה.
אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה בשבי החמאס (צילום: רשתות ערביות)
"די, די לסתימת פיות של הממשלה הזו. מספיק. די, צאו ותגידו תנו לאסירים לדבר, תפסיקו לסתום להם את הפה, תנו להם לדבר, תנו לאמת לצאת החוצה, שכל אחד שייתנו לו שיצא מפה מן המקום הזה יפתח את הפה. למה כולם סותמים את הפה? למה? תפתחו את הפה, תדברו, אוהד, תדבר, היית פה איתנו, ישבת איתי ואיתו. תדבר בשבילנו, תסביר לכולם מה אנחנו עוברים, שיידעו כולם".
"אתה יודע כמה סבל אנחנו עוברים פה כל הזמן, אתה יודע איך זה בזמן מלחמה ואיך זה בזמן עסקה, אתה יודע, אתה יצאת לאישה שלך, לבנות שלך. אתה אמרת שכמה שבועות אחרי זה גם אני אצא לאישה שלי ולבן שלי. אני לא יצאתי עוד. תסביר להם, תסביר להם כמה קשה לי. כל יום פה קשה לי, בלי הבן שלי ובלי האישה שלי, תספר להם כמה אני סובל, אני יודע כמה זה שונה". השניים סיימו יחד: "תגיד להם אוהד, תגיד להם אוהד".
אוהד בן עמי (צילום: מטה משפחות החטופים)
דברי יוסף חיים, באישור משפחתו: "זה אנחנו שביקשנו והתחננו להשמיע את הקול שלנו. אז אנא מכם, תשמעו אותו. עד לפני העסקה האחרונה, עד לפני 19 בינואר, כשהמעברים היו סגורים לכל אורך המלחמה, המצב היא מאוד קשה. כמעט לא היה אוכל, ולא היה לנו מקום בטוח להיות בו, והתנאים היו קשים למחיה. והכי הכי גרוע זה שלא ידענו אם נחיה או נמות".
"כשהעסקה החלה, ונפתחו המעברים לסיוע מינימלי ואוכל, חיילי החמאס החלו לדאוג לנו למה שאנחנו צריכים ולמה שאנחנו מבקשים והאכילו אותנו, ולא רק בשביל שנחיה, אלא גם כשנרגיש טוב יותר, ממש הרגשנו שהאור קרב, ראינו את האור, התחלנו לנשום. האמנו שכל זה הולך וייגמר. ודווקא אז, כשהסוף קרב, קיבלנו את המכה הקשה מכל.
"ב-18 במרץ, ממשלת ישראל החליטה לתקוף אווירית את הרצועה. מתקפה שכמעט הביאה לסוף שלנו. אני יודע שהם מספרים לכם שהם מתכוונים להחזיר אותנו הביתה, אבל שתדעו שאותה מתקפה של אתמול זה היה הרגע הקרוב ביותר לסיום שלי ושל החברים שלי. ראינו את המוות מול העיניים. וכרגע, לאחר המתקפה שהמעברים סגורים, הכול חוזר לקדמותו. האוכל עומד להיגמר, התנאים מתחילים להיות קשים ואין לנו אף מקום בטוח להיות בו. אנחנו רוצים שתדעו את זה".
יוסף חיים אוחנה, אלקנה בוחבוט (צילום: באדיבות המשפחות)
משפחתו של אלקנה בוחבוט ביקשה למסור: "535 ימים שאלקנה נמצא בגיהנום מתמשך. רואים בסרטון שהוא במצב קשה, הוא איבד המון ממשקלו בהרעבה מתמשכת, הוא סובל מבעיות עור ונשימה בנוסף להיותו אסתמטי ולא ראה אור יום במשך כמעט שנה וחצי. הסרטון הזה הוא הוכחה נוספת לכך שאלקנה חייב לחזור הביתה למשפחתו, לאשתו רבקה ולבנו ראם דוד.
"אלקנה זועק לעזרה וזועק שלא נשכח אותו במנהרות הגיהנום. אנחנו פונים ומתחננים לראש הממשלה בנימין נתניהו ולנשיא ארה״ב טראמפ – אנא מכם, תחשבו שזה הבן שלכם, האבא של הנכד שלכם, שמחכה לראות אור יום, שומע את הפצצות צה״ל ונמצא בפחד מתמשך על חייו. מדי יום ראם, שואל מה עם אבא. מתי נוכל להגיד לו שהוא חוזר? גם הילד הזה נמצא במנהרה חשוכה ובשבי. הסרטון הוא אות חיים, אבל אנחנו רוצים את אלקנה בחיים בבית ואת שובם של כולם! הגיע הזמן לשים סוף לסבל לא רק של המשפחות אלא של העם כולו שרוצה אותם בבית".
רוחמה בוחבוט, אמו של החטוף אלקנה בוחבוט (צילום: יהב טורדלר)
אלקנה בוחבוט בן ה־36 ממבשרת ציון נחטף ב־7 באוקטובר ממסיבת הנובה, שהוא היה אחד ממפיקיה. בוחבוט נשאר במקום כדי לחלץ מבלים, נחטף על ידי המחבלים ומוחזק מאז בעזה. אחד מהחטופים שחזרו סיפר על התנאים הקשים שבהם בוחבוט מוחזק ועל מחלת עור שבה לקה במהלך השהות במנהרות, בנוסף להחמרה במחלת האסתמה שממנה הוא סובל.
בוחבוט, נשוי לרבקה ואב לראם בן ה־4 וחצי, ביקש מהחטוף שחזר להקדיש לאשתו את שירו של אייל גולן, "לוחמת". עד לאחרונה מיעטה משפחתו של בוחבוט להיחשף ודחתה בקשות להתראיין בתקשורת. "אנחנו, כמשפחה, קיבלנו החלטה להישאר מתחת לרדאר התקשורתי", הסבירה רוחמה בוחבוט, אמו של אלקנה בריאיון עם מעריב.
"גורמים שונים יעצו לנו להוריד פרופיל כדי לא להחמיר חלילה את מצבו של אלקנה בשבי. אבל מאז שעסקת החטופים הנוכחית יצאה לדרך, ואלקנה, שהוא חולה, לא נכלל ברשימת המשוחררים בשלב הראשון, המשפחה שלנו התפרקה. זה, מבחינתנו, שבר את כל הכלים".
יוסף חיים אוחנה (צילום: מטה משפחות החטופים)
יוסף חיים אוחנה, בן 24 מקריית מלאכי, נחטף אף הוא ממסיבת הנובה ברעים. עדי ראייה סיפרו יוסף וחבר שלו עזרו לפצועים במסיבת הנובה והעבירו אותם לחובשים ולאמבולנסים. אמו, מירי בן עמי, סיפרה בעבר בריאיון ל-103FM: "יוסף חיים הוא הבכור ואני אם חד הורית. כשהייתי במצוקה כלכלית, הוא שם לי כסף במעטפה וכתב מעליה 'אימא מעולם אל תפסיקי לחייך'. אני יודעת שזאת המשאלה שלו הבקשה שלו גם עכשיו – שאני לא אפסיק לחייך. אני ממש מרגישה אותו ואת האנרגיות שלו בכל כולי. אני יודעת שבע"ה הוא יתגבר על זה".
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.